אבני החושן חלק א נה

דמודיעין ללוה ותי' הנתה"מ דאין שולחין רק להודיע ללוה שידע לתבוע שובר כשיפרע אבל אין ממתינין על תשובתו ע"כ ותימה דהש"ך הא סובר בס"ק ב' דאין מעידין אלא בפניו גם לפמ"ש הנחה"מ לקמן ס"ק ח' דכותבין מזמן ראשון בלא"ה לא קשה דהא אף אם הלוה מודה דלא פרע חיישינן לקנוניא ולק"מ אך לקמן נבאר דאין כותבין רק מזמן שני וא"כ לכאורה קשה קושיית הנתה"מ אכן לא ידעתי מאי קשיא לי' דהג"ת הקשה דודאי כותבין משמע אף אם הלוה מותה ואומר שפרע ולמה לא ניחוש שמא פרע ושפיר מתרץ הש"ך דודאי נאמן רק בנאבד באונס אין הלוה נאמן שפרע ואין מקום לקושיית הנתה"מ ופש ט

אך מ"ש הש"ך דנאבד באונס כגון בעיר שכבשוהו כרקום הוא תימה דהא זה דמי לנשרפה וע"ז לא יפלוג הרא"ש דהא הרמ"א סתם כאן כהמחבר דאף נאבד בעדים אין כותבין רק בנשרף ולקמן סוף הסימן הביא דעיר שכבשוה כרקום כותבין

והנה הש"ך מסיק דאם מודיעין ללוה לכ"ע כותבין דליכא למיחוש דיגבה ב' פעמים כיון דקיי"ל כותבין שובר והנתה"מ הקשה דמאי מהני מה דכותבין שובר הא איכא למיחוש דיגבה בגוף השטר שלא בפניו והם לא יטלו על דעתם לכתוב שובר ע"כ ולא ידעתי דא"כ לעולם איך כותבין שובר דילמא אח"כ יגבה שלא בפניו וע"כ דמשום דלא יאכל הלה וחדי לא חששו לזה ה"נ לא חששו וכותבין שטר ואי דא"כ אף נאבד שלא בעדים יכתבו כבר כתבתי בריש הס"ק דזה נכלל בקושיית הרא"ש דמה נ"מ בין נאבד בעדים או לא עיין שם בנתה"מ והש"ך ע"כ מחלק כמ"ש המהרש"א דלא תקנו שובר רק בעת הגבי' ואך הש"ך סובר דנאבד בעדים אין לחלק בין שעת הגבי' בין עדיין אינו בא לגבות והסברא שקולה אין להחזיקה ואין לדחותה כמבואר לכל מעיין אך החילוק בין נאבד בעדים או שאומר שאבד נראה דהא ודאי דחוששין לקנוניא כאשר אבאר בס"ק שאח"ז דרק בבא לגבות מיד אין לחוש לקנוניא וכותבין שובר אבל לכתוב שטר יש לחוש לקנוניא ובנאבד בעדים כותבין דאין חשש קנוניא אבל שלא בעדים חיישינן וא"כ החילוק פשוט וקצרתי. ובזה מיושב גם קושיית התוס' (ד' קס"ט ע"ב) ד"ה בעלמא דהקשו אף בשטר הלואה למה לא יכתבו לו שטר הא יכולין לכתוב לו שובר מיד דכל שטר שיוציא עליו יהי' בטל חוץ משטר זה ולהנ"ל ניחא דבעדים שנאבד הא כותבין לו שטר ובנאבד שלא בעדים לא מהני שובר דחיישינן לקנוניא ובש"ס דפריך גבי שטר מכר דנכתוב לו שובר היינו משום דקאמר דאין כותבין שטר מכר רק שלא באחריות פריך דנכתוב לו אף באחריות מזמן שני אבל בהלואה אה"נ אם המלוה רוצה מזמן שני מאן לימא לן דלא כתבינן ע"י שובר כזה שכל השטרות יהיו בטלים ובודאי הוא דבר תימה לומר דאין כותבין דלמה לא יוכל המלוה לומר תחזיר לי תיכף מעותי ותקבל שובר כיון דאין מעותי בטוחים בלא שטר וע"ד כן לא הלוחי לך או כתוב לי שטר אחר מזמן שני ע"י שובר הנ"ל כנלפענ"ד וקצרתי כי לא יכולתי לעיין כעת בזה בעת העתקה וכתבתי כאשר הי' לפני בלי עיון עתה ועיין ס"ק שאח"ז

ז) אלא א"כ עדים מעידין שנשרף. הש"ך ס"ק י"ב כ' דאף במעידין שנשרף אין כותבין רק מזמן שני דחיישינן שמא ישרוף בפני כמה כתי עדים אבל מזמן שני ליכא למיחוש דהא כותבין שובר והבעה"ח שכ' בהך דב"ק (ד' צ"ת) דבשורף שטר דכותבין מזמן ראשון היינו דהעידו דלא הי' שם יותר עדים רק כת זו עיי"ש והתומים הקשה על הש"ך דא"כ למה גבי שטר מכר שאבד דאין כותבין רק שלא באחריות דפריך הש"ס לכתוב לי' שטרא מעליא באחריות ויכתבו להמוכר שובר דכל שטר שמוציא יבטל רק שטר שיצא בזמנא דא ומשני שובר גבי לקוחות ליכא עיין ב"ב (ד' קס"ט) הא בלא"ה יש לחוש דיכבוש השובר ויעשה קנוניא ועוד הקשה בכל פרעון השטר לא נחזיר השטר בלא שיקרענו שמא אח"כ יחזיר השטר להמלוה לעשות קנוניא על הלקותות ע"כ, והנה קושיא השני' ודאי ל"ק כלל דהא אם ירצה הלוה לעשות קנוניא למה פורע השטר ובידו שלא לפרוע וכבר דתה הנחה"מ קושיא זו אך גם קושיא הראשונה ג"כ לא קשה לפי מ"ש בס"ק הקודם דשם לא פריך רק על מה שאמר שכותבין רק בלא אחריות וע"ז פריך דעכ"פ יכתוב באחריות מזמן שני דודאי יותר ירצה הלוקח שטר מזמן שני מדנותן לו שטר בלא אחריות כלל וא"כ מזמן שני לא שייך קנוניא דיכול ליתן כמה שטרות על עצמו ועיקר הדברים כתבתי בס"ק הקודם דהיכי דבעת שנותן לו אין כאן קנוניא אין לחוש כלל לשמא יעשה אח"כ קנוניא שעי"כ יפסיד בעל השטר אבל לכתוב מזמן ראשון חיישינן דמיד עושה קנוניא

עוד הקשה התומים דמאי פריך הש"ס בב"ק אי דאיכא עדים לכתבי לי' שטרא אחרינא לוקי ביש הרבה כחות לכן אי אפשר לכתוב לו שטר והפסידו ודברי הנתה"מ לא מחוור לי ואך לדעתי בלא"ה לק"מ דודאי במעמד כל יוכל תיכף להזמין כת אחת שיכתבו לו והשאר לא יכתבו ובזה ודאי הוי כשרף בפני כת אחת ואם לא הזמין הוא דאפסיד אנפשי' ואך בל"ז נראה פשוט דאם יבוא מיד לב"ד שיגבו לו עבור חובו בלא כתיבת השטר הא ודאי יגבו לו ואף דעדיין לא הגיע זמן גבי' יכתבו לו פס"ד כשיבוא זמנו יגבה ואז אין חשש כלל דהא הלקוחות ראשונים יאמרו הנתנו לך מקום לגבות ממנו ומלקוחות האחרונים בדין יגבה וכי בשביל חשש שמא יחזור ויגבה לא יניחוהו לגבות מהם ששעבודו בידם וגם אין חשש כלל דאם יבוא לגבות שנית הא יאמרו הלקוחות שכבר גבה משדה האחרון ע"י עדי שריפה ויצטרך להראות האדרכתא איך בא השדה לידו וכשנכתב שם שהב"ד הורידוהו ע"י עדי שריפה שוב לא יגבה שנית ובאדרכתא בלא"ה מוזכר שהי' ע"י עדי שריפה כיון שצריך לכתוב שקרעו השטר הראשון וא"כ אין כאן פסידא ולא קאמר הבעה"ת רק על מה דאמרינן לכתבי לי' שטרא אחרינא דכותבין מזמן ראשון וע"ז כ' דהיינו דאין שם רק כת אחת גם בל"ז יש לעיין דנראה דאפי' אם אין באפשר לכתוב לו שטר כיון דמ"מ עכ"פ מהלוה יגבה אין זה ברי הזיקא ואין חייב מדד"ג ופטור השורף וגם יכולין לכתוב לו מזמן שני. שוב מצאתי בס' מפה"י על ב"ק שם דכתבו דאם אין יכול לגבות מלקוחות לא הוי רק גורם דגורם ודו"ק

ומה שכ' הש"ך דהא בסעיף א' מבואר דצריך לקרוע השטר אף דכותבין שובר הרי דחיישינן שמא יעשה כמה שטרות חמה הנתה"מ דהתם בלא"ה צריך לקרוע שמא יגבה תחילה בשטר הנמחק ולא מחשש קנוניא לק"מ דודאי אף אם הלוה מתרצה אין כותבין עד שיקרע וגם אין כותבין רק כשמודיעין ללוה ולהש"ך צריך להעיד בפניו וא"כ אף אם לא יקרעו יקח הלוה שובר אף בבא לגבות בגוף השטר כמ"ש ס"ק י' ויש ליישב בזה גם מה שהקשה התומים ס"ק ה' על הש"ך ולא רציתי להאריך בזה

ה) שנשרף. הש"ך ס"ק י"ג כ' דלדעת הרמב"ם דצריך לזכור ההלואה וא"כ אם עדי השריפה הן עדי השטר אין כותבין לו רק אם זוכרין והתומים הקשה דא"כ מאי פריך בב"ק אי דאיכא עדים נכתבו לי' שטר אתר לוקמי דעדי שריפה הן עדי השטר ואין זוכרין והפסידו דכ"ז דהי' השטר לא היו נאמנים ותי' דכיון דעכשיו נאמנים נגד הלוה אף מהשורף אין גובה ואינו מוכרת כאשר כתבתי בס"ק א' ועיין בסי' י"ב דיש אומרים דאף דהי' מפשר עמו שלא ע"פ דין יכול לתבוע לשומר ולומר תדאג בזה לשמחי וקושייתו תה"ל כי בהיותי עלם רך בשנים הקשיתי קושיא זו ותרצתי ע"פ דברי התוס' כתובות שהקשו איך יהיו נאמנים אנוסים היינו דהא אמרינן תרי ותרי נינהו וחי' דהוי כלא קיימו כלל וא"כ לק"מ דהוי כליכא עדים כלל וכבר פריך אי דליכא עדים אנן מנא ידעינן ובזה תרצתי אז קושיית ים התלמוד דהקשה דלמה לי קרא למעט שטרות מכפל דאי