אבני החושן חלק א צח

רק דאף שהם שלשה שטרות מ"מ אני יודע שאינו של לוה משום דשטר שלי לא נפרט וא"כ כל העדות מכח שטרו והוא נוגע אבל באם מעיד גם על שטר השני דיודע שנתנו כולם ביד אחד ועדיין לא הי' שהות להפרע ולא זזה ידם זה מזה ודאי דיכול להעיד וראיות התומים נכונה אך בש"ס וש"ע איירי באופן הנ"ל דאינו אומר רק על שטר שלו

יג) ואם הם מכתיבת יד סופר אחד. עיין תומים כ' דחזקה דלא שהה הסופר גבי' שטר שעבר עליו היום ונפסל וא"כ כל החשש שנאבד ביומו וכ' שמצא כן בריטב"א ולכן יצא לו מזה דאם אלו השטרות אין זמנם שוה אין לחוש שמא מיד הסופר נפל ע"כ ואנכי הרואה בדברי הריטב"א שהביא הש"מ סוף פ"ק דב"מ ד"ה ודילמא לקיימינהו שכ' וז"ל והא דלא משני דלא משהי שטרא בי ספרא דדוקא כשמוליכו לקיים לא משהי' אבל בתחילה כשאומר לכותבו מעשים בכל יום דמשהה לי' ביד הסופר ימים רבים ע"כ וגם לא הבנתי דמה עולה הוא וגם בשטר פרוע כתבו התוס' דאי משהי לי' על פשיטי דספרא לאו עולה הוא כ"ש הסופר שאין רוצה לקרעו כ"ז שלא שילם לו שכר הסופר ובודאי מסתימת הפוסקים משמע דאף באין זמנם שוה יש לחוש שמא מיד הסופר נפל: ויש לעיין בשטרות שכתוב בהן דכל המוציאו יגבה אולי דלא חיישינן שמא מיד הסופר נפל דודאי לא משהי' כדאמרינן ביבמות (ד' קט"ז) כיון דשמי' כשמי' לא מפקיד גבי' ועיין נתה"מ סי' ס"ב ס"ק ז' דלמד מזה דה"ה שטר שנכתב על שמה לא מפקיד גבי' אך לעיל סי' ס"ב השגתי עליו

יד) המוצא שטר שחרור וכו' יחזירנו לעבד. הסמ"ע ס"ק ל"ח כ' כיון דהשטר מסייע להודאתו לא חיישינן לקנוניא והנחה"מ פירש דבריו דהוקשה לו להסמ"ע נהי דצריך להביא ראי' אימת מטי שחרור לידו זה היכי דבא להוציא מלקוחות אבל היכי דהוא מוחזק ודאי א"צ להביא ראי' א"כ ניחוש לקנוניא ולפי ענ"ד לא אבין דנראה דזה בלא"ה לק"מ דכמו דכ' הנתה"מ במה שהוא מוחזק א"צ להביא ראי' ה"נ נראה דאף אם לא יחזירו השטר להעבד לא יוכל הלוקח לגבות ממנו וכמדומה שכן כ' הריטב"א ואינו לפני שוב ראיתי שבהגהות א"ב הרגיש בזה וכ' דכן מבואר בדו"פ אך כתב דהח"מ והב"ש באה"ע סי' ק"י כתבו דשובר דאיתרע בנפילה נשאר שטר הכתובה בחזקתו ע"כ ולפענ"ד אין ראי' משובר דאין ספק שובר מוציא מידי שטר דלענין זה שטר העומד לגבות כגבוי עיין נתה"מ דיני תפיסה אבל כאן העבד טוען דהנכסים שלו לא נשתעבדו כלל וספק הוא ובפרט לפי מ"ש לעיל ס"ק ה' דשטר הספק הוי כטוענין שניהם ספק לכן גובין בו עיי"ש ואין ראי' לכאן

טו) אם יבוא העבד לטרוף וכו' צריך שיביא ראי' שהגיע לידו מזמן הכתוב. הכל תמהו בזה על הרא"ש שכ' כן הטור והרי הם סוברים דעדיו בתחומיו זכין לו במטי לידי' בסיף וא"כ קנה למפרע ומה שנראה לי בזה בתחילה עלה ברעיוני לשיטת. רש"י הסובר דאף בלא נפל רק בכל גט ושיחרור צריך להביא ראי' אימת מטי גיטא לידם הובא בש"ך ס"ק ל"ד נראה דלא שייך בגט ושיחרור עדיו בחתומיו זכין לו דהא כ' התוס' דהא דעדיו בחתומיו זכין הוא מתקנת חכמים שיוכלו העדים ליתן השטר ללוה ולא יחושו שמא ילוה לאתר זמן ויהי' מוקדם ולהכי כתבו דלענין איסור שיהי' מותר בבת חורין גבי שחרור לא אמרינן כלל עדיו בחתומיו זכין לו וא"כ למה הצריכו לתקן גבי שחרור שיזכו לו עדיו כיון דלענין איסור לא מהני ולענין לקוחות בלא"ה צריך להביא ראי' אימת מטי גיטא לידי' וע"כ הא דבתחילה אמרו שם בגמר' (ד' י"ט) דלאביי עדיו בתחומיו זכין היינו קודם דמסיק התם דאמרינן לי' אייתי ראי' אימת מטא שחרור לידך אבל לבתר דמסיק דצריך להביא ראי' לא אמרינן כלל בשחרור עדיו בתחומיו זכין לו ופשוט ואך עדיין שיטת הרא"ש לא נתיישב דהוא לא ס"ל כרש"י ורק אם איתרע בנפילה צריך להביא ראי' אימת מטא גיטא לידי' ולפ"ז הי' נראה דלדידי' נשאר מה דאמרינן דגם בשחרור עדיו בחתומיו זכין לו אך נתיישבתי דע"כ גם להרא"ש אין בשיחרור שום חשש ואין עדיו זכין לו. והנה כבר הבאתי בסי' מ' מחלוקת הרא"ש והר"ן לפי מה דקיי"ל עדי מסירה כרתי א"כ איך מהני עדי חתימה והר"ן כ' דא"צ ע"מ דאנן ע"מ אנן כיון שרואין השטר שהי' ביד הלוה ע"י עדי חתימה ועכשיו הוא ביד המלוה אכן הרא"ש סובר דכיון דהי' ע"ח מסתמא הי' ג"כ ע"מ וא"כ להרא"ש ע"ת לא מהני מידי אכן לפ"ז קשה דהרא"ש סותר עצמו דהא בפ"ב דגיטין כ' דדוקא גבי גט דצריך למסור בפני ע"מ אז אמרינן גט מאוחר קלא אית לי' אבל שטר הלואה דמאן דיזיף בצינעה יזיף לא אמרינן קלא אית לי' ע"כ וא"כ יסתור הרא"ש דברי עצמו וצ"ל דלא כ' הרא"ש דמסתמא הי' ע"מ רק לעיקר הדין אבל לפי התקנה ודאי דאף מוסר בינו לבין עצמו מהני ולאביי אף קודם שמסרו זוכה ויותר נראה דלהרא"ש לא נצטרך לדחוק כמ"ש התוס' דתקנו דיזכו עדיו משום מוקדם רק בלא"ה כיון דדרך דמאן דיזיף בצנעה יזיף ומן הדין לא מהני רק בעדי מסירה לכן תקנו דיזכו העדים בחתימתן וע"כ לאביי צריך לומר כן דאף עדי חתימה מהני דאל"כ איך עדיו בחתומיו זכין לו ופשוט. והנה שם בפ"ב דגיטין דהרא"ש חולק על רש"י והקשה דא"כ איך כותבין גט לאיש אף שאין אשתו עמו ומתרץ כנ"ל כיון דמוסר לפני ע"מ קלא אית לי' ומעתה נחזי אנן בשחרור דכבר כתבתי בשם התוס' דלענין איסור לא אמרינן עדיו בחתומיו זכין לו וא"כ ה"ה בלא עדי מסירה לא מהני לפי מה דקיי"ל דע"מ כרתי ולפ"ז בשחרור ע"כ צריך לומר אחת משתי אלה או דאין כותבין לאדון בלא עבד וימסרנו תיכף לפני העדים או דליכא למיחוש שמא ימסור לו בצינעה דמכשילו אי דהעבד עצמו לא יתרצה כיון דאינו ב"ח רק בע"מ ולפ"ז ממ"נ אי אין כותבין רק בפני העבד ע"כ דמוסרו מיד ורק באמת דכותבין להאדון ומוסר לפני ע"מ א"כ קלא אית לי' כמ"ש הרא"ש בגט וידעו הלקוחות לומר אייתי ראי' ולפ"ז א"כ בשחרור ודאי לא אמרינן עדיו בחתומיו זכין לו דלמה יתקנו כמ"ש לשיטת רש"י וע"כ הא דאמרינן שם בש"ס הוא רק לס"ד אבל למסקנא דיאמרו הלקוחות אייתי ראי' לא אמרינן עדיו בתחומיו זכין והכל ניחא בס"ד. שוב מצאתי חה"ל בתומים דרך קצת בדרך הזה וגם ראיתי שם שכ' דאם אסור בשפתה אין עדיו בתחומיו זכין לו כיון דמעת שנכתב יהי' אסור בשפחה ובת חורין אבל רם מותר בבת תורין זכות הוא ועדיו בחתומיו זכין לו ולפענ"ד אין הכרת דאף אם נאמר בב"ח הוא רק בדיעבד אם נשא איגלאי מילתא למפרע אח"כ בבא לידו אבל מ"מ כ"ז דלא בא לידו ודאי אסור שמא לא יבוא אח"כ לידו וגם להיפוך י"ל דאם ישא שפחה אף אם הדין דעדיו בחתומיו יכול לומר דלא ניחא לי' והברירה אח"כ בידו וא"כ זכות הוא

טז) שנים אדוקין בשטר וכו' וישלם הלוה מחצה שוויו של חוב שבשטר. הנחה"מ ס"ק כ"ד הקשה יאמר המלוה למה אתם שמין המחצה שלי כיון שאנחנו מחזיקין בשוה יכתוב שובר על חצי שט"ח ואני אגבה חצי ותי' שאם השטר נישום בפחות בשביל שהלוה עני ואין לו לשלם רק חצי ואם יכתוב שובר על מחצה א"כ אין הלוה נוטל כלום ולכן העלה דמה שנישום בשביל שעדיין לא הגיע זמנו אינו שוה כ"כ זה באמת יכול לומר אני אמתין ואגבה כל החצי שלי עיי"ש ולפי דבריו מגיע למלוה חצי שטר רק לפי שעתה אינו שוה לכן אינו נוטל רק מחצה שוויו וא"כ לפי שיטתו אין תירוץ שלו מוכרת דמ"מ יאמר המלוה הרי הוא מוחזק בחצי השטר והוי כיש לו לפרוע הכל וכי עני אין מחויב לשלם כל השטר והרי נוטל חצי השטר ובזה ישלם מה שאין לו ואך מה שנלפע"ד דהנה לכאורה הא דחולקין והוא מטעם דמוחזק בחצי אין מובן דהרי אין מוחזקין במעות והש"ך כ' לעיל סי' מ"ז דלא הוי חזקה כלל