אבני החושן חלק א ח

ורק בם מ"ש הנ"ל כ' דכן המנהג שיש להם כת טובי העיר ואולי הוא משום דינא דמלכותא א"כ ודאי צריכין לברר אם כן הוא המנהג וא"כ איך יכולין לתקן שלא יבא שו"ב אתר לגבול זה כיון דלעולם הוא פסידא שלו ואך מ"מ לכאורה אין נ"מ בזה דנהי דאין יכולין לתקן על השו"ב עכ"פ הרי בידם לתקן ולאסור על העיר ואסורין לקבל שו"ב אתר ואף אם אחד לא ירצה רק לשחוט אצל שו"ב אתר הרי אסור לשו"ב אתר לבא ולסייע ידי עוברי עבירה ולהשיג גבולו כיון דהוא גזל ועושק שכר שכיר ואך מ"מ יהי' נ"מ לנידון דידן ויתבאר להלן

וכ"ז דברנו באם האקרו"ט קבלו שו"ב אבל אם יושבי עיר עצמם חתמו וקבלו שו"ב לכאורה הי' נראה דיש לו דין אחר דהרי מבואר בסי' קנ"ו דיכולין אנשי עיר למחות לאחד שלא יבא לסחור לעירם וא"כ ודאי דיכולין לאסור על אחר שלא יבא לעירם מחמת חזקת ישוב חוץ מיומא דשוקא כמבואר ואמת כי נראה קיצור לשון בדברי הש"ע ובטור מבואר דרק יכולין לאסור חזקת ישוב על מי שאין שייך במס העיר למלך זה וכ"ז לא שייך היום. ואכן ראיתי בס' משיב כהלכה מהגאון מפשעווארסק כ' דכל דין זה מדינא דמלכותא הוא כאשר אנו רואים דנכרי מעיר אחרת אם אינו יום השוק השופט מוחה בידו שלא לפתוח חנותו וא"כ י"ל דאף היום יכולין לאסור חזקת הישוב ואם התירו לאחד ולא לשני יכולין למחות בהשני ואך דבריו צ"ע דהרי במה דמבואר בש"ס דביום השוק יכולין למכור כיון דבאין קונים ממקומות אחרים פליגו בזה הרמב"ם ותוס' דהרמב"ם סובר דביום השוק יכולין למכור אף ליושבי העיר כיון דהרוב ממקומות אחרים והתוס' ס"ל דרק לאחרים יכולין למכור ואי משום דינא דמלכותא נחזי האיך הוא דד"מ וצ"ל דאה"נ דחז"ל תיקנו קרוב לדד"מ ותקנת חכמים הוא וא"כ צ"ע קצת בשייך לכרגא דהכא וא"כ בדין שלפנינו יהי' איזו חלוקים

והנה החלוקים העולים לפי כל הנ"ל דהיכי דפסק תיותי' לגמרי ודאי אסור לשו"ב השני לכנוס בגבולו אף אם לא קבלוהו רק החזיק בעצמו. והיכי דקבלוהו אסור לשו"ב שני לכנוס לגבולו אף שלא פסק חיותו אבל לא קבלוהו יכול אף אחר לבא ולשחוט ואין בזה השגת גבול ואך אף בקבלוהו כל האיסור הוא אאנשי ישוב זה ולא לאחרים הבאין לכאן וכן מבואר ג"כ בפ"ת סי' קס"ג דאין יכולין לתקן על אנשים אחרים הבאין ממקומות אחרים והוי כיומא דשוקא

ומעתה נבוא לדין שאלתכם ששאלתם דהכפר סטעבניק שהחזיק שם השו"ב הוא שייך לעירכם דראהביטש וגם הכפר טריסקאוויטץ וכבר כתבתי דאם האקרו"ט ויושבי טריסקאווויטץ לא נתנו חתימתם יכול אף אתר לבא לשם ולשחוט ואין בזה השגת גבול ואך אף אם יושבי טריסקאוויטץ נתנו חתימתם לשו"ב דסטעבניק ומסתמא היו יכולין לחלק עצמם מהעיר וזה הדבר מבואר לנכון בשו"ת בית יצחק מהגאון מלבוב בח' יו"ד (אינו אתי כעת) דבשעת קבלת שו"ב לעיר יכולין לקבל שו"ב לכפר ישוב שלהם כיון דלא נתרצו לו ואף אם לא דברו מזה מ"מ הרי האקרו"ט מחלו להם ולא מיחו בידם מ"מ הרי בארנו דאין יכולין לתקן על שו"ב אחר שלא ישחוט והאקרו"ט אין יכולין לתקן על אנשים הבאין להמרחץ ממקומות אחרים וכבר כתבו דהמנהג כהרמב"ם דביומא דשוקא אף לאנשים יושבי העיר יכולין למכור

גם בזה י"ל דאף דנתרצו האקרו"ט לשו"ב דכפר סטעבניק מ"מ לא נתרצו לאסור על אחר ובפרט על שו"ב של עירם די"ל דחזקת הישוב עדיין נשאר לאקרו"ט

עכ"פ בנידן שלפנינו דבא שאלתכם דשוחטי עיר דראהאביטש שוחטין בעירם והקצב מוליך הבשר לכפר טריסקאויטץ לא ראיתי שום חשש מכמה טעמים האחד דאף האקרו"ט אין יכולין לאסור על שו"ב אתר מלשחוט וגם חזקת ישוב אין שייך בזה ובפרט לאנשים אחרים ויכולין הקצבים למכור אף להישוב דהוי כיומא דשוקא וגם בלא זה הרי לא אסרו לעצמן שחיטות אחרים ממקום אחר וכמה בשר ועופות ממקומות אחרים באין גם לעיר דראהביטש ופשוט דאף מנהג אין בזה גם לרב שנתחייבו רת"ש בסידור קידושין לא שמענו מעולם שאין רב מסדר קידושין במקומו לנכרים הבאין לעשות נשואין ממקומות אחרים וא"כ אין זה צריך לפנים דאין להשו"ב דטריסקאוויטץ טענה על השו"ב מק"ק דראהאביטש ולדעתי אין בזה פקפוק כלל. דברי ידידם וכו'

אגב אכתוב עוד במה שבא לפני משפט באשר כי השו"ב שבעירם לא לקח קצבה רק נתנו לו כונסת על חצי הזביחה וכן לשני ועתה רוצים לקצוב להם שכר פחות הרבה ממה שהי' להם בלא קצבה והנה בנותנים להם פרנסה בהרחבה לא יכולתי להזדקק להם כי לפי הנראה כן הוא מנהג כל עיירות אשר נתרבה הזביחה בכפלי כפלים ובפרט אם האקרו"ט מוסיפין על שכר הזביחה מהקצבים לפי רצונם אין להשו"ב טענה ובכל המקומות הגדולות קבלו השו"ב תחת ידם ונותנין להם קצבה ואך המשפט הבא לפני רצו לעבור הדרך על השו"ב ולפחות להם שיהי' פרנסתם בדוחק ורצה בורר הקהל לומר כי טובי העיר יכולין לתקן אף במקום דאיכא רווחא להאי ופסידא להאי

והנה לפענ"ד חוץ ממה שבארתי דצריכין לברר כי נהגו אף בזה וכמ"ש הנו"ב אף בל"ז נראה דלא שייך כלל לזה לשון תקנה רק גזל ממש ויכולין טובי העיר רק לתקן ולא לגזול ולעשוק שכר פעולה ממה שקצבו להם והרי אף דבר שאין לאחד רק זכות אף כל העיר אין יכולין לבטל כמבואר בש"ע או"ח סי' קנ"ג סעיף י"ז דמי שהי' בביתו ביהכ"נ אין יכולין לשנותו לבית אחר ויותר מזה מבואר דבכל המנויין כל אחד יכול למחות והוא מטעם דאין יכולין לגזול זכותו חוץ התקנה המבואר מדברי המ"א שם לילך אתר הרוב והאיך יעלה על הדעת שיוכלו לגזול ממה שקצבו לו והמרדכי לא איירי רק בטובי העיר שקבלו בני העיר על עצמן שיקצבו ויחלקו המם לפי דעתם וכל אחד אומד דעתו לשם שמים והי' מנהג בעיר שלא לקצוב מס על נכסיו בשדות רק כפי ממון שיש לו והי' דעת המרדכי דודאי מהסברא שיתנו גם מהשדות רק דהי' מנהג שלא יתנו וע"ז יש שרוצים לומר דגם זה יכולין לחדש אף דאיכא פסידא להאי לפי המנהג שנהגו ושם ודאי אין כיון גזילה דאדרבה לפי הסברא צריך ליתן אף מהשדות ובזה יש שם מחלוקת אם יכולין להוסיף מן המנהג אבל אין זה ענין למה שזכה אחד בדין כמו שכר פעולה דודאי אין יכולין לעשוק ולגזול שכר שכיר וגם זה פשוט דאף אם נתרבה הזביחה ובעת שנתקבלו הי' פרנסתם מצומצמת מ"מ אין יכולין בני העיר לומר הרי ירדתם לשכר דודאי נחתו אדעת זו דאף דעכשיו השכר מועט מ"מ ודאי דיתרבה וגם אדרבה דרך העולם להוסיף למשמשין ברואין שפרנסתם מצומצם. והמעיין בכל התשובות שבס' משפט שלום יראה שאין דומה לנידון דידן ואבאר קצת ענינים כדומה ברוצין לתקן שכל מי שימצא מציאה יחזור אפי אחר יאוש אין ידוע בשעת התקנה מי המוצא וכן במה שיכולין לקצץ שכר פועלים ושערים הוא בשני אופנים או דאין התקנה רק על הלוקחים שלא יתנו יותר או אף המבי"ט דס"ל דיכולין לכוף למכור בשער שקצבו הוא רק משום דרוצין ליקר השער יותר מהראוי ואין זה בכלל פסידא ודו"ק: מ"ש בפ"ת סי' ג' ס"ק ב' עמ"ש סי' כ"ו: