אבני החושן חלק א נט

ומ"מ לא יגבה עד יום כ"ב ויותר תימה לי על דבריהם דלמה נאמר דגם יום רביעי הי' מחמת שאחרוהו יותר טוב לומר דבאמת נכתב ברביעי בשבת באיזה חודש ורק אחרוהו בימי החודש ולכן צ"ע בעיני גם מהתומים דמשמע מדבריו דאינו גובה עד יום רביעי שהוא כ"ד תשרי והרי ברביעי אין בו ריעותא שהי' קודם ועכ"פ מכ"ב תשרי יש לנו לגבות וזה נכון כמבואר לכל מעיין. עוד האריכו האחרונים בדברי המרדכי שכ' דטעו בב' ימים העתיקו הסמ"ע והקשו דמשמע מהש''ס דבשני ימים לא אמרינן דטעו וגם אתר רובו של חודש אין טועין ולפענ"ד אדרבה יש לתמוה דלמה נאמר על המאוחר דטעו והרי ברביעי אין כאן טעות דשמא באמת הי' רביעי בשבת בעת הכתיבה ונאמר דאין בו מהמאומר רק ביום החודש כמו שכתבתי. ונראה הנה התומים כ' דכאן אין שייך בשני ימים או אחר רובו של חודש לא עבידי דטעו דהרי הם כתבוהו זה כמה קודם ולא שמעו עדיין שפורא דידעו זמן החודש ולפ"ז י"ל דהמרדכי סובר כמ"ש התוס' בב"ב דהעדים צריכין להיות ביום הנכתב בו באותו עיר כדי שלא יהי' יכולין להזים אותם שיאמרו שקר הוא וזה שאמר דאף דכאן מבורר שאין זה אותו יום מ"מ הא ע"כ טעו לא תקנו בזה שיהיו יכולין להזימה והוא דוחק אכן נראה עפי"ז בקל עפמ"ש דסובר כהתוס' דצריכין להיות ביום הנכתב באותו עיר והיינו משום דהעולם דלא ידעו דאחרוהו יאמרו דשטר שקר הוא אבל בזה כל העולם ידעו דטעו וא"כ אין כאן תשש ולפ"ז ממילא לא קשה הא בחרי יומי לא טעו דלהב"ד בלא"ה אין חשש דיודעין דמאוחר כשר ואחרוהו בימי החודש ולא ביום השבת והעולם הרי אין להם בחקירות רק שלא יהי' נראה להם בשקר ובזה אין חשש כיון דהכל רואין דטעו ודו"ק. ומה שהאריך התומים בדברי הרא"ש בגט שהי' כ"א בשבט והקדימוהו לכ' בשבט כבר כתבתי בזה בחידושי אה"ע סי' קכ"ז לתרצו בדברים נכונים ואמתיים עיי"ש ועיין עוד מ"ש לקמן ס"ק ז'

ב) כת"י א"צ שיכתוב בו זמן. התומים האריך כאן בענין המחלוקת שבין הש"ך ומהר"ם לובלין דהמהר"ם כ' דאין חוששין לקנוניא והמלוה גובה ע"י הזמן של הכת"י להסוברים דמלוה ע"פ מוקדמת קודמת למלוה בשטר מאוחר וכן למלוה ע"פ לכ"ע והתומים כ' דמדברי התוס' גיטין (ד' ג') ד"ה כתב בכת"י שכתבו דאם יש ביד האשה גט בכת"י אין יכולה לגבות על ידו הפירות מלקוחות א"כ משמע דלא כמהר"ם והנה לפענ"ד אין משם ראי' דודאי לענין להוציא דאף ע"א אינו נאמן איך נאמר דכת"י עדיף אבל לענין גבי' מלוה עצמו הרי אמרינן דשאני מלגבות מלקוחות ואך בעיקר הדין הסכים התומים עם מהר"ם והאחרונים נראין להם דברי הש"ך ולא כהתומים והנה התומים הקשה על הש"ך מדברי הרשב"א שהביא הש"ך לקמן דמבואר דלא חיישינן לקנוניא במטלטלין דמיגו דאי בעי יהיב לי' וה"נ לענין מלוה ע"פ הרי יכול ליתן במתנה והנתה"מ מתרץ דשם בנידון דהרשב"א הוחזק הכת"י בב"ד קודם שהוחזקו המטלטלין אבל בכבר הוחזק לית לי' מיגו ע"כ. והנה אמת כי כן הוא ברשב"א ובזה תרצתי שני תשובות הרשב"א המובא בב"ש אה"ע סי' ק' ועיין לקמן סי' צ"ט וסי' מ''ת אכן מ"מ לא העלה הנתה"מ עדיין ארוכה דהש"ך כאן דייק ממה שכ' הש"ע דכת"י א"צ בו זמן משמע דהזמן לא מהני כלל ומשמע דלא כמהר"ם ולפי דברי הנתה"מ הרי עדיין מהני הזמן אם הוחזק הכת"י קודם שבא ב"ח וקודם שהוחזקו המטלטלין וא"כ משמע מהש"ך דאף כה"ג לא מהני ויקשה קושיית התומים הא יש לו מיגו דאי בעי יהיב לי' אך לפענ"ד נראה דבלא"ה לק"מ דשם ברשב"א הי' הכת"י דכל הנכסים הם חציו לפלוני ושפיר יש לו מיגו דאי בעי יהיב לי' אבל כאן ודאי אם באנו לחוש שהיום עושה הלוה עמו קנוניא אמרינן הרי מיגו דאי בעי יהיב לי' אך אולי אין הלוה רוצה כלל בקנוניא ואין רוצה ליתן ולמכור לו רק בעת הלואה ידע המלוה שיש ב"ת מוקדם לכן לא רצה להלות לו עד שהוכרח ליתן לו כת"י מוקדם מן המלוה המוקדמת ויש קצת רגלים לזה להסוברים דמלוה ע"פ קודם לכן לא הלוה בפני עדים דלא ירצו להקדים הזמן לכן לקח כת"י וא"כ מאי מיגו שייך הכא הרי בעת הלואה הי' דעתו שלא יצטרכו לגבות רק יהי' בידו לפרוע לשניהם ולא רצה ליתן כלל קרקעותיו לזה דהרי אם הי' רוצה למכור לא הי' לוה ממנו וא"כ שפיר כ' הש"ך דאין מוקדם הוא ע"י הכת"י. ועיין קצה"ח סי' ס"ט ולקמן סי' מ"ת

ג) שט"ח המוקדמים פסולין. הש"ך ס"ק י"א כ' דאם המלוה כתב עליו קודם שנראה פסולו בב"ד שטר זה לא ניתן לגבות רק מזמן שני כשר והתומים תמה ע"ז דא"כ מאי פריך בגמר' על ר' יוחנן דאמר שער שנמחל שעבודו אין חוזר ולוה בו ותיפוק לי' דהו"ל מוקדם ומאי פריך הא לענין מוקדם מהני שיכתוב עליו שניתן לגבות מזמן שני והנתה"מ מתרץ דשם ע"כ איירי בע"מ ומ"מ קמ"ל ר"י דפסול דמזויף מתוכו ואתי לסמוך על עדים שבשטר וא"כ גם לענין נמחל שעבודו מהני בכותב עליו שלא לגבות ע"י עדי השטר וע"כ דאיירי באינו כותב עליו וא"כ שפיר פריך דהו"ל מוקדם ובמכ"ת הוא שגיאה דהרי ר"י קמ"ל דנמחל שעבודו פסול וע"ז פריך דממילא פסול משום מוקדם וא"כ לא צריכין לפסול דנמחל שעבודו ושפיר פריך התומים דהא משכחת דלא יהי' מוקדם דיכתוב עליו ומ"מ פסול ושפיר איצטריך להשמיענו וא"כ מאי קאמר דע"כ איירי באינו כותב ואם לא הי' ר"י משמיענו לא הוי ידעינן דצריך לכתוב דלא יגבה בעדי השטר והרי אם רק משכחת ענין דיפסול משום נמחל שעבודו איצטריך לר"י להשמיענו דאף בעשה תקנה למוקדם פסול. ולתרץ קושיית התומים י"ל בפשוט דעדיפא משני דלוה ופרע בו ביום וה"ה באופן אתר דנכתב בתוך השטר יום שלוה והוא פשוט. גם בעיקר מה דהוכיח הנחה"מ דע"כ איירי ר"י דיש ע"ח דאל"כ בלא"ה פסול משום פסידא דלקומות שמא שמעו הפריעה והלואה השנית בלא עדים לית לי' קלא וכן כתבו התוס' בב"מ (ד' י"ב) ע"כ לא נהירא דמה בין זה שמסר לו שנית השטר ולוה בו לכל שטר שכותבין ללוה בלא מלוה ומוסרו למלוה בינו לב"ע והתוס' לא כתבו כן רק לפי האמת דנמחל שעבודו פסול ע"ז כתבו דלא ירצה המלוה להלות על שטר הזה שמא שמעו הפרעון אבל לולי טעם דנמחל שעבודו כ"ז שהשטר ביד הלוה גובה ואין בו חשש ועוד לפי דברי הנתה"מ דאיירי דיש ע"ח וכל פיסול שלו הוא משום מזויף מתוכו והרי הריב"ש דייק דמוקדם פסול אף לבני חורין מדפריך הש"ס תיפוק לי' דהו"ל מוקדם והרי נמחל שעבודו אף לב"ת פסול ומאי פריך וע"כ דמוקדם נמי פסול לבני חורין ע"כ ואי דאין פסול רק משום מזויף מתוכו א"כ ג"כ כשר לבני חורין ואיך דייק הריב"ש וקושיית התומים כבר כתבתי דעדיפא משני ונראה דגם קמ"ל בזה רבותא דאף דכל שטר אין השעבוד מתחיל רק מאורתא מ"מ אם פרע ביומו נמחל שעבודו ועיין בד"מ כ' דאף ראיות הריב"ש יש לדחות דשפיר משני בלא"ה ואף דנראה דכונת הריב"ש דאם נאמר מוקדם פסול לב"מ אין התחלה לקושיית הש"ס תיפוק לי' משום מוקדם דר"י הוצרך להשמיענו דפסול מכל וכל אבל לקושיית התומים ודאי די"ל דשפיר קמשני והרי עוד הי' יכול הש"ס לתרץ דאיירי בשטר מאוחר וע"כ דזה נכלל בתי' הש"ס ופשוט. ודע דמ"ש הש"ך דמהני לכתוב עליו וכו' זה רק להסוברים דהשטר כשר עכ"פ לענין שלא יוכל לטעון עליו להד"ם אבל להסובר דפסול מכל וכל ואף להד"ם יכול לטעון לא מהני לכתוב כמו שדייק הר"י דאם הי' ניתן להכשיר ודאי אינו יכול לטעון להד"ם עיין בש"ך סי' מ"ה ס"ק י"ד ובתומים

ד) וי"א דפסול לגמרי. זה דעת הריב"ש וכ' הש"ך דאף להד"ם יכול לטעון לדיעה זו ולא כהסמ"ע והתומים הקשה דמ"ש מהרחיק שני שיטין דג"כ יכול לזייף