אבני החושן חלק א מה

גבה זכה ובפרט שהוא עדיף מב"ח ושעבוד שלו חל עם הקנין בבת אחת

ב) ואפי' אם לא סילק עצמו עד אחר העירעור. הסמ"ע ס"ק ח' הקשה דניחוש לקנוניא ולא אבין דא"כ בכל עד ניחוש לקנוניא שוב מצאתי כן בש"מ שהקשה כהסמ"ע ותי' כמ"ש ואולי כונת הסמ"ע דכל עד שהוא נוגע אינו עובר בלא תענה ולכן בכל עדים שהאמינה התורה הוא משום חזקת כשרות שלא יעבור בלא תענה משום שכירות אבל נוגע שלא הי' עליו שם עד ואינו מחויב לסלק עצמו בשביל שיעיד הקשה ניחוש לקנוניא ושמא לא סילק ואינו עובר בלא תענה. שוב ראיתי בהגהות הגאון מהרש"ק נקרא חכמת שלמה צידד אם נוגע עובר בלא תענה ודייק מהא דלא מוקי בשבועת העדות הא דקתני ואין נוהגת אלא בראוין להעיד אתי לאפוקי נוגע וע"כ דנוגע חייב קרבן שבועה ועובר אם לא העיד כיון דיכול לסלק עצמו ודבריו תמוהין דאזיל בתר איפכא דודאי אין חייב לסלק עצמו ולא צריך כלל למתני והוא כהבע"ד עצמו ואינו בגדר עד וכל דבריו שם צ"ע כמבואר למעיין

ג) ויקבל עליו שאם יבוא ב"ח ויטרפנה מיד השותף ישלם לו דמיו. עיין סמ"ע ס"ק ט' דכה"ג תו ליכא נגיעה דאם יבוא ב"ח ויטרוף יהי' נגד השותף לוה רשע ולא ישלם והש"מ הקשה דלמה יהי' לוה רשע ומאי הפסידו ותי' כיון דמ"מ יהי' חייב לו וכו' ולכאורה הקושיא חזקה דהא מצינו בש"ם ב"מ גבי ניחא לי' דלא נקריא גזלנא דאי יהבי' במתנה יאמר לו מאי גזלנא ממך ואך לפי דברי מהרי"ט דכ' דכל דלא הוי נגיעת ממון לא הוי נוגע רק באם יהי' לוה רשע היינו דע"כ יצטרך לצמצם מזונותיו ולפרוע ניחא גם כאן אך כל המפורשים פירשו דיהי' רשע בעיני הבריות ועיין בשע"מ ועיין ס"ק שאח"ז

ד) אבל אם אין המערער טוען רק על חלק השותף וכו' יכול להעיד. השע"מ הקשה דמ"מ הוי נוגע דניחא לי' להיות שותף עם זה ולק"מ דזה ודאי לא הוי נגיעת ממון ואף דבס"ק הקודם פקפקתי בדברי מהרי"ט היינו משום דיהי' לוה רשע ג"כ הוי כנגיעת ממון דטבעו של אדם שרוצה לשלם לב"ח אף בלא המצוה אבל מ"מ האמת כמהרי"ט דכל שאינו נגיעת ממון לא חיישינן

ה) כל היכי. הש"ך ס"ק י"א כ' דכל דאין עליו חוב רק נזקין לא שייך לוה רשע דלא לוה כלום וצ"ע דמ"ש ממתנה עיין ס"ק ג' ואפשר דסברת הש"ך הוא דלא שייך לוה רשע רק מטעם שבעצמו קיבל עליו אחריות שוב ראיתי שכן משמע מהש"מ שהבאתי לעיל ס"ק ג' שכ' וז"ל דכל שאינו יכול לשלם מה שקיבל עליו רשע מיקרי וכ"ש להכניס עצמו לכתחילה בזה ע"כ והתומים פקפק על הש"ך ואין דבריו מוכרחין

ו) ראובן שיש לו שט"ח על שמעון ונתנו ללוי והי' שמעון אחד מעדי המתנה פסול הטעם משים דהשני נוח לו. השע"מ הקשה מלקמן סי' קכ"ג דאם אין להלוה לשלם כתבו שם דאין הלוה נוגע מטעם דהשני נוח לו ולי נראה דלא שייך שהשני נוח לו רק כאן שבא לזכות של השני משא"כ שם דבא לחייבו וכן הסברא נוטה ובפרט אם יעיד לחייבו לא יהי' נוח לו ועיין ס"ק שאח"ז

ז) השוכר אם לקח בידו השכירות וכו' ה"ז מעיד למשכיר. פשוט דלאו דוקא לקח בידו אלא אם עדיין השכירות בידו והיינו שלא שילם עדיין להמשכיר יכול להעיד דהא לא שייך שמא יזכה האידך ויצטרכו לשלם שנית וכן משמע מלשון הש"ע סי' ק"מ ואך בשע"מ ראיתי דכ' דדוקא שהשכירות בידו תיכף לשלם דלא שייך זה נות לי אבל אם אין רוצין לשלם מיד שמא זה נוח להם ודייק כן דהנה הבעה"ח כ' מדקאמר בגמר' דאם עדיין לא נתנו השכירות יכול להעיד ולא אמרינן שמא המשכיר הזה נוח לו היו יש מדקדקים מכאן דראובן שיש לו שטר על שמעון ונחנו ללוי והי' שמעון אחד מעדי מתנה יכול להעיד ולא אמרינן שמא לוי נוח לו ודחה הבעה"ח דבריהם דהכא שאני דאין על השוכרים שטר ואם ירצו יוכלו לומר פרעתי לכן לא שייך זה נוח להם אבל שמעון שיש עליו שטר שפיר חיישינן שמא זה נוח לו ע"כ והקשה השע"מ על הש"ע דע"כ לא קאמר הבעה"ת דבשוכרים לא שייך זה נוח לי רק לדינא דהמשנה דעדיין לא הי' שבועת היסח שייך שפיר דאם ירצו יאמרו פרענו אבל עכשיו הא לא יוכל לטעון פרעתי דיצטרך לשבע וא"כ שייך זה נוח לי וא"כ למה העתיק הש"ע דין זה לכן כתב דבדקדוק כ' הש"ע אם לקח בידו השכירות דרוצה תיכף לשלם ולכן אין שייך זה נוח לי אבל באם עדיין אין משלמין אינן מעידין משום שמא זה נוח להם

והנה זה ודאי דבר חידוש דהא השע"מ עצמו כ' שם דבגמר' ע"כ איירי באין השכירות בידם דאל"כ איך דייקו היש מדקדקים דבשטר המחנה אין שייך נוח לי מש"ס זה גם למה הוצרך הבעה"ת לחלק משום דליכא שטר וע"כ דפירשו הגמר' דאמר דנקיטו אגר ביתא היינו דעדיין לא נתנו אבל אין מוכן בידם ואיך בש"ע לא העתיק דין דהגמר' ורק העתיק דין חדש במקומו והי' לו להביא דין הש"ס ולכתוב עליו אבל באין השכירות מוכן וכן בסעיף הקודם העתיק הש"ע דינו של הבעה"ח בהי' שמעון מעדי המתנה פסול וכאן כ' דין דכשר ואדרבה הי' לו להשמיענו דגם כאן פסול היכי דאין בידו משום דזה נוח לי וכן מסיפא דלשון המחבר שכ' ואם כבר נתנו השכירות משמע דוקא שכבר נתנו אין יכול להעיד וכן מהסמ"ע ס"ק כ"ו דהקשה הא יצטרך להחזיר להם ותי' דאינו רוצה למיקם בדינא ודיינא ולא תי' דאין רוצים להיות חייבים להמערער משום דאין נוח להם משמע דכאן אין שייך דזה נוח לו ומה שהקשה הא אם יטענו פרענו יצטרכו לשבע והוי עד הצריך שבועה פשוט דלק"מ דזה רק דוקא אם עכשיו מחויבים לשבע ע"י טענתם שייך לומר דהוי עד הצריך שבועה אבל באומרים שעדיין לא נתנו וחייבים ליתן ואך אם ירצו אח"כ לכפור יתחייבו שבועה דנאמר דהוי עד הצריך שבועה זה לא שמענו וגם אין שייך מה שכתבו הפוסקים הטעם דצריך עדים שיהיו נאמנים בדיבורם לבד אבל כאן הרי א"צ לשבע בעדותן ואך לכאורה מבחוץ קשה דאיך שייך דלא נאמר דנוח להם שאם ירצו יכפרו וכי ישבעו בשקר זה קושיא אחרת ובאמת בל"ז קשה על הבעה"ת אף אם לא יצטרכו לשבע דאיך נימא דאין שייך נות לו משום דיכול לכפור והוא אין דעתו לגזול ולכפור אכן נראה כונת הבעה"ת דאין שייך לומר דיעידו שקר משום דזה נות להם והרי יותר יש בידם לכפור כל השכירות ולשבע שאין חייבים וירויחו ממון וזה ברור

ואך מה שהמציא השע"מ דאם רוצה ליתן מיד לא שייך זה נוח לי הוא סברא נכונה ולכאורה יהי' נ"מ בדין דסעיף הקודם בהי' שמעון אחד מעדי המתנה ויש בידו החוב ורוצה לסלק דיוכל להעיד ולכאורה מסתימת הפוסקים לא משמע כן אכן ראיתי דהדבר נכון דהרי אף שעכשיו רוצה לסלק החוב מ"מ בעת שנתן ראובן השטר ללוי ודאי דאז לא הי' המעות ביד שמעון ליתן מיד דאל"כ למה נתן השטר ולא קיבל תיכף המעות משמעון ואז נפסל השטר בעת שחתם על המתנה רק נ"מ דשמעון יוכל להיות מעדי קיום שטר המתנה אם רוצה לסלק מיד ודו"ק

ח) ראובן שמכר שדה לשמעון שלא באחריות וכו' אין מעיד לו עלי', התוס' בב"ב (ד' מ"ג) ד"ה מפני הקשו למה לי הטעם מפני שמעיד בפני ב"ח תיפוק לי' משום דלא ניחא לי' שיהי' לשמעון תרעומות עליו ותירצו תי' א' דמשום תרעומות לא הוי נוגע ועוד תירצו דאיירי במכיר שמעון שהוא שלו דליכא תרעומות ולתי' השני משמע דמשום תרעומות לא יעיד וכו משמע מהטור כאן והקשה הש"ך דשם