עבודת עבודה חלק א קג

הקב"ה על ידו י"ל בזה מ"ש בפ' בהעלותך ותדבר מרים ואהרן במשה על אודות אשה הכושית אשר לקח כי אשה כושית לקח ויאמרו הרק אך במשה דבר השם הלא גם בנו דבר והנה ענין אמרו אשה כושית אשר לקח אין לו הבנה והתרגום פירש ארי איתתא שפירתא דנסיב רחיק והנה באמת אין לשון לקח מורה על לשון רחק אדרבא לשון לקח מורה התקרבות אך נראה דהנה זה ודאי לא דברו ממנו על ענין פירש מן האשה דכמה חסידים פורשים עצמם מן נשותיהם אף שאין השם מסכים על ידן ולא יתכן שיהי' ענין זה רע בעיני צדיקים כאהרן ומרים וגם כמה זהירות ופרישות הצדיקים מתנהגים ולמה יגרע זה מכל הפרישות ולכך נראה דהם דברו להיפוך כיון שבשעת מתן תורה נתן דעתו לפרוש מן האשה וכן הסכים ית' על ידו א"כ למה כשבאה צפורה אח"כ קרבה לביתו כיון שפירש ממנה לא הי' לו לאספה אל ביתו אח"כ אך הנה י"ל לכך אספה כדי להיות פת בסלו כיון דמבואר בזוהר הקדוש דאין השכינה שורה על השרוי בלא אשה ולכך כהן שאין לו אשה לא ישא כפיו ודעת המקצועת דאפילו מי שאשתו נדה ביו"ט לא ישא כפיו ומוכח מזה דבעינן להשראת השכינה פת בסלו דוקא וא"כ י"ל כיון דרצה משה להיות השכינה מדברת עמו לבך הוצרך להחזיר את צפורה כדי להיות פת בסלו אך הם אמרו דהנה אהרן ומרים ודאי גם הם פרשו מן זיווגיה' אך לא ראו להיות פת בסלם רק פרשו לגמרי ממש ולכך ותדבר מרים ואהרן במשה על אודת אשה הכושית אשר לקח למה החזיר את האשה הכושית אחר שכבר פירוש ממנה למה החזירה אצלו והוי הפשוטו ופירש התרגום אחד הרי תרוצם בצדם ואפשר לכך קרבה כדי להיות פת בסלו להיות הקב"ה מדבר עמו לכך ויאמרו הרק אך במשה דבר ה' הרי גם בנו דבר אף דאין לנו פת בסלו ומוכח דלא בעי פת בסלו לנביא והקב"ה השיב אם יהי' נביאכ' ה' ולפי מדרגת משה בעינן פת בסלו לדידי' וא"ש

תוס' ד"ה ר' יוחנן אמר גבול יש לה וכו' י"ל דר"י לטעמי' וכו' קשה לי למה הוצרכו לזה הרי בלא"ה א"ש כיון דאמרינן דהיא מעקרא י"ל אף הולד נעקר עמה וא"כ חס על הולד שלא יעקר כמו שחס על האם ובפרט די"ל ממ"נ כיון דלענין טרפה קיי"ל דולד טרפה מותר לכ"ע ולא אמרינן בזה עובר ירך אמו הוא כיון דטרפה אינה חי' עובר זה חי הוא וכו' א"כ ה"נ בזה כיון דהאם נעקרת ע"י רביעה א"כ כשהיא וולדה נרבעו הוי ממ"נ אם עובר ירך אמו הוא א"כ היא וולדה נרבעו ואם אין הולד נעקר א"כ לאו ירך אמו הוא לענין זה וממילא כשר לקרבן ואם הוי ירך אמו אם כן נעקר גם כן ושוב חס עלה הנכרי וא"ש ודו"ק

תוס' ד"ה פרה וחמור בת ג' וכו' וי"ל דודאי עתה נשתנו הטבעים וכו' וקשה לי אם שייך בזה שינוי הטבע מהו פריך נימא דבדורות הראשונים כמי היו פרות יולדות בפחות מג' רק בזמן הש"ס נשתנו הטבעים ואז אינה יולדת רק בת ג' ולכך תני בברייתא דלפי זמנם הוי ודאי לכהן וצ"ע בזה

גמרא ת"ש ויחמול העם וכו' קשה לי מה קושיא הרי בספק טרפה יש תקנה להמתין עד שתתעבר ותלד או עד שתטיל ביצים ונהי דבבהמה אסור להשהותה מכח חשש תקלה היינו התם כיון דאסורין לגמרי לכך יש בזה חשש תקלה אבל כאן קשה שפיר כיון דבהמה הנרבעת נעקרת ונהי דר"א לא ס"ל דנכרי חס על בהמתו מכח דיצרו תקפו עכ"פ כיון דנעקרת אפשר להבחין להמתין עד שתתעבר ותלד ויהי' מוכח שלא נרבעת וא"כ אפשר הכונה שלקחו מיטב הצאן להמתין עד שיתעברו ויולידו ואז יקריבו ממנו לקרבן וחשש תקלה לא שייך בזה כיון שמותרין להדיוט וצ"ע בזה

תוס' ד"ה מזמורא יתמא הנה בדרושי מכבר כתבנו ביאור זה למה נקט מזמורא יתמא וכעת נראה כך דהנה במדרש פ' צו בפסוק זובח תודה יכבדנני ושם דרך אראנו בישע אלהים איתא שם אמר ר' ינאי זה אחד מן המקראות שישועתו של הקב"ה ישועתן של ישראל שנאמר ולכה לישועתה לנו וביארנו הכונה דיש ישועה שישראל נושעים עמו ית' ויש ישועה שאנו נושעים ולא הוא כביכול והיינו דאם נעשה הנס בקישוי שלא כדרך הטבע הוי הישועה לנו ולא לו ית' כי לא ניחא לי' בכך ואם הוי הישועה בנקל כדרך הטבע הוי הישועה לו ית' וגם לנו והוי ישועתן של ישראל ישועתו של הקב"ה ייע"ש והנה כעת אני מוסיף דה"ה נמי להיפוך יש דלפעמים הוי ישועתו של הקב"ה ולא ישועתן של ישראל כגון בארון דפלישתים שתחלה נלקח הארון וגם גלה ישראל וכמ"ש המגיד לעלי ואח"כ שהוכרחו הפלשתים להחזיר הארון ועדיין לא נושעו ישראל הוי ישועתו של הקב"ה ולא ישועתן של ישראל והנה יתום נקרא מי שאין לו אב ואם להיות בעזרו והנה לפעמים מצינן גבי ישראל שאומרים כן יתומים היינו ואין אב וכו' והיינו דבזמן שישראל עם השכינה בגלות אז אין אנו יתומים כיון שיש לנו צירוף שכינתו ית' שהיא עמנו בגלות ומי שיהי' נוקם נקמת שכינתו ית' ינקום נקמתינו ג"כ אבל בזמן שהוחזר הארון מיד פלשתים אז הוא ית' כבר נושע רק ישראל לא נושעו אז נשארנו יתומים כאלו היינו בלא אב ולכך אמר ר"ל שאמרו מזמורא יתמא שאז נשארנו כיתומים והיינו שאמרו שירו לה' שיר חדש דעד הנה כשהושיע הקב"ה לעצמו הושיע גם לנו אבל כעת שירו לד' שיר חדש כי נפלאות עשה והיינו שהושיע לו ימינו שהושיע רק לו ימינו וזרוע קדשו ולכך אמר שאמרו מזמורא יתמא שהקב"ה הושיע לנפשו וישראל נשארו לבדם כיתומים ואין להם אב והנה בזה י"ל מ"ש במדרש אסתר וז"ל אתם אמרתם יתומים היינו ואין אב חייכם שאני מעמיד לכם גואל שאין לו אב ואם וכו' והוא תמוה מה חטאם בכך ומה הוי העונש מדה כנגד מדה וכבר מלתי אמורה בזה באיזה מקום וכעת כראה כך דהנה בזמן שנעשה הנס בפרסום שיכירו הכל כי יד ה' הוא אז הוי הישועה לנו ולו יתברך שנודע יכולתו והשגחתו בעולם אבל אם נעשה הנס בהסתר כנראה שהוא דרך הטבע אז לנו הוי הישועה אבל לא לו י"ת לזה הוי הרמז באסתר באמרו כי אין לה אב ואם כי הנה אם הוי לאסתר אב ואם הוי נמשך הישועה לה וגם לאבי' ואמה עמה אבל אם אין לה אב ואם הוי הישועה רק לה ולא לאבי' ואמה והוי הרמז בזה דאם הוי לה אב ואם הוי רמז שיהי' הישועה לישראל גם לאבינו שבשמים והוי נעשה הנס בפרסום והוי נודע כי ידו ית' הוא אבל כיון דאין לה אב ואם הוי הרמז כי הישועה רק לנו ולא לו ית' כי יהי' נעשה כדרך הטבע ולא יהי' ניכר שידו ית' הוא והנה בזה יהי' מפורש דברי חכמים וחידותם די"ל דמאמר יתומים היינו ואין אב נאמר בשעה שהפיל נבוכדנצר את חמ"ו בתוך כ"ה ואז נתקדש שם שמים כמ"ש נבוכדנצר אתוהי כמה רברבין ותמוהי כמה תקיפין וכו' ושולטני' בכל דור ודור והנה עד אז הוי ישראל עם כבודו ית' בגלות וזה הוי עיקר גלות השכינה מה שנתמעט כבודו ית' ושמו מחולל בין הגוים ולכך עד שעה זו הוי ישראל עם כבודו ית' בגלות לא היו נחשבין כיתומים כיון שינקום למען שמו הגדול ינקום גם נקמתינו אבל בשעה שהפיל לחמ"ו בתוך כ"ה ואז נתקדש שמו בגוים והושיע לו ימינו ורק ישראל נשארו בגלות מאז אמרו יתומים היינו ואין אב דאין האב עמנו בגלות עוד לכך אמר הקב"ה שעבור קובלנא זו יעשה להם אח"כ מדה דה להיפוך שיעמוד להם גואל שאין לו אב ואם ויהי' נעשה הנס כדרך הטבע ויהי' נעשה הנס רק לנו ולא לו ית' והוי היפוך כנגד נס חמ"ו שהוי רק לו ית' הישועה ולא לנו ונתרעמו על כך כנגד זה ישלם לנו ויהי בימי אסתר הנס רק לנו ולא לו ויעלה זה כנגד זה וא"ש ודו"ק בעז"ה

דה כ"ה גמ' וידום השמש וכו' הלא היא כתובה על ספר הישר מהו ספר הישר זה ספר אברהם יצחק ויעקב שנקראו ישרים וכו' הנה מה שדקדק לקרותם בשם ישרים כאן נראה הכונה בשום לב למ"ש הכתוב רננו צדיקים בה' לישרים נאוה תהלה וביאור הענין נראה עפמ"ש בחדושינו בכמה דוכתא שלומר שירה לפניו ית' מצד עצמו הוי גנות לאו מרו כי זה כיכר שאין בו דעה ע"ד אמרם ז"ל משל למלך שהי' לו של זהב והי' מקלסין אותו בשל כסף רק עיקר הכבוד לנו באמירת השירה לו ית' היינו במה שנתן לנו הוא ית' רשות להללו ומחל לנו על כבודו זה הוי לנו הכבוד ופרשנו בזה משחז"ל שבשעה שאמר נבוכדנצר אתוהי כמה רברבין ביקש לגנות כל שירות ותשבחות שאמר דוד ייע"ש וכעת נראה דיש צדיקים ויש ישרים וישרים הוי למעלה מצדיקים שהרי אם האבות נקראו בלשון ישרים ולא מתוארים בלשון צדיקים מוכח דישרים עדיפי וצדיקים ולכך י"ל דצדיקים לא הוי רשאים להלל לו ית' רק ע"י נתינת רשות ממנו ית' להלל אבל ישרים להם נאוה תהלה מצד עצמן והם לא בעי רשות כי בלי רשות נאה להם להלל לו ית' ועיין ברש"י מס' תענית דף ט"ו דישרים עדיפי מצדיקים והוא ראי' לדברינו מאוד ומפורש שם כדברינו דישרים עדיפי וז"ש רננו צדיקים בה' רק בשמו ית' במה שנתן להם רשות להלל ולולי הרשות הי' להם ההלול לגנאי אבל לישרים נאוה תהלה מצד עצמן אף בלי רשות כלל ולפ"ז הנה ביהושוע אחז"ל שאמר לשמש דום אמור השמש אם אני אדום מי יאמר שירה אמר לו יהושוע שתוק ואני אומר שירה ולכאורה אין זה טענה דבשלמא אם הי' השירה היתר מצד עצמו הי' שייך לומר שישתוק השמש ויהושוע יאמר שירה אבל כיון דהשירה אסור בעצם רק ע"י רשות הותרה א"כ תינח למה שניתן לו רשות אבל למה שלא ניתן רשות איך יכול לומר שירה השייך לאחר וכיון דשירת השמש ניתן לשמש ולא ליהושיע איך רשאי יהושיע לומר שירה במקום השמש בלי רשות ממנו ית' אך הענין הוא כיון דאנו נקראים בני אברהם יצחק יעקב הנקראים ישרים ואנו יורשים זכותן דברא כרעא דאבוה ולישרים הוי נאוה תהלה בלי נתינת רשות לכך הי' יכול יהושיע לומר מדעת עצמו שהוא יאמר השירה במקום השמש וז"ש הכתוב וידום השמש וירח עמד ער יקום גוי אויביו ומה שזכה יהושיע לשמוע בקולו מדעת עצמו היינו דהלא היא כתובה על ספר הישר אלו האבות שנקראו ישרים ולישרים נאוה תהלה לכך הוי רשאי להחליף וכו' וא"ש ועיימ"ש בדרושי תורה פ' האזינו שכת תקצ"ג ע"פ הנ"ל בפירוש המדרש שם ייע"ש וגם בפ' ואתחנן שנת תקצ"ג כתבנו מזה ייע"ש

גמ' ולא אץ לבא כיום תמים ובמה אריב"ל ד"ד שעו'אזיל שית וקם שית אזיל שית וקם שית הנה המרש"א בחד"א הרגיש למה נחלק הענין בשנים ולא בחד זימני ונראה להסביר טעם הדבר בשום לב על כפל הלשון וידום השמש וירח עמד עד יקום גו אויביו הלא היא כתובה על ספר הישר ונראה הכונה דבעבור כבוד שניהם נעשה ענין זה דיהושיע זכה. לכך מצד עצמו אף לולי זכות ישראל וכמ"ש יעקב ואולם אחיו הקטן אדל ממנו וזרעו יהי' מלא הגוים