אבני החושן חלק א ל

בעדותו חייב להעיד. הכ"מ כ' דמלשון רש"י משמע דע"א אינו חייב מדאורייתא והנתה"מ ראיתי שהי' הדבר פשוט בעיניו דאינו מחויב מדאורייתא (ובהגהות א"ב ראיתי דדייק מלשון הסמ"ע ס"ק ד' דכ' דיכול להרויח ע"י עדותו משמע דאף ע"א מחייב ואין מוכרת מלשונו דהא כן הוא ג"כ לשון רש"י דמינה דייק הכ"מ דאינו מחויב) וכ' הנתה"מ דלכן בע"א חל השבועה בנשבע שלא יעיד. והנה לדעתי צע"ג בזה ומהנראה דאף ע"א חייב מדאורייתא להעיד וגם מרש"י נראה שאין כונתו כן וז"ל שם על הא דאמרינן הכובש עדותו דחייב בדיני שמים ופריך דאורייתא הוא אם לא יגיד ונשא עונו ומשני התם בתרי קמ"ל אפי' תד וכ' שם רש"י שני פירושים דמנ"ל דהתורה בתרי איירי חדא דהתורה מיירי דהיכי דלא יעיד יפסיד ממון ועוד דבכל מקום שנאמר עד הרי כאן שנים ומפירוש זה דייק הכ"מ דרק שנים מחייבין דגזה"כ הוא דעד ר"ל שנים וקשה לי על פירוש השני דאם גזה"כ הוא א"כ ריש פ' שבועות העדות דאמרינן הכל מודים בעד שכנגדו חשוד על השבועה שכפר עדותו חייב קרבן כיון דאם הי' מעיד הי' מחייבו ממון ולמה לא נמעט מקרא דכ"מ שנאמר עד הרי כאן שנים וכן למ"ד דבר הגורם לממון כממון דמי דחייב ע"א קרבן שבועה והרי איתמעט מקרא וע"כ צ"ל כמ"ש התוס' בסוטה (ד' ב') דכאן אף דכתוב עד סברא הוא שאף ע"א כיון שמפסידו ממון חייב וא"כ ע"כ דאין כאן גזה"כ דדוקא שנים ועוד קשה דהא ודאי דנפש כי תחטא ושמעה קול אלה משתעי אף באחד דהרי הודה אחד והשני כפר השני חייב וא"כ אף אם נפרש דקרא והוא עד משתעי ביש כאן שנים למה לא נאמר דרק לענין קרבן שבועה גזה"כ הוא אבל מ"מ הסברא הוא דבכ"מ דיש תועלת בעדותו חייב להעיד כמו דאיתמעט עדי קנס ועדי קרקע אף דודאי לא נאמר דעדי קרקע וקנס אינן מחויבין להעיד ולכן נראה דמ"ש רש"י דכ"מ שנאמר עד הרי כאן שנים הוא רק לס"ד ומפרש דכונת הש"ס דאי מהתם ה"א דרק שנים דכתיב והוא עד והרי כאן שנים קמ"ל בברייתא דאף ע"א חייב ונראה דהא דהוצרך רש"י לפירוש השני דלכאורה קשה הא בפ' שבועות העדות מבואר כפירוש הראשון דאין הכתוב מדבר רק בתביעות ממון אך הוצרך רש"י לזה להסובר דבר הגורם לממון כממון דמי וא"כ איך ס"ד דהתורה לא חייבה רק בשנים לזה כ' דס"ד דוהוא עד גזה"כ הוא דאין חייב רק בשנים קמ"ל דאף באחד וכמ"ש התוס' הנ"ל שהבאתי והיינו דאף דהקרא לא איירי רק בתביעות ממון לענין קרבן מ"מ אף אחד חייב להעיד ואף דגורם לממון לאו כממון דמי מ"מ אף גורם לממון מדאורייתא אסור להפסיד לחבירו כמ"ש התוס' דלכן צריך קרא למעט שטרות מכפל אף דגורם לאו כממון דמי מ"מ כיון דמתויב להחזיר ס"ד דמשלם גם כפל וא"כ נראה מכאן דאף אם הוי אמרינן דאף לצאת י"ש פטור פ"מ חייב להעיד מהתורה ועוד נראה להביא ראי' לזה דע"א מתויב מדאורייתא להעיד דאמרינן שם בשבועות הכל מודים בעד מיתה שחייב קרבן דאם הי' מעיד הי' נאמן והיתה נוטלת כתובה וקשה לי דהנה בהוריות אמרינן דמלך אינו בשמיעת הקול ועיין בתויו"ט שם הקשה דהרי משכחת מלך שיעיד באיסורא ע"כ והכל תפסו עליו דאין חיוב קרבן שבועה רק בממון אכן נ"ל כונתו דמשכחת מלך שיעיד לענין מיתת בעלה ויהי' נ"מ לענין הכתובה וקושייתו הוא קושיא לכאורה אכן נראה לתרץ דכיון דאינו מחויב להעיד בממון ואף דיעיד לענין איסור יהי' נ"מ גם לממון זה לא הוי רק גורם לממון כיון דעיקר עדותו אינו לממון וזה ברור אך קשה לפ"ז דא"כ בכל עד מיתה כיון דלממון אינו נאמן רק ממילא ע"י מדרש כתובה גובית כתובתה למה אמרינן דחייב קרבן ומצאתי כדומה לזה הקשה בשב שמעתתא שמעתתא ז' פ"ז ויליף לה מהא דאמרינן סוף פ' שבועות הפקדון רבנן סברו עיקר קנס הוא תובע דקייץ ואף דממילא חייב בושת ופגם מ"מ כיון דעיקר התביעה קנס שוב פטור מקרבן וכ"ש בעד מיתה דעיקר עדותו שתנשא למה יתחייב קרבן שבועה אכן נראה לתרץ זה דע"א באמת אף לענין ממון חייב להעיד ורק הא דפטור מקרבן משום דעדותו לא הי' מועיל אבל בעד מיתה כיון דמהני עדותו שוב ממילא הוי עד ממון אבל מלך דאינו מחויב כלל להעיד בממון שוב הוי רק כגורם כן נראה ברור. שוב אתר החיפוש מצאתי שקדמני בזה בס' ישועות יעקב (אמת שמתרץ שם עוד תי' אחר דמלך הוי עדות שאי אתה יכול להזימה וזה התי' אינו נראה דכל עד מיתה אין אתה יכול להזימו וגם א"צ כאן עדות שיכול להזימה דהוא ע"א וגם כל הכתובה הוא משום מדרש כתובה ובממון לא בעינן עדות שיכול להזימה ואף דזה רק מדרבנן הא כל הכתובה מדרבנן וכן קושיית הש"ש ע"כ לא יתיישב רק כמ"ש דעד מחויב מדאורייתא להעיד אף לממון) וא"כ נראה ודאי ראי' מזה דע"א מחויב להעיד רק ביען כי גם הכ"מ כ' כהנתה"מ לכן צריך עדיין עיון בזה ולחפש בקדמונים

ב) ואם כבש עדותו פטור בדיני אדם וחייב בדיני שמים. ביען כי כל האחרונים האריכו כאן במקום דחייב לצאת י"ש אי מהני תפיסה לכן אכתוב ג"כ מה שחנני השם בעת עיינתי בדבריהם. הקצה"ח כאן הקשה על מ"ש הר"ן דלכן בבא על אמו הוי אתנן כיון דחייב לצאת י"ש והקשה דא"כ מאי פריך בפ' השוכר את הפועל וכי אמר טלה זה מאי הוי הא מחסרה משיכה והרי התם חייב ג"כ לעמוד בדיבורו ע"כ ולק"מ דהר"ן איירי בקנתה הטלה רק שלא תאמר דאין ע"ז שם אתנן רק שם מתנה ע"ז שפיר כ' כיון דבאמת מחויב ליתן שוב לא הוי מתנה רק אתנן דהרי עבור הביאה נתן לה אבל בפ' השוכר דלא קנתה כלל וכי נאמר כיון דמחויב לעמוד בדיבורו הוי כקנתה וזה פשוט ואך לפי מ"ש הפוסקים דגבי פועל אינו מחויב כלל לעמוד בדיבורו ויכול ליתן אחר עיין בסי' ר"ג בנתה"מ ובסי' של"ב אין התחלה לקושייתו אך התומים כאן משמע דס"ל דיש עליו מי שפרע והקשה באופן אתר והיינו דא"כ מחויב לצאת י"ש וכל היכי דמחויב לצאת י"ש יש להשני קנין בגוף הדבר וא"כ מהני תפיסה ע"כ. והנה לפי הנראה אין שם מי שפרע עיין סי' של"ב אך לא ידעתי דלפי דבריו למה לא הקשה על הרש"ל דסובר דמהני תפיסה רק מאתנן והי' לו להקשות מכל מוכר שהוא מוחזק במעות והלוקח מקבל מי שפרע, ומחויב המוכר להחזיר לו המעות כ"ז שלא משך וה"נ נימא בכל היכי דיש חיוב לצאת י"ש דלא יהני התפיסה ורק נראה דלק"מ דהא זה הי' עיקר התקנה דמעות אינן קונות במטלטלין ויכולין לחזור אף דהשני מוחזק וא"כ איך יהני התפיסה גם מה שהקשו מאבק ריבית נראה דהוא משום דרבנן לא תיקנו דיהני תפיסה רק שיחזור מרצונו כיון דבאמת הי' מחילה וברצון נתן לו ודו"ק

והנה התומים הקשה על מ"ש הרש"ל דהא דמהני תפיסה היכי דקלב"מ הוא רק היכי דלא עבדינן לי' החומרא כגון חייבי מיתות שוגגין אבל היכי דדיינינן לי' מלקות או מיתה לא מהני תפיסה והקשה הא בתוסס פי פרה ודש בה דתניא דלוקה ומשלם דמשמע דלוקה ממש ומ"מ מהני שם התפיסה. ונראה דהנה הקשיתי שם דמאי פריך שם בש"ם והא אינו לוקה ומשלם והרי בירושלמי גבי מדליק גדיש בשבת דפטור פריך דנימא דעל שבולת הראשון חייב מיתה ועל השאר ישלם ומשני דגם על שאר הגדיש חייב מיתה דיש חיוב מיתה על כל שיבולת ושיבולת והקשיתי דהרי כאן י"ל כקושיית הירושלמי דעל תחילת הדישה חייב מלקות ועל השאר משלם וכאן אין לתרץ כמו שתירץ הירושלמי דגם על דישה השני' איכא מלקות דבשלומא התם אף דבתרי קטלא לא קטלינן לי' מ"מ בשיבולת השני הוי תייבי מיתות שוגגין ופטור מלשלם אבל בחייבי מלקות שוגגין קיי"ל כר"י דחייבין וא"כ אם לא התרו בו בכל דישה ודישה לא הוי על השאר רק חייבי מלקות שוגגין לכן תנן דמשלם וצ"ל דקושיית הש"ס הוא על ריש לקיש דאית לי' אף חייבי מלקות שוגגין פטורין