עבודת עבודה חלק א קה

אשר אחרים נזונין בזכותו והוא להם למטה משען ומשענה אותו ישבור ויסלקנו מן העולם וזה יהי' כוונת דוד דהנה אחז"ל בפ"ק דברכות דחכמי ישראל אצל דוד המלך אמרו עמך ישראל צריכין פרנסה אמר להם לכו והתפרנסו זה מזה אמרו לו אין הקומץ משביע את הארי ואין הבור מתמלא מחולייתו א"ל לכו ופשטו ידיכם בגדוד וכו' א"כ מוכח שנתן להם עצה כשאין להם פרנסה להלחם עם אויביהם אך זה הוי רק בזמן שאין צדיק בדור אשר הדור נזון בזכותו ואז צריכין לבקש מזונותיהם בדרך הטבע ואז צריכין ליתן דבר שפתיים עצה וגבורה למלחמה אך אם הוי צדיק בדור שזן את ישראל בזכותו אז אין צריכין לבא למלחמה והנה דוד בקינתו על שאול אמר בנות ישראל על שאול בכינה המלבישכן שני עם עדנים הרי שאמר שבזכות שאול הי' מתעשרין אחרים ולכך אמר דוד ויאמר ללמד את בני יהודה קשת כי עד הנה שהי' שאול חי הי' מתפרנסין בזכותו ולא היו צריכין למלחמה אך כעת שמת שאול ואין להם מפרנס משלהם מעתה צריכין ללמד את בני יהודה קשת להיות פושטין ידיהם בגדוד ומכה כזו אינה ממיתת צדיקים שנקרא מכה אשר לא כתובה רק מכה כזו הלא היא כתובה על ספר הישר שמכה זו כתובה מפורש כמה שאמר הכתוב בשברי לכם מטה לחם וא"ש

גמרא. מהו ספר הישר אר"ח ב"א אר"י זה ספר אברהם ויצחק ויעקב וכו' הנה טעם שזכר הכתוב זה היכן הוא כתוב י"ל ע"ד מ"ש במס' נדרים בפסוק אם בריאה יברא ה' אם בריאה מוטב ואם לאו יברא ה' ופריך הש"ס הא אין כל חדש תחת השמש ומשני לאקרובי פתחא להכא וכו והנה שם בארנו מה דלא פריך מכל נסים שנעשו במצרים הרי אין כל חדש תחת השמש די"ל כיון דתנאי התנה הקב"ה במעשה בראשית אם יקבלו את התור' מוטב ואם לאו יחזיר העולם לתהו ובהו ולכך כתיב יום הששי ויכולו השמים וכתיב הששי בה"א שכל העולם הי' תולין בששי בסיון שקבלו התורה וא"כ כיון דכתיב יום הששי ויכולו השמים משמע דלא נקרא כלות מלאכת השונים רק במתן תורה וא"כ עד מתן תורה הוי הכל בכלל בריאות העולם ולא נחשב הנסים הנעשין אז תחת השמש אבל במעשה קרח שהוי אחר מתן תורה וכבר כלה מלאכת השמים לכך פריך מאין כל חדש תחת השמש ולפ"ז הכא ביהושןע נמי קשה איך אמר שמש בגבעון דום הרי אין כל חדש תחת השמש ואך התירוץ בזה הוא כיון שכבר כתיב בתורה שיהי' כן וזה נכתב קודם מתן תורה במעשה אבות ודבריו ית' הוי כמעשה לכך נחשב כאלו כבר נעשה וז"ש וידום השמש וירח עמד ולא תקשה הרי אין כל חדש תחת השמש זה אינו דהלא היא כתובה על ספר הישר זה ספר אברהם יצחק ויעקב זה הוי כאלו נעשה כבר ואינו חדש

במאי עסקינן אלימא בחד דכוותא גבי ישראל מי שרי וכו' קשה לי לפי מ"ש בפ"ה דב"מ דף ע"א מ"ש שם אפילו תימא רשב"ג כאן בעבד עברי כאן בעבד כנעני עבד עברי צנוע לה עבד כנעני פרוץ לה ופרש"י צנוע לה מוחזק צנוע בעיני' שאם יקלקלו יחד לא יתפאר לגלות הדבר וכו' עבד כנעני פרוץ ויראה היא להפקיר את עצמה ייע"ש ועיין בתשובת שב יעקב שהוליד מזה היתר שתסע ישראלי' עם הנכרי בעגלה משום דאמרינן בחולין דנכרי מפעי פעי והוי כמו עבד כנעני ויראה ממנו ייע"ש והנה לפ"ז תמוה לי טובא מהו פריך הש"ס דכוותא גבי ישראל מי שרי דלמא אדרבא רבותא קמ"ל דלא מבעיא ישראל דצנוע לה דאסור להתייחד רק אף בנכרי דפרוץ לה ומפעי פעי והוי ס"ד דהוא פרוץ לה ומותרת להתייחד לכך קמ"ל דאף בנכרי אסורה ומהו פריך ומזה הי' כראה לומר דלא כהשב יעקב ודוקא בעבד כנעני שייך לומר דפרוץ לה ולא בנכרי ודו"ק היטב שוב עיינתי בשב יעקב וראיתי שהרגיש בזה קצת ותירוצו דחוק שם ייע"ש:

גמרא ולא תתייחד במאי אלימא בחד דכוותא גבי ישראל מי שרי קשה לי כיון דיחוד פנויה דרבנן ויחוד אשת איש דבר תורה א"כ דלמא הך משנה דלא יתייחד איש אחד עם שתי נשים מיירי באשת איש והוי איסור חמור לכך חיישינן אף בתרי נשים אבל כאן מיירי ביחוד פנוי' דהוי דרבנן בזה לא גזרו באיש אחד ושתי נשים רק בנכרי דחשודין ביותר או נימא להיפוך התם איירי בפנוי' דלא נאסרת עולמית בזה יש לחוש דדעתן קלות וחשידי אף בתרי אבל כאן מיירי באשת איש אם תזנה תהי' אסורה עולמית לבעלה בזה י"ל דאין דעתן קלות כה"ג וכמו"ש התוס' בגיטן פ"ד דף ל"ד שאינה חוששת רק במה שתהי' כל ימי' באיסור ואין לומר דלשון המשנה משמע דבכל ענין מיירי וכמ"ש התוי"ט בקידושין שם לדרכו זה אינו דבע"כ באחת קטנה שרי וכמ"ש הפוסקים ובע"כ מ"ש במשנה לא יתייחד איש אחד עם שתי נשים לאו בכל ענין מיירי דבאחת קטנה שרי וא"כ ממילא דלא מיירי בכל הנשים רק בשתיהן גדולות א"כ נפרש נמי דמיירי או בפניות לבד או באשת איש לבד ומהו פריך ואפשר לפמ"ש התוס' דלשון המשנ' משמע דמיירי רק בחד אשה ולכך בזה מסברא פריך דבחד אשה בישראל נמי אסור אך אם מסברא פריך קשה למה הביא המשנה דלא יתייחד איש אחד עם שתי נשים הרי מזה לא קשה רק מסברא והו"ל להקשות מסברא דכוותא גבי ישראל מי שרי וצ"ע:

שם גמ' דכוותא גבי ישראל מי שרי והתנן לא יתייחד איש אחד עם שתי שם גמרא נשים הנה מה שהביא הש"ס הך משנה ואטו בלא"ה לא ידעינן דיחוד אסיר ונראה דודאי ממה דאסרה התורה כל יחוד לא הוי קושיא די"ל דעיקר איסור יחיד אינו מצד האשה דבהא ליכא חשש ממ"נ דלרצון לא חיישינן דאין יצרה תקפה ולאונס לא חיישינן דהרי אונס רחמנא פטרה ואף דבעריות והרג ואל יעבור מ"מ אם עברה אין העברה גדולה כל כך שהרי מותרת לבעלה ולכך י"ל דאיסור זה אינו חמור כל כך לאסור בשבילו אף ביחוד כיון דבכל התורה אונס פטור ורק עיקר איסור היחוד אסור מכח הזכר שהוא יצרו תקפו כמ"ש חז"ל דיצרו של איש גדול משל אשה ולכך בעבורו חיישינן ליחוד שמא יהי' הוא ברצון וא"כ כיון דעיקר איסור היחוד בשביל הזכר א"כ תינח בישראל אבל בנכרי הוי ס"ד דלא ניחוש ליחוד ממ"נ מצד הנכרי מה לנו לחוש להקנתו ולתקנת האשה י"ל דלא חיישינן כלל מכח ממ"נ הנ"ל לכך קמ"ל דאף בשביל האשה חיישינן ליחוד ולא יתייחד נכרי עמהם ולכך לא הוי קשה מסתם יחוד רק מן המשנה דאוסרת להתייחד עם שתי נשים ואם לחוש לאונס הי' מותר בשתי נשים כמו בשני זכרים כשרים ובע"כ ממה דאוסרת בשתי נשים היינו דנשים דעתן קלות וכפרש"י וא"כ מוכח דאדרבא סתם נשים הוי כמו בתרי ופרוצי זכרים וא"כ אם חיישינן לרצון דידהו מה לי זכר מה לי נקבה הלא השוו אשה לאיש לכל עונשין שבתורה ולכך אם אסור יחוד בזכר אסור בנקבה ולכך מה קמ"ל בנכרים כיון דבישראל כמי אסור ולכך הוכרח הש"ס להביא הך משנה וא"ש ודו"ק כן כראה כוונת הסוגיא בעז"ה. שם גמ' אלימא בחד דכוותא גבי ישראל מי שרי קשה לי לפמ"ש בש"ס ופוסקים באה"ע סי' ד"ב דהיכי דבעלה בעיר או פתחו פתוח לרה"ר דאין בי משום יחוד א"כ נימא דקמ"ל כאן דאפילו בעלה בעיר ופתחו פתוח לרה"ר נמי אסורה להתייחד בנכרי והנה אין לומר דבפתחו פתוח לרה"ר לא נקרא כלל יחוד ולא שייך לחסרו אף בנכרי זה אינו דהרי דעת הח"מ וב"ש דאם הוי לבו גס בה או בפרוץ אסור אף בפתחו פתוח לרה"ר א"כ מוכח דשייך יחוד אף בפתחו פתוח א"כ נימא דהמשנה מיירי כה"ג ומכ"ש בבעלה בעיר דהוי הטעם שמותר דאימת בעלה עליו וא"כ י"ל תינח בישראל אבל בנכרי חיישינן לאונס ואינו חושש על בעלה ומהו פריך וצ"ע

רש"י ד"ה וידום וכו' ויהושוע אמר שירה בשבילה דכתיב אז ידבר יהושיע הנה בזה נראה לפרש גוף הפסוק מ"ש ולא הי' כיום ההוא לפניו ולאחריו לשמוע ה' בקול איש כי ה' נלחם לישראל ונראה הכוונה דהנה אמחז"ל בפ"ק דמגלה בפסוק ולא קרב זה אל זה כל הלילה שבקשו מלאכי השרת לומר שירה לפני הקב"ה ולא הניחם אמר הקב"ה להם מעשי ידי טובעי' בים ואתם אומרים שירה וכו' והנה לכאורה קשה א"כ איך הי' השמש עומד וזורח אז הרי בהליכתו אומר שירה תמיד ואיך הי' הולך אז בקריעת הים ואומר שירה הרי אין הקב"ה מניח אז לומר שירה אך נראה דדוקא במלאכי שרת שהם שכלים נבדלים והמה ברואים חיים וקיימים כאיש בעלי רצון בהם הקפיד על אמירתם שירה בשעה שמעשי ידיו טובעים בים אבל במערכת השמים שאין בגדר איש ואינן בעלי רצון עליהם לא הקפיד הקב"ה אם הם אומרים שירה ובפרט כיון דדרך שירות שלהם הוי כך ואם לא ישורר יצטרכו לעמוד וישתנו סדרי בראשית לכך הניחם לשרת ולשורר אבל המה"ש אפשר להם לומר שירה אח"כ לכך לא הניחם אז לומר שירה ולכך ביהושוע הכא שפיר שאמר לשמש שהיא ידום ויהושוע יאמר שירה הרי אז הוי בשעת המפלה ממש ובשלמא השמש יכולה לומר שירה בשעת מעשה ממש כי אינה בגדר איש אבל יהושיע שהוא בגדר איש איך יאמר אז שירה והנה לכך סיפור זה לחידוש והנה בשעת קי"ס נמי אמרו ישראל שירה אך כתבנו בכמה דוכתא שאחר המפלה מותר לומר שירה וכן מצינו במדרש פ' בשלח שאחר שעלו ישראל מן הים באו מה"ש לומר שירה אמר הקב"ה יאמרו בני תחלה וכו' משמע שלולי משפט הקדימה הי' מניחם לומר שירה מוכח דאחר המפלה מותר למה"ש לשורר וז"ש ולא הי' כיום ההוא לפניו ולאחריו לשמוע ה' בקול איש בזמן כי ה' נלחם בישראל בשעת המפלה ממש כי אם אמרו שירה בים וכמה פעמים הוי אחר המפלה ולא בשעת המפלה ואם כי אומרת השמש שירה בשעת המפלה אינו בגדר איש אבל לשמוע ה' בקול אים ובזמן שני ה' נלחם להם בישראל זה לא הוי רק אז בשעת יהושיע שהי' יהושיע אומר שירה ובעת הפורעניות ממש ולפ"ז יש להבין הענין יותר ויובן מה דמשני הש"ס אח"כ התם אבני ברד לא הוי וכבר עמדנו דמה ענין זה לזה שהכתוב אומר ולא היה כיום ההוא לפניו ולאחריו לשמוע ה' בקול איש והש"ס נקט מעלה אחרת אך לפי דרכינו א"ש דהנה מה דאסור לומר שירה בשעת מפלת הרשעים למדו חז"ל מיהושפט שנא' ובצאת לפני החלוץ הודו לה' כל"ח ואמר ר"י מפני ומה לא נאמר כי טוב בהודאה זו שאין הקב"ה שמח במפלתן של רשעים וכן נלמד מקרא דולא קרב זא"ז כל הלילה והנה שניהם מיירי רק בענין שהוא ית' בעצמו עושה הרעה לאומות כי הנה בים נאמר התיצבו וכו' ה' ילחם לכם ואתם תחרישון וביהושפט נאמר נמי בד"ה ד' לא לכם המלחמה וכו' התיצבו וראו את ישועת ה' וכן יש במדרש איכה גבי ד' מלכים מה שביקש זה לא ביקש זה מפרש שם דיהושפט ביקש שאין בו כח להכות רק הוא יאמר שירה ואתה עושה ולכך י"ל כל כה"ג דהוי מפלתן של רשעים ובידו ית' בזה לא ניחא ליה לומר שירה אז לפניו ית' כיון דדרכו ית' להיו' פועל טוב ולא רע אבל היכי דאינו נעשה ע"י ית' רק על ידי