עבודת עבודה חלק א קב

הולכין במא"ה משמע דס"ל דאף במצות פדיון דין ממון יש לו ואין הולכין בו אחר הרוב ומכאן יהי' ראי' גדולה לדבריו דקשה לי מהו פריך הש"ס הרי י"ל דזה דומה למה דאמרינן בטרפה דאינה חי' וכתב הרש"ל שם דרובן אינן חיים אבל מעוטן חיים ייע"ש א"כ מכ"ש בזה שי"ל כן דודאי רוב פרות אין יולדת פחות מג' אך מיעוט פרות י"ל דיולדת פחות מג' ולכך התם שפיר אמרינן דפרה וחמור עד ג' הוי ודאי לכהן דאזלינן בתר רובא דרוב אין יולדין עד השתא לכך הוי לכהן אבל במעשה דבית שמש הוי ידוע שהם פחות מג' והוי מן המיעוט דיולדת בפחות ומה קושיא ובפרט לפי מה שנראה לומר דמה דמוקי לה בפחות משלש אין הכוונה דידוע דהוי פחות משלש רק הכונה בסתם נמי מותר דהוי כעין ס"ס דהרי אף ביותר מג' אינו ודאי שנרבעה רק ספק וא"כ הוי ס"ס דלמא הוי פחותה מג' ואז בודאי לא נרבעה ואף את"ל דהוי יותר מג' עדיין מידי ספק לא יצאה ודלמא אעפ"כ לא רבעה וכעין ס"ס זה מצינו בעלמא א"כ לפ"ז ה"כ י"ל כן דאף אם רובן אין יולדת בפחות משלש כיון דמיעוטן יולדת א"כ הוי ס"ס דלמא המה מן המיעוט שהם בפחות משלש ובודאי לא נרבעו ואת"ל דהם יותר מג' עדיין הוי ספק דלמא לא נרבעה וס"ס עדיף מרוב ומהו פריך ומכ"ש לפי משמעות לשון הש"ס דמשמע דידוע שהם פחותים משלש די"ל כן דרוב אין יולדים בפחות מג' ומיעוט יולדים והני מן המיעוט הם אלא ודאי מוכח דלא אזלינן בפדיון בכור בתר רובא ולכך אם איתא דמיעוט יולדים בפחות מג' למה עד ג' הוי ודאי לכהן יהי' המע"ה ובע"כ דאין שום פרה יולדת רק בת ג' ושפיר פריך ומוכח כדעת הצמח צדק מיהו יש לחלק בין פדיון הבן לפדיון בהמה דבפדיון אדם אינו מקיים המצוה כלל רק ע"י פדיון והפדיון לא נעשה רק בנתינה לכהן וזה בלא זה לא משכחת לה לכך י"ל דלא אזלינן בתר הממון רק בתר המצוה ובמצוה אזלינן בתר רובא אבל בבכור בהמה ממ"נ בפטר חמור יכול לעשות הפדיון בביתו ואח"כ ליתנו לכהן והוי הפדיון מצוה בפ"ע ונתינה לכהן מצוה בפ"ע וכן בבכור בה"ט משכחת לה קדושת בכור בלי נתינה לכהן כגון שמקריבו גם בלא"ה אם נהגו קדושת בכור מקיים המצוה של בכור ונתינה לכהן הוי מצוה בפ"ע ולכך לענין הנתינה לכהן שפיר יש לו דין ממון שמוציאין מזה לזה ולא אזלינן בזה בתר רובא וא"ש ודו"ק גם י"ל לפמ"ש בתשובה ליו"ד מה"ק ה' פדיון דלכך אזלינן בתר רובא בפדיון דאינו סותר כל כך לחזקת ממון כיון דאין לו תובעין א"כ י"ל בבכור בהמה דכל היכי דאיתא בי' גזא דרחמנא איתא שפיר סותר לחזקת ממון לכך לא אזלינן בתר רובא בזה וי"ל דזה תליא אם קדשים קלים ממון בעלים או ממון גבוה ועיין בתשובה של יו"ד מ"ש בזה במהדורא תליתאי לטרפות גמרא וישרנה הפרות בדרך וכו' מה הי' אומרים וכו' ר"י נפחא אמר רוני רוני השיטה וכו' עיימ"ש בזה בחדושי לעין יעקב מכבר ובדרוש לנתינת התורה בזה וכעת נראה לפרש מ"ש ר"י רוני רוני השטה וכו' והוא דהנה אמחז"ל במס' סוטה מ"ד לישרים נאוה תהלה א"ת נאוה אלא נוה תהלה אלו משה ודוד שלא שלטו זרים במעשה ידיהם וכו' וא"כ שם מוכח דלכך לא שלטו בו ידי זרים בארון מכח דהוי מעשה משה וזכות משה גרם הדבר אך כיון דבאגדה ניתן לתלמיד רשות לחלוק לזאת נראה לפע"ד די"ל להיפוך ובפרט דלא אני החולק רק י"ל דכוונת ר"י כאן הוי כן והוא דיש לעיין מה זה הי' מה שתחלה הניח הארון ליקח את עצמו ואח"כ הכה אותם עד שהוכרחו להחזירו וממ"נ אם לא ניחא ליה לא הי' לו להניח מתחלה ליקח אותו כלל ובאמת אנשי בית שמש בעצמו אמרו כן מאן אמרך דאמרת מאן אפייסך דאפייסת וכו' וא"כ קשה באמת למה נעשה כך וכבר מלתי אמורה בזה בדרוש לנתינת מ"ת כעת נראה כך דהנה במה שלא שלטו בו ידי זרים בארון י"ל בו שני טעמים אחד מצד קדושת הארון בעצמו ומכח התורה שבו והשני מצד דהוי הארון מעשה משה ומכח צדקת משה ראוי שלא ישלטו בו ידי זרים והנה הוכחה לזה הוי כך דאם הוי זה מצד צדקת משה שהוי ראוי לשכר שלא ישלטו זרים במעשה ידיו הוי ראוי שלא יהי' להם התחלה ללקחו כלל אך אם הוי מצד קדושת הארון בעצמו אז א"ש די"ל דודאי ללקחו תחלה הי' בידם אך אח"כ כשהביאוהו לארץ פלישתים לא הי' הארץ הטמאה יכולה לסבלו ולכך הכה אותם שם והוכרחו להחזירו כי לא נשא אותו הארץ שם להניחו שם ולכך הנה ממה שהניח הארון ליקח אותו תחלה ואח"כ הכה אותם מזה מוכח דלא הוי החזרתו מטעם שהוי מעשה ידי משה רק מכח קדושת עצמו והמקום ארץ טמאה לא הוי יכול לסבלו כלל והנה עוד ראי' דהארון קודש מצד עצמו לא מצד זכות משה שהרי הארון הי' מבחוץ ובפנים בזהב וביניהם הוי ארון העץ והנה ארון שעשה משה הוי רק ארון העץ כמ"ש בפ' עקב ועשית לך ארון עץ ומ"ש ועשו ארון עצי שיטים כבר דרשו בזה חז"ל שמכאן ת"ח בני עירו מצווין לעשות לו מלאכתו ייע"ש ועכ"פ משה רבינו לא עשה רק ארון העץ אבל הזהב עשה בצלאל וא"כ הרי במעשה בצלאל שלטו בו ידי זרים בשאר כלים שעשה ואם נימא דבארון שלא שלטו בו ידי זרים הוי רק מצד זכות משה א"ב הוי של העץ יותר חשוב משל זהב דשל זהב הוי מעשה בצלאל ושל עץ מעשה משה וא"כ הרי דרך כל מלבושים להלביש החשוב יותר בחוץ ואין הדרך לעשות להיפוך להלביש בפנים בגד החשוב ובחוץ בגד הבזוי זולת מפני הגשמים אבל דרך כבוד לובשים החשוב למעלה ולמה כאן הזהב בין שני הצדדים ובאמצע העץ בע"כ שמעשה בצלאל חשוב כשל משה וכיון דזה זהב וזה עץ לכך הזהב חשוב יותר ולכך הוי זה בחוץ וא"כ למה שלטו בו זרים בכל מעשה בצלאל ולא בארון בע"כ הוי מכח חשיבות עצמו וז"ש ר' יצחק דהפרות הי' אומרים טעם הענין למה תחלה נלקח הארון ואח"כ הוחזר והיינו דבזה ניכר מעלות הארון שרוני רוני השיטה התנופפי ברוב הדרך דייקא שמזה מוכח הדרך מצד עצמו ולא מצד שהוי מעשה ידי משה וראי' עוד שהרי המחושק' ברקמי זהב דדממ' דמחושקת ברקמי זהב מוכח דהזהב עדיף ממנו ומוכח דאין מעשה ידי משה חשוב מצד עצמו יותר ממעש' בצלאל ומזה מוכח מה שאח"כ הוחזר הארון הו' המהולל' בדביר ארמון בהתורה המונחת בו ולא מצד שהוי מעשה משה וא"ש

שם גמ' וישרנה הפרות מהו וישרנה ר"מ אומר שאמרו שירה רב זוטרא בר טובי' משמי' דרב אמר שהפכו פניהם כנגד הארון ואמרו שירה הנה להבין טעם פלוגתתם י"ל בשני אופנים אחר לפי הירושלמי שהביא הר"ן בפ"ק דר"ה גבי ערלה דסימן למי שאינו יונק מאביו הוא הופך פניו סימנך מאן דאכל דלאו דידי' בהית לאסתכולי באפי' והנה בספר אמרי שפר למהראנ"ח בפ' בהעלותך הביא להוכיח להיפוך מגרסת הירושלמי דאדרבא כל היונק ממנו פונה לשרשו ייע"ש ונראה בהך סברא פליגי כאן דהנה הפרות אין ראוין מצד עצמן לרוה"ק ולומר שירה רק כיון שהוליכו הארון נמשך ממנו קדושה עליהם והי' הם יונקים ממנו הרוח שיהי' בידם לשורר ולכך מ"ד הראשון שלא הפכו פניהם כנגד הארון ס"ל כדעת הר"ן בשם הירושלמי דמאן דאכיל דלאו דלי' בהית לאסתכולי באפי' ולכך ס"ל דלא הפכו פניהם כנגד הארון לומר שירה רק אדרבא הפכו פניו ממנו ואידך ס"ל כדעת מהראנ"ח דאדרבא היונק ממנו פונה אליו ולכך ס"ל דאדרבא הפכו פניהם נגד הארון ואמרו שירה ועוד י"ל שהם פליגו במה הי' השירה שלהם דר"י בשם ר"מ אומר שאמרו אז ישיר ור"י דידי' אמר שאמרו ואמרתם ביום ההוא הודו לה' קראו בשמו וכו' ור"ל אמר שאמרו שירו לה' שיר חדש כי נפלאות עשה ונראה דבזה פליגו מ"ד הנ"ל דהנה במדרש בפ' נח אמר ר"ל דמצינו שאומרים מקצת שבחו של מי שאמר והי' העולם בפניו וכולו שלא בפניו מקצת שבחו בפני' שנאמר אמרו לאלהים מה נורא מעשיך וכולי שלא בפניו שנאמר הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו ופרשו המפרשים דבפניו אין נותנין שבחו י"ת רק על הטוב לא על הרעה אבל שלא בפניו נותנין הודאה לו גם על הרעה עיי"ש והנה בזה נבין הביאור כי הנה בשירת הים אמרו אשירה לה' כי גאה גאה סוס ורוכבו רמה בים עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה והנה חמרם וזמרת יה נדחק רש"י ייע"ש ולפע"ד הכוונה מלשון וזמרת עריצים והכונה דהנה בפ"ז דשבת גבי כלל גדול אמרו בשבת מדייק שם הש"ס מנקט כלל גדול מכלל דאיכא כלל אחר ייע"ש וא"כ ה"נ ממה שאמרו אשירה לה' כי גאה גאה מדכפלו בזה הגאות מוכח דאיכא גאות אחר שאינו בכפל ומה הוי גאות האחר בע"כ היינו הרעות שנעשה ממנו י"ת גם המה גאות וטובת אך הטובות הגלוים המה גאו' בכפל שהמ' טובי וגלוי' לכל שהם טובת אבל הרעו' הוי טובו' אבל אינן גלוי' לכך הוי רק גאות אחד וז"ש ישראל אשירה לה' כי גאה גאה סוס ורוכבו רמה בים זה הוי כפל הגאות מה שסוס ורוכבו רמה בים ומה שאמרנו כפל הגאות ומוכח שיש גאות שאינו בכפל היינו מחמת דעזי הן כשנותן עוז לי או להיפוך ח"ו וזמרת יה כשכורת ממנו העוז ומעניש אותי שניהם אני מאמין שויהי לי לישועה בשניהם אני מחזיק לישועה לכך הרעות הוי גאות אחת והטובות הוי גאות בכפל וא"כ מוכח שאז גילו דעתם דאף הרעות הם טובות והנה בפסוק ואמרתם ביום ההוא הודו לה' קראו בשמו נמי מרומז הודאה גם על הרעות שהרי כן מתחיל הקיפיטול שם ואמרתם ביום ההוא אודך ה' כי אנפת בי ישוב אפך ותנחמני הרי נתנו הודאה גם על הרעה וכן יהי' כוונתו שם במ"ש הודו לה' קראו בשמו הודיעו בעמים עלילותיו דהנה לשון עלילה מורה על הרעה כמ"ש השחיתו התעיבו עלילה וכן נורא עלילה על בני אדם ומדרש במדרש פ' וישב ובתנחומא שם על מיתת אדה"ר ועל מכירת יוסף ייע"ש הרי דלשון עלילה מורה לרעה ולכך אמר הודו לה' קראו בשמו הודיעו בעמים עלילותיו דאפילו עלילות והרעות שלו הודיעו בעמים שהם טובו' ולכך א"ש דר' יוחנן לשטתו דס"ל משמי' דר"מ שהי' אומרים אז ישיר משה או משמי' דידי' שהי' אומרים הודו לה' קראו בשמו הנה לדברי שניהם הי' כותבין הודאה גם על הרעה ולכך אמר סתם שאמרו שירה ולא שהפכו פניהם כנגד הארון דהרי אסור לומ' כל שבחו בפניו אבל רב זוטרא בר טובי' משמי' דרב ס"ל כר"ל שהי' אומרים שירו לה' שיר חדש כי נפלאות עשה הושיעה לו ימינו וזה מדבר רק מענין הטובות כמו פסוק אמרו לאלהים מה נורא מעשיך וכו' וא"כ מקצת שבחו יכול לומר בפניו לכך אמר שהפכו פניהם כנגד הארון ואמרו שירה וא"ש ובחדושינו מכבר פרשנו בע"א

תוס' ד"ה יתרו לאחר מתן תורה בא וכו' הנה לכאורה אין התחלה לקושייתם דהרי הכתוב אומר אחר שלוחי' וא"כ י"ל דבאמת בשעת מתן תורה היתה צפורה אצלו עדיין אך כיון שפירש מן האשה והסכים הקב"ה על ידו אז שלחה משה רבינו ממנו ואח"כ חזר יתרו ולקחה ובא למדבר ומה הקשו ואפשר דהוי קשה להו דאם בשעת מתן תורה היתה עמו צפורה לא הי' משה משלחה אח"כ מן ישראל לרחקה מכנפי השכינה ובפרט את בניו ודאי לא הי' משלח אחר מתן תורה לרחקם מישראל ובע"כ דהך אחר שלוחי' הוי קודם מתן תורה והנה לפמ"ש בתרוצם דמשעה שנתן דעתו הסכים הקב"ה