אבני החושן חלק א כב

דיש פלוגתא בזה וכן כ' הנתה"מ אך הנ,ה"ח כ' דשם בלא"ה יוכל לחזור דהוי תרתי לריעותא ודבריו נכונים כיון דהלוה מוחזק ואך נ"מ במקום דהעיד ללוה אם יוכל המלוה לjזור או במקום דאין כאן רק ריעותא אחת

ד) נגמר הדין אינו יכול לחזור והוא שלא נודע שטעו. הש"ך ס"ק ט' כ' דאם כבר הוציא אף שנודע שטעו אין יכול לחזור ע"כ ולא משמע כן בתשו' הרא"ש שהרי כ' לא קבלינהו לענין שיטעה וכיון דבטל הקבלה מאי מהני אם כבר הוציא ויען כי עיקר הדברים שייך לסי' כ"ה לא עיינתי כעת בזה ועיין טו"ז דבקיבל ע"ה הוי אפי' לטעות ע"ש והראי' שהביא מהמרדכי אין ראי' לפי מה שפי' הבדה"ב דשם איירי בקבל העכו"ם לעד ומה שכ' והרגיש שהי' מטעה נראה פרושו דהיינו שבתחילת דבריו הרגיש שאין אומר אמת ורצה תיכף לחזור קודם שהעיד (עיין תומים) וגם לפעמים יכול לומר שקבל את הע"ה ע"ד שישאל וצ"ע בזה

ה) ואם כופר ואומר לא קבלתי עלי לדון ישבע. עיין סמ"ע ס"ק י"ג דהיינו היסת דאין זה כפירת ממון והש"ך השיג עליו דאף ש"ד משביעו אם אינו קרוב או פסול. והנה יש לעיין בזה אם צריך תיכף לשבע דאפשר דכיון דאף אם ידונו אח"כ יתחייב בדין למה יצטרך לשבע ועיין סוף סי' פ"ב דאינו מחויב לשבע עד שיבטל כל ראיות ואף דבסי' ע"ג מבואר דאף בהכחשה בזמן מחויב לשבע אף ש"ד וא"כ ה"נ י"ל דכיון דלפי דברי הדיין מחויב לשלם מיד נשבע ש"ד אך מ"מ יש לחלק קצח אך בודאי אם ידון אח"כ בפני ב"ר אחר והיינו שטוען טענות אחרות ואומר כיון שלא קבלו יכול לחזור ולטעון וע"י טענותיו זכה אח''כ בזה ודאי ישבע ש"ד אבל אם אין נ"מ רק נגד הזמן אפשר דהנכון כהסמ"ע דלקמן סי' ע"ג נמי כתבו המהרי"ט והתומים דאין כאן רק היסת ועיין שם בקצה"ת

ו) אבל אם כבר דן לפניו לא יוכל לחזור. הש"ך ס"ק ט"ו הקשה כיון דהקנין לדון לפני עכו"ם אינו כלום למה לא יוכל לחזור והנתה"מ ס"ק ה' הוקשה לו דהרי בכל הפסולין מהני הגמ"ד אף בלא קנין לכן פירש דכוונת הש"ך דכאן לא מהני בלא קנין דהוי תרתי לריעותא ולפי דבריו אם כבר הוציא יכול לומר קים לי דאף בתרתי לריעותא מהני קבלה ולענ"ד לא נהירא דבלשון הש"ך משמע דפשיט דלא מהני אף להמתבר דסובר דאף בתרתי לריעותא מהני הקבלה אכן נראה דברי הש"ך פשוטים דכיון דהקנין לא מהני כ"ש הקבלה לדון לפניו ובלא קבלה פשיטא דלא מהני נגמר הדין ואף בכבר תפס לא מהני ופשוט וטעם דלא מהני הקנין דכל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני אך ראיתי בתומים שכ' דכאן לא שייך דמילתא דאמר רחמנא לא תעביד לא מהני דהא לקיים הפסק ליכא איסור ולא אבין דבריו דמ"מ הקבלה הוי מילחא דאמר רחמנא לא תעביד ולא מהני ממילא הוי הפסק בלא קבלה. ומה שהקשה התומים דלימא הש"ס בתמורה הך איכא בינייהו בין רבא לאביי נראה דלא קשה כלל דודאי כאן אף לאביי לא מהני דלא חל הקנין לעבור איסור שלא עשה עדיין והרי כל מקח שנעשה באיסור אין בו מי שפרע ואיך יתחייב במעשיו מה שאסרה התורה ודברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין. וגדולה מזו כ' הטו"א בחידושי לר"ה וכבר כ' כן הרשב"א ביבמות דהיכי דאי לא מהני ליכא איסור כלל אף לאביי לא מהני כגון תוקע בשופר של עולה דכל האיסור אם יצא הוי הנאה ואם לא יצא ליכא איסור כלל אף לאביי לא מהני ואפשר דכאן כבר נעשה האיסור במה שקיבל עליו אך פשוט דזה דידונו ויטענו לפניו הוא ודאי איסור אחר חוץ מהקבלה אך כבר כתבתי דא"צ לזה רק איך יחול שום קנין לעשות איסור ועוד נתיישבתי דא"צ לזה כל מילחא דאמר רחמנא לפלוגתת דאביי ורבא רק כאן הוי מחנה עמ"ש בתורה ואין כאן שום קנין וקבלה וזה נכון וברור בלי פקפוק ועיין מ"ש בסי' כ"ו לתמוה על ס' מ"פ שהעתיק בשם איזה תשו' דגמ"ד של עכו"ם קיים

והנה הש"ך כ' דהא דכ' המרדכי דאין יכול לחזור איירי בקיבל עליו עכו"ם פלוני מיוחד והנתה"מ בחידושים כ' דאין טעם לחלק ובעיני דברי הש"ך ברורים וכונתו דלא לשם דיין קבלו רק בעבור שאותו העכו"ם הוא אומן באותו הדבר ויודע עם מי האמת או שהי' בשותפות עמם ובחן עסק הזה ואין בזה מייקר שם אלילים והוא ברור

ז) מי שנחתייב לחבירו שבועה בב"ד ואמר לו השבע לי בחיי ראשך וכו' ואם לא קנו מידו יכול לחזור בו. השע"מ הקשה דמה לי מתל מקצת התביעה או כולה וה"נ כיון שמחל מקצת למה יוכל לחזור ומחילה א"צ קנין וכ' דהכא איירי דלא נגמר הפיסוק ביניהם והיינו דחבירו לא נתרצה עדיין ומכת זה הקשה על תשו' מהר"ם לובלין בנידון שא' מתל ללוה והרחיב לו הזמן שישלם לו על זמנים והלוה רצה הרחבה יותר ונתלקו זה מזה ולא נגמר ביניהם ופסק מהר"ם דאם יקיים הלוה כפי שנתרצה המלוה בזמנים שקבע נתקיים המחילה ואין יכול לחזור והשע"מ חולק עליו כיון דלא נגמר לא נתקיים המחילה ע"ש. והנה קושייתו כבר תרצתי בסי' י"ב דלק"מ דאין כאן מחילה כלל דהוי רק אסמכתא דסמך שודאי לא ישבע בחיי ראשו דהוא אומר שבשקר טען והרי אין התובע מבקש השבועה ואין כאן קושיא על מהר"ם אך אף מה שחולק בסברא דכיון דלא נגמר והלוה לא נתרצה אין כאן מחילה והוי כלא משך עדיין עיי"ש ולי נראה דמחילה אינו משום קנין ורק סילוק ואין שייך כלל לא נגמר וגם לא שייך לומר דלא נתרצה במה שרוצה הרחבה יותר וזה פשוט בעיני ויש ראי' לדברי מהר"ם דהיכי דנתקיים בדיבור א"צ גמר מש"ס דערכין (ד' כ"ז) גבי הקדש שפודין אותו ואמר אחד בעשרה והשני בעשרים והשלישי בשלשים וחזר האחרון קונה המוקדם לו ואף דהגזבר לא החליט לו מ"מ כיון דאמירה לגבוה מהני נקנה לו אף בלי החלטה מכ"ש כאן דנתרצה בודאי וקונה באמירה ובודאי הנכון עם מהר"ם אך יש לעיין כיון דאטרחי' לבי דינא ואדעת זה לא מחל אך בודאי אם עדיין לא עבר זמן הראשון והלוה יקיים אין כאן אטרתי' לבי דינא אף דהמלוה קידם ותבעו משום דלא החליט לו הלוה ודו"ק

ח) ואמר. עיין שייך ס"ק י"ז דמי שנתחייב שבועה ואמר אשבע יכול אח"כ להפוך השבועה דמה שאמר אשבע כונתו שמקבל עליו הדין וכן נוהגין ע"כ ולי נראה ביותר דאף אם אמר אשבע ולא אהפך יכול אח"כ להפך דודאי מה שאמר לא אהפך אין כונתו רק שלא יוותר לחבירו לשבע וליטול דהא זה שנשבע זה זכותו ואיך נאמר שבשביל שנתרצה לשבע לא יוכל אח"כ לחוב לעצמו וליתן השבועה לחבירו וישלם לו רק באמר בפירוש שמקבל עליו שלא יוכל להפך כנלפענ"ד ברור

ט) אמר הריני משלם וכו' הוי גמר דין. משמע דלר"מ דסובר דאף לאחר גמר דין יכול לחזור ה"ה באמר הריני משלם והקשו האחרונים דהנה הרא"ש דייק דבאומר הריני משלם אינו יכול לחזור מהא דאמרינן ריש פ' המפקיד אמר הריני משלם קנה הכפל ואם נאמר דיכול לחזור איך יקנה הכפל וא"כ קשה מהא דאיתא בב"ק (ד' נ"ז) ת"ש (דליסטים מזוין גנב) דתניא השוכר פרה מחבירו ונגנבה ואמר הלה הריני משלם ואיני נשבע נמצא הגנב משלם כפל לשוכר מדקתני ואמר וכו' מכלל דאי בעי פטר נפשי' בשבועה מאי לאו נגנבה בליסטים מזוין (דהא שוכר חייב בגניבה) ש"מ ליסטים מזוין גנב (מדמשלם כפל) ודחי מי סברת ר"י הוא הא מני ר"מ הוא דאמר שוכר כש"ח ופטור בגניבה ע"כ וקשה דאיך יכול לאוקמי כר"מ והרי להרא"ש הא דקנה כפל באמירה הוא משום דהוי כגמ"ד ור"מ כיון דסובר דאף בגמר דין יכול לחזור איך קונה באמירה ואני הקשיתי עוד כעין זה בריש המפקיד דאמר ר"י לא שילם שילם ממש רק אמר הריני משלם ופריך תנן שילם ולא רצה לשבע שילם אין לא שילם לא ע"כ ומאי פריך דילמא מתני' כר''מ לכן