אבני החושן חלק א רכה

רוצה להחזיר ובכה"ג באין שובר חייב הלוה ומדברי הסמ"ע סי' קכ"ט ס"ק ל"ז משמע ג"כ דלא הוי פשיעות מה שלא השביעו גם מה שחולק השע"מ על הסמ"ע דכ' דאין הלוה מחויב ליתן להקבלן והשיג עליו דלקמן סי' קל"א מבואר דחייב הלוה לפצות את הערב אף כשהעליל העכו"ם עיי"ש ולי נראה דיש חילוק בין ישראל לעכו"ם דכיון דידוע דעכו"ם דרכו להעליל א"כ כשקבל לפצותו אף מעלילה נתחייב לפצות אבל בישראל י"ל דלא עלה על דעתו לפצותו מעלילה ואין אדם נתפס על חבירו (וגם בעכו"ם משמע קצת בדרישה דאין חיוב לפצות מעלילה רק הלוה פשע דלא הי' לו לשלם דעכו"ם בתר ערבא אזיל וצ"ע) וכן מחלק שם בין אונס דשכיח לכן ודאי דאין לחלוק על הסמ"ע ובפרט דכן משמע ג"כ מהרמ"א ושאר מחברים ורק זה פשוט דאם הערב פרע בדין באופן שלא הי' יכול להודיע ללוה ולוקח שוברו ודאי הלוה חייב לשלם לו כמ"ש הנתה"מ שם וכן מ"ש הקצה"ח ס"ק א' ודאי נכון גם נראה פשוט דאף אם הערב יודע שפרע הלוה והמלוה נשבע לשקר חייב הלוה לפצותו מטעם שהרי העלילה הי' על הלוה וכיון דהלוה הי' מחויב ופרע הערב חייב להחזיר לו כנלפענ"ד

ג) אם עמד מעצמו ונעשה ערב. משמע מהתומים ונחה"מ דדוקא אם המלוה לא רצה להלות לו בלא ערב חייב הלוה לשלם לו אבל אם שמע מאחד שרצה ללות ואמר הלוהו ואני ערב יכול הלוה לומר הי' מלוה לי בלא ערב ומי ביקש מידך שתערבני ולפענ"ד צ"ע דל"מ להסוברין הטעם בפורע חובו ש"ת דפטור הוא משום דאומדן דעת דנותן בחנם ע"מ שלא לחזור ולהפרע וא"כ כיון דבערב לא אמרינן כן וה"נ כשהי' ערב אף בלא ביקש הלוה ממנו דכיון דנתערב מתחילה לשלם אין סברא דנתן אח"כ בחנם דהרי הי' מוכרת לשלם ובחי' לאה"ע כתבתי דטעם זה נראה עיקר ואף מ"ש הפוסקים הייתי מוצא אוהבים שיפרעו בשבילי י"ל כונתם כן דדרך אוהבים שפורעים דאל"כ הרי יוכל לומר לו צא ובקש אוהבים שיפרעו לי ורק ר"ל דגם אתה מסתמא פרעת בחנם ודו"ק ואף להאומרים הטעם מפייסינא הוינא והי' מוחל לי נראה דזה אין שייך רק במה ששילם עבורו יכול לומר לאו בע"ד דידי את ומי ביקש זאת מידך שתפרע בשבילי אבל בנכנס ערב עבורו תיכף נתחייב לו הלוה אם יפרע אח"כ בשבילו ותדע דהגע עצמך אחד שביקש מראובן שילונו ובא שמעון ואמר אני אלוה לך וכי יעלה על הדעת שיאמר לו מי ביקש מידך שתלוני ראובן הי' מלוה לי ולא הייתי פורע וע"כ יכול המלוה לומר לא הי' לך ללות ממני וה"נ יאמר לא הי' לך להתרצות שאהי' ערב כנלפענ"ד

ד) ואם כתב המלוה לערב קבלתי ממך דמי החוב מהני לי' לגבות מהלוה. עיין בש"ך ס"ק ח' דלהרשב"א והר' יונה ודאי לא מהני מה דכתב לו המלוה לערב התקבלתי שהרי כ' והקנהו לו זכותו והיינו שהקנה לו השטר בכומ"ס ג"כ והתומים דחה דברי הש"ך דאי איירי בכומ"ס למה לי' התקבלתי והא כומ"ס מהני אף בלא ערב ועוד למה כ' הרא"ש הטעם דאי לא כתב התקבלתי יכול לומר דילמא הוא פקדון גבך הא כיון דהרא"ש איירי בנתן לו כומ"ס א"כ לחנם האריך דילמא פקדון הוא גבך דהרי ודאי יועיל התקבלתי ע"ז ועיקר הטעם דיאמר הלוה פרעתי לך כיון דהשטר אינו על שם הערב אינו חושש להניח שטר כזה ולכן דחה דברי הש"ך וגם הנחה"מ הסכים עמו רק חמה על הרא"ש למה כ' דאם לא כתב התקבלתי יכול לומר פקדון הוא אצלך הא בלא התקבלתי יכול לומר פרעתי ובגמר' דאמר דאין נאמן לומר פרעתי הי' לו להרא"ש לסיים דאם לא כתב התקבלתי נאמן עיי"ש שהאריך לפרש פרושים אחרים ותימה בעיני על הנהו אריווחא דאורייתא דאישתמט להו פירוש מלת התקבלתי וש"ס ערוך ב"ק (ד' ה"ד) גבי ר' אבא דשדר את רב ספרא לריב"ח לגבות מעותיו ואמר לו מי כתב לך ר' אבא התקבלתי ועיין לעיל סי' קכ"ב שהארכתי בפלוגתת הפוסקים דיש מפורשים דהוא לשון שליחות שמה שיקבל ר' ספרא הוי כקיבל והרא"ש מפרש דהוא לשון הרשאה גמורה אכן הכל פירשו דהוא כהרשאה רק אינך פוסקים מפרשי כיון דלא הקנה לו אג"ק לאו הרשאה גמורה הוא ואך ודאי לשון הרשאה הוא בש"ס וא"כ ודאי דברי הש"ך נכונים וברורים דהרשאה בשטר צריך להקנות בכומ"ס וזה שכ' דהקנה לו זכותו בכומ"ס ולפ"ז ודאי מ"ש הנתה"מ לדעת הרשב"א דסגי שמוסר לו השטר עיי"ש ודאי לא עלה כן על דעתו וכמו שאבאר ומתחילה אבאר לשון הרא"ש פ' חזקת הבתים בהא דאמרינן התם בההוא לוה דפרע לערב דמשמע שם פשט הסוגיא דאם לא הי' הערב מודה שכבר קיבל מהלוה הי' גובה ומוציא מהלוה ע"י שטר זה וכ' הרא"ש וז"ל פרשב"ם והרי אתה משועבד לי בשטר זה וכו' ושטר שבידו מוכיח שפרע למלוה והר' יונה פירש דמיירי שכתב לו המלוה התקבלתי דאי לא"ה הי' הלוה יכול לומר שמא לא פרעת למלוה ושטר זה הוא אצלך בפקדון או שמא מסר לך ואין שטר נקנה אלא בכומ"ם ע"כ והרשב"א הובא בש"מ שם כ' וז"ל שכתב לו המלוה התקבלתי ונתן לו זכותו הא לא"ה כמלוה ע"פ דמי שהלוה לא נשתעבד להערב וכיון שפרע הערב למלוה נמחל שעבודו וכ"כ מורי הרב ע"כ. והנה בדברי הרשב"ם מבואר דס"ל דערב שקבל השטר יש לו כל דין מלוה בשטר ועומד במקום המלוה גם סובר דאף עדים א"צ שפרע למלוה רק השטר מוכיח שפרע והר' יונה וחלמידו הרשב"א מסתמא שניהם לדבר אחד נתכונו שהרי הרשב"א סיים דכן כ' מורו הרב ופירשו דאיירי בכתב לו התקבלתי וכבר פרשתי דהיינו שנתן לו כת לגבותו ופליגו על הרשב"ם בתרתי חדא דאין השטר שבידו ראי' שפרע ואף אם הלוה אין טוען שהוא פרע מ"מ יכול לומר שמא בפקדון הוא אצלך והוסיף עוד דאף בידעינן שהערב פרע מ"מ אין לו דין שטר דאין שטר נקנה רק בכומ''ס שיהי' להמוצא אותו כח של המלוה ויכול לומר לערב פרעתי לך ורק בהתקבלתי שנתן לו הרשאה לגבותו גובה בו ואך פשוט כאן דאף לשיטת הרא"ש המבואר בסי' קכ"ב דאף בהרשאה בלא הקנה בקנין גמור אג"ק יכול הלוה לדחותו דשמא יבטל המלוה השליחות או ימות כאן דהערב כבר פרע לא שייך כן ואין להלוה הפסד אם יתן לו ודאי מהני הרשאה ותה"ל כי כונתי האמת בדברי הר"י והרשב"א ובחנם נבוכו בזה האחרונים. שוב מצאתי בהשלמה לש"מ ב"ב נדפס עם חידושיי המאירי למס' שבת ושם ראיתי בסוף פ' גט פשוט כ' ג"כ שנ פרושים בהתקבלתי או שנתן לו השטר בכומ"ס או נתן לו הרשאה וכן ראיתי ג"כ שכ' דערב ששילם כיון דליכא חששא לשמא מת אין יכול הלוה לומר לאו בע"ד דידי את ונתתי שמחה בלבי שכונתי האמת

ה) כשכתב לו קבלתי ממך דמי החוב יש מי שאומר דהוי כמלוה בשטר וכו'. הסמ"ע ס"ק ט"ו השיג על הד"מ שכ' דאם כתב לו המלוה התקבלתי אחר שכבר פרעו לא מהני כמו בסי' קט"ז בגבה מלוקח שלא באחריות השיג הסמ"ע ומחלק בין דין זה לדין דסי' קט"ז וסיים דאף לרבינו יונה מהני בכותב אח"כ ובהגהות דו"פ כ' דלהרשב''ם מהני אח"כ וכל דבריו צ"ע בעיני והנה זה פשוט דלהרשב"ם אף אח"כ א"צ לכתוב ורק השטר שבידו מעיד שפרע ויכול ע"י לגבות כמו שהעתקתי דבריו בס"ק הקודם וא"כ ודאי דיעה ראשונה שהביא המחבר שהוא דעת הרשב"ם ורק כבר כ' הב"ח דאף דלהרשב"ם א"צ כתיבה כלל מ"מ לא העתיק הטור והש"ע דעתו בזה דכל הפוסקים פליגו עליו לכן לא העתיק רק היכי דעכ"פ ידעינן שפרע בזה י"א דהוי מלוה בשטר ודבריו ברורים וא"כ ודאי לדידי' פשוט דאף אם כתב לו אח"כ מהני דהרי א"צ רק שנדע דהערב פרע בשבילו ולפ"ז א"צ כלל לחלק בין דין דסי'