עבודת עבודה חלק א קד

הגוים מוכח שבזכותו יהי' כן וגם ישראל זכו לכך מצד עצמן אף לולי זכות יהושיע דודאי ראוין ישראל בכלל כמו יהושיע ולכך אמר הכתוב שבזכות שני הענינים נעשה ענין זה מה שידום השמש וירח עמד אחד עד יקום גוי אויביו כפרש"י כאן דקאי על ישראל והשני הוי מטעם דהלא היא כתובה על ספר הישר בזכות יהושוע שנאמר בו וזרעו יהי' מלא הגוים ולכך נחלק הענין לשנים לרוח דזכות כ"א לבדו כדאי לכך דאם הוי נעשה פעם אחד לא הוי ניכר דהוי בזכות שניהם די"ל או בזכות יהושוע לבדו או ישראל לבדן לכך נחלק לשנים אחד בזכות יהושיע ואחד בזכות ישראל והנה חוץ לדרכינו י"ל עוד בכפל הלשון עד יקום גוי אויביו הלא היא כתובה על ספר הישר די"ל דהנה הכתוב אמר וידום השמש וירח עמד והנה ידוע מ"ש במדרש פ' בא דהאומ"ה מונין לחמה וישראל ללבנה ולכך י"ל דהירח עמד בזכות ישראל עצמן דהרי הם מושלין ללבנה ועמדה להם בעת צרתן אבל השמש שאומ"ה מונין לה היא עמדה בזכות יהושיע ולכך אמר יעקב וזרעו יהי' מלא הגוים דהיינו במה שהוי שייך אל הגוים גם בזה ימשול יהושיע ולכך אמר וידום השמש וירח עמד שניהם עמדו והתחיל ליתן טעם על כל אחד ואחד ופתח במה דסיים הירח עמד עד יקום גוי אויביו בזכות ישראל כי שייכין זה לזה והשמש עמוד מחמת שהלא כתובה על ספר הישר בכח יהושוע שאמר יעקב וזרעו יהי' מלא הגוים והנה בטעם פלוגתתן כמה שעות עמדה י"ל דפליגי באיזה זכות נעשה הענין שמ"ד י"ב שעות ס"ל דהוי רק בזכות אברהם לבדו שהוא הי' ראש האבות ולו אמר הקב"ה הבנו נא השמימה ואחז"ל שהוציאו חוץ לכיפת הרקיע וא"ל עד דסנדלך ברגלך דרוך כוכבא הרי שהשפיל הקב"ה צבא השמים תחת יד אברהם ולכך בזכותו עמד השמש ולכך ס"ל דהוי י"ב שעות ומ"ד דהוי כ"ד שעות ס"ל דהוי בזכות אברהם ויעקב דשניהם הוי מצד החסד ולא מצד יצחק דהוי מסטרא דדינא וגם אחז"ל מי שהוא גוזר עלינו שמדות אתה מנאו בין האבות וכו' ולכך גם בזה לא מנאו רק את אברהם ויעקב לכך אומר דהוי כ"ד שעות י"ב בעד אברהם וי"ב בעד יעקב ומ"ד דהוי ל"ו שעות ס"ל דהוי בזכות שלשתן גם בזכות יצחק אך כיון שכתבו הספרים בר"ה ויוה"כ דאין לעורר את יצחק לבדו כי הוא מדת הדין ממש וצריך ליקח את יעקב עמו להמתיק את הדין ולכך ס"ל דהוי ל"ו שעות וס"ל שלאברהם הוי בפ"ע ולכך אזיל שית וקאים י"ב ואח"כ אזיל שית וקאים ך"ד בזכות יצחק ויעקב יחד כדי להמתיק זה בזה כנלפע"ד נכון ועיימ"ש ביאור הנ"ל מה תועלת השמש שעמדה ומה רבותא בזה וביאור המאמר אני אומר שירה ופסוק היום הזה אחל תת גדלך בפ' עקב בחבורי על התורה שנת תקצ"ו ייע"ש

גמרא. אתיא אחל אחל כתיב הכא אחל תת פחדך וכתיב התם אחל חת גדלך הנה להבין השינוי למה כאן כתיב לשון פחדך וכאן כתיב גדלך י"ל דהנה במשה רבינו בשעה שראו כל האומות שהשמש עומד במקומו כפל עליהם פחד גדול כי סברו שיגיע ימות המשיח שנאמר בו לעת ערב יהי' אור ונשתנה סדרי בראשית ויהי' כלין כל האומות וכפל עליהם פחד גדול ולכך נאמר אחל תת פחדך ויראתך על כל העמים אשר שמעו את שמעך ורגזו וחלו מפניך אבל אח"כ שראו שחזר העולם לבריתו והוי רק לשעה אז כשראו אח"כ נס כזה בימי יהושיע לא נפל פחד על העולם רק שראו את גודל מעלת יהושיע ששקול כמשה אך בטחו שיפסוק אח"כ שהרי כבר נעשה כן בימי משה לכך אמר אחל תת גדלך אבל אין כאן פחד ועיין כיוצא בזה בריש פ"ק דמכילתין באדה"ר שנתיירא פן בשבילו העולם חשך בעדו וכו' אמר עולם כמנהגו נוהג וכו' כן ה"כ בזה תחלה בימי משה נתייראו פן הגיע יום שכולו ארוך ויאבדו כל האומות אבל אח"כ בימי יהושיע כבר ידעו שנס בעלמא הוא לכך לא נתייראו עוד ולכך נאמר אחל חת גדלך וכו' ועיין מה שאכתוב לקמן עוד בזה

גמרא התם אבני ברד לא הוי יש להבין שהכתוב אומר ולא הי' כיום ההוא לפניו ולאחריו לשמוע ה' בקול איש משמע דלענין זה לא הוי לפניו ולאחריו בענין זה מה ששמע ה' בקול איש מה שאמר שמש בגבעון דום וכו' והש"ס מתרץ בענין אחר מ"ש התם אבני ברד לא הוי והרי על זה לא אמר יהושיע ולא גזר ואיך תליא זה בזה לומר לשמוע ה' בקול איש אך נראה הכונה בשום לב לגוף הפסוק מ"ש ולא הי' כיום ההוא לפניו ולאחריו לשמוע ה' בקול איש כי ה' נלחם להם בישראל והנה מה שסיים כי ה' נלחם להם בישראל אין לו הבנה וחיבור ועיין בדרושים שלי מכבר מ'ש בזה בילדותי וכעת נראה כך דהנה המהרש"א בח"א הביא בשם הירושלמי שמלחמה זו בע"ש הי' וראה יהושיע שצרתן צרה כי יתחיל השבת ויצטרכו לחלל שבת לכך אמר השמש בגבעון דום וכו' ועיימ"ש המהרש"א בזה ולפ"ז נראה כיון דילפינן גז"ש משה מיהושוע גם בזה גמרינן גז"ש דגם בימי משה הוי כך בערב שבת ועשה כן משה כדי שלא לחלל שבת ולפ"ז נראה החילוק כך דבימי משה הוי כל המלחמה בידי אדם ולכך אף ששמע הקב"ה למשה והעמיד לו השמש אין ראי' דהוי לכבוד משה רק י"ל דהוי עבור חלול שבת כדי שלא יחללו ישראל שבת אבל בימי יהושיע כיון דהוי המלחמה בידי שמים א"כ כיון דהשליך עליהם אבנים מן השמים א"כ לא הוי צריכין לבא לחלול שבת דאף אם יחול שבת לא יצטרכו ישראל לבא לחילול שבת כלל כי יהי' בידי שמים והקב"ה בעצמו יכול לעשות כן אף ששומר שבת כמ"ש במדרש בראשית דאדם רשאי לטלטל בחצרו ואם אעפ"כ שמע הקב"ה לקול יהושיע מוכח דהוי עבור כבוד יהושיע מה ששמע לקולו ובזה מיושב מה שעמדנו לעיל למה במשה רבינו אמר היום הזה אחל תת פחדך וגבי יהושיע אמר אחל חת גדלך ולפמ"ש א"ש דבמשה רבינו באמת לא נתגדל בכך כי לא הוי לכבודו רק לטובת ישראל שלא יחללו שבת לכך נאמר אחל תת פחדך אבל ביהושוע שלא הוצרך לכך לטובת ישראל והוי רק לכבוד יהושיע שפיר הוי גדולת יהושיע לכך נאמר אחל תת גדלך וכו' וז"ש הכתוב ולא הי' כיום ההוא לפניו ולאחריו לשמוע ה' בקול איש לענין זה לא הוי מלפניו ולאחריו להיות שומע ה' בקול איש דייקא והיינו כי כאן הוי הענין מכח דשמע ה' בקול איש דאין לומר בעבור חילול שבת שהרי כי ה' כלחם להם בישראל ולא הוי צריכין לחלל שבת עוד כי הי' בידי שמים וא"כ בע"כ הוי רק עבור ששמע בקול יהושיע לכך לא הוי כיום ההוא לפניו ולאחריו כי אף שהי' כן בימי משה מ"מ אז לא הוי מכח ששמע ה' בקול איש רק כדי שלא לחלל שבת כי אז הוי בידי אדם וזה דקאמר הש"ס התם אבני ברד לא הוי כלומר וכיון דלא הוי בידי שמים א"כ י"ל דלא הוי עבור כבוד משה רק כדי שלא לחלל שבת אבל בימי יהושיע דהוי אבני ברד והוי בידי שמים מוכח דהוי עמידת השמש עבור ששמע ה' בקול איש לכך אמר שפיר ולא הי' כיום ההוא לפניו ולאחריו לשמוע ה' בקול איש דייקא וא"ש ודו"ק והך מ"ד דלא יליף מגז"ש הוא ס"ל כהך טעמא דשעות נפישי ועיין מ"ש לקמן עוד דרך אחר בזה

גמרא ויאמר ללמד את בני יהודה קשת וכו' על ספר אברהם יצחק ויעקב שנקראו ישרים שנאמר תמות נפשי מות ישרים ותהי אחריתי כמוהו יש לדייק למה תחלה גבי וידום השמש לא סיים הך סיפא ותהי אחריתי כמוהו וכאן סיים כל הפסוק ונראה בזה כוונה מיוחדת דהנה מה דסיים הש"ס היכא רמיזא רש"י נדחק דהכונה היכן רמיזא דבני יהודה דרכם בקשת ולפע"ד הוא רוחק דהרי זה דבר דניכר במציאות דנחזי אנן אם בני יהודה דרכם בקשת או לא ולכך כראה הכונה היכן רמיזא שבמיתת הצדיק שייך להזכיר לימוד הקשת ולכך אומר שכן רמיזא שיעקב בשעת מיתתו אמר שיהודה אתה יודוך אחיך ידך בעורף אויביך ואיזה מכה שהוא כנגד העורף הוי אומר זה הקשת א"כ זכר בפירוש בשעת מיתתו שמעתה שימות יעקב יודו אחיו את יהודה במעלת הקשת וא"כ מוכח שבמיתת הצדיק שייך להזכיר הקשת ויומתק יותר כיון דידוע דעיין ואלף מתחלפין ולכך ה"נ מ"ש אתה יודוך אחיך יהי' כמו עתה בעיין שאמר עד הנה שהי' יעקב חי לא הוצרכו לקשת אך עתה שימות יעקב אז יודוך אחיך מה שידך בעורף אויביך כי אז צריכין לקשת אך הא גופא מנ"ל כן ולפרש דהאלף הוי כמו עיין ודלמא הכוונה כפשוטו דהוי ברכה בפני עצמו ולא שייך למיתת יעקב לכך אמר לראי' ממה שאמר בלעם תמות נפשי מות ישרים ותהי אחריתי כמוהו ולמ"ל תרתי וגם למה תחלה אמר בלשון רבים תמות נפשי מות ישרים ואח"כ אמר בלשון יחיד ותהי אחריתי כמוהו אך הכוונה דהנה אברהם כשמת לא הוצרך לקשת כיון שהי' אחריו יצחק הדומה לו וכן ביצחק לא הוצרך לקשת כיון דהוי יעקב אבל יעקב הוצרך ללמד קשת כיון שלא שייר כמותו וז"ש בלעם דעל גוף המיתה אין לו חילוק בין מיתת יעקב לשאר האבות כי כולם הי' מיתתן שוה ולכך ביקש המות נפשי מות ישרים אבל באחרית המיתה לא הוי שוין שאברה' ויצחק לא הוצרך ללמד קשת כיון שנשתייר כמותם אבל ביעקב הוצרך אחריו ללמדו קשת כיון שלא נשתייר כמותו ולכך אמר ותהי אחריתי אחר המיתה יהיה כמוהו כיעקב לבד שלא נשתייר כמותו והוצרך לבקשת הקשת ולא כאברהם ויצחק ולכך ביקש תמות נפשי מות ישרים ותהי אחריתי כמוהו שלא ישתייר אחרי כמותי וא"כ מזה מוכח דאחר יעקב לא נשתייר כמותו וממילא מוכח דמאמר יהודה אתה יודוך אחיך הוי רק עבור מיתת יעקב הוצרכה לכך ולא קודם דאל"כ מנ"ל לבלעם שביעקב לא נשתייר כמותו בע"כ ממ"ש ליהודה אתה יודוך אחיך וזכר מעלת הקשת מוכח שלא שייר יעקב כמותו וממילא מוכח שבקשת יעקב על הקשת הוי רק מכח מיתתו ולכך אמר שפיר היכן רמיזא דכתיב יהודה אתה יודוך אחיך זה מרומז שאחר העדר הצדיק שייך הקשת וזה נלמד ומאמר בלעם ותהי אחריתי כמוהו ולכך הביא כל הכתוב וא"ש ודו"ק והנה לולי דבריהם הקדושים י"ל גוף הפסוק מ"ש ויאמר ללמד את ב"י קשת הלא היא כתובה על ספר הישר והוא דיש שני מיני צדיקים יש צדיקים אשר הם משפיעים חיים לנפש בני ישראל לבד דידוע דיש מזון הגוף ויש מזון הנפש ולכך הצדיק הוי צנור המשפיע ומריק על ידו חיים וברכה להקטנים ממנו ויש צדיקים אשר משפיעין חיים להדור בחיי הגוף במזון גשמיי וכמ"ש חז"ל כל העולם ניזון בשביל חנינא בני וחנינא בני די לו בקב חרובין וכו':

והנה אמרו חז"ל דרש על פסוק גם כל חולי וכל מכה אשר לא כתובה זו מיתת צדיקים וכו' הרי שמיתת צדיקים נקרא מכה אשר לא כתובה ונראה דזה דוקא במיתת צדיקים שאין נמשך בהם חיי הגוף רק חיי הנפש בזה כמו שאין טובתו ניכר וגלוי רק הוי בהעלם והסתר כן הוי העדרו והפסד מיתתו נמי בהסתר דכיון דהטובה אינו בגלוי א"כ גם ההפסד שלו אינו גלוי לכך בזה נאמר מכה אשר לא כתובה אבל העדר הצדיק אשר מחי' אחרים בחיי מזון הגשמי כמו דהטובה שלו הוי בגלוי ממילא נמי הוי ההפסד שלו גלוי וניכר וזה הוי מכה הכתובת דהנה כן מפורש בפ' בחוקותי מ"ש הכתוב בשברי לכם מטה לחם והכונה דאיש הזה אשר