אבני החושן חלק א רלח

שחכמים חזקוהו דאינו נאמן שוב ודאי אין פורע ולפ"ז נראה כאן דודאי אם השליש מסופק מי הפקידו אז שפיר כ' השע"מ דמסתמא המלוה הפקידו אבל אם השליש אומר דהי' איזה ענין לכן השלישו בידו ואינו זוכר בודאי איתרע החזקה כמו בסי' מ"א דשמא סמך הלוה על מה שהשליש מלוה את השטר כן נ"ל

לסעיף ד'. אם יטענו היורשים על שטר וכו' שלקחו למשכון טענתם טענה מיהו אנן לא טענינן להו. כ' הש"ך ס"ק י"ג משום דלא טענינן להו מילתא דלא שכיחא דאין שכיח להלות על שטרות שאין יכול לגבותן וכ' דלפ"ז אם הם כתובין בענין שיכול לגבותם טענינן להו וכל האחרונים תמהו דמבואר בש"ך סי' ע"ב ס"ק קמ"ג וקמ"ח דאף בשאר מטלטלין אין טוענין להם והנחה"מ כ' שם דאיירי כאן דאין תובעין רק רוצין לתפוס השטר ואין זה מוכרח והוא לשיטתו סי' ס"ד עיין מ"ש שם ומהש"ך ודאי משמע דאף באין רוצין לגבות לא טענינן להו והי' נראה דשטר שיכולין לגבות בלא כתיבה לכן טוענין להו דאף לקוח יכולין לטעון ואך דא"כ למה הוצרכו לטענת משכון נטעון להו לקוח וגם הרי הש"ך ס"ק י"ד כ' דלטעם הרא"ש משום דלא שכיח א"כ לפי הסוברין דטענינן להו אף מילתא דלא שכיח טענינן להו וזה ודאי קשה דכי עדיף מחפץ דשכיח דלא טענינן להו דבלא אפשר לגבותם מיירי והי' אפשר קצת לומר דלפי מ"ש המחבר סי' ס"ו סעיף י"א דנאמן הלוקח לטעון שטר כתובה הי' לי ואבד וה"נ טוענין ליתומים במיגו דשטר כתובה הי' לאביהם לולי דלא שכיחא ואך א"כ למה לא נטעון לקוח וכבר כתבתי לעיל סי' ס"ד דאיירי בהלוה כופר דאל"כ בלא"ה אין טענת היורשים כלום דהרי המלוה יתן שובר להלוה ויצטרך לשלם לו ואך אם היו הב"ד טוענין ע"כ יצטרך המלוה לפשר עמם וגם זה צ"ע למה לא יהי' המלוה נאמן נגד הלוה שאבד וצ"ע והשע"מ כ' דאיירי בחוב ידוע ואך בדרישה סי' ס"ד משמע דבחוב ידוע בלא"ה טוענין להם עיי"ש. עיין סי' ס"ו סעיף י"ז

לסעיף ט'. המוצא שטר בכלי בחי' ס"ק ד' הבאתי מ"ש בחי' לאה"ע סי' י"ז דבמציאה אין שייך למיזל בתר רוב כמ"ש הפ"י דמ"מ לא אבד אלא אחד והוא ג"כ מהרוב כעת ראיתי בס' מנחת פתים שהביא דהנו"ב כ' כן בכמה מקומות ובס' הנ"ל תמה דבב"ב (ד' כ"ג) דהש"ס פריך גבי נמצא בין שתי שובכות דניזול בתר רובא דעלמא ויהא שלו וכי השתי שובכות אינן מרובא דעלמא וכן בקרא דוהי' העיר הקרובה דפריך וליזול בתר רובא דעלמא וכי עיר הקרובה אינו מהרוב ואני כבר כתבתי שם לברר הענין דהיכי דמשונה המיעוט מן הרוב שפיר אמרינן דמרובא פריש וכאן בשובכות דרוב יונים הם הפקר ומעכו"ם שפיר פריך דנימא מרובא פריש ובעגלה ערופה אף דשם כתבתי דזה כונת הכ"מ דמתרץ דברי הרמב"ם דלא העתיק תי' הש"ס ביושבת בין ההרים מהאי טעמא עיי"ש ולק"מ ומ"מ בלא"ה י"ל דהרי במה שיש לומר עכשיו הרי אנו אומרים אסורא ברובא איתא וכן כאן דאנו אומרים הרוצח הוא בעיר הקרובה שפיר פריך דנימא דהוא במקום אחר ברובא דעלמא ולפי שהוא רק לפלפולא אין ראוי להאריך: סימן סו

אותיות וכו' אחד מכר לחבירו חילוף כתב הנהוג והי' בו מום היינו כי לא הי' יכול להעריכו בערכאות כי הי' הסטעמפיל ישן ולוקח לא ידע מתחילה מזה וביני ביני העני הלוה ורצה הלוקח לחזור והמוכר טען כי יכול לתקן שלא יהי' סטעמפיל שטראפע ולהשוות עם הערכי בדבר מועט. ולמדתי דין זה מן ס' שערי משפט דאין הלוקח יכול לחזור בו דהא מום שאינו בגוף המקח רק מבחוץ יכול לתקן לקיים המקח כמבואר סי' רל"ב סעיף ה' וה"נ זה מום מבחוץ דאם הלוה יפרע א"צ להעריכו ואף דלכאורה הי' אפשר לומר דכ"ז דלא תיקן לא נתקיים המקח ולא יועיל מה שרוצה כעת לתקן ואך הרי בסי' רל"ב הנ"ל למה לא יוכל הלוקח לחזור וע"כ דמיד נתקיים המקח בתנאי אם המוכר יתקן

שם בכתיבה ומסירה. עיין פ"ח ס"ק א' בנידון שטר שאין יכולין לגבות מהלוה בלא תפיסה דהוא משטרות דלא קרעינן לי' ולא מגבינן בי' ונשאל אם המלוה מכר שטר זה למי שהי' חייב להלוה אם מהני מה שהוא כבר תפס והשיב דלא מהני מה שתפס דאל"כ לא שבקת חיים וכן מסברא דאין להלוקח שום תביעה כ"ז שלא יבורר שהלוה חייב להמוכר ע"כ והשבו"י חולק וכ' דכל מה שיש להמלוה כח יכול ג"כ למוכרו עיי"ש ודברי השבו"י תמוהים בעיני דאיך יכול הלוקח לתפוס מספק ולגזול מספק וזה הוא הדין דספק מלוה ישנה דקאמר בש"ס כיון דתפיס ממון בספק משתבע נמי מספק ומבואר בב"מ דגזלן הוא ובשלמא המלוה עצמו שאומר בברי שמגיע לו מהני תפיסתו אבל אחר דספק לו איך יחפוס ואף אם כבר חייב להלוה אין לך איני יודע אם פרעתיך יותר מזה וגם ה"ז תופס לב"ח במקום שחב לאחרים ואף התומים שכ' דאף אחר יכול לתפוס מכח קים לי ויאמר דלפי אותו דיעה אין אני חב לאחרים כבר חלקו עליו דאין לך חב לאחר יותר מזה שהוא פטור מכח קים לי והוא תופס ממנו ואך כאן אף התומים יודה דבשלמא החם יודע מאיזה טעם תופס אבל כאן דאין המלוה נאמן כלל שחייב לו מאיזה טעם יתפוס וגם תימה בעיני דלא ירד כלל לפלפל אי חל המכירה ובעניי נראה דלא חל המכירה כלל והוא ש"ס מפורש דכל ממון שאין יכול להוציאו בדיינים הקדישו אינו קדוש וה"ה שאין יכול למוכרו והוא בכלל דברי החו"י שכ' דלית לי' שום תביעה כ"ז שלא יבורר שהלוה חייב להמוכר. ונאמן עלי החו"י שכ' שיש בידו חלי תלים ראיות מהש"ס אף דהשבו"י כ' עליו דלא מצא שום ראי' ולפמ"ש נראה דודאי נמצא ראיות הרבה ובתשו' אחת הארכתי הרבה דאף דבר שלא בא לעולם הוי דכ"ז שלא תפס אף לזה עצמו אין לו שום זכות כמו דאין לו זכות בקנס וכדומה ואף דמצינו פ"ק דב"מ ואי אמרת תקפו כהן אין מוציאין מידו למה נכנס לדיר להתעשר נמצא פוטר ממונו בממונו של כהן משמע דאף קודם התפיסה יש לו זכות כבר כתבתי בחי' יו"ד ה' בכור לתרץ שיטת הרמב"ם וא"כ ל"מ לפי שיטת הרמב"ם דפסק דתקפו כהן אין מוציאין ומ"מ נכנסין לדיר הרי דאין לו שום זכות במה דמועיל חפיסה ואך אף לשיטת שאר פוסקים הרי מסיק הש"ס דאין יכול להקדיש ולמכור והנה שם הארכתי וכאן אמרתי דראוי' לקצר כי הוא רק יגיעת בשר ופשוט דדברי החו"י נכונים וברורים

סעיף ז'. שטר הקנאה העשוי בגופן של עכו"ם הרי הם כשטרות שלנו. הפ"ח הביא בשם רע"א שתמה ע"ז דהא שטר קנין לא מהני בערכאות כמבואר בסי' ס"ח וכן תמה השע"מ ונראה דודאי איירי בהמלוה מסר להלוקח שטר זה והרי מבואר לעיל בש"ך ס"ק י"א דאף באין עליו עדים קנה ורק כתבו ותנו לא מהני וכאן לא השמיענו רק דא"צ לה"ק רק לשונם ג"כ מהני ואכן כמדומה לי שבתשו' רבינו בצלאל סי' ל"ג (בש"ך ס"ק י"ט דכ' סי' ל"ו ט"ס) מביא תשו' הרשב"א דאף בבא מידם ליד הלוקח מהני ואינו כעת לפני

סעיף י"א ולא רצה לשבע חייב לשלם. הסמ"ע ס"ק ל"א כ' בשם המ"מ דחייב לשלם כל דמי השטר וראיתי בס' מקצוע בתורה חולק עליו דכמה אנשים אין רוצין לשבע אפי' באמת וא"כ אין ראי' שנפרע ובשביל שכובש אח השבועה הוי רק ככובש עדותו והנה לא ראה דברי הקדמונים שהבאתי בחי' ודברי הש"מ דהוי כמקבל