אבני החושן חלק א מד

הרמב"ם דאחד אמר א"י עדותן קיימת וגם התומים כ' דלהרמב"ם אם בתחילת עדותו הי' כשר לא בטל עדותן ועיין מ"ש סוף סי' למ"ד ובמ"ש בסמוך

ה) דתרתי בעינן כיוון לראות כדי להעיד ובא לב"ד והעיד. הקצה"ח חקר באם היו כשרים בשעת ראי' ובעת הגדה היו פסולין אם נתבטל עדותן והביא ראי' ממה שכתבו התוס' גבי ב' כתות שאחת אומרת מנה ואחת אומרת מאתים והקשו התוס' הא הוי נמצא א' מהם קא"פ דעדותן בטלה ואף דשם בשעת ראי' כשר הי' וגם בעד זומם הא לא נצטרף בראי' וה"נ נתבטל עדותן וסיים בעצמו דלהרי"ף דמצריך שידעו הכשרים בהפסולין כשר עיי"ש ולפי דבריו יקשה על הרי"ף מעד זומם וגם אין זה סברא כלל להסוברים דעיקר הוא בשעת ראי' דיהי' פסול אם נפסל אח"כ ולכן לפענ"ד עיקר ביטול העדות תלוי בתחילת צירופן וכיון דעד זומם לא נצטרף בראי' התחיל צירופו בעת הגדה וכן בב' כתי עדים לפי מה שנתבאר לעיל דהיכי דהוכחשו בחקירות אמרינן דכל הגדתן שקר א"כ ג"כ לא נצטרפו רק בשעת הגדה, ואך מה שהקשה הקצה"ח דעדי זוממין אף באומרים שלא ראו מחלון אחד למה לא יצטרפו כיון דהיו יתד בהגדה נראה פשוט כיון דלא נצטרף עדותן לענין נמצא אחד קרוב א"פ וגם לא נצטרפו לענין דבעי שיזומו כולן א"כ לא מיקרי היו יחד בהגדה ועדיין צ"ע

ו) תקנת הקהל שחתם עליו עד פסול וכו' דאלו לא נתכונו להעיד. מכאן קשה לי על מ"ש הש"ך ס"ק ג' דבכולן לא נתכונו ג"כ עדותן בטל וא"כ מאי מהני כאן דהפסול לא נתכוין והרי כולן לא נתכונו ומ"ש הש"ך כאן דהריב"ש לאו מטעם זה אתי עלה רק דהבע"ד אינו בגדר עד כבר דחה התומים דבממון להרבה פוסקים אמרינן אדם קרוב אצל ממונו עיין סנהדרין (ד' ט') ולי נראה להוסיף דהרי מסתמא יש בעיר קרובים וא"כ נימא כיון דנתבטלו לקרובים נתבטל אף לרחוקים עיין לקמן סי' נ"א וע"כ עיקר הטעם משום דלא נתכונו

ז) וכן כשאדם צריך לעדות ומצוה להכריז. הש"ך הקשה ממ"נ אם נתכונו בשעת ראי' כבר נתבטל ואם לא נתכונו א"צ להאי טעמא ומה שפירשו בזה האחרונים ודאי לא משמע כן בהרא"ש ואך בכולם לא נתכונו דסובר הסמ"ע דלא נתבטל עדותן והקשה הנתה"מ מזוממין עיין מ"ש ס"ק א' כעת ראיתי בדרישה דמתרץ זה ומחלק דכל שאין עליהם שם עדים ביאתן לב"ד הוא המצרפן אף בלא נתכונו כולם ועפ"ז נראה לפרש דברי הרא"ש והש"ע בפשיטות דאיירי בלא נתכונו ורק ביאתן פוסלן וכבר נתבאר כמה פעמים דעיקר ב"ד היינו ביושבין בתורת ב"ד עיין סי' ל"ט ובמ"ש סי' כ"ח וסי' מ"ו וא"כ אם הכריזו שיבואו עיקר ביאתן הוא ע"י הקריאה ואין נקרא באו לב"ד רק אותן שקראו ולא קראו רק הכשרים

ח) לא נתבטל. עיין נחה"מ ס"ק ת' הקשה למה לא משכחת שבועת העדות בקרובים הא נ"מ בעדותן אם נתכונו להעיד שיתבטל עדות הכשרים ע"כ ותימה בעיני איך יעלה על הדעת דע"י שיוכל לבטל נקרא ע"ז שם עדות ומצינו גבי אשה יותר מזה דנאמנת חי' לומר זה כהן וא"כ וכי נאמר דמשכחת עדות בנשים וע"כ דכל דלאו בתורת עדות הוא אין עליהם חיוב קרבן שבועה וכן להעיד שמת בעלה ואך למה קרובים נאמנים שנתכונו או לא זה קושיא אחרת וצריך לומר כיון שהי' אצל המעשה קרוב לומר שנתכוין או איזה טעם אחר

ט) שלא הכיר. עיין נתה"מ דאשה אינה מבטלת עדות ועיין הגהות א"ב הביא ראי' מנתגרשה ונתייחדה בעבד או שפחה ולי נראה דהיכי דא"צ עדים רק אנן סהדי לא נתבטל ע"י קא"פ דאל"כ צא ופרנס הא דקיי"ל דהיכי דדרין כדרך איש ואשתו הן הן עדי יחוד הן הן עדי ביאה וא"צ קידושין אחרים הא אף קרובין יודעין וע"כ כיון דאנן סהדי לא שייך ביטול ע"י קרוב א"פ

י) שהעיד עליו עיין קצה"ח ס"ק ז' לענין דיינים אי שייך בהם נמצא קרוב א"פ לבטל הדין והנה ראייתו מדלא פסלו היושבי קרנות לחד דגמיר וזה לשיטתו וכבר כתבתי בסי' ג' דכולם יש עליהם שם ב"ד ולא נקראו פסולין ועיין תומים סי' מ"ו דיש בזה מחלוקת בין האי"ז והראב"ד עיי"ש ס"ק ח' והמ"ל הביא דיש בזה מחלוקת רש"י והנ"י ורש"י דפי' גבי חליצה אם נמצא קרוב א"פ דאין כאן רק שנים משמע דלא נתבטלו כולם וחימה בעיני דגם הנ"י כ' שם כן אף דסובר דנתבטלו כולם גם מה שהביאו מאו"ז גבי חליצה כבר כתבתי בחידושי לאה"ע סי' קס"ט דהי' לו גירסא אחרת וגרם דאמר רב יהודא גר אנא ואמר לי' להנוספים קאמינא ואין משם ראי' דהתם הוי כקרוב החותם למילוי ובאמת צ"ע על הנ"י וגם שם כתבתי דאין ראי' מחליצה דהוא גמר הדבר וכמו שכתבתי בס"ק א' בשם הריטב"א גבי קידושין אבל בממון י"ל כמ"ש הישועות יעקב דדעתם לא בטל כמו דהולכין בדיינים אחר הרוב ולא אמרינן דהוי קבוע אך כעת ראיתי דיש אומרים דבחליצה צריך ב"ד משום הכתובה וקצרתי כאן יען כי כבר כתבתי שם בזה ועיין מ"ש עוד סי' מ"ו ודברי הנתה"מ צ"ע

יא) נתבטל עדות הרחוק. התומים הביא דברי הכנה"ג דבפסול דרבנן לא נתבטל עדות הכשרים והתומים דחה דבריו דאין לחלק ונראה דהנה ודאי אם הי' הדין דלא בעינן תחילתו בכשרות לא הי' נתבטל ע"י מה שנצטרפו בשעת ראי' דהרי מ"מ עכשיו בעת הגדה אין הפסול מעיד ולא גרע מה שהי' עם הפסול בשעת ראי' מאם הי' בעצמו פסול וא"כ הרי מבואר בכתובות סוף פ"ב דגבי עדות דרבנן לא בעינן תחילתו בכשרות וא"כ ה"נ אף אם יעיד הפסול שוב מדאורייתא א"צ עדות דהא מדאורייתא כשר הוא וא"כ א"צ רק עדות דרבנן וכשר תחילתו בפיסול שוב לא מזיק מה דנצטרף בשעת ראי' ודוק כי נאה הוא ע"ד החידוד. ואך להסוברים דכל דאין ראוי מדרבנן הוי אינו ראוי מדאורייתא וכן מהסברא דהא אין מקבלין עדותו א"כ הוי כפסול מדאורייתא ועוד כיין דאין מקבלין עדותו הוי עדות שאי אתה יכול להזימה ויש לעיין מסוגיא דשבועות דיש מ"ד דעד הפסול מדרבנן חייב קרבן שבועה והא אין יכול להזימו ושוב פסול דאורייתא ודוק כי המה הערות חדשות

סימן לז

א) ואפי' על חלק השותף לא יועיל עדותו. הנתה"מ חקר בחלקו השותפין ואח"כ נשתדף חלקי של אחד מהן ובא ב"ח של אותו שנשתדף לו יכול לגבות מחלק של השני חצי דשותפין שחלקו כלקוחות הן ואח"כ דחה זה כיון דהא דאמרינן כלקוחות הן הוא משום דאין ברירה והוא רק מטעם ספק וא"כ י"ל להיפך שמא הגיע לו חלקו ואין יכול לגבות מספק עיי"ש. והנה לפ"ז לשיטת רש"י סוף השולח דסובר דהא דאין ברירה היינו דחלקי מעורב בכל שפיר יוכל לגבות שותף התצי כמ"ש הנתה"מ בלשונו דרק לדעת התוס' דחיישינן שמא חלק השותף הגיע לו אכן לא ידעתי למה הוצרך לזה כיין דכל דין אי יש ברירה או לא הוא בספק ואך לדעתי נראה דבלא"ה אין לו לגבות מהשותף דודאי כל שותף יש לו שעבוד על חבירו לחלוק עמו וא"כ במאי איירי אי השותפין קנו שדה זו קודם שלוה מב"ח א"כ הי' להשותף שעבוד ליטול החצי והוא מוקדם לב"ח ואם קנו אח"כ א"כ אין שעבוד לב"ח רק מטעם דכתב לו דאקני והרי דאקני אינו משועבד רק מדרבנן ובדרבנן קיי"ל יש ברירה ואמרינן זה חלקו ועיין תומים סי' נ' ובמ"ש שם עליו ובל"ז א"צ לזה דקיי"ל לוה ולוה וקנה כל הקודם וגבה גבה וא"כ השותף שהי' לו שעבוד לחלוק ושיתן לו חצי וכבר