אבני החושן חלק א מא

על הש"ך ונראה ג"כ ראי' ברורה לזה דהרי שחי כתי עדים שהכחישו זא"ז ומלוה אחר שהוציא שני שטרות על לוה אחד שכת אחת חתומה בשטר זה וכת השני על השני גובה אחד מהם כמבואר לעיל סי' ל"א אף דאין ידוע ע"י איזה כת מוציאין ואין לך עדות שאי אתה יכול להזימה יותר מזה וע"כ דבממון לא בעינן עדות שיוכלו להזימם וגם מכתובות סוף פ"ק יש ראי' לזה עפ"מ שבארתי לעיל סי' א' עיי"ש ומה שדייק הש"ך מפ' מרובה וכ' דדוחק לחלק בין ממון לקנס הוא תימה דמימרא מפורשת היא דבקנס בעינן דו"ח וע"כ דבעינן עדות שיוכל להזימה ומה שהביאו מהא דעדים הקרובים לדיינים שפסולין לקצת פוסקים משום דלא יקבלו הזמה עליהם או כמ"ש האחרונים דהא משום גמ"ד לענין הזמה ונמצא שמשלמין ע"י אם יזימום וא"כ לא יוכלו היינו דכיון דהיו בכלל לא יומתו אבות על בנים שלא יומתו וישלמו ע"י דיינים קרובים אף שבטלו חכמים דלא צריך יכול להזימה לא הכשירו בזה דהרי יכולין למצא דיינים אחרים שאינן קרובים אבל להצריך איזה יום שייך נעילת דלת ופשוט גם מ"ש הש"ך דברי הכ"מ במה דאמרינן עדי טריפה נהרגין היינו דלא ידעו בשעה שהעידו שהוא טריפה ותימה דהרי עדים פסולין שהעידו והוזמו אף דלא נודע פסולן עד אתר שהעידו אין עושין להם כאשר זמם כמבואר פ' מרובה דאם העידו אטביחה אחר כ"ד של גניבה כיון דנפסלו בשעה שהעירו שוב פטורין אטביחה ויש עוד סתירות לזה אך עדי טריפה היינו שנעשו טריפה אחר שהעידו ופשוט סימן לד

א) ואצ"ל מיתת ב"ד. התומים ס"ק א' כ' דבעבר על לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד אף דאין לוקין העדים נפסלין דהרי הא דאין לוקין הוא אינו לקלות האיסור ע"כ וצ"ע בעיני דהא הטעם דבעינן לאו שיש בו מלקות הוא משום דהתורה קראתו רשע והי' אם בן הכות הרשע וכתיב אל תשת רשע עד וא"כ הרי מצינו בכתובות (ד' ל"ה) דפריך הש"ס לר"ל דחייבי מלקות שוגגין פטורין מתשלומין מאן תנא דפליג על רנבה"ק ואית לי' דכרת אינו פוטר הא פטור מטעם מלקות ומשני ר' יצחק הוא דמלקות בחייבי כריתות ליכא ע"ש והרי שם ג"כ ר"ל דאית לי' חייבי מלקות שוגגין פטורין הוא דיליף רשע רשע וע"כ בחייבי כריתות לר' יצחק דאין לוקין לא נקרא רשע אף דאין זה לקלות האיסור וצ"ע

ב) החולק עם הגנב. בתשו' מהר"ם לובלין הביאו בשע"מ כ' דבבא לידו הגניבה והחזירו לגנב לא נפסל כיון דאין עליו רק חיוב השבת אבידה ע"כ ונראה דאם כפר הוי כופר בפקדון ונפסל עיין סי' שמ"ח

ג) טבח שיצא טריפה מתחת ידו. הסמ"ע כ' דבטובח לאחר אף דעובר על לאו דלפני עור לא נפסל והנתה"מ הקשה דאף באין בו מלקות עכ"פ נפסל מדרבנן ונראה דכונת הסמ"ע דהיינו רק ביצא מתחת ידו ועדיין לא האכיל ורק רצה להכשיל ומ"מ בשלו נפסל משום חימוד ממון וצ"ע לדינא

ד) עד זומם. השע"מ רוצה לומר דעד האומר שקר העדתי דנפסל ממ"נ כיון דעכשיו אומר שקר והקשה מכתובות (ד' י"ח) בעדים שאמרו אנוסים היינו מחמת ממון דאינם נאמנים ונתקיים השטר והרי ממ"נ פסולין ואיך נאמנים לענין קיום עיי"ש ולדעתי פשוט דאין נפסל דאין זה בגדר עדות כלל רק כמספר שקר בעלמא וכן מבואר ברמב"ן הובא בחידושי רע"א בכתובות שם ואף דעד שהוכחש דג"כ אינו נאמן נפסל היינו בנתכחש ע"י אחר ותימה על השע"מ דהוא בעצמו כ' לקמן ס"ק כ"ה דאינו נפסל ע"פ עצמו אף היכי דחזינן כונתו לתרץ דבריו והביא הרבה ענינים כעין זה

ה) עד שיאמרו שטר זה בזמנו כתבנוהו. התומים הקשה נימא דמ"מ שטר מאוחר הוא ומה שאומרים בזמנו כתבנוהו הוא שקר ולא יפסלו והביא דברי הטו"ז וכ' שאין דבריו מובנים ועיי"ש דכ' כיון דודאי נפסלין מהיום שוב אין ליישב אותם ונפסלין למפרע וסיים בצ"ע ולי נראה להסביר הדברים דהרי בכל עדים שהוזמו לא אמרינן דהמעשה אמת רק ביום אחר הי' ואמרינן דכל המעשה שקר דאם אמת הי' לא, הי', משקרין בהיום וה"נ דכיון דלא אמרינן דהשטר אמת אף מיום שהוחזק משום דמסתמא כל שטר כותבין ביום הלואה רק כדי שלא לפוסלן תלינן שאחרוהו וכאן דאומרים בזמנו כתבנוהו והם נפסלין אמרינן דכל המעשה שקר ודו"ק ועיין סי' למ"ד מ"ש דבהעידו ע"פ כיון שלא העידו בתחילה שום זמן שוב אין נאמנים לפסול עדותן שכבר נחקיים ע"י הכחשת הזמן

ו) אם יש עדים שיודעין שחתמו ט"ז השטר. עיין סמ"ע ס"ק כ"ב דהיינו דהעדים לא ראו זמן הנכתב בשטר דאל"כ הוי הם ג"כ עדי הזמה והתומים והנתה"מ פירשו דמ"ש הסמ"ע דהוי הם ג"כ עדי הזמה ר"ל דעדים שראו שחתמו הם ג"כ מזימין עדי השטר עיי"ש ולא ידעתי כלל מה קאמרו דמאי נ"מ כלל אם הם ג"כ מזימין גם ממ"נ אם אומרין שבאמת בזמנו כתבו א"כ אדרבה מסייעו להו ואם אמרו דאחרוהו א"כ פשוט דכשרים ואף דעדי השטר אמרו בזמנו כתבנוהו תימה לומר דעי"ז יפסלו כיון דיש עדים דכשרים הם ואיך יפסלו ע"י סיפור שקר בעלמא עיין לעיל ס"ק ד' ואם אומרין דהקדימו זמנו פסולין מטעם שחתמו על שטר מוקדם ואין זה ענין לדין הנזכר בש"ע אכן פשוט דכונתו דאם אמרו שחתמו בזמנו נעשו הם ג"כ מוכחשין ע"י עדי הזמה ומ"ש הוי עדי הזמה אינו מדוקדק ור"ל עדי הכחשה ושוב הם אינם נאמנים ופשוט. ואך בדין זה באם יש עדים שחתמוהו בזמנו נגד המזימין אם עדי השטר נפסלין והנה ודאי דלמפרע אין נפסלין דהרי אותם שראו השטר אומרים דכשרים הם וא"כ ודאי דלא נפסלו ע"י העדים דמסייעין להו ואך אם נפסלו מהיום יש לעיין ולכאורה זה, הוא הדין דלק ין סעיף כ"ת בשני כתי עדים המכחישין זא"ז בא' אם הוא פסול דמבואר דהוי פסול מספק אכן י"ל כאן דאף המזימין לא הוי כאומרים עליהם שפסולין הם דאף דכתבו הפוסקים ליתן טעם בהזמה דנפסלין דהוי כמעידין על גופן של עדים זה רק לסברא בעלמא דבאמת קיי"ל עד זומם חידוש הוא וכיון דכאן לא נעשו זוממין כיון דיש עדים המסייעין להו שוב לא הוי עדי השטר ג"כ רק כעדי הכחשה ובאה בפ"ע ומעידה כן נראה לכאורה אך עדיין יש לעיין בזה

ז) נפסלו למפרע מיום שנודע שחתמו. התומים הקשה לפי מ"ש הרשב"א הובא ביו"ד דבהוגלד פי המכה אסרינן הגבינות למפרע ולא אמרינן עתה נטרפה ועיין פ"מ ביו"ד סי' ק"ה דכל שידענו שהי' לה זמן שהיתה ודאי כשירה אין אוסרין למפרע א"כ ה"נ הי' להם חזקת כשרות ויש לעיין בזה כתבתיו במקום אחר

ח) עד החתום בשטר שמת והעידו עליו שהלוה בריבית וכו' תולין דשל עכו''ם הלוה. הנה מ"ש שמת משמע דבחייו לא תלינן שהלוה בהיתר וצ"ט למה ואולי דאם הוא בחיים יכולין לשאול אותו ואם אינו מתרץ עצמו נפסל ולכאורה איך נאמנים להשים עצמו רשע ואפשר דיהי' מכאן ראי' למ"ש המ"ל פ"ד מה' מלוה דכל שראינו האיסור בעינינו נאמן להשים ע"ר ואף דתמהו על המ"ל מהא דאמר גבי אכלתי חלב דיכול לומר מזיד הייתי והקשו התוס' הא אין אדם מע"ר ולדברי המ"ל מאי קושיא דשם ראינו האיסור בעינינו ולי נראה דשם ודאי הי' נראה מתוך הענין דהי' שוגג דאל"כ איך מחייב ר"מ קרבן ולכן לא הוי כראינו האיסור אבל בנידון דהמ"ל דתתמו על שטר שיש בו ריבית אף דאנו אומרין דלא ידעו מהאיסור היינו משום חזקת כשרות בדבר שהעולם דרך לטעות בו אבל מ"מ באין מתרצין עצמם יכולין לפסול עצמן ועיין פתחי תשו' לקמן סעיף כ"ה בשם מהר"ם לובלין דהשיג על הר' פריש דכ'