אבני החושן חלק א ע

בתומים יראה שהוא הרגיש בזה וזה הי' קושייתו וע"ז לא תי' הנתה"מ כלום ועוד כ' שם התומים בפירוש וז"ל כיון דאחרים יעידו על העד והדיין אין נ"מ במה שהם קרובים לפי' הריטב"א דכשאחרים מעידין על חתימתו יכול הוא להעיד על כת"י השני ולא שייך נפיק רוב ממון על פיו כ"ש שקרוב שלו יכול להעיד וזה כמ"ש ונראה לתרץ בטוב דלק"מ דלפי מ"ש הש"ך ס"ק מ"ו דגבי עד ודיין לא מיגרע מידי מה שאין כאן קיום שלם על עד השני רק עיקר החסרון דמאי דקמסהיד האי לא מסהיד האי העד מעיד על מנה שבשטר והדיין מעיד על חתימתו ואין בדין שיצטרפו וזה הוא שיטת מהר"ם הנ"ל הקשה ע"ז התומים בשם בני שמואל דא"כ למה אמרינן דאם יש עוד אמד עם הדיין שמעיד על חתימת עד השני מצטרף עם עד החתום וה"א מ"מ מאי דמסהיד עד החתום לא מסהיד הדיין ואי דעכשיו יש קיום שלם על עד השני הא לא מירע מידי אף דאין קיום שלם ומ"מ בעינן דלהוי כולה סהדותא חד ועיין תומים מה שדחק בזה ולפענ"ד לק"מ דודאי אם יש קיום שלם לא שייך כלל להקשות מה דקמסהיד סהדא לא מסהיד דיינא דכי בעדות הדיין אנו מוציאין ממון והרי עיקר השטר המה עדים החתומים בו וכיון דע"י עד ודיין נתקיים עד השני הרי יש שני עדים על מנה שבשטר וזה מבואר בדברי הר"ן שהביא הש"ך ס"ק מ"ו דגבי אם יש עוד אחד עם הדיין שיעיד על חתימת השני כ' דהרי יש לנו ע"י עד שבשטר מחצית הקיום וע"י הדיין ואתר עמו מחצית הקיום האחר והיכי ששני עדים מעידים על העד ועל הדיין כ' דכולה סהדותא חד הוא ופי' הש"ך דבסיפא לא הי' יכול לומר דיש קיום שלם דהא חסר עדיין מקצת קיום מעד השני לכן כ' דכולה סהדותא חד ואכתי קשה דלמה לא אמר ברישא דכולה סהדותא חד הוא דהא עיקר דברי הר"ן סובבים על פרכת רבא דפריך מאי דמסהיד סהדא וכו' וע"כ כאן אף דלאו סהדותא חד הוא הרי יש ע"י העד מחצית הקיום וע"י הדיין ואחר מחצית השני ובקיום שלם לא בעינן סהדותא חד אבל באם אין כאן קיום שלם רק משום דבקיום הקילו והוא מטעם דלא חיישינן שמא זייף עדים ודיינים וכיון דלא חשבינן העד שאינו לפנינו כאלו העיד ורק חתימת הדיין שפיר פריך מאי דמסהיד סהדא וכו' דאינו בדין שיצטרפו ודו"ק כי הוא ברור בלי פקפוק. ולפ"ז מיושב מה שהקשינו על מהר"ם דאמר דאין הדיינים יכולים להיות קרובים כיון דלפעמים יצטרפו ע"י שיעידו עדים על חתימת עד ודיין והקשינו הרי הדיין עצמו לא יעיד ועדי השטר שהם עיקר אינן קרובים כמ"ש לק"מ דהרי באופן הזה אין כאן קיום שלם דנאמר דנחשוב כאלו עדי השטר מעידין וע"כ צריך לצרף העד והדיין שאין מזייף עדים ודיינים א"כ ודאי דהממון יוצא ע"י קרובים ודו"ק כי הוא נכון מאוד וברור: מ"ש הש"ך ס"ק ל"ט דברא"ש אי אפשר לפרש דנקט דיין ואחר לרבותא דהא כ' כן בדברי שמואל דמצטרפין ע"כ ולא אבין למה הוצרך לזה והרי הרא"ש כ' בפירוש דעל חתימת הדיין צריך שיעיד אתר עמו

יד) קטן יכול להעיד וכו' להצטרף עם אתר כשר. השע"מ כ' דדוקא לענין אם טוען הלוה מזויף צריך אחר כשר אבל אם טוען פרעתי סגי אף אם שניהם אינם כשרים לפי מ"ש הרא"ש דלא אמרינן מיגו נגד עדים פסולין ע"כ ולי צ"ע בזה דבלא"ה הרי הקשו בטוען פרעתי לסגי ע"א על הקיום ויהי' מחויב שבועה ואיל"מ ועיקר תרוצם דלא הוי קיום בע"א וה"נ בפסולין לא הוי קיום ויותר יש עיון דגם באלמנה נשאתיך במקום דיש מיגו דפרעתי משמע דבעינן שני עדי הנומא ואחד מהם דוקא גדול וצ"ע

טו) צריך שלא יהיו עדי הקיום קרובים לדייני קיום ויש מכשירין. הש"ך כ' דטעם המכשירין משום דכל טעם עדים שאין יכולין להיות קרובים לדיינים משום שלא יקבלו עליהם הזמה וכאן בלא"ה אין הזמה בעדי קיום והש"ך דתה הטעם דהזמה לכן דחה גם היש מכשירין וקשה לי נהי דטעם זה נדחה הא לקמן ס"ק נ"ג גבי דיינים שדנין על המלוה שצריך שלא יהיו קרובים לעדי השטר כ' הש"ך דברי הריטב"א והסכים עמו דטעם הפסול עדים הקרובים לדיינים משום דשני אמין כחד דמי והוי עד נעשה דיין וא"כ קשה בקיום דעד נעשה דיין למה לא נכשיר שיהיו קרובים לדיינים וצע"ג

טז) אם באו עדים והעידו וכו' אלא כל אחד קיבל עדות בפ"ע פסול. התומים ס"ק כ"ז האריך בישוב דברי הרא"ש ותמה שם על הרמב"ן דלמה פוסל כיון דהי' בשעת קבלת העדות העדים עצמן עם הדיין א"כ היו שלשה ודחק דקיבל כל עד בפ"ע ולפענ"ד לק"מ וכבר כתבתי סי' כ"ח בשם השע"מ דכל דלא קיבל העדות בתורת ב"ד אין עליו שם דיין וה"נ ודאי העדים לא הי' דעתם להצטרף לב"ד

יז) צריך לכתוב במותב תלתא הוינא וחד ליתוהי. הסמ"ע ס"ק ס"ו הביא דברי הרא"ש דחיישינן שיאמר הרואה דסגי לקיים שטר בשנים וקשה דהא באמת אם לא כתב כן הקיום פסול דחיישינן שמא לא הי' רק שנים א"כ למה לי טעם הרואה תיפוק משום דיפסול בחנם ולא יהי' קיום ויפסיד בחנם את הקיום והנה כבר הקשה הב"ח כן על הב"י דכ' הטעם משום הרואה אכן באמת על הב"י לא קשה דאם אין כאן רק הפסד הקיום בחנם דבאמת תלתא הוי וא"כ לפי מ"ש הטור דאם לא כ' וחד ליתוהי כשר א"כ למה צריך לכתוב לכתחילה לדידי' כיון דלא יפסיד אבל הרא"ש דכ' לפרש כל האוקימתא משום הרואה ודאי קשה וצ"ל דהרא"ש למד כן מדברי ר' זירא דאמר צריך לכתוב וכו' ולמה לא אמר בקיצור דקיום שאין חתומים בו רק שנים פסול וע"כ אתא לאשמעינן דאף אם הדיינים אין חוששין לזה שיפסול הקיום והיינו שידעו שגביית השטר ג"כ יהי' על ידם והם ידעו שג' היו וכדומה מטעם אחר שיש להם שאין חוששין מ"מ יכתבו בפירוש וע"כ משום הרואה ולפ"ז יראה דנ"מ ג"כ לדינא דאם הי' הקיום בפני מומחה אי הטעם משום דהרואה יאמר דסגי בשנים כ"ש בהי' לפני מומחה יוכל הרואה לטעות דסגי בשנים ודו"ק ולפ"ז יש לי תימה רבה על הטור והב"י דרש"י פירש גבי ואמר לנא רבנא אשי דהוא ודאי לא טעה לומר דסגי בשנים וע"כ דרש"י לא חשש לחשש הרואין דיאמרו דסגי בשנים ומאן דחשש לחשש רואין ע"כ יפרש כהרמב"ם דאמר לנו ר"ל דזה הוא משמעות שהיו שלשה וא"כ הטור דחשש לחשש הרואין ואח"כ כ' כפירוש רש"י דהי' לפני מומחה ודברי הב"י קשין יותר דפירש אף לרש"י הוא משום חשש שמא יבואו לקיים שטרות בשנים והרי בדברי רש"י גבי רבנא אשי מבואר ההיפך וצע"ג בעיני

יח) ונמצא אחד מהם קא"פ י"א דכשר דתלינן. הש"ך ס"ק ע"ו כ' דאינו כשר רק באופן דכשר בעדים והקצה"ח והנתה"מ חולקין ע"ז וכתבו דל"מ להסוברים דבדיינים לא שייך ביטול ע"י קא"פ דאין חשש רק אף להסוברים דגם בדיינים נתבטלו כולם מ"מ כאן עדיף ולפענ"ד צ"ע דנראה הסברא דאף להסוברים דבדיינים לא שייך ביטול היינו דהפס"ד שפסקו לא יתבטל בצירוף קא"פ אבל מה ענין הכתיבה של הקיום או הפס"ד להדין דהרי זה שנותנין פס"ד לבע"ד לראי' אין לו רק דין שטר ואין נ"מ אם הדיינים כותבין או עדים כותבין שהי' ביניהם פס"ד וא"כ דין שטר יש לו ודו"ק

יט) קיום ב"ד צריך וכו' סמוך לצד הכתב או מאחוריו. עיין ש"ך ס"ק פ"א כ' דסמוך לצד הכתב היינו על הגליון וכותבים בו שהקיום על הגליון וכו' דאל"כ יש לחוש שיחתוך הקיום ויעשה שטר בצד השני של הגליון ויכתוב אחר חתימת העדים אנחנו דייני דהתומי מעבר לדף מקיימים שטרא דלא מאחוריו ע"ר ולא זכיתי להבין דא"כ אף אם