אבני החושן חלק א סז

ודאי זה דוחק לומר דכתבו כן לשיטת ר"ת אך נראה דשטר ועדיו על המחק ודאי פסול אם מלאוהו בקרובים מה"ט דחיישינן שמא מתק אנחנו סהדי שהי' כתוב שם ומלאו בקרובים ועיין לקמן ס"ק י"ת

טו) ריוח כשיעור כתיבת אנחנא סהדי וכו' פסול. התומים העלה דבר חדש דהא דאחרינן הכא דביש ריוח פסול היינו כשהעדים חתומים זה תחת זה אבל כשהם מתומים זה אחר זה וביניהם ריוח אין לחוש דודאי העדים לא עשו כן דיחתמו על המחק והשטר על הנייר ובאמצע יכתבו בין עד לעד אנחנא סהדי דהרי יכול לחתוך השטר לשנים בארכו וימחוק השני שטרות ויזייף שני שטרות לפי מה דקיי"ל שני עדים בשני שטרות מצטרפין ואנכי לא אבין דא"כ לעולם למה לא ניחוש שמא יש תחת ידו עוד שטר על הנייר ועדיו על מתק והי' כתוב בין עד לעד אנחנא סהדי ויחתוך מה שלמטה ויזייף למעלה ויהי' לו שני שטרות בכל שטר ע"א והרי התומים בעצמו כ' בסמוך דלשיטת הרמב"ן יש לחוש שמא הי' לו שטר כת"י הלוה שאינו מדקדק אם נמחק שני פעמים אף דשם ג"כ אין לו שטר השני וע"כ דחיישינן שמא יש לו עוד כת"י וכדומה וע"כ צ"ל דשני שטרות דכל שטר ועד הוא על המחק אין מצטרפין א"כ אף באם יכתוב באמצע והעדים זה אחר זה אין שום חשש ואף דמביא שהתוס' כתבו לכאורה כן המעיין שם יראה דכל הענין מגומגם ואין ללמוד מדברי התוס' אלו שאין להם מובן ולכן לא הבאתי דבריהם. שוב מצאתי בס' מקצוע בתורה ס"ס מ"ד כ' כדברי דשני שטרות על מחק אינן מצטרפין ומפרש שם דברי התוס' באופן אתר ולא עיינתי בטוב איך מפרש דבריהם ונראה להביא ראי' לדברי מדברי התוס' שהקשו לשיטת הרשב"ם דאף בלא כתוב עליו ניכר אם מחק ב' פעמים למה לו לכתוב אנחנו סהדי יניח אותו המקום פנוי ע"כ ועיין לקמן ס"ק שאח"ז דע"כ אין העדים מצמצמין ואם יניח שיטה לפנוי ע"כ יניח עוד שיטה משום דאין יכול לצמצם ועוד דע"כ כונת התוס' דיניח ב' שיטין דאם לא יניח רק שיטה פנוי ועי"ז כשר שטר על הנייר ועדיו על המחק א"כ איך נפסול שטר ועדיו על המחק אם בין עד לעד פנויה שיטה שמא הניח עד השני ריוח משום דאינו מצמצם וע"כ כונת התוס' דיניח ב' שיטין וא"כ יכול לעשות שני שטרות על מחק וע"כ דשני שטרות אין מצטרפין על המחק ויש עוד לדבר לזה אך מ"מ במה שכתבתי יש ליישב קושיית התוס' על רשב"ם דיותר טוב לכתוב אנחנו סהדי דאם לא נכתוב רק נניח פנוי וא"כ בשטר ועדיו על המחק אם יהי' פנוי שיטה ג"כ יש לפוסלו דשמא הניח שהי' השטר על הנייר ושמא נפסולו בחנם דאין העד מצמצם ולהכשירו ג"כ אי אפשר דשמא צמצם עצמו ולא הניח רק שיעור לכתוב אנחנו סהדי ויען כי יש להאריך בזה ולא נפניתי קצרתי

יז) כשיעור כתיבת אנחנא וכו' פסול. התומים תמה דהתוס' סתרו עצמן תוך כ"ד דבתחילה כתבו דשיעור כתיבת אנחנו סהדי מחזיק ב' שיטין ואח"כ כתבו דיש לחוש שמא הי' בין עד לעד ולי נראה פשוט דודאי בל"ז דוחק לומר דכתיבת אנחנו סהדי מחזיק ב' שיטין רק כונת התוס' הוא דכמו בין עדים לשטר אי אפשר לצמצם שיחתום העד סמוך לכתב ה"נ עד השני אין יכול לצמצם ולכתוב סמוך לכתיבת אנחנו סהדי וממילא יהי' ב' שיטין אבל כשחתמו זה אחר זה פשוט דסגי אף בחצי שיטה

יח) והוא שיכתוב כן בין עד לעד. עיין ש"ך ס"ק ל"ג דלכן לא מהני שיכתבו כן לפני חתימתן דחיישינן שמא ימחקנו וישאר השיטה הזאת פנוי ולא יהי' ניכר ע"ש עיין מ"ש בס"ק ט"ו קושיית התומים וכתבתי לתרץ אכן כאן יש להקשות קושיא זו דהרי יכולין הב"ד לכתוב עליו וגם על קושיית התוס' שהבאתי בס"ק ט"ז קשה קושיא זו וצריך לבוא לתי' התומים עיי"ש ס"ק כ' אך בעצמו כ' דדוחק הוא: סימן מו

א) או כתבתי ללות ולא לויתי היינו שטוען ממני נפל. עיין סמ"ע התומים הקשה הא באה"ע סי' קנ"ב פסק הש"ע הוציאה גט וטוען הבעל ממני נפל אף דאינו מקוים והבעל הי' יכול לטעון מזויף מ"מ אינו נאמן בטענת נפילה ומחלק הה"מ בין איסור לממון והתומים תמה דאין איסור קל מממון וכ' הנחה"מ דבממון יש להלוה חזקת ממון אבל בגט האשה היא מוחזקת ולא מהני מיגו נגד חזקה כל מה שיש ביד האדם הוא שלו והגהות א"ב כ' דמבואר ברמב"ן דגם בשטר יש חזקה כל מה שביד אדם הוא שלו ועיין לקמן סי' מ"ז כתבתי דלא קאמר הרמב"ן רק בשטר מקוים עיי"ש ולפ"ז י"ל דזה ג"כ כונת הה"מ עפמ"ש בחידושי אה"ע סי' קנ"ג גבי האשה האומרת גרשתני דנגד עצמה ע"כ צ"ל דנאמנת מטעם שלא תקלקל עצמה וכל אדם נאמן באיסור רק לענין שתוציא עצמה מבעלה אינה נאמנת רק במקום דיש חזקה שאינה מעיזה ולכן גם כאן כיון דכ"ז שאינו טוען הבעל מזויף נאמנת וא"צ קיום ובטענת נפילה נאמנת מכת חזקה שכל מה שיש ביד האדם הוא שלו אבל בממון יש חזקת ממון נגד חזקת השטר ודו"ק כי קצרתי ובזה מיושב ג"כ קושיית הקצה"ח שהקשה דאם יש חילוק בין איסור לממון א"כ היכי דייק בריש כל הגט הא גדולה מצי מגרש ש"מ שני יוב"ש מוציאין שט"ח על אחרים ולא אמרינן שמא מיוב"ש השני נפל ולפמ"ש ניחא דודאי לענין יוב"ש השני אף אם יהי' לפנינו וטוען ממני נפל לא הי' נאמן נגד המציאו כמו בכל מטלטלין דחזקה שהוא שלו ואין המערער נאמן להוציא ורק נגד הלוה אם טוען לא נתחייבתי לך הנה כבר כ' הש"ך לקמן סי' צ' דכל היכי דחייב תשלום אחד שוב אין לו חזקת ממון ואך כאן בלא"ה כיון דהמוחזק בשטר נאמן נגד המערער שוב אין הלוה יכול לטעון נגדו וא"כ דמי ממש לגט דאין שם חזקת ממון ודו"ק. ומה שהקשה עוד מסי' נ' דשטר שכתוב בו לכל מי שמוציאו נאמן הלוה לומר מאחר נפל במיגו דפרעתי לפמ"ש גם זה לק"מ דהרי הלוה טוען איני חייב לך ויש לו מיגו ומה לו למלוה דחייב לאחר רק נגד שטר דהוי המוציא מוחזק אינו נאמן אבל שטר שנאמן עליו פרעתי אין להמוציא שום חזקה נגד חזקת הממון כמ"ש בסי' מ"ז שרמזתי לעיל דרק שטר דהוא מקוים יש להמוציא חזקה ומ"ש הנתה"מ שם דאינו נאמן לומר ממני נפל לא ידעתי מה חילוק בין כאן לשם ובודאי היכי דיש לו מיגו נאמן לומר ממני נפל

ב) אבל אם יש בו נאמנות לא. התומים הקשה לשיטה זו בפ"ב דכתובות דקאמר האומר שטר אמנה אינו נאמן פריך אי דקאמר לוה פשיטא כל כמיני', לוקי דאינו מקוים ויש בו נאמנות ולמה הוצרך לאוקמי כרב דס"ל מודה בשטר שכתבו א"צ לקיימו עיי"ש ועיין ר"ן הקשה למה פריך סתם פשיטא כל כמיני' ולמה לא אמר אי דכת"י יוצא וכו' ותירץ דידע דרב אית לי' אף באינו מקוים אינו נאמן וזה הוא מימרא דרב לכן פריך פשיטא וא"כ גם קושית התומים לק"מ דידע דאף באין בו נאמנות אינו נאמן

ג) ואתא פלוני ופלוני ואסהידו. עיין ש"ך ס"ק ג' דדיעבד בלא כתבו רק נתקיים שטר זה די והוא מלקמן סעיף ח' ותימה בעיני דהא יכול לחתוך השטר ולייף בהשיטה שבין השטר להעדים שטר ועדים בשיטה אתת ובשטר הבא לפנינו אין מקיימין אותו אלא מעדים שבשיטה ראשונה כמבואר בסי' מ"ד אבל עכשיו כשיש כבר קיום יסברו שנתקיים כתקונו וב"ד יבואו לגבות בשטר מזויף וכן יכול להוסיף בכל שטר בשיטה האחרונה חצי שיטה ועדים ובזה ג"כ הדין אם יכולין לקיים העדים שבשיטה זו למידין משיטה אחרונה ויסמכו על הקיום וצע"ג אך אם נאמר דבאחת רם יבוא לפנינו קיום כזה לא נסמוך על שיטרי אחרים ויצטרך אח"כ לחקור באיזה דרך נתקיים (חסר) לבאר זה: