אבני החושן חלק א רכא

סוף ובכל יום נעשה מלוה והוי כמלוה שלא הגיע זמנה דמ"מ נקנה במעמ"ש וכן כ' התומים רק שמיישב דברי הרא"ש דאיירי באופן שאם לא יגמור מלאכתו לא יצטרך ליתן שכירות כלל עיי"ש וצ"ע בזה דמ"מ נראה דאם נגמר אח"כ המלאכה נתחייב למפרע שכירות של כל יום ויום ומה דמדמה לכתובה שכתבו הפוסקים דכיון דאפשר שלא תבוא לידי גיבוי אין בה מעמ"ש ודאי דלא דמי דהתם אין בה חיוב כלל אבל כאן הוי רק כתנאי ע"מ שתשלם המלאכה

והנה הקצה"ח השיג על הש"ך דבפ' האיש מקדש איתא דבאמרה לו עשה לי שירים ונזמים ואתקדש לך ואמרינן דאי אינה לשכירות אלא בסוף לא הוי מלוה כלל ולא נתחייבה לו עד שיביא לה ואף הסוברין ישנו לשכירות מתחילה ועד סוף כתבו התוס' דאף אם המקדש במלוה מקודשת מ"מ כ"ז שלא הביא לה אינה אפי' מלוה רק אח"כ כשהביא לה נעשה מלוה למפרע ושפיר כ' דעדיין אין חייב כלל ולא נקנה במעמ"ש ע"כ ובמחכ"ת של הקצה"ח נתחלף שכר פעולה היכי שהכלי אצל הפועל בשכר חפץ שהוא בידו דודאי שכר פעולה כ"ז שלא הביא החפץ אין מגיע לו אבל בחפץ שהוא אצלו דאין מחוסר הבאה כל מה שכבר שימש בו או דר בהבית כבר יש עליו חיוב כיון דכבר נהנה וזה פשוט. וזה כבר שהי' בידי ס' אבני מלואים וראיתי בסי' כ"ח הביא דברי אחיו הגאון בספרו קונטרוס הספיקות דשכירות קרקע או חפץ לא שייך לחלק בין ישנה לשכירות מתחילה ועד סוף בין אינה אלא בסוף רק אף אם אינה לשכירות אלא בסוף כבר חל החיוב אף על מה שידור אח"כ וסובר עוד יותר ממ"ש הש"ך וס"ל דיכול להמחות במעמ"ש אף על מה שידור בבית אח"כ דשכירות ליומא ממכר הוא וכבר נתחייב בכל והאב"מ חולק עליו והביא מדברי התוס' שכתבו דאף למ"ד ישנה לשכירות מתחילה ועד סוף מ"מ אינה משתלמת אלא בסוף כדילפינן בא"נ משכיר שנה בשנה ומשמע דלמ"ד אינה לשכירות אלא בסוף לא צריך קרא דשכיר שנה בשנה והרי עדיין צריך קרא לשכירות קרקע ומטלטלין וע"כ דגם בהו שייך אינו לשכירות אלא בסוף ולא אמרינן שכירות ליומא ממכר הוא ע"כ ודבריו תמוהין בעיני דלדבריו כתבו התוס' דשכיר שנה בשנה אתא למ"ד שכירות ישנה מתחילה ועד סוף והוא תימה ועוד מ"ד אינה לשכירות וכו' למה לי קרא דשכיר שנה בשנה וגם תימה לדבריו שבכאן בקצה"ח דאף אי ישנה וכו' אין החיוב כלל אף בשכר חפץ אלא בסוף למה לי קרא דאינה משתלמת כיון דעדיין לא נעשה החיוב ודברי התוס' פשוטים דלמ"ד אינה אלא בסוף י"ל דדייקו מהאי קרא דאינה משתלמת אלא בסוף ע"כ דאין החיוב אלא בסוף לזה כתבו דאף למ"ד ישנה מתחילה ס"ל דמ"מ גלי קרא דאינה משתלמת אלא בסוף וא"כ פשוט דאין מקום לדבריו ואך מ"מ מ"ש בקונטרוס הספיקות דאף במה שלא דר נעשה חיוב ויכול להמחות יש לעיין דמדברי כל הפוסקים לא משמע כן ואף שבחי' באה"ע הבאתי ראי' לדבריו מהא דקידושין (ד' ו') דפריך אילימא דאמר לה ד' בחמש וקידשה בו הא ריבית מעליא הוא משמע דלא קשה לי' איך תתקדש רק משום איסור ריבית ובלא"ה קשה הא אינה לשכירות אלא בסוף ואיך תתקדש ומה לי ריבית או שכירות מטלטלין ואך כתבתי דיש לדחות דאיירי דהתנה שתשלם לו מיד או כיון דמקדשה תיכף בשעת הלואה הוי כהתנה שתתן לו תיכף דמה לי הדינר או הנאה שתתקדש וכל תנאי שבממון קיים ויכול להתנות שישלם בתחילה ואך עיין חוו"ד ביו"ד סי' ק"ע גבי הערב בעד הקרן לא נתחייב בעד הריבית שכ' ואף דדבר פשוט דהערב בעד שכירות מטלטלין מחייב היינו דשכירות מטלטלין לא הוי ראוי כמו דאמרינן בפרה מושכרת בכור נוטל בה פי שנים אבל בריבית הוי ראוי משמע דעדיף אף מריבית ונגמר החיוב משמע ג"כ דיכול להמחות ומ"מ ראייתו יש לדחות וצ"ע לדינא

יז) ונתן לוי לשמעון ערב וכו' ויש מי שחולק. עיין ש"ך ס"ק ע"ח דהמחבר למד זה מערב מתנה ובאמת יש לחלק בין ערב בהמחאה לבין ערב במתנה והרי כן מחלק הבעה"ת עיי"ש והנה לפמ"ש שם דהמחבר לא כ' היש מי שחולק רק למאן דסובר דיכול לחזור בהמחאה אין ראי' מבעה"ת דהרי הוא ס"ל דאין יכול לחזור. והנה הש"ך כ' דלפי מה דקיי"ל דהנותן יכול לומר קים לי דאין יכול לחזור על הנותן א"כ ודאי הערב נתחייב דהרי חסרי' ואין לומר כיון דהוי ספיקא דדינא גם הערב יכול לומר קים לי דיכול לחזור דמ"מ כיון דאין אנו יכולין לפסוק דיחזור א"כ חסרי' ע"כ וצ"ע דלקמן סי' קפ"ב וקפ"ג גבי שליח שעוות כתבו האחרונים היכי דיש פלוגתא אם המקח קיים דא"צ השליח לתקן ולשלם דיכול לומר קים לי דהמקח בטל ואף דהמוכר טוען ג"כ קים לי ואין מחזיר ואולי יש לחלק דכאן עיקר הענין הוא בין הנותן להמקבל והנותן כיון דנפטר ממילא נתערב הוא אחר שכבר נפטר הנותן וצ"ע

יח) וכן עכו"ם שאמר לישראל מנה לי בידך תנהו לישראל פ' ואמר הנפקד כן אעשה קנה. עיין ש"ך ס"ק צ' כ' דאף בשחיקה צ"ע כיון דשתיקה כהודאה וצ"ע בעיני דהא לעיל סי' פ"א סעיף ז' מבואר דלא אמרינן שתיקה כהודאה בשתק מתחילה ועד סוף וכן בהך דין דסעיף ב' באשה שציותה ליתן ז' זקוקים דאין בנה יכול לומר ששתק כדי שלא להכעיסה חולק הטו"ז וכל מה שתירצו האחרונים שם לא שייך ומהסברא נראה דאמתלא כזו שהי' אונס עדיף מאמתלא דהתם דאם מתירא מעכו"ם מה הי' לו לעשות ול"מ אם ידוע שירא ממנו הוי דברים שבלב כל אדם ואך אה באין האונס עכ"פ אמתלא הוי וצ"ע

יט) ובכל ענין אם כבר נתן העכו"ם מה שבידו לישראל המקבל אין מוציאין מידו. עיין ש"ך ס"ק צ"ד השיג על מה שנתן הרמ"א כלל דכל מקום שאינו זוכה אם כבר בא לידו לא מפקינן מיני' ומ"מ כאן הדין אמת כיון שהעכו"ם בשליחותו נתן הוי כאלו בעצמו נתן ובקצה"ח השיג עליו כיון דאין שליחות לעכו"ם לא זכה וכי אם ימכור חמץ ע"י עכו"ם וכי לא יהי' אסור בהנאה וכן בפ' א"נ גבי עכו"ם שלוה מישראל וביקש להחזירו ומצאו ישראל שני ואמר תנם לי ואני אעלה לך ריבית אם העמידו אצל ישראל אינו אסור מדינא רק משום חומרא וטעמו דתה"ד אינו רק משום תפיסה ע"כ ולא זכיתי להבין כונתו דאם כדבריו לא יהני אף תפיסה והרי הקצה"ח לא ניחא לי' במ"ש הרמ"א וס"ל דזה דמי לשליחות וכל מה שהקשה על הש"ך לק"מ דמה שהקשה מחמץ ופשוט לי' דאם מכר ע"י עכו"ם אסור בהנאה לא אבין כלל דודאי במסר חמץ לידו ומכרו ודאי דאין שום קנין להמוכר וזה שקנאו מאתו הוא שלו דעכו"ם רק מעשה קוף עביד ובה' אונאה הבאתי דברי השבו"י והאחרונים במאנה ע"י עכו"ם אבל פשוט דאם לא נתאנה המקח קיים והעכו"ם שקנה החמץ זכה בודאי ולא גרע מאומר לבתו קטנה קבלי קדושיך ועיין נתה"מ סי' קפ"ב ס"ק ב' ובפרט באמר למקבל שיזכה ומה שהקשה מפ' א"נ לק"מ דשם דצריך שע"י קבלתו מהעכו"ם ישתעבד לישראל ובזה בעינן שליחות שיזכה השעבוד ע"י הנתינה אבל כאן דא"צ רק שיזכה המקבל א"צ עשיית העכו"ם ובר שליחות כנלפענ"ד ברור

ב) ואם פקדון הוא ונכנס העכו"ם בבית ישראל ונטלו בחזקה. הקצה"ח השיג על מה דמשמע בטור דהוי שומר וחייב בפשיעה והשיג ע"ז דהא לא קבל עליו לשמור ולק"מ דמבואר דאם אין המקבל יכול ללקחו תיכף לא גרע משומר אבידה ועיין נתה"מ סי' רצ"א

כא) ואפי' נטל שלו והציל הפקדון נוטל מן הפקדון כל מה שהוציא. הש"ך ס"ק ק"ב קיהה בזה