אבני החושן חלק א עט

הרמב"ן על תירוץ של התוס' דילמא ידעו האיסור ומ"מ חתמו ואיך נוציא ע"י עדים אלו ותי' בס' הנ"ל כיון דהריבית מפורש ואין כאן חשש שמא יבוא לגבות וכל הענין משום דעשו שטר ואם נאמר דהעדים פסולין א"כ לאו שטר הוא א"כ ממילא כשרים וצריך לאוקמי השטר אחזקת כשר והנה כ"ז ע"ד חידוד דהרי גם התוס' כתבו דהעדים פסולין והטעם דהרי זה הוא האיסור שאסרה תורה וכל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד לקי אף אי לא מהני ואך מ"מ העתקתי דבריו דיהי' נ"מ באופן דיהי' השטר פסול בלא"ה יהיו העדים כשרים כמ"ש התוס' פ' מרובה גבי שחיטה שאינה ראוי'

והנה הקצה"ח הביא דברי הרש"ך בענין קהל שעשו חרם שלא יהי' שום עד בקידושין אם לא יהי' החכם שם וכ' הקצה"ח דהוי קידושין כיון דהעדים לא נפסלו רק אח"כ והנתה"מ חולק ולפענ"ד נראה בזה כסברא שכתבתי בשם הים התלמוד כיון דאם נאמר דפסולין שוב לא הוי קידושין וא"כ ממילא כשרים בשעת הקידושין ואף דהוא סברא דסותרת זא"ז דאם נאמר דהוי קידושין א"כ ממילא הם פסולין מ"מ כיון דבזה לא שייך דזה הוא האיסור שאסרה התורה וכך הי' החרם שלא יהיו אצל הקידושין א"כ ע"כ כן הי' כונת החרם שיהיו הקידושין חלים ויהיו נידונים כעוברים על החרם ממילא הקידושין כשרים ולא נפסלו עד אחר הקידושין כן הי' נראה מסברא אך אחר כאשר עיינתי בזה ראיתי כי לא דבר חדש הוא ומבואר בהקדמונים דמצינו כה"ג פ' המגרש גבי ע"מ שלא תנשא לפלוני והקשו הראשונים כיון דנשאת אם נתבטל הגט לא תלו הנשואין א"כ אין כאן נשואין ולא נתבטל התנאי וממילא הגט קיים ותי' הר"ן דהי' התנאי שיהא מקום לנשואין כדי שיתבטל הגט והה"מ מתרץ דלא הי' כונתו רק אם תנשא כדרך הנשואין והנה לשיטת הר"ן בודאי גם בחרם הי' הכונה שיהי' מקום להחרם לחול והיינו שיהיו קידושין אכן לדברי הה"מ י"ל דהי' הכונה שבאם רק יהי' כדרך קידושין יחול החרם וא"כ מצינו פלוגתא בזה

ב) גובה את הקרן. הש"ך ס"ק א' כ' דערב הוי דומיא דעדים ולשיטת התוס' לא נפסלו ולשיטת הרמב"ן הערב ג"כ פסול ולפענ"ד צ"ע בזה דהרי ע"כ צ"ל דהרמב"ן סובר דהעדים לוקין או מטעם דלאותו עדות נפסל וא"כ בערב דמבואר בש"ס דאיכא גבי' קום ועשה ומבואר ברמב"ם דלוה ומלוה לא לקו מה"ט אף דעבדו שומא וא"כ ה"ה הערב לא לקי ואף דהמלוה ולוה פסולין היינו דבדידהו הוי איסור דחימוד ממון דלא בעינן מלקות לפסול אבל הערב דליכא גבי' חימוד ממון כ"ז שלא הכריזו עליו אינו נפסל

ג) אבל אם כלל הקרן עם הריבית פסול. הש"ך ס"ק א' מביא בשם הג"ת דבריבית דרבנן שכללו עם הקרן לא קנסו ולא נפסל השטר והשע"מ וגם בהגהות רע"א הובא בפתחי חשובה כתבו דמדברי התוס' משמע דאין חילוק ונראה להביא ראי' להנ"ח מהא דמצינו גבי עכו"ם שהלוה מישראל ונתגייר ואחר שנתגייר זקף עליו במלוה הקרן והריבית גובה הקרן ולא הריבית עיין יו"ד סי' קע"א ועיין רש"י פירש שעשה שטר וזקף הקרן והריבית והרי משמע דגובה הקרן אף דכללו ביחד ויש לדחות בכמה אופנים או דשם לא קנסו או דידוע מהריבית ודו"ק. וכ' הש"ך דאם קודם שנראה בב"ד כתב עליו שטר זה לא ניתן לגבות רק קרן כך וכך כשר ולפענ"ד צ"ע בזה דהרי כ' הש"ך סי' מ"ה ס"ק י"ד דאם השטר ניתן להכשיר אז פשוט דגובה מב"ח ולמה כאן אם אין הלוה מודה לכ"ע אין גובין ועיין לעיל סי' מ"ג מ"ש וצ"ע

ד) וי"א דפטור דקנסינן וכו'. הש"ך השיג ע"ז דליכא למ"ד הכי ועיין תומים הביא דברי הגהות מרדכי שכ' וז"ל וא"ת במאי גובה הקרן ע"י שטר זה אי בעדים בשלומא למ"ד פלגינן דבורא א"ש אלא למ"ד לא פ"ד בפ"ק דסנהדרין במאי קנה לכן פירש בו מה שפי' נגד דברי הש"ך ואכן פשוט דט"ס הוא במרדכי ובמקום פ"ק דסנהדרין צ"ל פ"ק דגיטין והיינו גבי עבד שהביא גיטו ואיכא למ"ד התם דשטר שבטל מקצתו בטל כולו וכמו שהארכתי לעיל סי' נ"א והבאתי ג"כ דברי הש"מ דחלה דין שטר שיש בו ריבית בדין דבטל מקצתו וכ' דלא בטל כולו וא"כ אדרבה מבואר בהג"מ דלדידן דלא בטל כולו פשוט דגובין בו וכדברי הש"ך והוא ברור אכן דברי הש"ך צ"ע בעיני דדברי הרמ"א הם נובעים מדברי הגהמ"ר וכ' הש"ך דמ"ש הגהמ"ר דאף אם הלוה מודה היינו רק שמודה שהשטר נכתב בידיעתו דדברי הגהמ"ר הם מדברי התוס' והתוס' ע"כ צ"ל כן דמודה בשטר אבל אינו מודה דחייב והביא דברי התוס' ב"ב (ד' קנ"ז) והיינו דהתוס' שם דייקו דכמו ר"ל דמוקי מתני' דשט"ח המוקדמין פסולין כר"מ וע"כ דהיינו דאף מב"מ אינו גובה ה"ה לר' יוחנן וכונתם דה"א ר"י ור"ל לא פליגו בפרושא דפסולין גבי שט"ח המוקדמין וע"כ דאין כונת התוס' דמודה דחייב דהרי התוס' עצמם בהמניח כ' ר"י דשט"ח מוקדם גובה מב"ח ועוד האיך מייתי התוס' אח"כ ראי' מדתנן המוציא שטר שיש בו ריבית יקרענו ומנ"ל משם דאף אם הלוה מודה לא ישלם וע"כ דאין כונת התוס' רק דמודה בשטר וטוען דאינו חייב כן תוכן כונת הש"ך ולא זכיתי להבין ודבריו תמוה לפענ"ד דהרי גם הש"ך בתחילת דבריו כ' דלר"מ דקנסינן היתרא אטו איסורא פשוט דאף אם הלוה מודה פטור וא"כ כיון דכתבו התוס' דר' יוחנן לא פליג בפירוש הברייתא אריש לקיש דמוקי כר"מ א"כ ע"כ דסברי דאף בהלוה מודה פטור ומה שהביאו התוס' ראי' ממצא שטר שיש בו ריבית הוא משום דלא רצו להביא ראי' רק דלא גבי אף מב"ח וזה הי' פשוט להם מסברא והיינו כיון דמצא שטר שיש בו ריבית ע"כ היינו דפירש בו הריבית איירי וגם העדים אינם נפסלין ולמה לא יגבה מב"ח כיון דידעינן דהעדים אינן משקרין וע"כ מטעם קנם הוא א"כ ממילא פשוט דאף הודאתו לא מהני והתוס' אינם סוברים כלל לחלק בין מודה או לא וא"כ ודאי הנכון עם הרמ"א דהתוס' סוברים דאף באם הלוה מודה פטור אכן לדינא ודאי הנכון עם הש"ך דהא הר"י עצמו בתוס' המניח חזר בו וכ' דאין לדמות מוקדם לשטר שיש בו ריבית וא"כ לרבנן אף בשטר שיש בו ריבית לא קנסו דהרי התוס' לא עלה כלל על דעתם רק לדמות מוקדם לשטר שיש בו ריבית אליבא דר"מ: סימן נג

א) מי שיש לו שטר. עיין בס' שע"מ דהביא דהרדב"ז כ' בשם הרמב"ם דמי שיש לו שטר בדיני ישראל יכול לכוף את הלוה שיתן לו שטר בערכאות כדי שיהא יותר בטוח ע"כ. והנה לכאורה בתוס' פ' החובל לא משמע כן דכתבו דאין האשה חייבת לעשות להנחבל קיומים שלא תמחול אך נראה דיש לחלק בין לוה לניזק דהרי גדולה מזה כתבו הע"ש והב"ח דמלוה יכול לכוף הלוה שהלוה ע"פ לעשות לו אח"כ מלוה בשטר עיין לקמן סי' ע"ג בסמ"ע וש"ך ועיין שם בטו"ז והרי זה ודאי יותר ריעותא להלוה לשעבד נכסיו שלא יוכל למוכרם וע"כ דהוא מטעם לא שדי אינש זוזי בכדי ודעתו הי' על כל קיומים שאפשר אך קצח צ"ע דהא לקמן סי' ס' כ' דאם כתב השטר על שם אחר והתנה עם הלוה שבעת שירצה יחזירם על שמו חייב ליתן לו שטר על שמו משמע דאם לא התנה אינו יכול לכופו לעשות לו אף דבזה יהי' בטוח יותר ויש לחלק אך זה ודאי נראה דהוצאות הערכאות אינם על הלוה אף דממלוה ע"פ לעשות שטר לדברי הע"ש והב"ח ודאי דהוי שכר הסופר על הלוה כמו בכ"מ אבל הוצאות ערכאות לא הי' דעתו

ב) ואמר עשה לי שנים מחמשים חמשים וכו' אלא מרצון הלוה. הש"ך ס"ק ב' הקשה דאף מרצון הלוה ניחוש שמא חייב גם לאחרים ונותן לו ב' שטרות שיגבה ב' חלקים כשאין לו לפרוע עיי"ש ולפי מ"ש לעיל סי' מ"ג דהיכי דדיעבד אם גבה גבה ולא יהי' גזל בידו לא חיישינן לקנוניא וא"כ ה"נ הרי אם גבה גבה. שוב מצאתי בתומים סי' ק"ד מתרץ כן תה"ל: