אבני החושן חלק א ס

ולעשותו מוקדם ולקיימו בשיטה שלפני שיטה האחרונה עיי"ש ולא אדע קושייתו דכאן כבר הוא מזויף וקנסו אותו אבל שם, אין הפסול רק משום דיכול לזייף ואין בדין שיקנסו אותו ולפי מ"ש בסוף ס"ק הקודם דאף לכתוב עליו לא מהני להסובר דאף להד"ם יכול לטעון פשיטא דלק"מ ואין זה דמיון כלל דהתם דיכול לתקן ע"י מילוי קרובים ע"כ דלא הוי מפ"כ אבל כאן דאין יכול לתקנו הוי מפ"כ עוד הקשה התומים מב"מ (ד' ע"ב) דפריך למה הוצרך ר"י לומר דמוקדם פסיל שמא יגבה מזמן ראשון לימא דלא ניתן לכתוב והרי לקמן סי' ע' ס"ו כ' המחבר דבלא ניתן לכתוב פסול, אף לענין פרעתי משמע אבל להד"ם אינו יכול לטעון ואם נאמר דבמוקדם יכול לטעון להד"ם מאי פריך הא קאמר שמא יגבה דלכן פסול אף לענין שיוכל לטעון להד"ם ע"כ ועי"כ דחה דברי הש"ך וגם הנתה"מ סבר דהוא ראי' ברורה ולכן הסכים עמו ותימה בעיני על גדולים כאלו דהרי קושיא זו בלא"ה יקשה על הריב"ש אף אם נדחה דברי הש"ך דהרי בתשובה זו כ' הריב"ש דבלא ניתן לכתוב אין יכול לטעון פרעתי וא"כ יקשה ג"כ מאי פריך לימא דלא ניתן לכתוב הא במוקדם יכול לטעון פרעתי להריב"ש ובלא ניתן לכתוב א"י לטעון וקושיא זו כבר הקשה הרמב"ן בתשו' וגם הובא בש"מ שם וע"כ דהריב"ש לא חש לקושיא זו וא"כ מאי נ"מ אם נאמר גם כהש"ך דאף להד"ם נאמן ואם נדתה דברי הש"ך נדחה ג"כ עיקר דברי הריב"ש ואך לתרץ קושיא זו אף כי היו אתי הרבה דרכים אך בררתי לי חי' מורווח שיראה כל מעיין דלק"מ שזכיתי לזה עפ"מ שדקדקתי בדברי הש"ס דקאמר לימא משום דלא ניתן לכתוב ולא קאמר תיפוק לי' משום דלא ניתן לכתוב כדרך הש"ס בכ"מ ובע"כ ידע הגמר' דיש נ"מ בין הטעמים רק דפריך על עיקר הדין והטעם ואעתיק דברי הש"ס דעל משנה דהמוקדמים פסולין פריך הש"ס מ"ט פסול וקאמר ר"ל ר"מ הוא דקנים גבי שטר שיש בו ריבית ור"י קאמר אפ"ת רבנן וכאן גזירה שמא יגבה מזמן ראשון ע"כ והרי דר"י לא חידש דין זה רק בא לתרץ המשנה ולכן פריך שפיר דמנ"ל דקנסו כלל שמא יגבה מזמן ראשון וחילקו בין ריבית לכאן והרי אם בא לאוקמי אף לרבנן יוכל לומר משום דלא ניתן לכתוב דהרי ר"י פוסל בלא ניתן, לכתוב ומנ"ל דפסול מכל וכל ואף לענין פרעתי או להד"ם ומשני דכאן ניתן לכתוב וע"כ הפסול משום גזירה ולפ"ז אף לענין להד"ם פסול ודו"ק כי הוא ברור ואין כאן תימה כלל דאיך רוצה הש"ס לומר דלא חיישינן לגזירה שמא יגבה מזמן ראשון דהרי ריש לקיש באמת סובר דלא גזרינן ושפיר פריך לר"י מנ"ל דגזרינן

והנה לולי שיראתי מלהקת האחרונים שהי' בעיניהם פשוט דשטר שלא ניתן לכתוב מ"מ אינו יכול לטעון להד"ם ואני בעניי לא הבנתי דמה סברא הוא והרי הוי מפ"כ ובפרט לשיטת הרמב"ם דכל שטר הוי מפ"כ לולי התקנה אבל במקום דלא ניתן לכתוב בודאי שלא תקנו ומה שדייק התומים מסי' ע' מדכ' יכול לטעון פרעתי משמע דלהד"ם אין יכול לטעון שם איירי דיש עדים על נתינת המעות כעובדא דש"ס שם באיזה נשך דאנס לי' שימכור לו הקרקע ואם לא היו עדים שנתן לו המעות ודאי דהי' נאמן וע"כ דהי' ידוע שנתן לו ובפרט על הש"ס לק"מ דשם לא הי' כופר כלל ובמוקדם דסובר המחבר דאינו נאמן לענין פרעתי הוא כמו דאמרינן שם בש"ם דניתן לכתוב מזמן שני ונראה דר"ל דכל שטר אף דנתבטל ויש חשש על מקצתו לא נתבטל לענין הכל והרי אף ממשעבדי הי' גובה לולי גזירה וקנס חכמים אבל אין שייך לומר כיון דאין פסול רק משום לא ניתן לכתוב לכן אין יכול לטעון להד"ם ומה שכ' הנתה"מ דלהעיד שנכתב בציווי הלוה מהני אפי' מפ"כ וציין לס"ס ל"ט לא ידעתי על מה ירמזון רמיזותיו וצ"ע גם זאת לא אבין במ"ש הר"י במוקדם דאין יכול לטעון להד"ם ויכול לטעון פרעתי ג"כ לא אדע למה גרע מאומר אל תפרעני אלא בעדים ובשלמא בשטר מכר באונס דלא ניתן לפרעון אין שייך דהוי כהתנה שיפרע בעדים וגם דהי' באונס וגם הלוה הי' יכול למחות שלא בשעת מתן מעות שאין רוצה בתנאי כמבואר סי' ע"א אבל בשטר הלואה דלא האמין המלוה להלוה על הפרעון קשה ועיין מ"ש לעיל סי' ל"ט ס"ק ז' ואפשר דהוא נ"כ בכלל קנס חכמים שלא יהי' עליו דין שטר וצ"ע

ה) בד"א. הש"ך ס"ק ט"ו כ' דמ"ש הרמב"ם דשטר שחזר ולוה בו פסול משום מוקדם איירי באם עדי המסירה הם היו ג"כ עדים החתומין ואז לא פסול מטעם נמחל שעבודו ע"כ הולך לשיטתו בסי' מ"ת וכבר השיג עליו שם התומים דמ"מ חתימתן בשטר לא הי' על הלואה זו ודבריו ברורים

ו) שלא הקדימו העדים זמנו בכונה. השע"מ חידש דלמ"ד שעבודא דאורייתא אם הלוה בניסן ולא כתבו השטר עד תשרי והקדימוהו לניסן כיון דמדאורייתא אין כאן טירפא שלא כדין דאף בע"פ נשתעבד א"כ אין כאן רק איסור דרבנן ובאיסור דרבנן בעינן עדי חמס לא נפסלו אף הקדימו בכונה ע"כ ודבריו תמוהים דא"כ עדים שהעידו בשקר במכירת מטלטלין הנקנין במשיכה לא יפסלו וגם וכי ס"ד דאם יגזלו ממנו לא הוי רק איסור דרבנן והרי כתובה דרבנן ומ"מ חייבין קרבן שבועה וגם הרי כתבו התוס' כיון דרבנן, הפקיעו השעבוד הוי כמחל לו ועיין מ"ש סי' ל"ט בסוגיא דגיטין גבי תדע ופשוט דכל שיפקע מלקוחות שקנו ע"י הפקר ב"ד עוברים בלא תענה והרי הלוקח לקח כדין ודבר זה לא גרע מנחתייב בעצמו דלא הי' עליו חיוב כלל ואם העידו שקר נפסלין ופשוט דהוא דברי שגגה

ו) ויש חולקין. הש"ך ס"ק י"ט האריך והשיג על הרמ"א מה דמשמע מדבריו דאף בדבר שהעדים מצוין לטעות אין לומר שטעו וכ' הש"ך דבזה הכל מודים ולכן כשאומרים שטעו בעבורא דירחא נאמנים ולכן נקט הטור טעינו בשנת המלך דבזה סוברין הרמב"ן והרא"ש דדוקא באין כת"י יוצא ממ"א נאמנים דבעבורא דירחא נאמנים אף בכת"י יוצא עיי"ש והתומים השיג עליו וכ' דלכן נקט הטור טעינו בשנת המלך דיהי' מוקדם שנה שלמה וכ' דבזה מיושב נמי בש"ם סנהדרין דפריך תקשה לי' מתני' דמאוחרין כשרין ואי בעינן דו"ח מאוחרין אמאי כשרין וקשה לוקי דהי' מאוחר רק יום אחד דהרי אף בד"נ דבעינן דו"ח מ"מ ביום אחד אמרינן דטעו ומוקדמין פסולין אף בכה"ג אלא ע"כ דהי' לו דוחק לאוקמא מאוחרין ומוקדמין דלא היו מוקדם ומאוחר רק ביום אחד עיי"ש ותה"ל כי גם בחידושי הקשיתי קושיא זו וכל מעיין יראה כי תרוצו הוא יותר דוחק דהרי הגמר' לא פריך ממתני' דמאוחרין כשרים על המשנה דד"מ בעינן דו"ח רק פריך על המקשה דלמה הקשה מברייתא הי' לו להקשות מן המשנה וא"כ אם היינו יכולין לתרץ המשנה אף בדוחק דמיירי במאוחר יום אחד שוב לא קשה על המקשה דפריך יותר מהברייתא כיון דהמשנה עכ"פ יתיישב בדוחק ואך לתרץ קושיא זו נראה לתרץ בדרך נכון ונעים דלא הי' יכול לתרץ דאיירי במאוחר יום אחד והוא ע"פ מ"ש בחידושי לאה"ע ורמזתיו לעיל ס"ק ב' לתרץ דברי הרא"ש דהכשיר גט מוקדם ביום אחד משום דהי' הטעות מוכח מתוכו ע"י יום השבוע וכתבתי משום דכל הטעם שמא יחפה על בת אחותו דקיי"ל כר"י ומשום פירות לא חיישינן דמוקדם כיון דכשר לבני תרי אין לפסול ע"י כן הגט ורק משום שמא יחפה א"כ בזה לא חיישינן דהב"ד ישכחו יום השבוע ויסברו דנתגרשה ביום החודש הנזכר בגט משום דהרי העדים הבאין למקטלה ע"כ יעידו יום החודש ויום השבת וא"כ ע"כ הב"ד יעיינו יפה והארכתי שם לבאר ואקצר בזה במה שאין כאן מקומו וא"כ ה"נ בנידון הזה במאוחר ומוקדם דאי נימא דבדיני ממונות בעינן דו"ח ע"כ דנכתב בשטר גם יום השבוע דהוא