אבני החושן חלק א רלא

ופשוטים דלא שייך כאן חזרה דהרי כן הי' התנאי ביניהם שיכתבו ג' שטרות והיינו משום שהי' בהשטר דברים שיש בהם זכות לראובן ודברים לזכות שמעון לכן הי' צריך שיהי' שטר לכ"א בידו שאם יהי' ביד אחד חשו שמא אם יבאו לטענות אם יהי' לו חוב יטמין השטר וליותר תוקף שמא יאבד אחד שטרו נתנו אחד ליד שליש ללמוד ממנו וא"כ אין כאן אחרון ואם הי' חזרה היו כותבין שלשה שטרות כפי החזרה וא"כ ודאי הסופר טעה והולכין אחר שנים וזה ברור בלי פקפוק

לסעיף ח'. וכ"ש דאמרינן בשובר יד בעל השטר (היינו השובר) על העליונה. בחי' כתבתי דהיינו שובר של פרעון אבל בשובר שכ' שמחל לו דנרים אין בכלל רק שני דנרים. והנה בש"ך ס"ק כ"ו כ' דאם נתן לו שטר חיוב אין הולכין רק אחר פחות שבלשונות כיון דאין המקבל טוען ברי לא מהני תפיסה משמע אם טוען ברי מהני תפיסה צ"ל דאיירי בנתחייב לו מקודם אבל אם כל החיוב הוא מחמת השטר אפי' ברי לא מהני דהרי לא קנה רק מה שהשטר מחייבו. שוב מצאתי בס' מקצוע בתורה שתמה על הש"ך אך לכאורה קשה מהך דהשואל דאושלן מרא למרפק פרדסי דרפיק כל פרדסי דאית לי' וכתבו התוס' כיון דמוחזק אכן בתוס' ב"ב דחו זה וכן מצאתי שם בש"מ ב"ב (ד' ס"א) בשם כל הקדמונים דגרסינן שם פרדסאי ר"ל פרדסי שלי ולשון זה משמע כל הפרדסים שיש לו (ולי נראה דגם פרדסי בפחת תחת הסמ"ך ר"ל פרדסי שלי) אבל למרפק פרדסים אה"נ דלא משמע רק תרי ומספק אין יכול להחזיק מרא של חבירו

ועיין בפ"ת ס"ק ח' הביא דברי השבו"י בנידון אם שנתנה לבנה מתנה בשטר וכתבה לו דנתנה לו עבור חלק בכורה ואח"כ אומרת שטעתה והיתה סבורה שבכור יש לו חלק בכורה בנכסי אם ופסק דאף דנתבטל השטר מ"מ הדין עמה דשטר ושוברו עמו כיון דמבואר בו שהוא עבור חלק בכורה וזה פשוט ואך תימה בעיני מה שפסק דהאם תקבל בחרם למה תקבל בח' דאף נתכונה למתנה לא קנה ואולי הי' גם שם עוד קנין חוץ מהשטר גם קשה דקיי"ל דאין בן מטיל חרם על אב ואם

לסעיף י'. הרבה מהמפרשים. עיין פ"ח בשם הגאון כנסת יחזקאל ביעקב שנתן לבנו ראובן חצי בית במתנה מוחלטת ואם ירצה ליתן ליורשי יעקב סך כך יהי' גם חצי השני שלו והי' לו עוד שני בנים חוץ מראובן הנ"ל וטענו הם דיורשי היינו רק הם לבדם חוץ מראובן ומגיע רק להם הסך וראובן טוען כי מגיע גם לו שליש והנה אם אין ראובן מסלק להם פשוט דהחצי הבית שייך לכולם וגם לראובן שליש שלו וכ' דבש"ס אמרינן דדייקינן לישני יתירי והב"י סי' ס"א כ' דהרשב"א כ' דאין כת בידינו לדייק לישני יתירי ומ"מ בכמה תשו' וכן ברשב"א עצמו מצינו שדרש לישני יתירי א"כ הוי ספק ואזלינן בתר המוחזק וה"נ יש בשטר לישני יתירי דלא הי' צריך לומר רק ליתן וידוע דהיינו ליורשיו דאלא למי יתן ומשמע מלישני יתירי דכ' ליורשי דלא יתן רק לשמעון ולוי ורק נחזה מי הוא המוחזק והרי הבית בחזקת היורשים ואכן אם הוא דר בהבית אחר מיתת אביהם ג' שנים הרי הוא מוחזק ונוטל עמהם שליש ע"כ וכל דבריו לא זכיתי להבין מ"ש דיתן הי' ניטל שליש אבל ליורשי הוי לישני יתירי ובעניי לא אבין חוץ די"ל דאין דרך ב"א לכתוב שיתן ולא יפרש למי יתן וגם הא מבואר שם דכתוב בשטר דראובן צריך שיאמר רצונו קודם מיתת אביו ע"ז כתוב בשטר שהמעות לא יתן לאביו רק ליורשיו ואך לכאורה הי' אפשר לומר בהיפך דלשון יתן משמע רק לשמעון ולוי והוא לא יקבל חלק מסך הזה דאם גם הוא יקח א"כ לא יתן כל כך ואך צוה למשל ליתן מנה אם יטול הוא חלק לא הי' נותן רק שני שלישי מנה וא"כ מלת ליורשי לטפויי אתא שגם הוא יקח כיון דירושה הוא ואך הרי כ' דהוי ספק א"כ אין נ"מ אם יתור הלשון משמע כך או כך ובעיקר דבריו דכ' דר שלש שנים הוא מוחזק הוא תימה בעיני וכי מצינו תפיסה בקרקע וגם משום מיגו לאו תפוס הוא ועיין תוס' ב"ק (ד' קי"ב ע"ב) ד"ה אבל דאף בחזקת ג' שנים הוי בחזקת יורשים ומה דנאמן במשכנתא במיגו כ' הש"ך משום דהוא בגוף הקרקע ובשכירות יש מחלוקת אי מהני מיגו גם בל"ז לא אבין דע"כ איירי דראובן אמר שרצונו בבית עוד בחיי אביו ויחן הסך כפי התנאי וא"כ אין להם שום שייכות בקרקע רק מעות הוא חייב כדאמרינן ספק אילן קדים קוצץ ואין נותן דמים ה"נ אין הספק בקרקע והוא מוחזק אמת אם הי' אומר אתר מיתת אביו אם הי' מתנה כך י"ל דיכולין הם לומר דאין מחויבים ליתן לו הבית כ"ז שאינו נותן הכל ונקראו מוחזקים אבל כאן הרי עדיין בחיי אביהן נסתלקו מן הבית ואך לי צ"ע כמו שכתבתי דלשון יתן משמע דיתן להם ואין לו חלק בזה ואכן דבריו צע"ג לפענ"ד

סימן מג

לסעיף כ"ג. בשל ראובן כתוב בחמשה בניסן ובשל שמעון כתוב ניסן סתם נותנין אותה לראובן דשמא שטרו של שמעון הי' בסוף ניסן. בפ"ת הביא דברי הגאון רע"א כ' דהרא"ה כ' דה"ה אם בשטר של המלוה הי' כתוב ה' ניסן ושל הלוקח ניסן סתמא טורף מהלוקח והקשה רע"א דמנין לו דשאני כאן ששניהן באין לטרוף ואין מוחזקין זה עדיף אבל שם דהלוקח מוחזק מנ"ל והניח בצ"ע והביא עוד דברי הר"ן וה"ה ויתבאר לקמן ואך נדבר מזה דנראה דדברי הרא"ה מוכרחים בסברא דאל"כ כל לוקח יפקיע שעבודו מב"ת המוקדם כגון דיקנה בסוף אלול שנת פ"ת ויכתוב שנת פ"ח סתם ושוב לא יגבה עוד הב"ח שלוה מקודם תחילת תשרי וגם יכתוב שטר בלי זמן כלל דמה לי אין בו זמן או יש בו זמן משנה זו וגם לפי דברי הש"מ שהבאתי בחי' שכ' בדין הש"ע בשני מלוים הקשה למה לא יחלוקו ראובן ושמעון כיון דספק הוא ותי' דיש בו רעותא וי"ל דבכונה כ' ניסן סתמא כדי שיטול חלק וזה שייך גם בלוקח נגד הב"ח וכמ"ש (ורק הר"ן כ' טעם אחר דלא חל חיובו רק משעה דמוכח מתוכו) והנה בחי' רע"א הביא דהר"ן וה"ה כתבו דב"ח שבא לגבות מלקוחות ויש שני לקוחות בא' כתוב שקנה בה' בניסן ובשני כתוב בנימן סתמא דגובה מזה שכ' בו סתם ואין יכול לדחותו לבן ה' ניסן משום דזה רק תקנה דאין גובין ממשועבדים במקום שיש ב"ח לכן עליו לברר שהוא מוקדם משמע ג"כ משום דשעבודו עליו אבל כאן דשמא הלוקח קנה קודם ודנין על עיקר השעבוד מנ"ל ע"כ ואני לא אבין דהרי אף הלוקח שכתוב בו ה' ניסן שעבודו עליו אף דקנה קודם דרק משום תקנה אין גובין א"כ למה גרע הך דניסן סתם ומה לי ב"ת ולוקח דשניהם יש לדון על עיקר השעבוד או שני לקוחות דשניהם תקנה וע"כ דג"כ משום רעותא הוא ואף דכתבתי בחי' דהר"ן סובר דאין זה רעותא כ"כ מ"מ קצת רעותא הוי וגם בחי' בארתי דע"כ הש"ע לא. סבר כטעם הר"ן שכ' דאין שעבודו רק משעה דמוכת מתוכו דא"כ איך דוחים אותו הלקוחות של אייר וגם יש לעיין אי בלקוחות ג"כ לא נאמר דלא חל שטרו עד סוף ניסן ואם קנה בלא שטר ובלא זמן ודאי גובין ממנו וכמ"ש דא"כ יתן המוכר להלוקח שטר בלא זמן ובלא"ה לדינא פשוט דאין לדחות דברי הרא"ה

סימן מד

לסעיף ה'. ואם יש בשטר מחקים וכו' ואם הי' בזמן הוי כשטר שאין בו זמן. ר"ל ולעיל סי' מ"ג, סעיף א' מבואר דשטר שאין בו זמן גובין בו מב"ח ולכאורה צ"ע דילמא במקום המחק הי' כתוב בו חובתו דבעהש"ט ומחקו וכתב שם זמן ולא הי' זמן בתחילה וא"כ