אבני החושן חלק א סא

אחד מהחקירות וגם ע"כ יום השבוע לא שייך בו טעות ומבואר ג"כ בתומים וא"כ אם נפרש מאוחר שלא הי' מאוחר רק ביום אחד ע"כ הא דמוקדמין פסולין הוא ג"כ דמוקדם יום, א' מימי החודש ויום השבוע נכתב כהוגן וא"כ תקשה אמאי פסולין דביום אחד העדים טועין ואי שמא יגבה מזמן ראשון דהרי מוכח מתוכו ע"י יום השבת ולא שייך דהב"ד ישכחו דהא השתא קיימינן דבעי דו"ח וא"כ על הב"ד לידע וע"כ דהי' מוקדם בהרבה ימים ובענין הזה מאוחרים כשרים ושפיר פריך אמאי כשרין ודו"ק כי הוא תי' נכון ומקובל. עוד כ' התומים דלפי דעת הש"ך דביום החודש עבידי דטעו א"כ אף בשנות המלך דנקטו הרמב"ן והרא"ש הרי הוא בא ג"כ ע"י טעות בעיבורו של חודש כמ"ש הבעה"ת דהמלך עמד בניסן ביום ראשון והוא סבר דאדר מלא ועמד ביום שלשים של אדר או להיפך ועי"ז הוא טעות בשנה וא"כ גם הם איידי בדבר דעבידי דטעו עיי"ש ולדעתי הוא דוחק גדול דא"כ לא משכחת מוקדם רק בשטר שנכתב יום ראשון שעמד בו המלך דהרי אחר חצי חודש כבר נודע אם הי' חסר או מלא כמבואר וע"כ דאיירי בטעות של אח"כ דלא עבידי למטעי רק נאמנים באין כת"י יוצא ממ"א ודו"ק

ונראה דמ"מ אף בטעות בשנת המלך דמצוין לטעות אף דכ' הש"ך דלא עבידי דטעו היינו דעבידי דטעו הוא רק בדבר שרוב בני אדם טועין כטעות בעבורא דירחא כמבואר בש"ם אבל בשנות המלך אין רוב טועין אבל מ"מ מצוי הוא לטעות דאל"כ אף באין כח"י יוצא למה נאמנים דהוי חוזר ומגיד ובמוקדם משימין עצמן רשעים ולא עדיף משטר אמנה וכדומה ובזה נתיישב מה שהאריך התומים להוכיח דאף טעות שנת המלך הוי מצוין לטעון ולפמ"ש ל"ק דמצוין שאני מעבידי דטעו וכן בטעות שני ימים ג"כ הוי מצוי ולא עבידי עיי"ש ודו"ק כי כן נראה כונת הש"ך. ובזה יש ליישב ג"כ דברי המרדכי המובא בסמ"ע ס"ק ח' שהבאתי ס"ק א' שכ' ואי משום דרביעי בשבת לאו הוא בכ"ב בחודש הסופר טעה בעבורו של חודש ובשני עבורים טעה ותמהו דהא לא עבידי דטעו בשני עבורים וגם הא כ"ב הוא אחר רובו של חודש ולפי מ"ש פשוט דדוקא לענין דרישה וחקירה דבעינן דבר דרובא טעו לא הוי דו"ח אבל לענין שלא יפסלו העדים אף בשני ימים ואחר רובו של חודש לא נפסלו כיון דמוכת הטעות ע"י יום השבת כמ"ש התומים דהמרדכי סובר דלא חיישינן שמא ישכחו הב"ד יום חלות החודש לכן כ' המרדכי דע"כ טעו דמצוי הוא ודו"ק

ח) שט"ח המאוחרין כשרים. הקצה"ח ס"ק ד' מתרץ מה שהקשה הה"מ על הרמב"ם למה לא כ' דהיינו בכתב לו דאקני וכ' דזה הוי כקיבל עליו הלוה חיוב דכל אימת דקנה אז נשתעבד והביא ראי' מפדיון הבן והנתה"מ דחה דאין משם ראי' ואנכי לא אדע דלפי תרוצו דאיירי באחרוהו מדעת הלוה למה הוצרך ראי' מפה"ב הרי י"ל בפשיטות כיון דהלוה ידע א"כ הוי כהתנה בפירוש דמה שיקנה עד איתו זמן ישתעבד והוא פשוט וכן כ' הטו"ז בשם הגהות מהרש"ק הביאו כאן בשע"מ ועיין ס"ק ט"ז והמחבר ע"כ איירי באחרוהו שלא מדעת הלוה דאל"כ אין שום סברא לפוסלו ועיין לקמן סי' קי"ב כתבתי תי' מורווח לתרץ דברי המחבר ע"ש

ט) המאוחרין כשרין. הש"ך ס"ק כ"ד כ' בשם הראנ''ש דאף בלא דעת המלוה כשר ובס' מקצוע בחורה תמה דהא העדים נפסלו דמה לי שגרעו כח הלקוחות או כח המלוה בשלומא באין בו קנין לא עשו שעבוד רק מזמן של אח"כ אבל בקנין וגרעו כחו והפסידוהו למה לא יפסלו עיי"ש ולא אדע מה תמה דמה בין זה לכובש עדותו והרי לא עשו לו שום גריעותא וכי משום דהעידו שיגבה מזמן שני עשו רעה לו וכבר הזכרתי במ"א סברא זו וכן כ' הקצה"ח סי' נ"ה: י) כשרין. הש"ך ס"ק כ"ה תמה על הב"י דכ' דמשמע בבעה"ת דשטר מאוחר לא גבה עד זמן השטר והיינו שהלוקח שקנה קודם זמן הנכתב אינו טורף ממנו ותמה דהרי כן מבואר בש"ם ע"ז ריש (ד' י') והנה אמת כי רש"י פירש דמה שאמר שם נעכבי' ועד דמטא זמני' לא טריף דאין יכולין לטרוף מהלקוחות רק מזמן השטר אכן יש לפרש דשם דהי' מאוחר על שש שנים והי' כתוב בשטר שזמן הפרעון יהי' לסוף שנה וע"ז קאמר דנטכבי' מלגבות עד אחר שש שנים ימתין עוד שנה לזמן הפרעון וכן משמע קצת לשון נעכבי' דשייך לזמן פרעון וא"כ לא איירי כלל מגביית מהלקוחות ודו"ק

יא) בד"א שכתוב בו דאקני. בזכרוני שבילדותי ראיתי בס' קטן אחד נקרא פלפלא חריפתא הקשה דאף בכתב דאקני למה כשר לפי דעת הרמב"ם והמחבר דמלוה ע"פ מוקדמת קודמת למלוה בשטר מאוחר וא"כ אם לוה בניסן ואיחרו השטר עד תמוז והלוה ילוה באייר מלוה ע"פ ויש בני חורין נגד חוב. אחד א"כ המלוה ע"פ באייר יגבה דהיא קודם ואח"כ יגבה המלוה מלקוחות שלא כדין דהרי הוא מוקדם להמלוה שלוה באייר והי' לו לטרוף מן הב"ח ע"כ. והנה הי' נראה לכאורה דמ"מ אין ריוח להמלוה לכן לא פסלו שטרו אך מדברי הב"ח הביאו הש"ך ס"ק כ"ט לא משמע כן אך כאשר עיינתי אין לזה אפי' ריח קושיא דאף דכתבו בשטר זמנו מתמוז מ"מ עכ"פ הי' מלוה ע"פ מניסן וא"כ הוא קודם ממלוה שבאייר ויגבה מבני חורין ואי דלא נדע דלוה מניסן וכי משום זה נקנסי' וכל מלוה בכל עת שירצה יכול הלוה ליתן לו שטר וגם יכול למחול אח השעבוד שלו עד זמן שירצה אף דיש רעותא ללקוחות וזה פשוט

יב) ויש מי שאומר דאם אמר אישתבע לי שאינו מוקדם צריך לשבע. הש"ך ס"ק ל"ג הקשה דממ"נ אם טוען שפרע לו בלא"ה צריך לשבע ואם לא פרע מאי לו בזה שהוא מוקדם יפרענו ומתרץ דחושש שעל שבועה זו יורה היתר לעצמו ועוד תי' דטוען לא לויתי דעל שטר כשר לא משבעינן לי' לכן טוען לשתבע דאינו מוקדם וכ' התומים דיש נ"מ בין אלו החרוצים באם טוען המלוה אשבע דלויתיך ולא פרעת לי דאני איני יודע אם הוא מוקדם לחי' ראשון אינו מועיל ולתי' השני יועיל טענתו וכ' דלדינא נראה לו תי' השני עיי"ש ולי הדבר תימה דלכאורה אין מקום לקושיית הש"ך דיכול להיות כפשוטו דטוען פרעתיך וטוען עוד דאין אתה נאמן כמו כל טוען על שטר דהשטר מוקדם ופסול ואני נאמן בהיסת וא"כ לא יועיל מה דישבע נגד טענת פרעתי רק ישבע ג"כ שאינו מוקדם וע"כ צריך לומר דאה"נ רק הש"ך הקשה דמאי נ"מ ללוה בזה דאם חושד את המלוה שישבע בשקר שלא פרעו א"כ ישבע נמי בשקר שאינו מוקדם אמת דיש ליישב שאומר אני יודע שירא לשבע שאינו מוקדם שזה דבר שאוכל לברר לכן ישבע מקודם שאינו מוקדם ואח"כ ישבע שלא נפרע אך זה נכלל בתי' הראשון של הש"ך שיורה היתר וה"ה כדומה לזה וא"כ מאי קאמר התומים שהמלוה אומר איני יודע אם הוא מוקדם דבאופן זה שוב אין המלוה נאמן שלא נפרע רק הלוה נשבע שאינו חייב כיון דאומר שטר פסול הוא והמלוה א"י

יג) כל שטר שבא לפנינו אנו תולין שנמסר בזמן הכתוב בו חוץ מהיכי שנפל. כן כ' גם הטור וחמהו עליו כיון דהוא פוסק עדיו בחתומיו זכין לו מאי נ"מ אם מסרו ביומו או לא והתומים מתרץ דבנפל חיישינן היינו דיש נ"מ בשטר מכר אם באותו יום מכר לאחר ומסר לו לזה שמסר תיכף קנה וזה שנפל חיישינן שמא לא נמסר ביומו ע"כ והנה רישא דכל שטר תלינן שנמסר עדיין אינו מיושב ונראה ע"פ דברי מהרי"ט בתשו' ח"א סי' נ"ט דכ' דהיכי דיש ספק בין הצדדים ולא' יש ספק קנין דאורייתא ולהשני יש רק ספק