אבני החושן חלק א סג

בכולה לולי הספק מיקרי אין ספק מוציא מידי ודאי אבל כאן אם לא הגביה כולה לא קנה ולפי זה כאן דמי ממש לספק ויבם דלולי בעל אדר שני הוא ודאי בכולה והנכסים ממילא משועבדים וא"כ יהי' כולם לבעל אדר סתם (ולהסובר שעבודא דאורייתא יש ליישב קצת) ואך מצאתי שנתעורר בזה הרב הגאון מהרש"ק בהגהות נקרא חכמת שלמה וכ' דלא שייך אין ספק מוציא מידי ודאי רק בספק בענין ולא בספק פלוגתא וכאן הוי ספק בדין דאם אדר סתם הוא אדר שני א"כ אף אם הלוה באדר ראשון אינו מוכח מתוכו מהשטר ע"כ. והנה אף שנראה שטעה בזה דאין שייך מוכח מתוכו רק לענין משועבדים אבל מב"ח אף דאינו מוכח מתוך השטר עכ"פ מלוה ע"פ הוי וג"כ קודם למלוה ע"פ מאוחר וגם אפשר דאף לענין גבי' מלקוחות כיון דאין נ"מ להלוקח מי יגבה א"כ בעצמן של השטרות הוי כבני חורין ויש לעיין בזה אכן מ"מ בזה נראה דבריו נכונים דבספק בדין לא שייך אין ספק מוציא מידי ודאי וא"כ אפשר דגם במה שכ' השע"מ דזה נוטל שלשה חלקים לא שייך בספק בדין דהרי קיי"ל דס"ס לא מהני גבי ממון וא"כ מאי מהני דיש לאדר סתם ס"ס אולי הוא קודם וגם אולי הוא אדר ראשון וגם נראה דלא שייך זה נוטל שלשה חלקים רק היכי דהשני מודה לו בחצי אבל הוא טוען שהוא קודם וכולה שלו אם מלוה ע"פ קודם א"כ נראה דחולקין בשוה לעולם ודו"ק

יח) דנין אותו כמו בנדרים דהולכין אתר לשון ב"א. בהגהות הנ"ל כ' דאין דין זה שייך אצלינו לפי מה שכ' הש"ך ביו"ד דאם לשון בני אדם אינו לה"ק ומשונה הוא מלשון תורה והוא נדר בלה"ק כלשון של תורה הולכין אחר לשון תורה וא"כ לפי מה שנוהגין לכתוב השטרות בלה"ק הולכין אחר לשון תורה ע"כ ואין זה מחוור אצלי דאין זה כלל דמיון לשם דשם דנדר שלא בלשונו אמרינן דכונתו ללשון שנדר בו דאל"כ למה שינה לשונו ועוד דאמרינן דלשון הקודש כונת הלשון הוא כן אבל כאן דלא שינה לשונו בכונה רק כי כן דרך כותבי שטרות וגם מסתם הי' התנאי בלשון לעז ורק בהכתיבה האירו על עבר פני' והעתיקו לשונו ללה"ק כמנהג הכותבין וגם באומרו עד פסח הי' כונתו מסתם ללשון ב"א ולא הי' יכול להעתיקו בלשון אחר ונראה דלא קאמר שם ביו"ד רק היכי דלשון ב"א משונה בכונתו מלשון תורה אבל מה שבלשון תורה הוא עד בכלל זה אינו מצד הלשון רק כי כן הדין שירדנו שהמקרא נתכוין לזה ולשון ב"א אין מתכונים לזה וידע דמה שאומרים בלע"ז ביז פסת אומרים בלה"ק עד פסח לא שייך כלל לומר דנתכוין אל לשון תורה ובודאי בארצות הרא"ש לא היו מדברים לה"ק וגם מסתמא נכתב בלה"ק וא"כ למה קאמר הרא"ש דהוי עד ולא עד בכלל והרי נכתב בלה"ק משונה מלשונו וע"כ כמ"ש וזה ברור

סימן מד

א) שאין למדין משיטה אחרונה. כ' הש"ך ס"ק ד' בשם הרשב"א דאף אם העדים אומרים אנו כתבנו אותה שיטה מ"מ לא הוי רק כמלוה ע"פ והתומים הקשה דמ"ש מהא דסי' מ"ט בשני יוסף ב"ש דאם העדים אומרים שזה הוא יוסף ב"ש שהעדנו עליו בהלואה דהוי מלוה בשטר ומה שתי' הנתה"מ הוא מקישוי הבנה אצלי ואך נראה החילוק בזה כי שם ידעינן דאין השטר כלום עד שיביאו ע"מ א"כ לא סמכו הלקוחות במה שאין ידוע איזה יוב"ש דע"כ יבואו העדים והוי כשטר שאין עליו רק ע"מ דכשר אבל אם כל השטר כשר רק השיטה אחרונה א"כ כיון דהמלוה סמך על עדי חתימה לא הי' להלקוחות להזהר במה שאין לו דין שטר על חשש שעדי מסירה יעשוהו לשטר לשיטה אחרונה ולא עדיף מדבר שיכול להזדייף שפסול עיין ר"ם מ"ב

ב) לחובת מוציא השטר למידין. התומים הקשה דבב"ב (ד' קס"א) גבי גט מקושר דפריך הש"ס דילמא איתרמי רעותא בשיטה אחרונה וגייז לה והקשו שם התוס' דאיך יגייז הא אם וגייז יפסול דלא יהי' חזרת השטר בשיטה אחרונה והקשה התומים דילמא עדיין ישאר חזרת השטר דהי' כתוב חובתו אחר חזרת השטר והרי זה הי' קושיית הש"ס וניחוש דילמא איתרמי וכו' ותי' הנתה"מ דלפי שיטת התוס' דאם לא החזיר כל השטר פסול ע"כ אתר החזרה לא הי' כתוב שום חוב דבעינן דוקא חזרה בשיטה אחרונה וא"כ שטר כזה שנכתב חוב אחר החזרה לא הי' חזרה בשיטה אחרונה וכונתו דמה דפריך הש"ס דניחוש דילמא איתרמי רעותא ע"כ דגם החזרה יגייז ושפיר הקשו התוס' עיי"ש ולפענ"ד לא נהירא דנראה פשוט דכל מה שהוא שלא לטובת בעל השטר חזרה איקרי והרי הרחיק השטר ומלאוהו בקרובים כשר והרי בודאי לא עדיפי מחוב דהא ג"כ לאו חזרה הוא והם בשיטה אחרונה וגם לפי דבריו וכי לא אפשר שהי' חזרה אתר החוב פעם שנית ואף דהש"ס אמר ריעותא בשיטה אחרונה הא אין נ"מ ויש לפרש דגייז החוב וגם החזרה שאחר החוב ומ"מ נשאר חזרה בשיטה שלישית שלפני שיטה האחרונה דהרי ודאי שני חזרות לא מיגרע למפסל השטר וא"כ מאי הקשו התוס' וגם הא אפשר שהי' חזרה שנית עם החוב בשיטה האחרונה וראי' נמצא גם בתוס' שם דלאו דוקא חזרה רק כל דבר שאינו לטובתו נקרא חזרה דשם (ד' קס"ב) ד"ה לפי שאין למידין הקשו למה אנו עושין קיום מחקים אחר וקנינא (היינו דקנינא הוי חזרת השטר כי כן דרך לכתוב וקנינא על הא דכתוב לעיל יעשו חזרה) ותירצו דא"צ חזרת השטר כיון דכתוב בי' שריר וקיים וקנינא לא הוי חזרת השטר ע"כ. הנה בתחילה סברו התוס' דלאו שריר וקיים מכשיר השטר רק וקנינא דהוי חזרה והקשו מאי מהני הקיום כיון דהוי אח"כ ולא הקשו הא כיון דעושין אח"כ א"כ אין החזרה בשיטה האחרונה ולא הקשו רק מטעם אין למידין וכן אח"כ שם כתבו וז"ל או דבר שאין עיקר הגט תלוי בו כותבין בשיטה אחרונה הרי מפורש יוצא מדברי התוס' דלאו דוקא חזרה מכשיר כמו שעלה ע"ד הנתה"מ ופשוט הוא. אך לתרץ קושיית התומים נראה דהתוס' הי' להם דבר פשוט דבקושר דאין העדים חתומים למטה ודאי דלא שייך כלל שהי' החוב אחר החזרה שיוכל לגייז כמו דלא שייך כלל שיש חוב אחר חחימת העדים כיון דהעדים מגבילים השטר וכי שוטה הוא הלוה והעדים לכתוב חוב של בעל השטר במקום שיוכל לגייז וא"כ חזרה הוא המגביל השטר וע"כ מאי דפריך הש"ס דניחוש שיגייז החוב ע"כ החוב הי' קודם חזרת השטר ושפיר הקשו דא"כ יגוז החזרה וע"ז תירצו דלא הי' מנהג חזרת שטר במקושר וקודם שידע שיש שריר וקיים מגביל הי' סבור דאין שום גבול וזה הוא מה דפריך הש"ס כיון דאין גבול יכול לגוז חוב שהי' בשיטה האחרונה וגם בלא"ה יש לתרץ דהתוס' הוקשו להם דכמו דאמרינן באמת דשריר וקיים הוא הגבול לכן אין לחוש לחוב אח"כ ונהי דהש"ס לא ידע עדיין משריר וקיים הי' לו לתרץ דיש חזרת השטר ואם כתב חוב אח"כ איהו דאפסיד אנפשי' וראיתי כי התומים ר"ל דאף בפשוט החזרה מגביל השטר וזה אין סברא למה לא יוכל לכתוב עד חתימת העדים חוב וחזרה שנית אבל במקושר ודאי כי הסברא כן הוא ואף דבפשיט אין החזרה ראי' שלא הי' בו חוב אח"כ אבל במקושר שמא כך הוא התיקון שלא ניחוש וע"ז תירצו דהגמרא ידע דאין מנהג חזרה במקושר וזה ברור

ג) אם השטר כולו מכת"י הלוה למידין מש"א. מהסמ"ע משמע דהטעם הוא כיון דניכר הוא אם יזייף ולי נראה בלא זה כיון דהוא הכותב והתוחם לא שייך דאין יכול לצמצם ומניח שיטה

ד) משום הכי שטר שאין בו שריר וקיים פסול. הש"ך ס"ק כ"א כתב דודאי אם בא שטר לפנינו