אבני החושן חלק א סה

יניחו חלק למעלה מחתימתן בראש השטר וכ' הש"ך דבש"ס ופוסקים אמרינן סתמא שטר הבא הוא ועדיו בשיטה אחת כשר אף דהניחו גליון מלמעלה וע"כ דלא חיישינן שמא יחתוך השטר ויכתוב על הגליון מלמעלה דאם יחחוך לא יניח שום גליון מהצד לחתימתן ויהי' ניכר הזיוף דהרי ודאי העדים מדקדקי שלא להניח חלק בין השטר לחתימתן ע"כ ותימה בעיני דכי אין יכול לזייף רק אם יחתוך עיקר השטר הנכתב בזו השיטה הרי יכול לזייף על הגליון למעלה כדומה שיכתוב עליו שלוה בהם פלוני כך וכך וביום פ' וכו' וישאר גם עיקר השטר וכה"ג למידין גם מחצי שיטה שלפני' ומה שהקשה הש"ך דסתמא אמרו שטר הבא הוא ועדיו בשיטה אחת כשר משמע אף דהניח גליון לא אדע סרך קושיא דל"מ להסוברים דגליון מהצד אין השטר נפסל בכך כמ"ש הש"ך ס"ק י"ט כיון דעדיין יכול לחחכן א"כ ה"נ אם הניח גליון למעלה כשר מה"ט ולהסוברים שם דפסול השטר י"ל דזה דסתמו הוא משום דזה בכלל שאמרו שלא יניחו שני שיטות לפני חתימתן והרי גם הדין שאם השטר מסיים באמצע שיטה יכולין לחתום זה אחר זה אף שיטה אחת אסור להניח גם הרי לא קתני כלל דאסור להניח שיטה באמצע השטר דזה ודאי הוא בכלל וה"נ בכלל זה להניח גליון למעלה מחתימתן באופן דיוכל לזייף ודו"ק כי ברור הוא ופשוט

ח) שטר שהיו עדיו מרובים ונמצא א' מהם קרוב א"פ תתקיים העדות בשאר. הבה"ג כ' דדוקא אם הראשונים נמצאו פסולין אז השטר כשר דאמרינן לשם מילוי חתמו אבל באחרונים בטלה כולה והרמב"ן תמה עליו דבגיטין (ד' י"ח) אמרינן אמר לעשרה כתבו גט לאשתי אמר ר' יוחנן שנים משים עדים והשאר משום תנאי ר"ל אמר כולם משום עדים מאי בינייהו א"ב שנמצא אחד מהם קא"פ לר"י כשר ולר"ל פסולין ואח"כ אמרינן שם אי חתים בתחילה קא"פ אמרי לה כשר תנאי הוא ואמרי לה פסול אתו לאחלופי בשטרות דעלמא ע"כ וא"כ אדרבה משמע דהאחרונים ודאי כשרים והראשונים יש פלוגתא דהא אמר מחתים בתחילה אמרי לה וכו' וע"כ מה דאמר א"ב נמצא קו"פ דלר"י כשר היינו שחתם בסוף אז כשר והש"ך ס"ק כ"ג האריך בזה, והנה אף שאיני כדאי לדבר במקום גדולים אשר אין דעתי משיג להבין פשטי דבריהם אכן תורה הוא לכן לא אמנע מלהציג אשר הורוני מדעי לגבי ואדברה כי לפענ"ד נראה שאין כאן קושיא כלל והוא שי הא ע"כ הבה"ג איירי שבא שטר לפנינו ותחום בו פסול ואין ידוע אם נצטרפו ביחד לשם עדות או לא וזה שכתב דהראשונים למילוי חתמו ותלינן שלא לשם עדות חתמו אבל אח"כ למה חתמו וע"כ לשם עדות והא דלא אמרינן שמא אמר לרבים כולכם חתומו ולא לשם עדות חתם תנן משום תנאי דאין דרך ולא שכיח שיצוה לחתום יותר מן העדים אך ודאי אם יבואו העדים ויאמרו דרק לתנאי חתמו כשר כיון דשוב אין ספק ופשוט וא"כ שם בגיטין דלא הי' שום ספק אי נצטרפו רק עתה הם באין לחתום ומהדין צריכין כולם לחתום רק הקרוב או פסול יחתום לקיים תנאי שהתנה הבעל ובודאי אם הדין שבאם ישבו יחד יצטרפו ויתבטל עדותן מסתמא נאמר להם שלא ישבו יחד אך אף אם ישבו יחד אם לא יכונו רק לשם תנאי לא יתבטל עדות כולם ובזה לא שייך חשש של הבה"ג דא לא לשם עדות למה חתמו דהא צריכין הם לחתום בע"כ כיון דאמר כולכם חתומו וא"כ בזה פשיט דאף באחרונים כשר ואין זה ענין כלל לדברי בה"ג ורק יש חשש להיפך דהוא יחתום באחרונה והוא כשר באמת ואח"כ כשיביא גט זה לפנינו ולא נדע שהי' משום תנאי של הבעל ונפסול אותו בחנם לזה יש תקנה שלא לסמוך על הגט רק יתנו לה כתב מב"ד שנתגרשה וכדומה וזה שכתב המרדכי בשם ראבי"ה הביאו הש"ך דהקרוב יכתוב בפירוש שהתם לשם תנאי והש"ך כ' דזה דוחק ואמת לפי הבנת הש"ך דכונת המרדכי דלענין הכשר הגט צריכין לכתוב בפירוש שפיר תמה דהוא דוחק ויותר הי' לו להקשות דאם כתב בפירוש לשם תנאי למה אמרו בש"ס אי חתם בתחילה אמרי לה פסול למה הוא פסול כיון דכתוב בפירוש דלשם תנאי הוא אכן כונת המרדכי דיכתוב עליו שהוא משום תנאי כדי שלא לפוסלו אח"כ בחנם לכן אם נרצה שיהי' הגט בידה לראי' יכתוב בפירוש לשם תנאי חתם וה"ה אם ירצה יעשה תקון אחר כמ"ש אבל כשר הוא בכל ענין ולק"מ על הבה"ג ואח"כ הא דאמר בש"ם אי חתום בתחילה אמרי לה פסול בזה ודאי ע"כ נפרש כפירוש הג' של הש"ך דלא איירי אם חתם בשורות הראשונות או האחרונות וקאמר דאין ראוי שיחתום הקרוב קודם הכשרים ואם חתם אמרי לה שהוא פסול דמאן דחזי דהוא חותם עצמו קודם לכל העדים יסברו שהוא עד ואתו לאחלופי שיאמרו שטר כשר בקרובים ולא כמ"ש הש"ך דמ"מ צריך דוקא שהקרוב יחתום אח"כ בשורות הראשונות כמ"ש בה"ג ולפי מ"ש אף דחותם בשורות האחרונות כשר כיון דאנחנו מצווין אותו לחתום בשביל תנאי וכמ"ש והפליאה בעיני על בעלי תריסין שלא כתבו כמ"ש כי הוא ברור לדעתי ועיין בדברי הטור דתמהו עליו דכאן משמע דפוסק כבה"ג ובאה"ע סי' ק"כ כ' דלא יחתום בתחילה והמעיין יראה כמ"ש דשם פוסל בחתם קודם הכשרים וכאן בבא שטר לפנינו דאינו ענין לשם כלל פוסק כבה"ג וזה נכון וברור

והנה הנחה"מ מתרץ שיטת הבה"ג דהא דאמר שם לשם תנאי כשר היינו שחותם עצמו אחר הנתינה שכבר בא ליד האשה לפמ"ש באה"ע דאף אחר שבא ליד האשה ונשאת מהני שיחתמו עצמם לפי מה דקיי"ל דאינך משום תנאי. ולפי דבריו הא דאמר אי חתים בתחילה אמרי לה פסול וע"כ איירי קודם הנתינה דאח"כ ודאי כשר וא"כ אין מקום להכשיר ובדוחק יש לומר דמשום אמרי לה כשר נקט בתחילה והיינו דאם יחתום בשורות האחרונות לכ"ע פסול ורק בתחילה בשורה הראשונה אמרי לה כשר אף קודם הנתינה והדוחק מבואר אך יותר תימה בעיני דהנה הקשיתי בחי' לאה"ע דלמה לא קאמר הך איכא בינייהו בין ר''י לריש לקיש דלמ"ד משום עדים צריכין כולם לחתום קודם הנתינה ולמ"ד משום תנאי יכול לחתום אף אח"כ ורק בפשוט דה"ה דהי' יכול לומר הך א"ב ונקט חדא ואך להנחה"מ הדרא הקושיא לדוכתא דהרי אף להך איכא בינייהו דקאמר דנמצא קא"פ ולמ"ד משום תנאי ע"כ היינו דיחתום עצמו אחר הנתינה ולמ"ד משום עדים בלא"ה פסול כיון דחתם עצמו אחר נתינה אף אם אין ביניהם קרוב א"פ וא"כ כיון דצריכין לבוא לחילוק זה ואיירי בהכי למה נקט כלל נמצא קא"פ יותר הי' לו לומר א"ב דחתם אח"כ ודו"ק

ט) אע"פ. הש"ך ס"ק כ"ג הביא דברי הריב"ש שכ' דאינו נפסל רק בחתמו יחד אבל חתמו זה שלא בפני זה תולין שהפסול חתם עצמו אחר שכבר נכשר השטר וכ' הש"ך דאין סברא לחלק בזה ותמהו התומים ונתה"מ דהא דין זה הוא מוכרח דאם חתמו עצמן זה שלא בפני זה הא לא נצטרפו כלל ותי' הנחה"מ דבגט ושטר אין העדות נגמר עד מסירת הגט ובשעת מסירה כבר נצטרפו אף שחתמו זה שלא בפני זה (וחה"ל כי כונתי לדעתו הרמה בחידושי וכתבתי בזה לתרץ קושיית הפ"י דהקשה לפי מ"ש הש"ך סי' ל"ו ס"ק ט"ז דאם הזמין שנים לעדות ולא בירר איזה שנים בנמצא א' קא"פ עדותן בטילה והקשה דא"כ באמר כולכם כשר נמצא קא"פ למ"ד משום תנאי וכ"ש בלא אמר כולכם כשר לכ"ע ונהי דלא נתכוין רק לשנים מ"מ הרי לא בירר עדיו ולפי הנ"ל י"ל דלא קאמר הש"ך רק בעדים התלוי בראי' דמ"מ כולן ראו ונצטרפו אבל בגט דעיקר העדות בשעת חתימה ומסירה א"כ אם לא יחתמו הפסולין הוי כאלו לא ראו וצ"ע בגיטין ד' ל"ב) ומ"מ קשה למה דחה דברי הריב"ש הא י"ל אולי לא חתמו רק אחר המסירה: