אבני החושן חלק א רמב

נאמן לא יניח שטרו. והנה בכת"י לא עשו תקנה זו וכמו שאבאר ובזה נבין מה דכתבו האחרונים כיון דאינו נאמן בדיניהם לכן לא מניח שטר כזה והרי כתבו הפוסקים כיון דאין גובין בכת"י ממשעבדי אין הלוה מקפיד ולפמ"ש ניחא היינו דחז"ל ראו דאין מקפידין כ"כ לא החזיקו שלא יהא נאמן לומר פרעתי ואכן כעת בוועכסיל דאין נאמן בדיניהם ועיין נו"ב דנעשה להם כהיתר לערוך וועכסיל בדיניהם ושוב נתחזקה בזה ושוב לא יניח וועכסיל אף דאין גובין ממשעבדי דעיקר הוא משום דאינו נאמן לומר פרעתי וא"כ גם עכשיו נאמר להיפוך כיון דנעשה מנהג בב"ד של ישראל לגבות לפי שהי' כך בדיניהם לכן אף כי נשתנה בדיניהם מ"מ נתחזק המנהג בב"ד של ישראל ושוב אינו נאמן דבלא"ה סוברין הרבה פוסקים דאף נגד כת"י אין נאמן שפרע ועיין בב"י סי' ס"ח בשם הרשב"א לענין גביית ממשעבדי כיון דהמנהג הוא כן הוי כסטימתא דבדיני ממונות הולכין אחר המנהג עיי"ש

ועוד הי' נראה כיון דכבר נהגו שלא יהי' נאמן הלוה לומר פרעתי הוי כהתנה בשעת הלואה וכאלו נתן לו נאמנות שלא יהי' נאמן ודוגמא לזה כ' הקצה"ח סי' ס"ז דבמלוה לעשר שנים הוי כהתנה שלא תשמיטנו דאל"כ לא יתקיים הזמן עשר שנים והנה אמת כי בסי' ל"ט כתבתי סברא זו דבהתנה לכתוב שטר הוי כהתנה שלא יהי' נאמן לומר פרעתי רק בעדים ומ"מ הרי שם רבים חולקין וס"ל דאי משך מילתא טפי משלשים יום שוב לא יכתבו שמא פרע מ"מ מנהג עדיף דע"י המנהג הוי כהתנו ובפרט לפי מ"ש הש"ך בס"ק י"ד דמשום המנהג נאמן לומר פרעתי א"כ בוועכסיל דנוהגין להיפך שלא יהי' נאמן הי' להלוה לחוש למנהג

ועיין בוועכסיל שנכתב בניסן והועמד זמנו בתשרי שאחריו וטען הלוה שפרע וכ' בזה הנה אף שנהגו דלא יהא נאמן לומר פרעתי בחילוף כתב היינו לפי שכן הוא בדיניהם אב וועכסיל כזה שפסול בדיניהם והמלוה ירא להראותו בערכאות מפני קנס סטעמפיל שטראפע וגם הלוה אינו ירא להניח שטר כזה ואדרבה יכול לערוך בערכאות שיש לזה עליו וועכסיל כזה מזמן זה ויתנו הערכי בידו שכל וועכסיל שיוציא מזמן הנכתב בו פסול א"כ לא יחוש להניח בידו ואכן זיכה שם אח המלוה מטעם אחר כיון דזמנו מאוחר הוי תוך זמנו כמבואר בע"ז (ד' י') ובתוך זמנו אין הלוה נאמן לומר פרעתי

והנה נשאלתי דין זה ולא ביאר השואל אימת באו לב"ד אם כבר עבר הזמן הנכתב או עדיין הוא תוך הזמן והשבתי כי השאלה מבואר בנו"ב וממ"נ חייב הלוה דאם הוא תו"ז הרי אין אדם פורע תו"ז ואם בא אחר הזמן הרי ודאי כיון דהניח בידו ע"כ דלא פרע דהרי המלוה יוכל לומר דהלוהו ביום שנכתב בו ואף שהלוה אומר פרעתיך תוך זמנו הרי עתה כשבא לפני הב"ד ובודאי לא נאמר דהלוה סמך עצמו דיערוך בערכאות לכן פרע דא"כ למה לא העריכו בערכאות כשראה דהמלוה אינו מחזיר לו שטרו וכי עי"כ נאמין לו משום שהי' בידו למסור אותו על קנסם בסטעמפיל שטראפע. ואמת כי בפ"ת כ' דנראה דאף אחר הזמן נאמן הלוה דהשטר חספא בעלמא הוא וזה לא עלה ע"ד הנו"ב דהרי המלוה לקח שטר כזה וע"ז נאמר משלם רעה תחת טובה שהרי הלוה מחויב ליתן שכר השטר והסטעמפיל אשר עולה עליו וכי משום דהמלוה עשה עמו טובה דחשש שמא לא ישלם אחר שלשה חדשים ויצטרך לכפול כסף הסטעמפיל ולכן איחר זמן הלואה וסמך את עצמו דודאי אין הלוה רשע שיכפור תיכף וימסרו דיש בידו שטר שלא שילם כפי הסטעמפיל הנצרך ולא יוכל לתבעו ולא אמר הנו"ב רק דאם בעת בא המלוה לב"ד והלוה טוען למנהג בפ"ת ס"ק ד' בשם תשובת נו"ב מבן המחבר פרעתי דאין לו חזקת שטרו בידו מאי בעי דהלוה סמך דע"כ ואכן יצטרך להחזיר לו את שטרו

עדיין לא בארתי כל הצורך דכל דינו של הנו"ב הוא באם המלוה כתב תיכף זמן מאוחר בפני הלוה אבל אם המלוה איחר הזמן אח"כ מפני שראה שלא שילם הלוה בזמנו האריך זמנו שלא בפני הלוה א"כ דין זה מתהפך בטעמו דאין זה תוך זמנו ולא שייך חזקה אין אדם פורע חו"ז ואם הלוה לא ידע שהוא מאוחר עד אשר בא לפני הב"ד ואז נחגלה אחורו וא"כ לא דהלוה סמך עצמו שיהי' מוכרח להשיב השטר א"כ חזקה שלא פרע מדהניח השטר כמו כל וועכסיל ואם הלוה ידע שכבר איחר זמנו ודבר זה נתברר מטענות הלוה א"כ יש בו להמלוה תרתי רעותות דאין זה תו"ז וגם הלוה לא ירא לפרוע ואם יש הכחשה והלוה אומר שידע יכלול זה בשבועתו שידע שזמנו מאוחר לכן לא חשש ופרע. ואכן כ"ז כתבתי ע"פ דברי הנו"ב ואכן לפי הנראה אין השטר פסול בדיניהם והמלוה יכול לפשר עצמו ולא יהי' כ"כ כסטעמפיל שטראפע וצריך לחקור זה

ומ"מ לדינא עדיין אני נבוך לפי שנמשכתי אחר דברי הנו"ב דפשיט בעיניו דשטר מאוחר הוי כקובע זמן אחר זמן הנכתב בשטר ומיקרי תו"ז ואינו נאמן לומר פרעתי וכן הפ"ת סי' ס"ח העתיק דבריו וכ' שכבר הוכיח הנו"ב דמיקרי תוך זמנו ואכן מהתומים משמע להיפך דנאמן לומר שפרע ומה שהביא הנו"ב ראי' מב"מ (ד' י"ז) דפריך על שטר שנפרע וחוזר ולוה בו תיפוק לי' דהו"ל מוקדם ולא שכיח דפרע ביומו לוקמא דהי' מאוחר הנה כבר מתרץ התומים קושיא זו ואף שהוא דרך פלפול אכן בחי' כתבתי דהש"ס הי' יכול לתרץ בכמה אופנים ומתרץ האמת והריטב"א פ' הכותב כ' דר"י דאמר שטר שנמחל שעבודו וכו' איירי בכתב בו זמנו שנה או חודש דיכול לפרע תו"ז וא"כ הרי הי' יכול לתרץ כן ואך הרי מדברי הריטב"א ג"כ מבואר דלא כהנו"ב דמה לי שטר מאוחר או כ' שנה או חודש דג"כ לא נשלם זמנו עד אחר השנה ויש לי לפלפל בזה הרבה ע"פ מ"ש בתי' סי' מ"ג ומ"ת וכבר האריכו הרבה בזה בה' גיטין בגט שזמנו מאוחר או נכתב שבוע לכן לא ראיתי להאריך יותר. ואך גם הנו"ב כ' דבכת"י אין שום נ"מ באיחור רק לטובת לוה לענין הרי יש נ"מ לענין הסטעמפיל גם בודאי אם פורע עיסקא כנהוג אין המלוה נוגש כ"כ ומאחר זמנו

בסעיף ה'. ואם הוא תוך זמן וכו' ומודים שהוא כת"י אביהם וכו'. הש"ך ס"ק כ"ו חולק דלמ"ד דאף מילתא דלא שכיחא טוענים ליתמי ה"נ טוענין להם דילמא פרע אביהם כיון דאביהם הי' נאמן אף תו"ז פרעתי במיגו דמזויף והנתה"מ ס"ק י"א כ' דהסוברים דטוענים ליתמי נאנסו אף דלא שכיח הוא משום דבנאנסו אף בשמא הי' אביהם נאמן לולי דהוי מחויב שבועה ואיל"מ וביורשים דלא שייך מחויב שואיל"מ פטורים ולא נהירא דזה שהביא מסי' רצ"א דהטעם משום מחויב שבועה וכו' הוא משום דמתה הבהמה ואין ידוע אם באונס או בפשיעה אבל בסי' ק"א הרי פלוגתתם אם טוענים להם בעיסקא נאנסו היינו שמא הוא בידם (במה דידעינן דמתה הכל מודים דטוענין נאנסו עבורם דאין חילוק בין פשיעה לאונס לומר דזה יותר שכיח) ואביהם אם הי' טוען איני יודע הי' חייב דהוי א"י אם פרעתיך ומ"מ טוענין ליתמי ועיקר סברתו שחידש דהוי כשמא הוא חידוש ותימה שהעתיקו בחידושים שהוא רק לפלפולא אמת כי הנתה"מ הולך לשיטתו דא"י אם נאנסה הוי א"י אם נתחייבתי אכן אין זה מוסכם עיין ש"ך סי' רצ"א גם בחי' ס"ס ע"א תמהתי על דברי הנתה"מ שבכאן דשם ג"כ מבואר דטענינן בשבילם מילתא דלא שכיחא ועיין שם בפ"ת בשם הגאון רע"א ולא רציתי לכפול. ועיין בפ"ת סי' ע"א ס"ק ג':