אבני החושן חלק א עו

לחדש שום תקנה וממילא יוכל לטעון כל טענה שירצה ורק הטור נקט טעם החזרתי לך השטר כשפרעת דלא תטעה לפרש כפשוטו ורק משום דשמא כתבו לו בלא מלוה וא"כ בנכתב בשטר שראו העדים נתינת מעות יוכל לגבות קמ"ל דגם זה לא מהני והטעם כנ"ל כיון דלא חידשו שום תקנה שיוכל להלות יכול לטעון כל טענה וזה נראה ברור. ולפ"ז נראה פשוט דאף להסובר דבלא קנין אין כותבין מ"מ יכול לטעון שטר זה שלי כמ"ש הטור ולדינא מ"ש הנתה"מ דהעיקר כהש"ע ולא כהרמב"ם והטור לא אדע מנ"ל והתומים פסק דאין גובין ולזה שומעין שאמר כהלכה להחזיק ביד המוחזק

ד) אא"כ באו עדי השטר ואומרים זה שהעדנו עליו. הש"ך ס"ק י"א הביא די"א דאף אם באו עדי השטר עצמם אין לו דין מלוה בשטר והתומים הקשה דכיון דקיי"ל ע"מ כרחי א"כ לא בעינן מוכח מתוכו א"כ למה לא יהי' עליו דין שטר ומ"ש הנתה"מ לא ברירא לי אך מה שנראה פשוט וכבר כתבתי בסי' מ"ד דכל דאין לו דין שטר כלל שאני א"כ ה"נ סברו הי"א והיינו דאינו שייך דלא בעינן מוכח מתוכו היינו היכי דיש חשש זיוף או שאין צריך רק לקיים ענין כמו בגט אבל שטר שיהי' לו קול ודאי דצריך שיהא בו שם הלוה וכאן הוי כלא נזכר בו שם הלוה כלל והסוברין דיש לו דין שטר הוא רק משום דיכולין לשלש ועיין קצה"ח הקשה על האומרין דיש לו דין שטר משום דעדיין יכולין לשלש והרי הלוה מוחה א"כ אין יכולין לכתוב שטר ונראה בזה ג"כ פשוט לפי מ"ש המחבר בסי' מ"ה דאף למחר וליומא אחרא ובלא דעת הלוה יכולין למלאות ברחוק שני שיטין וא"כ ודאי דיכולין לחדש בזה השטר עצמו לקיים מאחורי הדף וכדומה שידעו הכל כונתם ואין זה שטר חדש לומר דהוי מפ"כ והרי לעיל סעיף י' י"א דכל שטר בטעות כשר

ה) דצריכין לכתוב שם העיר של לוה או מלוה בשטר וי"א דאין כותבין שם העיר. הב"י כ' דכן משמע מהר"ן דכ' דיבררו הלוה או המלוה מקום שהיו דרים ואז נאמר דמסתמא באותו מטבע הלוהו ואם לאו נותן לו המטבע מקום שהוציא השטר וכ' הרמ"א דודאי במקום שדר הלוה נעשה ההלואה ותמה התומים דהא ודאי לא הלך המלוה אצל הלוה וא"כ יותר י"ל דנעשה במקום המלוה וע"כ הר"ן איירי שהיו דרים במקום אחד אבל באין דרים במקום אחד מנ"ל שאין צריך לכתוב מקום דירת הלוה ומ"מ י"ל ג"כ הלוהו מטבע ממקום אחר ע"ש ונראה דקשה במ"ש דיבררו הלוה והמלוה מקום שהיו דרים בשלומא המלוה צריך לברר כיון שרוצה מטבע היותר גדול אבל כשאין מקום המלוה ידוע אם אין הלוה ג"כ מברר נותן לו מטבע במקום שמוציא השטר הרי ודאי כיון דצריך לכתוב מקים הלוה ונכתב בשטר מסתמא אמרינן דלא נעקר הלוה ממקומו כמ"ש הנתה"מ דכאן נמצא כאן הי' וכאן עוד עדיף חזקה דמעיקרא ולא הלך כלל ולמה צריך לברר דירת המלוה אלא ע"כ דאין כותבין שם מקום הלוה וקצרתי כי לא עיינתי בזה כעת בהעתקה

ו) וכתבו שם העיר לא גרע מסימן. הקצה"ח ס"ק ו' הקשה דהתוס' בכתובות כתבו דאם לא הוחזקו שני יוב"ש לא דייקו העדים אף אם כתוב בשטר כהן רק היכי דהוחזקו ודאי דייקו וא"כ לפי דברי הרמ"א בתשו' דמסופק בשינה בשטר מקום הדירה אי מפסל וא"כ אם נאמר דלא נפסל וא"צ כלל לכותבו האיך הוי סימן עיי"ש ולא אדע קושייתו דודאי כה"ג שבעיר האחרת יש עוד יוב"ש הרי אין לך הוחזקו יותר מזה דכתבו התוס' דודאי דייקו פשוט דבאופן הזה ודאי השטר פסול ואין לך פסול יותר מזה דכתבו בפירוש דיוב"ש השני מעיר האחרת לוה ולא איירי הרמ"א רק באין בעיר הכתוב יוב"ש וגם ידוע ע"י העדים איזה יוב"ש לוה ובזה צידד דאפשר דלא מפסלו סהדי משום דכתבו שקר וזה נראה כונת הרא"ש ג"כ בפ' הזורק שכ' בשינה מקום הבעל לא נפסלו העדים והביא ראי' מכתובות דאמנה שבשטר קמסהדי עיי"ש ונראה ג"כ דהיינו באין חשש שמא יוב"ש אחר הוא רק בהא דכתבו שקר ועיין ס"ק ח' מה שפרשתי דבריו. גם מ"ש הקצה"ח לפרש לשון הטור בשם רבינו ישעי' אינו נראה דא"כ מאי קאמר אף אם יש והי' צ"ל אם יש גם לשון אלמא שבטור הוא מלשון ר"י ולא מלשון הטור והפירוש הוא כמו שפירשו הטו"ז והפרישה ולשון הפרישה מתוקן יותר מלשון הטו"ז דו"ק כי קצרתי בזה ויבין המעיין בטור

ז) הוי סימן. הקצה"ח ס"ק ז' הביא דברי הריטב"א דהקשה מעורר על השדה והוא חתום עלי' בעד דמשם משמע דלאו אכולה מילתא קמסהדי ותי' הריטב"א דהתם אין זה עדות דהוי מפ"כ והקשה הקצה"ח א"כ מאי בעי בכתובות בכהן אי אכולה מילתא קמסהדי והא הוי מפ"כ והנה כבר כתבתי בסי' כ"ת דשם מהני משום מיגו דמהני עדותן לעשותו מלוה בשטר ה"נ מועיל לראי' וליוחסין וא"כ נראה דזה דוקא דהתם מ"מ באין להעיד על הכהן שלוה וגם אין בזה העדות שום דבר שאינו מגוף הענין שייך מיגו אבל לעשות עדות שזה המיצר שייך לזה דאין זה כלל לעדותן ודאי לא שייך מיגו

ח) אבל אם כתוב בשטר אני יוסף ב"ש שליט וכו' אין זה סינון. התומים הקשה דדין זה הוא מדברי הרשב"א דהקשה קושיית התוס' בכתובות פ"ב דבעי אם כתוב בשטר אני פלוני כהן לויתי מפ' מנה וחתומי סהדי אי אכולה מילתא קמסהדי ומעלין אותו לכהונה או לאו והקשו התוס' ואי לאו אכולה מילתא קמסהדי א"כ איך בשני יוסף ב"ש יכתבו כהן מאי מהני שנכתוב כהן והרי הם אין מעידין על זה ותי' דבהוחזקו שני יוסף ב"ש ודאי אכילה מילתא קמסהדי אכן הרשב"א מתרץ דודאי אם יכתבו העדים יוסף ב"ש לוה ודאי אכולה מילתא אבל הכא בעי שהי' כת"י שכ' בלשון הלוה אני יוב"ש ובכה"ג לאו אכולה מסהדי וזה הוא דברי הרמ"א כאן והקשה התומים דבאה"ע סי' קכ"ת פסק הרמ"א בשינה מקום דירת הבעל יש להכשיר במקום עגונה כמ"ש הרא"ש ודברי הרא"ש הבאתי בס"ק ו' דדייק מדאמרינן בכתובות אמנה שבשטר קמסהדי ולאו אכולה מילתא וע"כ הרא"ש ס"ל כתי' התוס' דאי כהרשב"א הי' לו לחלק בין לשון העדים בין לשון הבע"ד וא"כ איך פסק כאן הרמ"א כהרשב"א ע"כ. והנה מה שמתרץ התומים אח"כ דנוסח הגט הוא מלשון המגרש אין נראה כמו שהקשה בעצמו דא"כ איך כ' הרמ"א בסי' קל"ו דיכתבו כהן לסימן כיון דפסק כהרשב"א לא הוי סימן כיון דנכתב בלשון הבעל ולי נראה פשוט דגט שאני כיון דנוסח הגט כן הוא אף דאין הבעל כותבו ובפרט דמבואר באה"ע דלכתחילה אין לבעל לכותבו בעצמו א"כ לא שייך החשש שכ' הרמ"א כאן דהערים לכתוב כן והוי כאלו הוא בלשון העדים והדרא קושיית התומים אך לפענ"ד נראה דמה שדייק התומים דע"כ הרא"ש ס"ל כהתוס' מדהביא ראי' מכתובות אין נראה דא"כ איך מבית ראי' דלא נפסלו העדים הא שם הוא בעיא דלא איפשטא וא"כ פסולים מספק לכן נראה דודאי ראי' שלו הוא אף לפירוש הרשב"א דהנה כבר כתבתי בס"ק ה' דהרא"ש לא איירי שם אי אכולה מסהדי דאיירי דידעינן בודאי שהוא המגרש ורק איירי לענין אי נימא דהעדים פסולין דחתמו שקר והביא ראי' משם דודאי העדים לא נפסלו ואבאר בסמוך ואם יש לחוש בזה דהוי כהעידו שקר בזה פשוט דאין לחלק בין לשון הבע"ד ללשון העדים וכי שטר שנכתב בשקר בלשון הבע"ד אין העדים נפסלין וע"כ דאין מדקדקין בזה ומה דלא שייך לענין עיקר העדות אין לפוסלן א"כ אין חילוק בין לשון עדים ללשון הבע"ד ואך איך מביא ראי' משם כיון דהוא בעיא דלא נפשטא נראה פשיט דהא ע"כ לא בעי אלא אי מעלין ליוחסין אבל לענין עדים עצמן לא