אבני החושן חלק א סו

י) אא"כ ב' האחרונים הם כשרים. עיין נתה"מ בענין מ"ש הש"ך דאף באמצעים פסול כ' הנתה"מ דמ"מ אם בא שטר לפנינו ואמצעים פסולין ודאי דכשר דאין סברא דלא יוכלו הכשרים לחתום למילוי וא"כ האחרונים חתמו לעדות והקרובים והראשונים מלאוהו ע"כ והנה בש"ס ופוסקים לא הזכירו רק יכול למלאות בקרובים והנה בזה י"ל דכשרים שלא ראו ההלואה ודאי אסורין לחתום ונקט קרובים שלא היו בהלואה ובפרט לפי מ"ש הש"ך דמקיימין השטר מכל תרי היכי דליכא ריעותא וא"כ בלא ראו איך יחתמו ואך לפ"ז אם הקרובים באמצע הוי כמו בסוף דע"כ הראשונים ראו הלואה והם עדים ורק לדעת הטור דאין מקיימין רק מעדים של מטה אפשר דאף בכשרים יכול למלאות וצ"ע

יא) אם הכשרים זוכרין העדות יכולין להעיד בע"פ. הסמ"ע הקשה הא כבר נפסל העדות ותי' דהרא"ש לשיטתו דאין בטל העדות רק ברחי' והגדה וזה שחתמו עצמן לא חשיב הגדה לענן שלא יוכלו להגיד בע"פ והש"ך ס"ק כ"ד הקשה עליו דהא עדות שבשטר הוי כנתקרה עדותן בב"ד ושוב לא מהני הגדה אח"כ רק הרא"ש איירי בלא ראו כאחד ע"כ ועיינתי בתשו' הרא"ש ושם נראה כי הי' המעשה בצואה שהי' בה ב' עדים ואחד מהם הי' קרוב רק אחד שמע הצואה בחוץ ומ"מ פסק דאותו ששמע מבחוץ מצטרף עם עד החתום הכשר להעיד בע"פ והרי הי' ראי' כאחת ומ"מ לא נפסל בחתם עם הכשר ולפענ"ד נראה דאף דהגדה שבשטר הוי כנחקרה זה רק בשטר כשר אבל כאן דהשטר פסול לא הוי כנחקרה ממילא אין כאן הגדה דאין עליו דין שטר ושפיר כ' הסמ"ע. שוב מצאתי סברא זו בנתה"מ סי' נ"א ובזה נתיישב ג"כ מה שהקשה השע"מ דלמה פסלינן השטר בנמצא קרוב א"פ הא כיון דהלוה ציוהו לחתום הוי כנאמן עלי אבא והקרוב בעצמו יתכשר ולפי הנ"ל ניחא דעדות הקרוב דלא הי' רק בשטר וכיון דהשטר בעצמו אינו שטר לא העיד כלל ולא האמינו אך בלא"ה אין זה אפי' סרך קושיא דלא אמרינן נאמן עלי אבא מהני רק לענין לחייבו על פיו שיהי' לו נאמנים אבל דבר שצריך עדות לקיום הדבר איך יתנה עמ"ש בתורה לעשותו עד דאין מהני כאן אף אי נדע דאומר אמת גם י"ל דאיך ידעינן שקיבל עליו אדרבה הרי ציוה למסור לו שטר פסול ולא קיבל שום חיוב

יב) אבל אם מלאוהו למחר וליומא אחרא פסול התומים הקשה דהרי מדברי רבינו יונה מדייק כן דאם תאמר דלעולם יכול למלאותו א"כ איך משכחת שיפסול ימלאוהו עכשיו אבל המחבר דכ' בסעיף הקודם דאם בא לפני ב"ד שוב אינו יכול למלאותו א"כ אין כאן ראי' כלל וא"כ מנ"ל הך דינא דלמחר פסול ותי' התומים דדין זה מוכרת בלא ראי' דודאי אם פסול הוא שוב אם מלאוהו למחר הו"ל מוקדם ורק ר"י והרא"ש דסוברין עדיו בתחומיו זכין לו וכשהי' אצל העדים הי' כשר דאז לא שייך דהי' יכול לזייף ולכן כיון דאינו נפסל עד בואו ליד המלוה יכול להכשירו לכן הוצרך לראי' אבל הש"ע דלא סבר עדיו בתחומיו זכין לו דין זה פשוט דפסול ע"כ ולפענ"ד לא נהירא דאף למ"ד עדיו בחתומיו זכין היינו כשבא ליד הלוה זכין לו עדיו למפרע דהא בעינן דוקא מטי לידו אבל לא דתל השעבוד ביד העדים וא"כ בבא לידו בפיסול איך שייך דזוכה למפרע ועור אף בשטר הקנאה לא הוי כנחקרה עדותן עד שמסרוהו ליד המלוה כמ"ש הרי"ף ועיין נתה"מ סי' מ"ו ושטר שאינו ראוי למוסרו הוי מפ"כ ועוד הא הך דין דעדיו בחתומיו זכין לו הוא רק מתקנת חכמים שלא יהא מוקדם ואין זכין לו רק מסוף היום וא"כ בבא לידו ביום שנכתב לא זכו לו כלל וכדאמרינן כתב לזה ומסר לזה למי שמסר קנה ולפי דבריו אף ר"י לא הוצרך לראי' ואך הי' נראה כיון דזה הכל מדברי ר"י כמ"ש הש"ך ס"ק כ"ו דסעיף זה קאי על הי"א של סעיף הקודם דצריך מדעת הלוה וביום שנכתב ולדבריו ודאי אף אם מלאוהו אחר שבא לב"ד כשר והש"ע דכ' לעיל דדוקא קודם בואו לב"ד הוא סובר דלעולם כשר כיון דיכול למלאות ולדידי' ביאה לב"ד פוסלתו אך אמת דמלשון הרא"ש משמע דהסכים לר"י דדוקא מדעת הלוה ודוקא ביום שנכתב ומ"מ כתב דדוקא קודם שבא לב"ד אכן נראה דיש ליישב בפשוט דשפיר נשמע דביום דלמחר פסול דהרי צריך להבין למה יפסול בזה שבא לב"ד דנאמר דעי"כ שוב אין לו תקנה וכי ב"ד פוסלי שטרות אינהו וע"כ צ"ל דכ"ז שלא מלאוהו אין לו דין שטר ולכן בבא לב"ד פסלוהו דאל"כ לא יעמיד תקנת חז"ל אבל אם הי' לו דין שטר מאי מזיק אם בא לב"ד שטר שאין עליו שם פסול וא"כ ממילא נשמע דאם לא מלאוהו עד למחר פסול דהו"ל מוקדם

יג) וכן אם הי' השטר ב' שיטין אלא שאין שיטה הראשונה מתחלת בראש הקלף חיישינן שמא סיימו השטר באמצע שיטה והניחו הנשאר חלק וגם שיטה שתחתי' ותהך וזייף בשיטה ומחצה וכו'. הסמ"ע והש"ך ס"ק כ"ט תמה ע"ז דאיך חיישינן שמא סיימו עדים שטר באמצע שיטה והניחו חצי שיטה חלק כיון דאסור להו לעשות כן ולכן דחה הש"ך דין זה מהלכה ואני תמה על עצמי דאף דמה שכ' הרמ"א שמא סיימו השטר באמצע שיטה אין מובן כמ"ש הש"ך אכן דין זה הוא מוכרת מהש"ס דהרי מבואר בגמר' דשני גיטין ושני שטרות זה בצד זה את שהעדים נקראין עמו כשר והשני פסול וא"כ הגע עצמך הרי העדים מניחין שיטה אחת קודם חתימתן וא"כ העדים אשר הם חתומין תחת השטר הימיני ואין כשר רק הימיני ועל השמאלי לא חתמו כלל וא"כ אם יחתוך שטר הימיני ויזייף השיטה שהניחו ריוח יתכשר שטר השמאלי שלא חתמו עליו כלל ושוב נראה לפרש כן דברי הרמ"א אף שהוא דוחק קצת בלשון מ"מ יש לפרש כונתו דהא אין איסור להניח גליון מהשמאל להשטר אם רק שורות השטר שוין וא"כ יכול לחתוך כל השטר ויזייף חצי שיטה על הגליון והשיטה שהניחו דמסתמא העדים הם בראש השיטה השלימה ומ"ש סיימו באמצע השיטה אין הכונה שהניחו חצי שיטה מהשיטות שלפני' רק כל השטר הוא רק מחצי רוחב הנייר וסיים באמצע הנייר ואין לפרש כלל דתחילת חתימת העדים מתחלת נגד חצי השיטה דא"כ בלח"ה פסול דהניחו חצי שיטה לפני חתימתן ויכול לזייף רק הם תחילתן תחת ראש שיטה השלימה וא"כ ודאי יש לחוש שמא חתך כל השטר ואותה חצי שיטה הוא מהגליון השמאלי ודין זה הוא ברור ואמת אין בו פקפוק

יד) שטר הבא הוא ועדיו על המחק כשר. קשה לי לפי דברי הש"ך סוף הסי' דחושש שמא זייף עד אחד א"כ איך כשר שטר ועדיו על המחק שמא הי' השטר על הנייר ועדיו על המחק והי' כתוב בין עד לעד אנחנו עדים חתמנו על המחק והשטר על הנייר ותתך עד השני עם השיטה של אנחנו סהדי וזייף שטר אחר שמחקו כולו וחתם עליו עד אחד קודם עד הראשון וא"כ כל השטר הוא ע"י עד החתום בתחילה והעד השני לא הי' על שטר זה וצ"ע

טו) ואם יש בין חתימת העד לשני ריוח כשיעור כתיבת אנחנא סהדי חתמנו על המחק והשטר על הנייר פסול. הש"ך ס"ק ל"ב הקשה לשיטת הריב"ם דמחק ב' פעמים אף בלא נכתב עליו ניכר א"כ אין לחוש שמא הי' כתוב שם דהי' ניכר דנמחק ב' פעמים והתומים הקשה ביותר דאף להשיטה דאינו ניכר רק בנכתב עליו הרי יכולין הב"ד לכתוב עליו ולדידי לק"מ ויפה כ' התומים דיש לחוש שמא כתיבה זו אנחנא סהדי וכו' הי' על נייר וא"כ גם זה לא נמחק רק פעם אחת ומה שדחה התומים דבר זה דאיך יכולין העדים לכתוב אנחנא סהדי וכו' על הנייר והרי יכול למחוק השטר וימחוק גם אנחנא סהדי וימלאוהו שם בקרובים ויזייף שטר והתוס' לא כתבו כן דיכול לכתוב אנחנא סהדי על הנייר רק לשיטת ר"ת דקרובים באמצע פסול ע"כ ולדעתי