אבני החושן חלק א רלט

עליו אחריות ופשוט דאין לחלוק על כל הקדמונים ומ"מ הבאתי דבריו לחזק מה שכתבתי בחי' ס"ק י"ד דעיקר כדברי הסמ"ע דיורשים דאין רוצין לשבע ואביהם לא הניח להם אחריות נכסים פטורים דאינהו לא גריעי מכובש עדותו שכ' התומים ואין הלוקח יכול להכרית היורשים שישבעו דהרבה אין רוצין לשבע אפי' באמת ואין דומה אף לכובש עדותו. שוב ראיתי כעת בנתה"מ בחידושים כ' דעיקר כהסמ"ע ונהניתי וכן בשע"מ ג"כ פוטר ביתומים מנכסי עצמן ואין בזה מדד"ג כמ"ש הש"ך ונראה ג"כ דאם נתן השטר במתנה ואין רוצה לשבע פטור דאף דהש"ך מחייב משום דינא דגרמי כבר כתבתי דעיקר דאין בו דד"ג רק מטעם אחריות ובמתנה אין בו אחריות ובס' מקצוע בתורה כ' ג"כ דבמתנה פטור רק הוא לשיטתו דחולק אף במכר דא"צ לשלם רק דמים שקיבל לכן במתנה פטור דלא קיבל כלום ואך אף לפי מ"ש פטור במתנה ומ"מ נראה דאף במתנה יכול להטיל עליו חרם אם לא עשה קנוניא עם הלוה ודו"ק

בסעיף ט"ו. אפי' בשבועה. הש"ך ס"ק נ"ו מפלפל במצא שובר והאשה אומרת שיחזירו לבעלה ופסק הש"ך דמחויבת לשלם הכל ובתי' פלפלתי בזה ואכן כעת נראה לדינא דאינה חייבת לשלם רק מה שקיבלה ול"מ לשיטת הש"ך דכל החיוב מדינא דגרמי וא"כ הרי האחרונים פליגו במצא שובר אף באין אומרת להחזיר מ"מ סוברין קצת האחרונים דאין הבעל חייב לשלם ומהנראה דהוי ספיקא דדינא וא"כ הרי בלא אמירתה לא יצטרך הבעל לשלם וא"כ לא הפסידה לו ואין כאן דד"ג ואך אף לפי מה שכתבתי בשם הקדמונים דחיובו של המוכר הוא משום אחריות וכן כתב הקצה"ח ואף שבחי' כתבתי דמ"ש בשם הריטב"א דאין מדבריו ראי' דהוא חולק על כל הפוסקים והם סוברין דחייב לשלם הכל מ"מ נראה פשוט דלא אמרו שקיבל המוכר אחריות רק מה שתלוי בו דהיינו לשבע שלא נפרע אבל נגד שובר הנמצא דפטור הבעל משום דתפס אחריות כה"ג מאן לימא דקבלה עלי' ואף דאמרינן דחזקה שלא מכרה שטר פרוע וכמ"ש גם הש"ג בלשונו הביאו הש"ך ס"ק ק"ט שהרי בחזקת שאינו פרוע מכרה לו מ"מ כיון דהשובר מכחיש ואף אם לא תודה פטור כמ"ש לא נאמר דודאי מכרה קודם ואח"כ קיבלה הכתובה וחייבת לשלם הכל דכמו דהשובר הוי ספק נגד הבעל שמא פרע קודם ה"נ נגד האשה דהשובר מעיד שנפרע קודם וא"כ אינה חייבת רק דמים שקיבלה ודו"ק

סעיף כ"ג. שטר על שמו. עיין פ"ת ס"ק י"ז הביא דברי הנאו"ד בנידון דראובן נשא ונתן כתב שהתחייב א"ע שבאם שתעדר אשתו קודם לו מחויב להחזיר ליורשי' שיש לה מבעלה הראשון הנדוניא שהכניסה לו ומסר זה הכתב ליד בני האשה ואחר כמה שנים נפטרה האשה ובאו בני' לתבוע אותו שיחזיר להם הנדוניא כפי הכתב שיש בידם והוציא ראובן כתב מחילה מאשתו שמחלה לו הכתב מה שנתן לה בעת נשואין ופסק דאין במחילה זו כלום מאחר דראובן לא נתחייב לה רק לבני' כמו דמצינו בנושא אשה ופסק לזון בתה ה' שנים דאין ביד האם למחול כמו שמבואר באה"ע סי' קי"ד דלא נתחייב לה רק לבתה וה"נ הרי לא נתחייב לה רק לבני' דלא כמו שרצה אחד לפקפק מדכתב ליורשי' משמע דיורשים אותה והזכות שלה (בפ"ת כ' דהמפקפק דקדק לשון להחזיר ולהכניסה ואינו שם) והביא מלשון מקשקש לי' בזוזי דאף שהוא של הראשון נתחייב להשני כמ"ש בפ"ת ה"נ אף דבאים מכחה החיוב שלהם והנה ראי' זו דחזקה אכן אין צריך לראי' דבלא"ה אין לדקדק לשון יורשי' ואך נבא על שאר דבריו אשר נראה שיש לעיין בהם והנה מ"ש בהכתב מחויב להחזיר צ"ע דאין זה לשון חיוב כלל עיין קה"י חלק לב"א אות שע"ז בשם מהרד"ך דלשון אחזור ואשיב אינו לא לשון חיוב ולא לשון סילוק וגם שכתב בלשון אני מחויב להחזיר הרי כל שאין גופו מחויב קודם ולא קיבל עליו אחריות על גופו לא נתחייב עיין קצה"ח סי' ר"ה דברי הרא"ש ובקצה"ח סי' ר"ג בשם מהרי"ט ועיין מ"ש בסי' ס' ולשון חייב להחזיר אין בו חיוב הגוף ובמה נתחייב ואכן מסתמא נכתב שיהא באופן המועיל לכן לא נדבר מזה ואך בעיקר הדבר שכ' דלא מהני מחילתה צריך לי עיון הרבה שמדמה זה להך דהנושא דפסק לבתה וה"נ החיוב לבני' ואיך יהי' הדין אם יגרשה וכי יאמר דאם יגרשה לא יצטרך להחזיר לה הנדוניא דהרי ודאי הוא בחיוב כתובה שצריך להחזיר לה ואם יאמר דאף אם יגרשה ומחזיר לה הנדוניא וכי יאמר דאם יצטרך ליתן שנית לבני' דהרי נתחייב להם ואף אם יהי' איזו לשונות מסופקים פשוט דזה בכלל הא דאיתא בסי' ס"א סעיף ט"ז דאין הולכין אחר הלשון רק אחר הכונה וא"כ ע"כ לא יצא מרשותה רק הכונה שלא יירשנה בעלה רק יורשי' וגם לשון להחזיר לא שייך אם נתחייב לבני' והי' לו לכתוב דנתחייב להם סך כו"כ רק פשוט דאם יהי' הנדוניא תחת ידו יתן להם אם יהי' מה להחזיר ואם מחלה אין לה בידו שום נדוניא ליתן להם גם יש לעיין לשון דמחלה הכתב אם מהני זה למחילת ממון. סוף דבר דין זה צ"ע לפענ"ד

סימן סח

והוא שיהיו עשוים בערכאות. ראיתי בעוה"ר הרבה רבנים גדולים שהחזיקו הטאבעלי למוחזק וכבר עוד כשהייתי עלם בן ט"ז סיפר דיין אחד על שם גדול לפני מורי הרב הגאון החסיד מוהר"ר ש"א אבד"ק דק"ק חיראב זללה"ה שאמר כי ע"י טאבעלי הוא מוחזק ומוציא מחזקת מרא קמא ונאנח ע"ז ועתה ראיתי כי כל הרבנים פוסקים כן והוא עולבנא דדייני ונעשה להם זה ביען כי ידוע שאין להעמיד הדין על תילה ובודאי יסרב ולא ישמע לכן לא מיחו בזה ואכן ודאי הוא גזל גמור ואין להשגיח במה שלא ישמעו והרי הם מחזיקים ידי עוברי עבירה להחזיק ידם. ואעתיק כאן חשובה שמצאתי בתוך כתבי אשר השבתי זה כשלשים שנה ויען כי קצת שייך לכאן אעתיקהו פה וזה לשונו: נשאלתי בנידון ראובן ושמעון עשו מסחר עם לוי לקבל כל מה שתוציא הפאבריק שלו איזה זמן ועשו עמו שליסצעטיל גם נתנו וועכסיל לקיום המקח ואח"כ נצמחו סכסוכים ביניהם וערכו ראובן ושמעון פראצעס על לוי על חזקת הוועכסיל שבידו ולוי מכר הוועכסיל ע"ס שנים עשר מאות כתרים עסטרייכישע ליהודה וערך יהודא הוועכסיל בערכאות וע"י רובי הוצאות וגם ריבית שפסקו בערכאות עד שעלה לסך שלשה אלפים כתרים ולכן עשה יהודה טאבעלי על בתים של ראובן ושמעון ע"ס הנ"ל ואח"כ נפטר ראובן פתאום ומכר יהודה כל החוב ליששכר ואח"כ מת יהודה סוף הענין כי שמעין היינו השותף החי התפשר עם לוי ויששכר ליתן להם סך שלשה עשר מאות כתרים ועתה הוא תובע לאלמנת ראובן שתשלם לו חצי והאלמנה טוענת שמא לא הי' בעלי מחויב ע"פ דין ושמא פרע ובפרט כי לוי ויששכר נתרצו לדון אח"כ בדיני ישראל ולמה לא ירדת עמהם לדין שמא היית זוכה ושמעון טוען כי ירא שמא יתחייב בדין יותר ולטובה עשה שנזדקק לפשר עמהם ודנו בזה הרבנים מובהקים אב"ד מק"ק ברעזוב ומק"ק יאשיניצע וכתבתי אשר לפי דעתי האלמנה פטורה ואך נשאלה שאלה זו גם להרב הגאון מוהר"ר ליבוש הארויטץ ז"ל מק"ק סטרי והוא השיב כי האלמנה מחויבת לשלם רק ישבע שמעון השותף כמה הוציא ומשלם חציה ונשלח אלי תשובת הרב הגאון ועיינתי בה ואני על משמרתי אעמוד ואכלול כל תשובתי על תשובת הרב הגאון הנ"ל

והנה הרבנים הנ"ל דנו בזה ע"פ ג' ספיקות שנפל בזה הענין הא' על טענת האלמנה שמא פרע בעלה ב' שמא לא הי' מחויב ג' שמא הוי כפורע חובו של חבירו שלא מדעתו אכן עיקר טענות של לוי ויששכר והשליסצעטיל