אבני החושן חלק א נא

לטעון פרעתי נגד עדי קנין ולדידי' לעולם כותבין אם אין ידוע לעדים שפרע וע"כ מ"ש הרא"ש איבעי לי' לאודיעו לסהדי היינו שיפרע בפניהם או כדומה באופן שידעו שפרע ופשוט

ו) ויש חולקין ואומרים דאי משך מילתא טפי משלשים יום אין כותבין. הש"ך ס"ק ח' הקשה דהא גם תוך שלשים פסקינן דנאמן לומר פרעתי וא"כ אף תוך שלשים לא יכתבו ותימה בעיני לפמ"ש בס"ק ו' בארתיו לעיל בס"ק הסמוך דאף לדיעה האחרונה אינו נאמן לומר פרעתי נגד קנין ורק דאין כותבין משום מיחזי כשקרא וא"כ לענין מחזי כשקרא ודאי דלא חיישינן כיון דאין דרך לפרוע תוך שלשים וכ"ז דאין ידוע שפרע למה לא יכתבו ואך אני רואה דהש"ך ע"כ חזר בו ממ"ש ס"ק ו' דאף לדיעה האחרונה אין יכול לטעון פרעתי דהרי בס"ק ז' כ' דהעיקר כדיעה ראשונה וכן העליתי סי' ע' ס"ק ד' ע"כ ושם בסי' ע' לא כ' כלום לענין אם חיישינן למחזי כשקרא רק כ' שם דאין נאמן לטעון פרעתי נגד קנין וא"כ לפמ"ש ס"ק ו' דגם דיעה האחרונה סוברת כן א"כ איך העלה שם דעיקר דיעה הא' וע"כ דבס"ק ז' חזר וסובר טעם היש חולקין דאין כותבין משום דנאמן לטעון פרעתי ולא כס"ק ו'

ז) אם הלוה מותה בעדים וכו' ואם יאמר המלוה כיון שאינך רוצה שיכתבו לי תחזיר לי מעותי שומעין לו. עיין תשו' הרא"ש וז"ל ולפ"ז אין נ"מ בין ר"ת דסובר שיכול למחות לשאר פוסקים כיון דאף לר"ת צריך להחזיר מעותיו ע"כ וכ' התומים דנשמע מדבריו שני דברים הא' דאם אינו רוצה להחזיר מעותיו אף לר"ת כותבין דאל"כ הא יש נ"מ ביניהם ועוד נשמע דאם מותה איני נאמן לומר פרעתי אף לר"ת דלהחולקין פשוט דאינו נאמן וא"כ ע"כ דגם לר"ת אינו נאמן דאל"כ הרי יש נ"מ ביניהם ולא כהמבי"ט ע"כ. והנה לפי מה דפשיטא לי' דכותבין אף לר"ת אם אינו מחזיר ודאי דגם דין השני נכון דאינו נאמן לומר פרעתי דאל"כ אין כותבין (ואין לומר דאיירי בלא צוח המלוה שיחזור מעותיו דאז אין כותבין לר"ת ואז נאמן לטעון פרעתי דא"כ כיון דאין נ"מ נאמר ע"כ דאף לשאר פוסקים אין כותבין ונאמן אף לדידהו לפי דבריו) ואכן מדברי המחבר נראה פשוט דלא כדבריו רק לשיטת ר"ת לעולם אין כותבין אף באינו מחזיר לו מעותיו דהא כ' באין לב"ד וב"ד כותבין ומשמע דאיירי בשטר הלואה וכן משמע בהג"א שממנו מקור דין זה דבשטר הלואה איירי ואף דמה דנקט המחבר שרוצין לילך למדה"י באין לב"ד נראה דאיירי אף אם הודה בפניהם דאין יכולין לכופו להחזיר מעותיו שלא לוה עתה בפניהם וגם הוא תוך זמנו לכן נקט שהולכין למדה"י כמ"ש הפ"י או כמ"ש הדרישה דאיירי בלוה סתם לא התנו לכתוב שטר דאז אין כותבין אלא א"כ הולכין למדה"י באין לב"ד (עיין לקמן סי' ע"ג מחלוקת בזה והב"ח והש"ך סוברין דאף לוה סתם יכול לכופו ליתן שטר) מ"מ אף בהתנה לכתוב שטר משמע בהמחבר דאין העדים כותבין רק באין לב"ד והב"ד כותבין ולכן נראה דמ"ש הרא"ש דאין נ"מ אף דיש נ"מ דלר"ת דוקא הב"ד כותבין ולשאר פוסקים אף העדים יכולין לכתוב מ"מ ודאי דאין העדים יודעין הדין אם לכתוב או לא וע"כ באין לב"ד והב"ד כופין או להחזיר המעות ואם אינו מחזיר כותבין לו וא"כ אין נ"מ להמלוה וכל מעיין יראה כי דברי באמת וצדק דאיך נוכל לומר דאף לר"ת דיכול למחות יכתבו העדים לו שטר דמה להם לעדים בזה דהדין שצריך להחזיר המעות דאין זה מוטל רק על הב"ד לכופו וזה פשוט בעיני

ולפ"ז גם דין השני שכ' דאף לר"ת אין נאמן לומר שפרע צ"ע בעיני דשפיר י"ל דלר"ת אם הלוה מיתה ועי"ז לא כתבו לו העדים אפשר דנאמן שפרע אף להחולקין וכמ"ש המבי"ט והתומים הביא דברי התו"י ועיינתי שם וראיתי כי ספיקו הוא אם נאמן לומר שפרע מטעם הקנין ואף להחולקין דס"ל דנאמן פרעתי נגד קנין היינו משום דיש רעותא דאין בידו שטר אבל כאן דצוח והלוה מוחה אין כאן רעותא וזה צ"ע כי הוא סברא חדשה. אכן מ"מ צ"ע בזה מטעם אחר ואף בלא קנין דמהסברא נראה דלא גרע הא דהתנה לכתוב שטר מאם אמר לי' אל תפרעני אלא בעדים כיון שהלוהו ע"מ שלא יהי' נאמן לומר פרעתי דהרי איכא מ"ד המלוה את חבירו בעדים צריך לפורעו בעדים וכתבו התוס' משום דנראה שלא האמינו עיין ב"ב (ד' מ"ה) ונהי דלא קיי"ל כן י"ל דהוא משום דהי' יכול להתנות ולא התנה אבל התנה לכתוב שטר חזינן דלא האמינו ואין לך תנאי גדול מזה וכן הוא מסברא ויותר מזה אני מסופק להסוברין בסי' ע"ג דלעולם יכול לתבוע שטר א"כ אם תבע הוי כהתנה. שוב מצאתי בס' מקצוע בתורה לענין מ"ש התומים דעדים יכולין לכתוב שטר אף לר"ח השיג עליו וכ' דהרי הרשב"א כ' דלכן יכול למחות דהוי כמבטל שליחותם וא"כ איך יכולין לכתוב הא הוי מפ"כ. ועיין קצה"ח סי' ס"ז

ח) ויש חולקין. הש"ך ס"ק י"ד הביא דברי רי"ו דהודאה אחר הודאה מצטרף לעשות שטר ובס' שע"מ תמה וחולק ע"ז דכיון לענין לגבות מלקוחות צריך שני עדים וכאן דהעדים אין יודעין זה מזה ושמא חד משקר שוב אין כאן שטר עיין שם בסי' נ"א שחיזק ג"כ סברא זו ואין נראה כלל ויש ראיות מהרבה מקומות דאין לחוש כלל כיון דיש שני עדים ועיין קצה"ח סי' למ"ד וסי' פ"א ובנתה"מ ובמ"ש שם

ט) ואמר פרעתי. הקצה"ח ס"ק ו' הקשה להסוברין דגם פס"ד צריך דוקא כתיבה ולא אמרינן סתמא לכתיבה עומד א"כ ע"כ דלא הוי שטר עד שעה שמוכח מתוכו דהיינו מיום שני דכל שטר אינו תל עד סוף היום א"כ קשה בב"ב דפריך על רב ושמואל דאמרו מלוה ע"פ אין גובה מהיורשין מהי' חופר בור ונפל עליו שור והרגו ומת השור דיורשי בעל הבור חייבין לשלם ומשני דיתבי דייני אפימא דבירא ופסקו הדין כשהי' עדיין תי וקשה דמ"מ הפס"ד אינו גובה מאותו יום דיורשין כלקוחות ע"ש והנתה"מ מתרץ דבמלוה ודאי גובה מיורשין אף דהשטר נכתב באותו יום כיון דחשש אנפשי' לעשות שטר שייך נ"ד וה"נ בנזקין לא חילקו וראי' מכתובה עיי"ש ואין תרוצו מוכרת לומר דניזקין כמלוה וכמו דאינו גובה מלקוחות שקנו בו ביום מהיורשין כן י"ל דאף מיורשין אין גובה ומכתובה אין ראי' דהרי כן היתה התקנה ואף לא נכתב כנכתב דמי וכל כתובה הוא מיורשין דלא ניתנה לגבות מחיים. וליישב קושיית הקצה"ח י"ל בקל דאיירי דהב"ד כתבו תיכף האדרכתא ושמו הנכסים והוי כגבוי דודאי הב"ד יכולין לחייבו ואך בלא"ה נראה דאף דפס"ד אינו גובה רק מיום המחרת דמוכח מתוכו היינו משום דלדידן אף אי שעבודא דאורייתא אין גובה רק בשטר מהלקוחות מתקנת חכמים אבל לרב ושמואל דאין גובה מהיורשין הוא רק מטעם דשעבודא לאו דאורייתא ובפס"ד נראה דודאי שעבודא דאורייתא דהרי תנן במשנה ופסקה הרמב"ם פ"ט מה' שמיטה דאם כתבו הב"ד פס"ד אינו משמט דהוי כגבוי וע"כ דהנכסים משועבדים ועיין לקמן בש"ך ס"ק כ"ט וכיון דש"ד א"צ להיות מוכת מתוכו וממילא גובה מהיורשין

י) פרעתי נאמן. עיין ש"ך ס"ק כ"ה כונתו דהסמ"ע הקשה על הג"ש שכ' דאף דציית דינא אם נתברר דלא פרע כותבין הב"ד פס"ד ואין הדין כן דאף נתברר דלא פרע אין כותבין ומתרץ הש"ך דהע"ש איירי כאן בפס"ד שבא ע"י טענות שהי' ביניהם ובזה כותבין והנתה"מ ס"ק י' בד"ה ואמר פרעתי הקשה על הש"ך דא"כ למה לי נתברר דלא פרע הרי בפס"ד להרמב"ם אינו נאמן לומר פרעתי אף בלא נכתב עיי"ש ולק"מ דהש"ך ע"כ מפרש לשון הע"ש דכ' נתברר דהיינו שהב"ד ביררו הדברים ע"י דעת התורה והנתה"מ הבין דנתברר היינו דצריך ג"כ לידע דלא פרע ואם כדבריו היכן מבואר בדברי הע"ש שהחיוב הי' ע"י שחייבו הב"ד וע"כ דהש"ך מפרש כן לשון נתברר