אבני החושן חלק א צז

לו בשטר כלום והממון אין יכולין לגבות ע"י סימנים אבל המשנה דאין בו אחריות כיון דהחוב שלו מחויב המוציא להראות השטר לראי' ע"כ וכל דבריו תמוהין וקושיית התומים משטר שאין בו אחריות לא תי' כלום דהתומים עיקר קושייתו הי' מהא דשמואל דמוקי דלכן יחזיר דאינו גובה בו לא ממשעבדי ולא מב"ח ויחזיר לצור ע"פ צליחותו ולמה יחזיר הא כבר נתייאש ורק הקצה"ח ע"פ דבריו הי' יכול לתרץ דיחזיר היינו דמותר להחזיר וא"כ ניחא אף לשמואל אכן לא יכולתי כלל בל"ז להבין דבריו דאיך יחזיר לראי' אף בלא סימן ואם יש בו סימן לא יחזיר אך כונתו דבמשנה איירי כחייב מודה לכן מחזיר לראי' והרא"ש דאמר לא יחזיר משום דנתייאש היינו שלא יודה ותימה למה לא יחזיר לראי' אם ממנו נפל וכי טעמו דהרא"ש דאין מוציאין ע"י סימנים לכן לא יחזיר וגם הרי אין המוצאו רוצה לזכות בו ויאוש של המלוה לא מהני שעי"ז יפקע החוב א"כ יחזיר לראי' ומה זה שכ' כיון דאין לו כלים בשטר וכי ע"י השטר רוצה לזכות הרי א"צ השער רק לראי' ומה לי אם הוא בידו או ביד המוצאו כיון דע"י הסימן של שלשה נודע שהוא שלו וגם בגמר' דהאריכו אי חיישינן לקנוניא כשחייב מודה ואי אין מהדין להוציא כיון דאייאש איך יגבה מלקוחות והרי לא עדיף החייב דמודה מע"א וגם לא אדע איך פירש הקצה"ח דברי התוס' דהרי ע"כ כונת התוס' פשוט כיון דעתה אין הדין בין הלוה להמלוה רק בין המוצא להבעלים אין לנו במה שיבוא אח"כ לגבות בו אבל אין כונתם כיון דהשטר שלו זוכה בהממון וא"כ ה"נ מה לנו בזה שכבר נתייאש ועוד הרי המוצא יכול למכור השטר להמלוה ואין זוכה ע"י יאוש רק בהנייר וא"כ יקנה ממנו השטר ויגבה החוב וכמ"ש הנתה"מ גם דברי הנתה"מ שכ' דיאוש כמתנה ואין המוצא מחויב כלל להראות השטר לראיית בעל השטר הם דברים שאין להם שחר ופשוט לפענ"ד דגם מ"ש התוס' בב"ב דשייך אונאה בשטר שהמוצא מכרם להמלוה אף דודאי בלאו הכי צריך להראות השטר לראי' מ"מ נ"מ למלוה באם יהי' השטר בידו שלא יצטרך לבקש המוצאו בעת שיצטרך לראי' גם מ"ש הנתה"מ דכאן איירי בהוחזקו שני יוב"ש ובמשנה דאין בו אחריות לא איירי רק בהחשש בין הלוה להמלוה הנה לשין המשנה שם בג' שטרות דאמר רשב"ג שלשה הלוין מאחד יחזיר למלוה משמע ג"כ דהדין בין לוה להמלוה וגם ברמ"א כאן דסיים אם השטרות של מלוה אחד משמע דהדין בין הלוה להמלוה וגם מ"ש מקודם דהמוצא קנאם אין שייך לסי' זה רק בה' אבידה ומציאה אכן לפענד"נ דדברי הסמ"ע שהעתיק דברי הרא"ש דמשמע דיש נ"מ ודאי צ"ע ודברי הרא"ש בעצמו צריך לומר דלא דקדק בלשון דבש"מ העתיק דברי הרא"ש בזה"ל דלהכי נקט כרוכין דאל"כ מסתמא לא נפלו במקום אחד ואין בו סימן ע"כ משמע דרק נקט ההוה ולא משום דיאוש שייך בזה ואפשר עוד לומר דבמצא באופן שאין בו סימן אין מחויב להכריז וה"נ באופן דנתייאש דמסתמא לא יבוא ליתן בהם סימן וא"כ לא יועיל הכרזה וזה שכ' הרא"ש דנתייאש אבל ודאי אם יתודע אח"כ של מי הוא צריך להחזיר דיאוש לא מהני בחוב. ובענין היכי דיש חשש שני יוב"ש ג"כ נראה דלא שייך יאוש דאין האובד חושש שמא ישקר השני כיון דאם כן לא יתנו לשום אחד ודאי יודה השני דאינן שלו אך יש לעיין דהנחה"מ לעיל כ' בשם הרשב"א דהיכי דיש שני יוב"ש שוב יש לחוש לעלמא ואין הרשב"א אתי והסברא לא אבין

ח) יכריז שטרות מצאתי למי שיאמר מנינם יחזירם. בגמר' בעי מאי מכריז מנין מאי איריא תלתא אפי' תרי נמי אלא שטרי מכריז ופירשו כיון דמכריז שטרי בתרי לא הוי סימן דמיעוט שערות שנים וקשה לי דאף דמיעוט הוי ב' מ"מ וכי חלתא נפקי מכלל שטרות ומנא ידע דתרי נינהו וע"כ צ"ל דסתם יתלה בהמיעוט א"כ אף עכשיו דאין מכריזין רק בשלשה וא"כ יתלה בהמיעוט וידע כי שלשה הם דמיעוט שטרות שמכריזין הם ג' ובחפשי מצאתי להש"מ גבי מטבעות (בד' כ"ה) כ' וז"ל וא"ת מאי סימנא כיון דאין מכריזין רק בשלשה ועשוין כמגדלים בודאי יודע דג' הם וכו' וי"ל דאיכא נמי כסולם וכאבני בית קילוס ע"כ וזה לא יתישב כאן להרא"ש דלא מצריך רק סימן מנין לחוד וגם בגמר' לא זכיתי להבין דאזיל שם לפי המ"ד דבעי סימן עם הכריכה והרי מ"מ המנין לא הוי סימן וזה יש ליישב בדוחק כיון דאף ד' מיקרי שטרות אף דמסתמא יתלה בהמיעוט מ"מ לא חיישינן כ"כ כיון דאיכא צירוף סימן אחר אבל כאן דמנין לחוד מהני צ"ע וד' יאר עיני

ט) יחזירם. הנחה"מ הביא דברי הש"מ שהקשה ניחוש שמא הלוה הגיד לו הסימן ותי' דא"כ הי' לו בעצמו להגיד הסי' ואח"כ ימסור למצוה בצינעה והקשה הנתה"מ דאם יחזיר למלוה לא יאמרו הלקוחות אייתי ראי' אימת מטי השער לידך מדהחזירו לו השטר למטרף יאמר ודאי קמו רבנן במילחא אבל אם יחזירו ללוה יאמרו הלקוחות אייתי ראי' עיי"ש ולק"מ דלא אמרו בש"ס דיאמרו הלקוחות אייתי ראי' רק היכי דניתן לו בב"ד שטר מוקדם וקלא אית למילתא כמ"ש המהר"ם שיף אבל באם יחזירו ללוה ליכא שום קול וכשימסור לו בצינעה לא ידעו כלל הלקוחות שזה השטר נפל דיאמרו אייתי ראי' ופשוט ובל"ז לא אדע מה הי' סברת הנתה"מ דהרי אם המלוה יוציא השטר לגבות מן הלוקח איך יעלה על דעתם ששטר הזה נפל דיאמרו אייתי ראי' אם לא נתנו לו הב"ד שטר כלל ופשוט. אך הא קשה בעיני ולא הבנתי דברי הש"מ כיון דהקשה דניחוש לקנוניא איך נחזיר להלוה שמא ימסרנו להמלוה בצינעה כמו שהקשה וע"כ דאף להלוה לא נחזיר בלתי קרוע כמו שכתבו יש מפרשים המובא בש"ע סעיף ג' ואף הרא"ש החולק היינו בשטר המונח ביד שליש דלית בי' ריעותא דנפילה אבל שטר שנפל לא וא"כ מה מתרץ הש"מ דבאם הלוה ירצה לעשות קנוניא יאמר בעצמו הסימן והוא יתנו למלוה נקרענו ולא יועיל ערמתו וצ"ע

י) ג' שטרות על לוה א' שלוה מג' אנשים. התומים כ' אם הלוקח הוציא שטר של כתיבת קני לך איהו אין לי סימן גדול מזה ואף אם השטר ביד הלוה גובה הוא בשטר מכירה שבידו דאם הלוה פרע הי' לו ליקח שטר המכר לכן לא חיישינן שמא מיד לוקח אחד נפל שקנה מאותן ג' אנשים ולכן שטר שא"צ כומ"ס אין מחזירין שמא מיד לוקח נפל וכאן בסתם שטרות איירי דצריך כומ"ס ע"כ ותמוהין דבריו דמעולם לא שמענו שיצטרך הלוה ליקח שטר המכר מהלוקח כשיפרע ועוד כל מלוה יגבה בשטרו ויתן אל לוקח אחד שטר מכר ויגבה בו וגם עתה דמחזירין להלוה יעשו אלו ג' מלוין קנוניא שיתנו לאחד שטר מכר וקושייתו ודאי צריך לומר כמ"ש הנתה"מ דלא חיישינן למכירה דאוקמינן אחזקה דמסתמא לא נמכר ואף דהראי' שהביא מהא דמחזירין אבידה בסימנים ולא חיישינן שמא מכר חפץ זה ויודע הסימן וע"כ דלא חיישינן למכירה וזה אין ראי' דשם איך יודע שאבד הלוקח החפץ ואם הלוקח אמר לי' אפסיד אנפשי' והא ראי' דהרי הסוברים דחיישינן לשאלה ה"ה למכירה כמ"ש הב"ש ומ"מ לא חיישינן בחפץ שמא מכרו רק בענין שנצטרך להחזיר חפץ שהי' מונח בו אך דברי הנה"מ נכונים בלי ראי'

יא) ואם אינם מקוימים יתנם למי שנותן בהם סימן. עיין בתומים דמלוה שנותן סימן בשטר של מלוה השני ודאי דמהני דאי מהלוה נפל מנא ידע ולא הבנתי דמנין לו סימן בשטר של מלוה אחר ע"כ דראה בב"ד וא"כ מנ"ל דלא נפל מהלוה אתר שפרע והוא יודע הסימן

יב) יתננו למי שנותן בהם סימן. התומים הקשה הא כל מלוה יש לו שני עדים מלוין האחרים והפשוט כמ"ש הנתה"מ דבנוגע לא פלגינן דיבורי' וכבר כתבתי בזה בסי' מ"ו במה דאמרינן דאין מקיימין השטר משני מלוין דשמא הם עצמם מזויף אך מ"מ נראה דאין כל מלוה מעיד