עבודת עבודה חלק א קא

להשם ובודאי בטלה ולפ"ז ממ"נ בשעה שמכרה לישראל דחל הביטול אז ליכא חשש רביעה עוד וטרם שנתן לישראל הרי אז הוי אסור מכח נעבד ואין איסור נרבע חל עליו דאין איסור חל על איסור דליכא בזה לא כולל ולא מוסיף ולכך ליכא בזה חשש נרבע כיון דלא חל עליו האיסור דהי' אסור בלא"ה מיהו י"ל כיון דאמרינן ביבמות דאיסור אחות אשה מתלי תלי וקאי וכו' א"כ ה"נ איסור נרבע מתלי תלי וקאי וכיון דפקע איסור נעבד חל עליו איסור כרבע אז וא"ש ודו"ק ועוד י"ל בכמה אופנים וקצרתי

תוס' ד"ה ור"א לא חייש לרביעה וכו' יש ליישב קושייתם לפי ווה שהקשתי בחידושי לש"ס ד"ה מתגרי ישראל זבין דמהו פריך לעיל מדתנא וכן הי' ר"א אוסר בכל קרבנות שבתורה דמה קושיא הרי י"ל דכל קרבנות שבתורה אין הנכרים בויקחו דילפינן מפרה ונדבת המשכן במה מצינו ונראה ליישב די"ל דהתם אכתי לא ידע הש"ס מהך פרכא דבנדבת המשכן נמי כתיב דבר אל בני ישראל ויקחו ולכך פריך שפיר מ"ט דאוסר בכל קרבנות שבתורה אבל השתא דכבר ידע הש"ס מהך פרכא וממה דמשני מתגרי ישראל זבין לכך לא ק"ל ממה דר"א אוסר בכל קרבנות שבתורה די"ל דכולהו טעמי דאין הנכרים בויקחו דילפינן מפרה ומשכן ולכך מוכרח להקשות רק מברייתא דר"א חושש לרביעה וא"ש ודו"ק

תוס' ד"ה וניחוש דלמא רבעה לאימ' הא דלא פריך ודלמא עלה עלי' עול על אמה וכו' קשה לי מהו פריך הרי מפורש בכמה דוכתא דבעינן עובד דומיא דעבד מה עבד דניחא לי' אף עובד דניחא לי' וא"כ אף אם עלה עלי' עול לא ניחא לי' רק במשוי דאימא אבל לא במשוי דוולד ובשלמא לענין חשש רביעה דלאו ברצונו תליא ואף אם נרבעת בע"כ אסורה לכך אמרינן שפיר היא וולדה נרבעו אבל באיסור עול דבע"כ אינו פוסל רק מטעם דניחא לי' הרי לא ניחא לי' רק לאם ולא לולד וא"כ לא גרע עול האם מאם עלה על הוולד ממש עול אם לא הוי ניחא לי' לא מפסיל ומכ"ש בעלה עול על האם דלא ניחא לי' בכך ולא מפסיל ובפרט כיון דקיי"ל בכל דוכתא דמעשה בטעות לא הוי מעשה וכן כונה בטעות לא הוי כונה וא"כ בשלמא בעלה עלי' עול על גוף הפרה והוי ניחא לי' אף שידע שהיא פרה זה שפיר נחשב רצון אף דאם הי' יודע שתפסול בכך לא הוי ניחא לי' מ"מ כיון דאינו טעות במעשה רק בדין וסבר שמותרת בכך ואומר מותר אינו טעות רק שוגג ולענין כמה דברים לא הוי כשוגג כגון לענין גלות וכו' וגם אם הוי בטעות ממש פטור הי' מקרבן והרי כל השגגות חייבין בקרבן ובע"כ אומר מותר אינו טעות ממש וכן כל השגגות אינו טעות ממש כיון דהו"ל לדקדק ולכך גם בפרה כיון דעכ"פ ידע שהיא פרה והוי ניחא לי' לבעול זה הוי לרצון אך בעלה עול על אמה בעודה מעוברת ולא ידע שתלד פרה אדומה ואם הי' יודע שתלד פרה אדומה לא הוי ניחא לי' בעול זה וא"כ זה הוי טעות במעשה ולא הוי אפשר לו לדקדק דהרי היא כעצמים בבטן המלאה לכך לא נחשב לרצון דאם ידע לא הוי ניחא לי' השתא נמי לא נחשב לרצון וא"ש ודו"ק. ומ"ש דאין לך פרה שלא עלה עול על אמה דתנן עלה עלי' זכר פסלה עיין במהרש"א מ"ש בזה ודבריו צ"ע מ"ש דבשעה שעלה עלי' זכר נוצר הפרה והוא תמוה לחשוב זה יצירה חדא דהרי שיעור קליטת הזרע הוי בג' ימים וא"כ אפשר שנוצרה בסוף ג' ימים ולא מיד ואף אם נימא דדוקא באשה הוי קליטת הזרע ג"י אך בבהמה דלית לה רחם כמ"ש במס' נדה אם אין הזרע נקלט מיד שוב אינו נקלט מ"מ אין הולד נוצר רק אחר יציאת הטפה והרי העלי' שהוי עול היינו תחלה קודם הוצאת הטיפה אז לא נוצרה הולד ואף אם שוהא הזכר גם אח"כ מ"מ מנ"ל דזה נחשב עול לפסלה ודלמא דוקא עלה עלי' זכר פסלה ולא מה ששוהא אח"כ ובפרט כיון דבעינן ניחא לי' א"כ י"ל דלא נחשב ניחא לי' רק מה שעלה עלי' תחלה ולא מה ששהא אח"כ והרי אם לא הוי תנן במתניתין דעלה עלי' עול פסלה הוי ס"ד דאין זה עול כלל א"כ נהי דקמ"ל במתניתין דהוי עול מ"מ מנ"ל דאף השהי' אח"כ במי הוי עול לכך דברי המהרש"א תמוהין בזה גם תמי' לי יותר דהרי התוס' בפסחים דף ד"ו ע"ב הקשו דהא תנן פרה מעוברת ר"א מכשיר וחכמים פוסלין וכאן אמר עלה עלי' זכר פסולה ותירצו ב' תרוצים אחד דר"א ס"ל כר"י דמכשיר בעלה עלי' עול ועוד תירצו דלא פסל עלה עול רק כשראה בשעת עליית הדבר אבל אם לא ראה בשעת מעשה אף שנודע לו אח"כ בזה מכשיר ר"א ייע"ש וא"כ כאן קשה ממ"נ אם נימא כתירוץ קמא דר"א מכשיר לגמרי בעלה עלי' זכר א"כ כאן לר"א עסקינן וא"כ נשאר קושייתם בדוכתא דלמא עלה עול על אמה והיא ואמה עלו עלי' עול ואין לתרץ כתרוצם דאין לך פרה שלא עלה עול על אמה דעלה עלי' זכר פסלה דהרי לר"א אין זה עול וא"כ מה ראי' מכל הפרות ואם כתירוצם השני דר"א לא מכשיר רק כשלא ראה בשעת מעשה א"כ קשה ה"נ בשלמא כל פרה לא שייך לפוסלה מכח דעלה עלי' זכר כשנתעברה מכח ממ"נ דבשעת עשיית הזכר לא ידע אם תתעבר בכך או לא א"כ לא הוי כאן ידיעה לענין הולד לומר שהיא ואמה עלו עליהם עול ואח"כ כשנודע לו שנתעברה הרי אז כבר נעשה מעשה העלי' מקודם ולא גרע מפרה מעוברת ממש דכשרה לר"א אבל בעלה עול עלי' כשהיא מעוברת דיודע כבר שהיא מעוברת ומעלה עלי' עול א"כ ניחא לי' על הולד ג"כ שפיר י"ל דהיא ואמה עלו עליהם עול ומה ראי' לר"א מכל פרה ונשאר קושייתם במקומו ואין אתי תשובת מהרש"ך לעיין אם הרגיש בזה או לא וצ"ע גדול בזה כעת

תוס' ד"ה ותני עלה ור"א אוסר וכו' ואין לומר דר"א פליג עלייהו כוונתם מכח דר"א שמותי הוא ופירשו התוס' בכמה דוכתא דהיינו שהוא מתלמידי ב"ש ולזה כוונו כאן במ"ש דאין סברא דר"א פליג עלייהו דבלא"ה אין הבנה לדבריהם כיון דסוף סוף חזינן כאן שפליג על רבנן מה"ת לא נימא דפליג על ב"ש וב"ה ג"כ אך בע"כ כוונתם כנ"ל מכח דר"א מתלמידי ב"ש הוא ועיין לעיל בסוגיא זו דף ך"ג ע"ב מ"ש כעין זה וראי' מזה למ"ש שם

תוס' ד"ה ישראל הי' משמרים אותה וכו' ור"א ס"ל זה וזה גורם אסור הנה מה דפשיטא להו דזה וזה גורם אסור היינו ממה דמסיק בפסחים דף ך"ז דר"א ס"ל בכל אסורין שבתורה זוז"ג אסור וכן כתבו מפ' בתמורה דף כ"ח דמפסחים הוא דקשיא להו וכו' הנה בהיות כן קשה לי מה קושיא הרי י"ל דר"א לא אסר זוז"ג רק מדרבנן ומן התורה ס"ל נמי דזוז"ג מותר רק מדרבנן אוסר וא"כ תינח היכי דידעינן שיש כאן איסור אבל לחוש מספק לא חיישינן דספק דרבנן להקל ועוד דאף אם מן התורה אוסר ר"א זוז"ג מ"מ הרי המעיין שם פריך תחלה ודלמא דוקא בע"ז דחמיר חייש ר"א ולא בשאר איסורין רק דאח"כ מסיק דר"א אוסר בכל איסורין שבתורה וא"כ אכתי י"ל דהיינו דוקא בכל האסורין השוין לכל אבל האסורין למזבח ומותרין להדיוט כיון דלא הוי איסורו שוה בכל מודה דזוז"ג מותר וא"ש ודו"ק שוב ראיתי שבתמורה תירצו כן התוס' באמת וכוונתי לדבריהם בזה

שם בתוס' ד"ה ישראל הי' משמרים אותה וכו' ור"א אית לי' זוז"ג אסור ונראה ליישב עוד די"ל ע"כ לא אמרינן בכמה דוכתא בש"ס דבכה"ג נחשב זוז"ג ואסור למ"ד זוז"ג אסור רק אם הזכר הוי ראוי לקרבן זה שאנו מקריבין הולד שלו רק מכח הטרפות או המוקצה ונעבד שבו אסור למזבח או אף אם אינו אותו קרבן כיון דעכ"פ ראוי לקדשי מזבח ושם קדשי מזבח אחד הוא ואינו נפסל למזבח רק מכח שהוא כרבע או מוקצה ונעבד בזה אמרינן כיון דחל על הדבר שם נרבע או מוקצה שוב אם בא על הנקבה הוי כל הפסולין לגבי מזבח ולדותיהן אסורין וזה וזה גורם אסור אבל בפרה הרי באמת קדשי בדק הבית היא ואינה בכלל קדשי מזבח רק דערוה וע"ז פוסל בה הואיל ומום פוסל בה אבל מ"מ איכה בכלל קדשי מזבח רק יש לה דין בפ"ע וא"כ הרי זכר בלא"ה אינו ראוי לפרה דנקבה בעינן גם אינו אדום ויש בו שתי שערות הפוסלות ואעפ"כ לא מפסיל מכח זה הפרה לומר דהוי זה וזה גורם מכח דאביו אינו ראוי לפרה וגם אם אמה אינה ראוי' לפרה מ"מ לא נפסלה הפרה מכח זה וא"כ מה איכפת לנו מה שהזכר הוי מוקצה או נעבד ג"כ דהרי בלא"ה לולי זה כמי אינו ראוי לפרה ולא חל עלי' שם פסול מוקצה ונעבד כלל לענין הכשר הפרה ומה לי אם הי' מוקצה או כרבע או לא כיון שבלא"ה אינו ראוי לפרה ודומה למה דאמרינן בעלמ' אאחע"א כן ה"נ בזה בשלמא בשאר קדשי מזבח דשם קדשים אחד וכיון דבלא"ה הוי הזכר ראוי לשום קרבן ולא נפסל מכח מוקצה ונרבע חל עליו שם פסול זה ושייך לומר כל הפסולין לגבי מזבח ולדותיהן אסורין זוז"ג אסור אבל בפרה דהוי קדשי בד"ה רק דגז"ה דמום פוסל וא"כ הוי דינה בפני עצמה וכיון דזכר בלא"ה אינו ראוי לפרה לא חל עליו שם פסול נרבע או מוקצה לומר בי' דזוז"ג אסור וכיון דבלא"ה פסול לפרה ואעפ"כ זרעו כשרה לפרה ה"ה נמי אם מצטרף עוד פסול אחר לא מפסיל זרעו מכח זוז"ג ומיושב קושיות התוס' שבתי וראיתי די"ל דהתוס' מקשים שפיר דא"כ גם הש"ס לא פריך מידי מברייתא דכל הפסולין לגבי מזבח וכו' ותני עלה ר"א אוסר הרי יש לחלק ג"כ כן דר"א אינו אוסר רק בקדשי מזבח דלולי הפסול נרבע היתה האם כשרה לשום קרבן רק מכח פסול המוקצה ונרבע פסול לכל קרבן לכך חל עלי' שם פסולין לגבי מזבח לכך אוסר ר"א אבל בפרה דהוי קדשי בד"ה ואינה בכלל קדשי מזבח וכיון דהאם בלא"ה אינה ראוי' לפרה שאינה אדומה וכו' ואם מכח זה חזינן שלא פסלה התורה לולד אף שאמה אינה ראוי' לפרה מה יוסיף תת כח במה שהאם נרבע' ג"כ לא חל עלי' שם פסול יותר מעיקרא דבלא"ה אינה ראוי' לפרה ולכך גם ר"א מודה דוולדה מותר ומהו פריך גם הוי קשה להו מה שהקשיתי לעיל כיון דפרה אין נרבע פוסל רק מכח מום ובמום מודה ר"א דזרעו מותר ולכך מוכיחין התוספות דס"ל סוגיא זו אזיל למה דס"ד דש"ס מעיקרא דפרה קדשי מזבח היא וכל עיקר פרכת הש"ס הוי כך דאיך אתה רוצה להוכיח בתחלה דפרה קדשי מזבח היא דא"כ קשה הך קושיא וכו' ויהי' מוכח דס"ל פרה קדשי בדק הבית היא והש"ס דוחה די"ל דלעולם קדשי מזבח היא ואף על פי כן א"ש וכו' וא"כ כיון דכל פלפול זה הוי אם פרה קדשי מזבח היא גם הם הקשו שפיר דגם בזכר נימא זוז"ג כיון דבלא"ה הוי ראוי לשום קרבן ועתה ע"י שהוא נרבע פסול לכולם וכמו בכל הקדשים דאמרינן כך אף דהזכר אינו ראוי לאותו קרבן וא"ש ודו"ק היטב

ע"כ גמרא ופחותה מבת ג' שנים מי קא ילדה והתניא פרה וחמור עד ג' ודאי לכהן מכאן ואילך ספק הנה מכאן יש להביא ראי' לדעת הצמח צדק בתשובה ששאלוהו על אשה שספק אם היא בת כהנת ולוי' אם בנה חייב בפדיון והשיב שפטור אף דישראל א רוב אין הולכין