אבני החושן חלק א רכו

קט"ז לכאן דהכא הערב במקום המלוה קאי וזה פשוט ואך הד"מ קאי בשיטות הרמב"ן והרשב"א ופשיטא דנכון עמו והרי כן כ' הרשב"א בפירוש העתקתי דבריו בס"ק הקודם דמיד שפרע הערב נעשה השטר נמחל שעבודו ופשיטא דלא מהני מה שכותב לו אח"כ התקבלתי ובפרט קבלתי דמי החוב דזה לא מהני כלל וא"כ ודאי דעת הר' יונה כן כמ"ש בס"ק הקודם דכ"כ הרשב"א בשמו וא"כ ודאי דברי הד"מ ברורים בלי שום פקפוק ותימה בעיני שהש"ך ס"ק י' השיג על הב"ח ודבריו ברורים גם התומים כ' דלהר' יונה כיון דכל כתיבת התקבלתי שלא יוכל לטעון פרעתי לכן מהני אף בכתב לו אח"כ והרי לך דברי הרשב"א בשמו להיפוך וגם לפי מה שבארתי ס"ק הקודם אין שום סברא דיהני אח"כ והנתה"מ ס"ק. בנה יסודו על דברי הסמ"ע וכבר בארתי שיראה כל מעיין כי הניחו לי מקום להתגדר בו ודברי באמת וצדק ולא רציתי להאריך בכל דברי האחרונים באשר כל מעיין יראה שאין צורך וגם מה שחולק הנתה"מ על הב"ח והש"ך במה שכתבו דלהרמב"ן דבהתקבלתי יכול לטעון פרעתיך וכ' דבחי' הרמב"ן מבואר להיפך לבי אומר לי דזה מפני שלא ירדו האחרונים להחילוק בין מלת התקבלתי לקבלתי ממך דמי החוב אבל ודאי דהרמב"ן כ' דבקבלתי ודאי יכול לטעון פרעתיך אבל התקבלתי דכונת התקבלתי שכתבו הקדמונים ר"ל שנותן לו כחו וזכותו בהרשאה או בכומ"ס בזה ודאי אינו יכול לטעון פרעתי וזה ברור וא"כ ודאי מ"ש הנתה"מ בשם הרמב"ן דלא יוכל לטעון פרעתי היינו בהתקבלתי ודו"ק

ו) ה"ז גובה מלקוחות. הנתה"מ ס"ק ו' הביא דהג"ח הקשה על הרא"ש דכ' דהלוה מודה שהוא ערב א"כ יהא נאמן במיגו שלא ציוה לו להיות ערב ותי' דיצטרך לטעון שתי טענות דאף שלא ציוהו מ"מ ערב שפרע חייב לשלם לו ויצטרך גם לומר פרעתיך והנה אין סברא זו מוסכמת והנתה"מ עצמו וכן השע"מ כתבו כמה פעמים מיגו שיוכל לטעון שני טענות וכאן בלא"ה נראה דלק"מ דהרא"ש כ' זה לשיטת הרשב"ם ולדידי' הרי יכול המלוה לכתוב אח"כ קבלתי ויהי' מלוה בשטר ואין כאן מיגו ואך לא זכיתי להבין למה עשה הג"ת קושייתו בדרך זה שלא ציוה שיהי' ערב ור"ל שנעשה ערב בלי ציווי ולמה לא הקשה בפשוט דיאמר שלא נעשה ערב כלל וע"ז לא יועיל תרוצו וגם מ"ש לא יועיל לתרץ זה וצ"ע

סימן קלא. א) או שכתב ביני שיטי. הסמ"ע ס"ק ט"ו פי' דהיינו שהי' כתב העכו"ם והב"ח חולק הביאו הש"ך ס"ק י' (רק בערכאות מהני) וכן הסכים התומים וכ' דלא תהא כזאת בישראל רק כ' לחלק דבשיעור החוב נאמן שנתן כיון דהשטר בידו ולמה הי' לו לעכו"ם ליתן השט"ח להערב עיי"ש ולא הבנתי דבריו דהא כאן איירי דהלוה כבר פרע ויש בידו שובר א"כ ודאי דידע העכו"ם שאם יתודע מהשובר יצטרך להחזיר בחנם ועשה קנוניא עם הערב ופשוט

ב) וה"ה בכל ערב לעכו"ם בשביל ישראל אפי' העליל העכו"ם וכו'. השע"מ הקשה על תשו' הרא"ש דין אחד שנכנס ערב לעכו"ם בשביל קהל ותפס העכו"ם שטרות מהערב והי' הפסק שהקהל מחויב לפצותו ונתרשלו הקהל ועי"ז העני הבע"ח ואתר שפדה ראובן השטרות לא הי' יכול לגבות מהם ותובע מקהל הפסידו ופסק הרא"ש דהוי רק גרמא ופטורים והקשה השע"מ דהא אף מעלילה חייבים לפצות אף דהוי רק גרמא ע"כ ופשוט דלק"מ דאין זה כלל והלוה מחויב לפצות מה שהפסיד בשביל הערבות וכאן אף אם יתפסו הקהל עצמם שטרות ובא כה"ג לידי הפסד אין הקהל חייבין במה שהעני בעלי החובות דלא: עשו מעשה בגוף השטר והלוה חייב ליתן מה שיקבל העכו"ם כאלו קיבל הוא גם בלא"ה אין זה הפסד שבא על ידם דהרי בענין הערבות הי' יכול לפדות השטרות מיד וכי משום שהקהל מחויבים ליתן אותן המעות להעכו"ם לא הי' לו ליתן ולהציל שלו

ג) אפי' העליל העכו"ם. השע"מ חידש דאם מת הלוה אין היורשים חייבים לפצותו מעלילה דהרי הרא"ש יליף זה מהא דזבין ארעא אמיצרא דחבירו לעכו"ם דחייב לסלק מאתו כל היזק הבא לו מעכו"ם ומבואר לקמן סי' קע"ה דאף אם קבל עליו בנו פטור וה"ה הכא ע"כ ולפענ"ד לא נהירא דשאני התם דהוא רק קנסא ולא קנסו בנו ועיי"ש בנתה"מ בחידושים דאף בקבל עליו לא הי' קבלתו רק מטעם קנס אבל כאן דאנן סהדי דלא נכנס לערבות רק ע"ד שהלוה יסלק מאתו כל היזק א"כ אין חילוק בינו לבין בנו גם ממה שהוצרך שם הגאון המובא לטעם דלא בנו משמע דהיכי דאין זה קנס אף בנו חייב ובפרט דהש"ע פוסק שם דלא כהרא"ש ואינו חייב רק בקבל עליו וכאן פסק דאף בלא קבל עליו חייב וע"כ דדינא הכי משום דאנן סהדי כמ"ש א"כ אף בנו חייב ושאר הראיות שהביא השע"מ אין כדאי להאריך בהם כאשר יראה כל מעיין דאין דומה כלל גם מה שהביא מהיתה לו פרה שאולה וטבחוה פשיט דאין זה דמיון דהתם הטעם משום דלאו שואלין נינהו ודו"ק

ד) שאם ראובן מכר שדה לשמעון ובא לוי וקבל אחריות לא נשתעבד. הסמ"ע ס"ק י"ת כ' הטעם דעביד אינש דזבין ארעא ליומא והטו"ז הקשה דהא לא קיי"ל כשמואל דאמר אחריות לאו ט"ס הוא מטעם עביד אינש דזבין ליומא ונראה דגם שם אינו מהסברא ובודאי ליום אחד לא הי' נותן כ"כ ויש אונאה יותר מפלגא ולכן כ' שם רש"י דר"ל דאין חושש שמא יטרפו אותו וסבר דילמא לא יטריפו ואף אם יטריפו יאכל ביני ביני הפירות עיי"ש וזה שכ' הסמ"ע כיון דמצינו סברא זו אף דלא קיי"ל כן מ"מ בערב אמרינן ודאי דלא על אמונתו קנה דלחוש דילמא יטרפו ולא יהי' למוכר לשלם ובספק זה עביד דקנה ליומא בלי ערב ופשוט

סימן קלב

א) דינה כלותה ונשאת. הקצה"ח הביא דברי הרשב"ם גבי הא דדייק הש"ס מדתנן היורש את אשתו אינו חוזר ביובל ש"מ כיורש שוי' רבנן וקשה לי' להרשב"ם דמנ"ל דמחיים הוי ג"כ יורש וכ' דאי מחיים הוי לוקח אפי' לאחר מיתה לא פקע שם לוקח מיני' והקשו התוס' דהא לא הוי לוקח רק לפירות ולמה לא יירש הגוף אחר מיתתה ותי' הקצה"ח כיון דהוא ביד הבעל לפירות וקנין פירות כקנין הגוף דמי א"כ הוי ראוי לאשה ואין הבעל יורש בראוי ואף דגבי בכור אמרינן במלוה שעמו פלגו והיינו דמזכה לאביו כדי שלא יהא ראוי כאן דאין להאשה פירות אין לה מה שתוריש אותו וראי' לזה דאל"כ למה אמרו בהשולח דבן שהי' בידו שדה לקות מאביו והקדיש השדה צריך קרא דהוי שדה אחוזה נימא ג"כ שמקנהו לאביו כדי שיורש אותו אלא ע"כ כיון דקנין פירות כקנין הגוף לא שייך גמר ומקנה והביא הקצה"ח עוד ראי' דלמ"ר כקנין הגוף דמי הוי ראוי דהש"ס דייק מהא דבכור נוטל פ"ש בשדה החוזרת לאביו ביובל ודייק ש"מ קנין פירות לאו כקנין הגוף דאי כקנין הגוף דמי הוי ראוי ע"כ תוכן דברי הקצה"ח והנה מ"ש דשדה שהבעל אוכל פירות הוי ראוי תה"ל כי כונתי לדעתו הרמה וכבר נדפס זה בתי' לאה"ע סי' צ' וכתבתי דהוא מוכרע ממקומו דאל"כ מה כ' הרשב"ם דלא פקע שם לוקח ממנה מ"מ ביובל למי תחזור והרי הבעל יורש ראשון וע"כ דאין הבעל יורש משום דהוי ראוי ורק מה שהקשה דנימא דמקנה אותה להאשה כדי שירשנה כמו בכור במלוה שעמו ותי' דאין יכול להקנות לאשה משום דהוא אוכל הפירות לא יובל להקנות להאשה לא אבין דכי בכור במלוה שעמו אין אוכל הפירות וראייתו ממת אביו ואח"כ הקדישה דלמה לא נימא ג"כ דהקנהו לאביו אין לו מובן כלל דלמה הי' לו שם להקנותו לאביו וכי בלא זה אין יורש אותה