אבני החושן חלק א עח

לכפרן אף אח"כ יאמר שנפל מאחר ומצאתיו ובאמת אמרתי להד"ם אך נראה פשוט הא דנקט מאחר נפל לרבותא אף דמודה דחייב בשטר זה ולא הוי כ"כ חזקת ממון מ"מ נאמן וגס א"צ לומר ממי לוה ודאי הוא רבותא גדולה דא"צ לברר ועוד דודאי אם יהי' הדין בינו לבין האחר יהי' הוא נאמן מחמת חזקה כל מה שביד אדם הוא שלו מ"מ נאמן הלוה ופטור כ"ש בטוען ממני נפל שהוא מוחזק דנאמן. ובזה נראה דגם מה שהביא דהתומים כתב בשם בעה"ת דבשני יוב"ש אינו נאמן לומר מיוסף ב"ש השני לויתי וממנו נפל משום דהוי נפילה דיחיד והא לעיל סי' מ"ו אף בנפילה דיחיד נאמן היינו מה"ט כיון דמודה דחייב והדין בין המלוים נאמן המוציאו היכי דהוי נפילה דיחיד אבל בסי' מ"ו דהלוה מוחזק אף בנפילה דיחיד נאמן ודו"ק

ג) הש"ך פ"ק ז' כ' דאף אם המלוה כ' השובר וידוע לעדים שפרע לא הפסיד הלוקח רק בשובר בעדים דאית לי' קלא וכבר השיגוהו האחרונים דהא נמחל שעבודו ואך הש"ך נראה דסובר דזה השעבוד שהי' להלוקח בו דהרי נשתעבד אף לו לא נמחל והא דשובר בעדים מבטל לי' הוא משום דיש גם להלוה שעבוד על השטר דצריך המלוה להחזיר ולא גרע מקנה שעבודו ומה שהקשה הקצה"ח דהרי אף מוכר שדהו בעדים בלא שטר אמרינן כיון דלא שייך מאן דיזיף בצנעה יזיף אית לי' קלא ע"כ לק"מ דכי נאמר בכל לוקח מטלטלין דאית לי' קלא רק בשדה דזבין בפרהסיא ולא לכל דבר יש קול ואך לדינא ודאי הנכון עם האחרונים שהשיגו עליו אך בממרני שהי' נהוג ביניהם אפשר דהוא כמו באנקענאטען שלנו ושייך בי' תקה"ש וכשפרע כ"ז שלא קיבל בחזרה הממרני הוי כזה גובה וזה גובה

ד) אם כתב. הש"ך ס"ק ת' כ' דה"ה במי שחייב עצמו למי שילוה לפלוני דמשתעבד ולכאורה צ"ע דלקמן סי' קכ"ט ס"ק י' כ' הש"ך בשם מהרשד"ם דאם כתב בכת"י כל מי שיתנדב להלות לפלוני אני ערב לא נשתעבד ואך ראיתי בקצה"ח שם שכ' הטעם דערב לא נשתעבד רק על תנאי שבאם הלוה לא יפרע ולכן צריך שליחות ובאומר כל המתנדב לא הוי שליחות לכן לא מהני עיי"ש ולפ"ז יש לומר דכאן דחייב עצמו בלי תנאי לא בעינן שליחות לכן משתעבד ואך הנתה"מ שם חולק על הקצה"ח וע"כ דסובר בטעם המהרשד"ם דכיון דלא ציוה לאדם פרטי חן לפלוני לא הוי ערב באמת קשה גם כאן למה נשתעבד. והנה באה"ע סי' ל"ז גבי אומר אדם לבתו קטנה צאי וקבלי קדושיך הביא הב"ש ס"ק ז' דברי הרמב"ן דלכן מהני דהוי כאומר כל מי שיקדשה הוי כנתן לי וכ' הב"ש דה"ה דמהני מטעם ערב רק הרמב"ן הוצרך לומר דהוי כנתן לי משום קדושי שטר דלא שייך ערבות הרי דסבר דאף בלא פרט אדם הוי ערב אך הר"ן והרא"ש שם בדין זה כתבו דכיון דלא דיבר להמקדש לא הוי ערב רק דהוי כבאה הנאה ליד האב דלא גרע מאמרה תן לכלב דאם הי' כלב שלה מקודשת ובחידושי שם כתבתי דנראה דגם הרמב"ן סובר כהר"ן ורק הב"ש דייק מהא דכ' הר"ן בשם הרמב"ן דאף בכלב של אחר מקודשת וע"כ דלא בעי דימטי הנאה לידו ושייך בי' ערבות וא"כ למה הוצרך לומר דהוי כנתן לי לכן כ' דמשום שטר נקט לה אכן כתבתי מדכ' הרמב"ן גבי שלח קטן לגבות חובו דכ"ז שלא אמר והפטר חייב וכן בזרוק מנה לים ואקדש לך כ' הרמב"ן דהוי כמו והפטר עיין לקמן סי' ק"כ משמע דלא מיקרי ערב בלא באה הנאה לידו רק הא דלא מתקדשת בקטנה מטעם ערב הוא משום דלא דיבר להמקדש קשה למה ישתעבד כאן ויש לחלק דכאן דיבר בכתב וכל הקורא את כתבו ומלוה הוי כמדבר עמו אבל שם לא דיבר רק עם הבת ואך לקמן סי' ש"פ מביא הרמ"א המחלוקת אם שייך ערב בלא מטא הנאה לידו: סימן נא

א) הוציא עליו שט"ח בע"א וכו' וי"א שגם אם טען פרעתי נאמן בשבועה. הש"ך ס"ק ג' כ' דר"ל שבועת היסת והוא מדברי הרשב"א דאף דסובר דע"א בכתב זוקק לשבועה מ"מ שטר בע"א לא שייך שטרא בידי' מאי בעי והכנה"ג הקשה דגם בטוען להד"ם למה ישבע ש"ד יהא נאמן במיגו דפרעתי ונראה דכמו דלא אמרינן מיגו נגד עדים ה"נ לא אמרינן מיגו נגד ע"א דע"א לשבועה הוא כמו שנים לממון ומה שפלפלו התוס' בנסכא דר"א דיהא נאמן במיגו היינו אם אינו מכחיש העד ויש לו מיגו להכחיש. שוב מצאתי בנה"מ כן בכללי מיגו

ב) שטר וכו' ונמצא ע"א מהם קא"פ וכו' וי"א שדינו כשטר שאין תחום בו אלא ע"א. התומים הקשה על דיעה זו דלמה לא יפסול מטעם מזויף מתוכו והנתה"מ ס"ק ד' כ' דאף ביש הרבה עדים למה לא נפסל מטעם מזויף מתוכו וע"כ משום דכבר נתכשר בעדות של הכשרים והוי כנחקרה עדותן בב"ד לכן לא מיגרע מה דחתם הקרוב וה"נ בשטר בע"א עיי"ש ולא ברירא לי דהא אף בחתם הקרוב קודם הכשר אם ידעינן דהי' בלא ציווי של הבע"ד כשר וגם מה יעשה לשיטת הרי"ף דלא הוי כנחקרה עד שיצא מתחת ידם ומסרוהו למלוה וצ"ע

ג) והעדים קרובים לאחד ממקבלי המתנה וכו' וכן אם היו כתובים בשטר ב' או ג' דברים ונתבטל לדבר אחד השאר לא נתבטל. בס' שע"מ תמה למה דחו דברי הירושלמי דסובר שטר שנתבטל מקצתו בטל כולו אף אם נפרט כל אחד בפני עצמו עיי"ש שהאריך ולא ידעתי קושייתו דהא הירושלמי תלה דין זה בעבד שהביא גיטו וכתוב בו עצמך ונכסי ולמ"ד דלא פלגינן דבורי' בטל השטר אבל למ"ד נאמן על עצמו ואינו נאמן על נכסיו ה"נ פלגינן דבורי' וא"כ הרי בש"ס דילן בגיטין (ד' ט') פליגו אביי ורבא בהדיא על הירושלמי וסברו דעבד שהביא גיטו עצמו קנה נכסים לא קנה וכן בשטר שיש בו ריבית משמע בהדיא דאף דנתבטל קצח השטר לא נתבטל כולה והיינו מטעם דהאי לחודא קאי כמ"ש בש"מ בב"מ (ד' ע"ב) ועיין מ"ש לקמן סי' נ"ב אך זה דצ"ע בעיני על הירושלמי דהא בעבד שהביא גיטו הטעם דנכסיו לא קנה הוא משום דלא נתקיים אך לעצמו נאמן בפ"נ וא"כ קשה דהא בירושלמי אמר הא דע"א בכתב דמהני היינו ביש בשטר שני עדים ומצאו לקיים כת"י של אחד ולא של השני הרי דאף דלא מצאו לקיים לאו נתבטל מיקרי ולמה בעבד ע"י שלא נתקיים נקרא ביטול ולכאורה הי' נראה לפי מ"ש בעה"ת הביאו הב"י דשטר שנכתב בלשון בפנינו עדים דמוכח דהיו שנים שוב לא הוי מפ"כ אף דחתם ע"א וא"כ ה"נ בשטר בשני עדים ולא נתקיים רק אחד עכ"פ הי' הלשון ניכר דהעד חתם אדעתא דשנים ודוחק. ושוב ראיתי בתומים בשם הרמב"ן והר"ן דכתבו דלא נתקיים לא הוי כנתבטל: ובעבד שהביא גיטו י"ל דשאני דכיון דהוא מכת דלא מהימנינן לי' אין סברא שנאמינו לזה ולא לזה אכן בירושלמי הרי אמר דאף באלמנה שמכרה לזה במנה ולזה שוה דינר ומנה במנה כיון דנתבטל מקצת בטל הכל

סימן נב

א) שטר שיש בו ריבית מפורש גובה את הקרן. התוס' הקשו הא העדים פסולין ותי' דלא תשימון לא משמע לאינשי דקאי על העדים ועיין קצה"ח הקשה בשם המ"ל דהא אין העדים לוקין וא"כ לא נפסלו ומאי הקשו התוס' ולא ידעתי דהא אף בלאו שאין בו מלקות עכ"פ מדרבנן פסולין ומבואר לעיל סי' ל"ד בסמ"ע וש"ך בשם הנ"י דלאותו עדות א"צ הכרזה ושפיר הקשו. שוב מצאתי שכן מתרץ המ"ל. ועיין בס' ים התלמוד מתרץ מה שהקשה