אבני החושן חלק א רכג

דמיון דשם במוכר שט"ח והלוה שילם למוכר ולא נתחייב הלוה כלום אבל כאן הרי ודאי התופס חייב לנתפס ולא פטר את לוי רק מטעם דתפס משמעון ותיכף נתחייב שמעון וקצת הי' נראה דאיירי בעכו"ם התופס ותיכף כשתפס נפטר לוי מטעם הפקעת הלואה ואף דכ"ז שלא נפקע חייב כמ"ש הנחה"מ סי' שאח"ז אכן כאן תיכף נפקע ומהדין לוי פטור אכן במרדכי שם מבואר דאף בישראל התופס הדין כן וצע"ג בעיני

ו) מיהו פרנסי הקהל שצוו לצורך המס וכ"א צריך ליתן חלקו. עיין ש"ך סוף הסי' הטעם משום דהם כאפטרופסים וכשותפים ועיין ב"י הביא שני תשו' הרשב"א בתשו' אחת כ' הטעם משום אפטרופסים ובשני' כ' משום דשותפים הם והנה לפי טעם זה משמע דאף מי שאינו מפרנסי קהל ששילם חייבין לשלם לו משום דשותפים הם אכן באמת צ"ע דהש''ך סי' ע"ז כ' דשותפים הם רק ערבים והוי כפורע חובו ש"ח וכן הביא שם הש"ך בשם הרשב"א דאין שותף חייב לשלם לשותפו אם פרע בשבילו ואולי כאן עדיף דהוי כשותפים שלוו לצורך השותפות ולא עיינתי

סימן קכט. הלכות ערב

א) ואני ערב. הש"ך ס"ק ו' הביא תשו' מהרשד"ם שצידד אם כתב כל מי שילוה לפלוני אני ערב וכ' דדמי לאומר כל הזן אינו מפסיד דפטור וה"נ לא הוי ערב עד שיאמר תן לו והנה באומר כל הזן וכו' הוא פלוגתא ביו"ד סי' רל"ב בין הטו"ז והש"ך ועיין שע"מ לעיל סי' קכ"ח וכבר דברתי מזה בחי' לאה"ע סי' ל"ז וסי' ע' וסי' קמ"א ואך באמר כל שילוה לפלוני אני ערב כ' התומים דמהני והביא ראי' מאשר יכנו יעשרנו המלך ועוד ראיות כאלו ולעיל סי' נ' דברתי ג"כ דשם כ' הש"ך דיכול להתחייב עצמו למי שילוה לפלוני ועיי"ש דהבאתי דקשה מהרא"ש בקידושין גבי אומר אדם לבתו קטנה צאי וקבלי קידושיך וכ' דאינה מקודשת מדין ערב כיון דלא דיבר להמקדש עיי"ש מ"ש וכעת ראיתי גם בשע"מ כאן שהקשה מזה אכן בחי' לאה"ע סי' ל"ז הבאתי ראי' ברורה דאף בלא דיבר להמלוה חייב מדין ערב מע"ז ר"פ השוכר את הפועל גבי אמר לפועליו צאו ואכלו ואני פורע דפריך שם הש"ס ובחנוני שאינו מקיפו מי אינו שליחו והאמר רבא תן מנה לפ' ותקנה נכסי קנה מדין ערב והרי שם לא דיבר רק לפועליו ומאי פריך מרבא וע"כ דאין לחלק ותמהתי שם מזה וגם הקצה"ח שכ' כאן דערב צריך שליחות שיאמר תן והרי שם לא אמר לחנוני ואך כעת עיינתי בהר"ן שכ' ג"כ כהרא"ש וראיתי שם בהגהות הר"ם דעל מ"ש הר"ן דלא דיבר להמקדש הגיה שם דלא דיבר באיזה ענין יקדשה ונראה כונתו דודאי אם יאמר אדם לבתו צאי וקבלי מנה מפ' ובזה תתקדש אז שפיר מקודשת מדין ערב אך כיון דלא אמר איך תתקדש לא הוי ערב דאין שייך ערבות רק דמה שיתן לזה הוי כקיבל הוא ושם לא דיבר מה יתן לא שייך דהוי כקיבל הוא וא"כ גם הרא"ש אפשר שכונתו לזה וא"כ ודאי משמע כהתומים דאף דלא אמר להם לאיזה חנוני רק סתם צאו ואכלו הוי ערב ועוד דאם נחלק לאם פרט להם איזה תנוני יקשה כמו דפריך הש"ס שם לפלוג וליתני בדידה בד"א בחנוני ידוע וכו' ולמה מחלק בין אכלי בדינר זה דכה"ג פריך הש"ס למאי דרצה לחלק בין חנוני המקיפו ולכן לולי שאיני כדאי נראה להכריע כהתומים לדינא דבאמר מי שילוה אני ערב משתעבד ודו"ק. ולפמ"ש אף באומר ללוה מי שילוה לך ודו"ק

ב) וי"א דאם הי' לערב מעות של לוה. הש"ך ס"ק י' פקפק בזה והנה אם הוא במקום דשייך שעבודא דר"נ ודאי דחייב לשלם למלוה ולא אדע באיזה אופן השיג הש"ך

ג) כל היכי דבעי קנין. הש"ך ס"ק י"ב הביא דברי רי"ו שכ' הנותן מעות למחצית שכר ונעשה לו ערב בעד השבח אע"ג דלאו מידי חסרי' משתעבד כיון דלאו מצוה קעביד ע"כ ופי' הש"ך דר"ל דהנותן העמיד ערב להמקבל בעד שכר טרחא וכו' אבל המקבל אסור ליתן ערב להשבח וגם אם העמיד ערב הוי ערב שלא בשעת מתן מעות דאינו משתעבד וכמ"ש ביו"ד סי' ק"ע עכ"ל ולא זכיתי להבין ובודאי מה שפי' דהנותן העמיד ערב להמקבל ודאי דזה דוחק גדול חדא דלאו מידי חסרי' לא שייך במקבל דמה לי חסרי' ממון או שמטריח עצמו וגם הסמ"ע כ' דנלמד מכתובה וערב להמקבל א"צ ללמוד מכתובה דכל פועל שהעמידו אצל חנוני חייב לשלם לו עיין סי' פ"ט וסי' קכ"ו וגם למה לו ערב והא הוא מוחזק במעותיו של בעה"ב ואך בעיקר הדבר שכ' הש"ך דהמקבל אסור להעמיד ערב וגם אם נעשה ערב לא משתעבד דהוי ערב שלא בשעת מ"מ לא הבנתי כלל דודאי אם יתן לו ערב שיתן לו בין אם יהי' שבח או לא יש בזה איסור ריבית אבל כאן הא איירי במחצית שכר וע"כ דנעשה ערב אם יתברר שהי' ריוח מה איסור יש בזה ומ"ש דהוי ערב שלא בשעת מתן מעות יתבאר בסמוך והקצה"ח כ' בפשיטות דאם המקבל העמיד ערב להנותן על הריוח שיגיע לו הוי ערב בשעת מתן מעות והנחה"מ השיג עליו וכ' דהא ודאי ליתא דכשנולד השבח כבר הוא תחת יד המקבל עיי"ש ולא אבין השגתו דהרי נתערב עוד קודם שבא ליד המקבל וכמו נתערב על מה שילוה אח"כ ומה בין זה לדין שפי' הש"ך דברי רי"ו שהנותן העמיד ערב ועדיין אינו מגיע להמקבל עד שיטריח וגם אינו מחויב ליתן לו עד בסוף ואז כבר הוא ביד הנותן העיקר כי דברי הנחה"מ לא זכיתי להבין כלל ועיינתי ביו"ד סי' ק"ע ובש"ך שם ס"ק ה' דשם איירי בערב בשביל עכו"ם בעד הריבית וכ' הב"ח דהיינו בקנו מידו וכ' הש"ך דאל"כ הוי כערב שלא בשעת מתן מעות כמ"ש המרדכי בשם הראב"ן ע"כ. והנה מה שפי' כאן הנחה"מ דעדיין אינו מחויב ואח"כ כבר בא ליד המקבל קשה דלקמן סעיף ת' בהגהה דאם לא אחזרנו לך אתן לך כך וכך דהערב חייב ושם ג"כ עדיין לא נתחייב והחו"ד שם כ' דריבית הוי ראוי ומחלק בין ריבית לשכירות מטלטלין ולשון שלא בשעת מ"מ לא משמע משום ראוי והנה שם כ' עוד הש"ך דאם זקף הקרן והריבית חשוב הכל קרן כמ"ש המרדכי בענין המלצר ע"כ וגם זה אין מובן מה לי זקף או לא והחו"ד שם כ' דאיירי בכבר נתחייב ופטרו להלוה לכן חייב ובודאי אין דברי הש"ך משמע כן ודו"ק בכל הדברים הנ"ל ותראה כי אינו בסברא. ולולי שיראתי שלא אכוה בגחלתן של הש"ך והנתה"מ הי' נראה טעמו של הראב"ן דסובר דמה שהי' מרויח זה לאו מידי חסרי' ולכן הערב לא נתחייב וכן משמע במרדכי סוף ב"ב גבי נדונית חתנים דפטר לי' משום דלא חסרי' וכן הוא ברמ"א כאן סעיף ה' בשם יש חולקים שהסכים לזה הש"ך ס"ק ט"ו ואף שהמרדכי שם סיים והעיקר משום דמצוה קעביד אין זה מלשון הראב"ן והראב"ן פוטר הערב אף בלא עביד מצוה וזה שכ' גבי ריבית דהוי ערב שלא בשעת מתן מעות ור"ל דלא הוציא ממון ע"פ אכן המרדכי בעובדא דהמלצר ודאי חולק על הראב"ן וכן רי"ו שהביא הש"ך כאן וסוברים דהיכי דלאו מצוה הוא אף בלא חסרי' חייב או אפשר כיון דאסרי' הקרן מיקרי חסרי' אף על הריבית וביו"ד דאיירי שלא הי' רק בעד ריבית לבד אפשר דאליבא דכ"ע לא מיקרי הוציא על פיו ולכן לולי שיראתי נראה כי דברי הקצה"ח נכונים. שוב ראיתי כן בפ"ת

ד) ואפי' נתן לו ת"כ במקום שלא נהגו לקנות בכך. משמע דבמקום שנהגו לקנות בכך מועיל אף