אבני החושן חלק א ו

ביד השני ואף דהשני טוען ברי הרי אנן לא מהימנינן לי' וכונת מהר"י באפן דחכמים לא גזרו עליו משום ספק גזל שביד השני ודו"ק כי נכון הוא. והנה ידוע מה שהמציאו האחרונים עיין חו"ד יו"ד סי' ק"י ובס' ים התלמוד ובישועות יעקב כולם לדבר אחד נתכוונו דהא דספק מותר מהתורה היינו היכי שהתורה הוציאה האיסור בלשון לאו אמרינן ודאי נבילה לא תאכל אבל ספק נבילה לא אסרה אבל היכי שהכתוב הוציא בלשון היתר אז להיפך רק ודאי היתר התורה שיש לזה ראי' גמורה מסוטה עיין בדבריהם ולפ"ז בעכו"ם דאיסור גזל דידי' ילפינן מכל עץ הגן אכול רק הפקר ולא גזל שמעינן להיפך דדוקא ודאי הפקר מותר אבל ספק אסור ולפ"ז מיושב קושיית הקדמונים הנ"ל דכיון דהוא מהרוב ודאי דספק גזל לדידי' אסור דבאיסור הרי הולכין אחר הרוב ולא מהני לי' חזקת ממון כמו כל ספק איסור ואף ספק גזל לדידי' אסור וכאן לא שייך שמא יהי' ספק גזל ביד השני דביד ישראל ספק מותר מהתירה ועוד דע"י הרוב אין כאן אף ספק איסור ודו"ק. ולפ"ז מיושב קושיית הרע"א דודאי הך פלגא השני דלא משלם אף דשמא עכו"ם הוא והוי בידו ספק איסור מ"מ שמא ישראל הוא ויהי' ספק איסור ביד השני אכן פלגא הראשון ע"כ משלם מכח ספק גזל דשמא הוא עכו"ם וא"צ עדות שאתה יכול להזימה מה תאמר שמא יהי' ספק גזל ביד השני הרי תפיסה בקנס כיון שבא לידו שוב הוי ממון ובממון לא בעינן עדות שאתה יכול להזימה אך מזה משמע קצת כסברת הרמב"ן דאף בלא עדים יש עליו חיוב קנס שוב נתיישבתי דא"צ לבוא לזה דודאי מחצה משלם דדילמא עכו"ם הוא וספק שלו אסור מדאורייתא מה תאמר שמא ישראל הוא ויהי' ספק ביד השני ספק גזל ביד ישראל אינו אסור ודו"ק: מה שהביא הפ"ת דהש"ך סותר עצמו כבר מתרץ הגהות א"ב

יא) וכך וכך תחזיר. עיין תומים שהביא דברי הרי"ו שכ' הואיל ואנן אין בקיאין בשומא כדאמר כל הנישום כעבד אין גובין בבבל יכול להחזיק כל מה שיתפוס והתומים תמה דאין לך תפיסה מספק יותר מזה. והנה אף שדבריו אמת ופשוט דהדין עם התומים אכן אין כ"כ תימה על מהרי"ו דהרי כן כתבו התוס' בב"ק (ד' ט"ו) בשם ר"ת דכ' דא"כ יוכל לתפוס כל אשר לו ולכן כ' דלא מהני תפיסה והרא"ש תמה שם על דבריו דלענין להחזיר המותר אין זה דיני קנסות ואין מובן כלל דברי ר"ת עיי"ש כי קצרתי ולפי דברי מהרי"ו דבריו מובנים דאם מהני תפיסה אין יכולין להחזיר דמפרש דלכן כל הנישום אין גובין בבבל מטעם דלא בקיאין בשומא וגם דברי המרדכי שהביא התומים יש לפרש כן עיי"ש

סימן ב

א) וכן נוהגין בכ"מ שטובי העיר בעירן כב"ד הגדול ומכין ועונשין והפקירן הפקר כפי המנהג אע"פ שיש חולקין וס"ל דאין כח ביד טובי העיר וכו' ואינן רשאין לשנות במידי דאיכא רווחא להאי ופסידא להאי וכו' מ"מ הולכין אחר מנהג העיר. והנה ביען כי בענין שיכולין לתקן אף במקום דאיכא רווחא להאי ופסידא להאי יש בזה איזו שיטות כמו שמבואר בס' משפט שלום סי' רל"א מהתייר הגדול הרב הגאון מבערזאן וכתבתי איזה תשובה אשר מתוכה יתבארו קצת מדברים האלו אעתיקהו פה. והנה נשאלתי בענין דו"ד שהי' בין השו"ב דכפר סטעבניק להשו"ב דק"ק דראהאביטש בענין שהשו"ב דסטעבניק טוען שכבר זכה בכפר טריסקאויטץ והשובי"ם מדראביטץ אומרים שאף אם זכה הרי הבשר שנלקח מכאן הוא לאנשי מקומות אחרים אשר יבאו שמה לימי הקיץ אל המרחץ דשם וגם במה זכה

וזה תשובתי באשר כי בספרי חי' לחו"מ לא דברתי כלל מענינים האלו וגם ס' מ"ש נאבד ממני בעת המלחמה וגם הדברים רחוקים מכללי הש"ס בד"מ הצרכתי לחתור לקרב הענין אל הסברא קצת וזה החלי: ראשית הדברים אתחיל במה שראיתי בס' דברי חיים ת' יו"ד סי' ט' כ' וז"ל מעולם תמהתי במה שמנהג לומר על שו"ב ששוחט בישובים השייכים לחבירו שהוא מסיג גבול ולא ידעתי במה קנאו זה שהחזיק בו שיהא נקרא השגת גבול וכי נקנה הישוב להשו"ב שהחזיק לשחוט בו וע"פ דין דבר פשוט דאף בעה"ב בעיר יוכל לקבל לביתו שו"ב והרב אין יכול למחות בו רק במקום שיש תקנה שלא ישחוט שו"ב זולת שו"ב הקהל ואך נראה שהוא מטעם המבואר בסי' רל"ז דמלמד שהוא מושכר אצל בעה"ב דאסור למלמד אחר להשיג גבולו וה"ה בשו"ב וכו' דהוי עני המהפך בחררה דודאי איירי בסוף הזמן דאל"כ בלא"ה אין הבעה"ב יכול לדחותו ואסור להשיג גבולו ע"כ

והנה הרב הגאון הק' הפריז קצת על המדה ולא ביאר דאם נדמהו רק למלמד יתרבו עלינו חלוקים הרבה ומשמע דאיירי בשו"ב העיר שנתקבל מאנשי העיר ושוחט גם בישובים ולא אדע במה יגרע שו"ב מכל התמנות שבעיר כרב וש"ץ ודומיהן וכלל גדול יש בידינו דכל דבר הנצרך בעיר שאין הדרך ליחיד להחזיקו מתמנה ע"פ אנשי העיר ועיין במ"א סי' קנ"ג דהמנהג שהולכין אחר הרוב או אחר ז' טובי העיר אם נתמנו ונתבררו מאנשי העיר ופשוט ג"כ דכל הישובים השייכים להעיר הם כאנשי העיר ויש להם דיעה בהתמנות הן לפי המנהג שהי' קודם שכל הישובים השייכים לבית החיים או לפי התפשטות המנהג כעת השייכים לפי דד"מ יש להם ג"כ דיעה בהאקרו"ט וכבר נתפשט המנהג דהאקרו"ט יש להם דין ז' טובי העיר כמבואר בס' משפט שלום אף שלא נתקבלו מהרוב כפי הד"ת רק שיש להם יותר דיעות מאחרים וא"כ אם בשעת מינוי שו"ב בעיר הן אם נתרצו בפירוש או שתקו ובטלי דעתם ולא מיחו בשו"ב שיאמרו שרצונם בשו"ב מיוחד בישובם א"כ הרי נתמנה שו"ב זה עליהם ואין יכולין לדחותו וא"כ אם האקרו"ט חלקו הישובים לשו"ב שלהם זכה בחזקת הישוב וממילא הוא תוך הזמן כל ימי חייו כמבואר בחת"ס דאף בקבלו רב לזמן אף שלא כתבו רק זמן ידוע מ"מ אין יכולין לדחותו ורק כפי המנהג נכתב ג' שנים כימי שכיר כידוע וה"נ בשו"ב והוי כתוך הזמן ואין יכולין לגזול ממנו השכירות כמלמד תוך הזמן ופשוט וגם זה פשוט דאין שייך בזה דנאמר דהוי דבר שלא בא לעולם דבשכירות פועל לא שייך כן וגם יכולין לחייב עצמן בדבר שלא בא לעולם לכן ודאי דקנה ואין להסיג גבולו

אמת כי זה איזו שנים בא לידי איזו רגעים ס' שו"ת אבן יקרה וראיתי שכ' דשו"ב לא קנה דהרי לא קצבו לו שכירות ובנוטל מכל בהמה ששוחט אין לו שום חזקת שו"ב דלא הבטיחו לו כלום שהרי אינם מחויבים לשחוט ופשוט דא"צ להשיב ע"ז ושליח שנשלח למכור בעד סך מסוים והמותר יהי' שלו הוי ש"ש וקנה עיין סי' קפ"ה בחו"מ וכן הוי רבית אף באם אין ודאי שיהי' ריוח דאותו ספק הוי ריוח באלו קצבו לו ולא הייתי רוצה להביא דבריו רק להוציא מלב התלמידים שאין משתמשין כל צורכן וישישו לקראת מציאה כזו שמצאו לכן כתבתי לבל יטעו. ובל"ז דבר ידוע שהוא שוה הרבה דודאי לא יניחו מלאכול בשר ופשוט ולפ"ז אם נתקבל שו"ב בכונסת לישוב או מדעת האקרו"ט ודאי אין אחר יכול להשיג גבולו ויוצא בדיינים כגזל גמור ואין להאריך בזה

ואכן נדבר בשו"ב שהחזיק באיזה ישוב שלא מדעת האקרו"ט ורק שלא מיתו בידו וגם הישוב לח נתנו לו כתב כונסת בזה פשוט בעיני דלא שייך בזה שתיקה