אבני החושן חלק א סד

ואין בו שריר וקיים וגם לא הרחיק שיטה מחתימת העדים כיון דאין למידין משיטה אחרונה אין בו חשש כלל רק הש"ע איירי ביש ריוח שיטה אם פסול דהוא שטר שיכול לזייף דיכתוב באותו שיטה מה שירצה ויכתוב לבסוף שריר וקיים ע"כ ולי צ"ע להסוברים לקמן סי' מ"ה ס"ק י"ד בש"ך דאם מילא שלא מדעת הלוה פסול וא"כ אף בלא הרחיק יש חשש שמא המלוה עצמו סמך ולא נכשיר השטר בזה וכעין זה כתב בנתה"מ סי' מ"ג ס"ק י' ואפשר כיון דאין ריעותא לפנינו אין לחוש ובפרט דיש לנו לומר דמסתמא עשו העדים כהוגן לפמ"ש המחבר סעיף ד'

סימן מה

א) העדים חותמין למטה בשטר. הקצה"ח ס"ק א' הביא דברי התוס' גיטין (ד' ד') דבתחמו העדים למטה ואח"כ כתב השטר למעלה על חתימתן פסול דהא לא חתמו על השטר כלל והקשה מגט מקושר דהעדים חותמין על כל שורה קודם שנכתב סוף הגט וא"כ אין מעידין על סוף הגט וכן קשה להסוברין דכותב אני פב"פ לויתי מנה שאין כשר רק מחמת חתימתו שהזכיר שמו והרי הי' חתימתו קודם השטר ע"כ. והנה מה שהקשה מכת"י פשוט דלק"מ דודאי אין חילוק בעד המעיד בין כשמעיד בזה הלשון אני מעיד שזה חייב לזה או שאומר בהיפך וא"כ מאי נ"מ אם התחיל אני פב"פ לויתי או אני הח"מ לויתי וחותם אח"כ אבל חתימת העדים קודם כתיבת השטר הרי לא העידו כלל וזה פשוט אך גם בגט מקושר לק"מ כיון דכן היתה תקנת חכמים שיכתוב קודם הסוף הוי כהתחיל לומר אני מעיד דמה שנכתב אח"כ הי' ע"י ציווי הבעל ורק הקושיא שמא אח"כ חזר הבעל והסופר בעצמו כתבו זה קשה בלא"ה אף בלא דברי התוס' הנ"ל וע"כ כיון שהזמין הסופר והעדים לא חיישינן שמא חזר אח"כ ופשוט

ב) יתרגמו להם הקוראין. הש"ך כ' דאף הרמב"ם מודה דאם מתרגמין להם מהני ולא כ' שיבינו הלשון רק אחר שיתרגמו להם וכן משמע בהג"א שכ' וז"ל והוא שיודעין הלשון שמבינים מה שקורין לפניהם דאל"כ מה מהני מה שקורין לפניהם עכ"ל וכונת הש"ך שהביא מהג"א דע"כ הא שכ' בתחילה שיודעין ע"כ דלאו דוקא שיודעין מעצמן דא"כ מה דייק וכ' דאל"כ מה מהני קורין הא יועיל אם יתרגמו להם אלא ע"כ מ"ש יודעין היינו אחר שיתרגמו להם ולולי דבריו נראה כי ודאי פשע הג"א לא משמע כן וכונתו הוא דהא נראה טעם הפוסקים דלא מהני מה שיתרגמו משום דמצינו בש"ס ראש ב''ד קורין לפניו והוא חותם ולמה צריך קריאה לפניו יאמר לפניו ענין השטר מה כתוב בו וע"כ דלא הקילו חכמים רק בקורא דהוא חשש רחוק שיוכל לקרות לפניו מה שאין כתוב בו לפי שודאי אם יקרא דבר שאין כתוב יגמגם בקריאה ויוכל לדקדק אחריו ויהי' נתפס בשקרן לכן לא חיישינן שיטעהו כאומר לפניו ענין השטר דיכול להטעותו וא"כ דברי הג"א יתפרשו בפשוט דדוקא שיודעין ומבינים מה שקורין לפניהם דאל"כ מה מהני קורין כיון דיכול לקרות לפניו תשרק לפעם בלי גמגום ויפרש לו כמו שירצה וא"כ לא הוי רק כהודיע לו ענין השטר דלא מהני כן נראה לפענ"ד כונת הג"א

ג) וכן נ"ל עיקר דשנים קורין מהני. הש"ך ס"ק ד' הביא דברי רי"ו שכ' וז"ל ורב אלפס פסק כרשב"ג וכ"כ הרמב"ם כי לא סמכינן על אחרים או על אחד שירא ממנו אלא כשיודע לקרותו ודייק הש"ך מזה דאף שנים קורין לא מהני ולא כהרמ"א והש"ך פירש מ"ש רי"ו כשיודע לקרותו היינו שיקרא בעצמו ולכן הש"ך עצמו תמה על מ''ש רי"ו או על אחד שירא ממני דהא זה מהני לכ"ע עיי"ש במוסגר והנה חוץ מזה לשון שיודע לא משמע כן דהי' לו לומר אלא שיקרא בעצמו ולי נראה פשוט דדעת רי"ו הוא דיעה שלישית וסובר דשנים קורין מהני רק דסובר דלא מהני קורין רק כשיודע בעצמו לקרות דאז לא הוי עד מפי עד רק גילוי מילתא הוא וזה שכתב כשיודע לקרותו אז מהני קורין לפניו ושפיר כ' דאף במי שירא ממנו דמהני קריאה לפניו היינו ביודע בעצמו אז מירתת ממנו שלא יתפוס בשקרן וא"כ אדרבה דעת הרי"ו דשנים מהני

ד) וקרעו להם נייר חלק. הנתה"מ ס"ק א' תמה למה השמיטו הפוסקים דברי הירושלמי שהביאו התוס' גיטין דפריך הא כתב ראשונה הוא פירוש דאין השטר יכול להתקיים בחותמיו ומשני כשהרחיב להם הקרעים ובודאי דאין לך יכול להזדייף יותר מזה דכל אחד יכול ליקח הקרעים לעשות מהם שטר ע"כ ותימה בעיני דמאי יכול להזדייף שייך כאן דכי יכולין לקיים ע"י קרעים אלו ובודאי אם ירצו לקיים צריך שיהי' להעדים סימן מובהק בגט ונראה דהנחה"מ פירש מאי דפריך והרי כתב ראשונה הוא היינו דיכול להזדייף ואנכי לא אדע דא"כ להמחבר וכל הפוסקים דפוסלין בשטר ורק בגט כשר והרי בגט לא מיגרע מה דיכול להזדייף וגם אין מקום לקושייתו דהירושלמי קאי לרבנן אבל למאי דקיי"ל כרשב"ג דרק בגט כשר אין כאן קושיא אכן כונת הירושלמי דאין השטר מוכת מתוכו וע"ז מתרץ כשהרחיב ולפי דקיי"ל כר"א דלא בעינן מוכת מתוכו לא בעינן הרחיב לכן השמיטו זה

ה) אי מכונו אשטר. הש"ך ס"ק י"א מפרש דברי הש"ע כפשוטו דאף אם בשעה שחתמו לא ידעו מה כתוב בשטר וסמכו על המלוה מ"מ אי מכונו כשר והשיג על הסמ"ע והתומים הקשה מגיטין דבפ"א גבי האי שטרא פרסאה דמסרי' באפי סהדי ישראל כשר לב"ת וכן בפ"ב דחתמו בו ישראל גובה ממשעבדי פריך והא לא ידעו למיקרי ומאי פריך הרי אף דלא קראו וסמכו על המלוה כשר והנה מפ"ב אין קושיא כלל דשם לא איירי שהעדים לפנינו כמ"ש התומים ס"ק ת' וא"כ איך נדע אי מכונו אשטרא רק קושיית הש"ס דמסתמא ישראל אין יודעין כתב פרסי ומשני דידעו וה"ה אפשר כיון דחתמו אף מסתמא אמרינן דידעו ואך מפ"א לכאורה הוא קושיא אך נראה דבאמת צריך להבין דברי הש"ך מאי מהני מאי דמכונו אשטר הרי בשעה שחתמו לא ידעו ומאי דין שטר יש לו וכי נעשה שטר למפרע וכמ"ש הבעה"ת בשם גאון וכמו שהקשה הדרישה ועוד הרי שער שיוכל להזדייף פסול כ"ש כאן שהי' יכול לעשות תיכף שטר של מנה לאלף ואיך מהני חתימתו אך באמת זה לק"מ דהרי נכתב מדעת הלוה ונתחייב הלוה בכל הכתוב בו כמו שנתבאר בסעיף ד' אך יש לחוש כיון דהעדים אין יודעין א"כ לא הוציאו קול ובזה מהני אי מכונו אשטר וא"כ מיושב קושיית התומים מפ"א דגיטין דבשלמא כאן דחתמו העדים עליו ויודעין מ"ש בו מהני להיות חיוב אבל שם בגיטין דלא חתמו כלל פריך הא לא ידעו למיקרי היינו דמנא ידעו דזה הוא השטר שנמסר לפניהם ואף דהי' יכול לתרץ דיש להם סימן מובהק בשטר אך יותר משני בדידעו ודו"ק

ו) והתחילו העדים באמצע שיטה פסול אם יתחמו זה אחר זה. הסמ"ע ס"ק כ"א כ' הטעם דיכול לכתוב שטר בזו השיטה שחתמו ויהי' שטר הבא הוא ועדיו בשיטה אחת וקשה לי דאף אם יחתמו זה אחר זה למה כשר הא יכול לחתוך השיטה עם עד אחד ויכתוב בחצי שיטה שלפניו שטר ומסתמא אחר העד בשמאל יש ג"כ חלק דמעולם לא שמענו דאין יכולין להניח חלק אתר חתימתן בשמאל ואז יחתום עד אחר השני באותו שיטה וא"כ נוציא כל הממון ע"י עד השני. שוב מצאתי שהתומים ס"ק י"ב הקשה כעין קושיא זו ובתי' שלו מתורץ גם קושיא זו עיי"ש

ז) דשמא הי' שטר הבא הוא ועדיו בשיטה אחת והי' חלק מלמעלה וכתב עליו שטר זה. הש"ך ס"ק כ"א השיג על הסמ"ע שכ' דיש להעדים לדקדק שלא