אבני החושן חלק א ריח

ע"ד משלחו דכיון דהי' חי בשעה ששלחו ואז הי' חייב לשלם שנית ע"כ נתן ע"מ שיגיע לידו ולא יעכבם לעצמו והוי כמתנה ע"מ שלא יועיל תפיסתך ומ"מ הוי שלית של המלוה שא"י להחזירם ופשוט

ט) וי"א דתן כזכי במתנה. הקצה"ח ס"ק ג' הביא דברי הרמב"ם והרי"ף דסברו דתן שיחרור לעבדי אף דא"י לחזור מ"מ אין העבד משוחרר עד שיגיע לידו וכ' דהוא כדעת הרמ"ה לעיל דהוי זכי בתנאי ע"מ שתתנהו לידו וכבר כתבתי בס"ק הקודם דאין כונת הרמ"ה כן וגם בשיחרור מנ"ל להרי"ף והרמב"ם זה אכן לי נראה בטעם דאף דקיי"ל דשיחרור זכות הוא לו אף דאוסרו בשפחה מ"מ כאן הוי חוב דאולי קודם שידע משיחרורו ישא שפחה ולא רציתי להאריך בזה כי יען הדבר קרוב לאמת אדמה שכבר קדמוני ולא רציתי לחפש כעת ועיין מ"ש בסי' כ"ה

י) והוא שנותן לו עתה. עקצה"ח ס"ק ד' דבשיחרור בלא"ה הוי טלי גיטך מע"ג קרקע וצ"ע בזה דזה דוקא אי בעינן חזרה שליחות אצל הבעל אבל אי לא בעינן א"כ אף דבתתילה הגביה בשליחות הנותן מ"מ אח"כ זוכה לעבד

סימן קכו

א) ראובן שהי' לו מנה ביד שמעון וכו' ואמר לי' במעמ"ש. הש"ך ס"ק א' הביא תשו' מהרשד"ם בשמעון שקבל עליו ליתן לראובן עבור לוי מסחורה שיש לו משל לוי במשכון ואחר שיקבל חובו יתן הנשאר לראובן (נראה פשוט דהיינו שיתן לו הסחורה עצמו אבל ליתן לו דמי הסחורה הוי דבר שלא בא לעולם) וכ' הרשד"ם דכיון דאפשר שתזלזל הסחורה ולא יעלה לחוב שמעון לא זכה לוי במעמ"ש וכ' הש"ך דהיינו שאין בירור אם עכשיו הוא שוה יותר אבל אם עכשיו שוה לא חיישינן שמא תזלזל וקנה ראובן והקצה"ח פקפק בזה דהרי אין יכול לכופו לשמעון שיקח כדי החוב ויתן השאר לו א"כ עדיין אין מגיע ללוי כלום אצל שמעון והנתה"מ דתה דכ' דיכול לכופו שימכור המשכון לגבות חובו כמ"ש בסי' ע"ד (שם לא מצאתי) ע"כ ועדיין יש לעיין בזה דמ"מ כ"ז שלא מכר אין לו אצלו ואפשר דהוי ג"כ דבר שלא ב"ל אכן נראה דהרי מבואר בסי' פ"ו סעיף א' ברמ"א בראובן שיש לו משכון מעכו"ם והעכו"ם חייב ג"כ לשמעון יכול שמעון לפדות המשכון מראובן כיון שאין העכו"ם יכול לפרוע בע''א וה"נ כיון דהלוה נתרצה ליתן הנשאר לשני יכול השני לשלם לראשון מה שמגיע לו ויקח הסחורה לעצמו הוי כמגיע נמי ללוי ויש לו לקנות השאר

ה) בין שנתנו במתנה בין שנתנו לו בפרעון חובו. עיין תומים דאם נותן להמחאה בהלואה אינו קונה ודמי למ"ש הש"ך ס"ק ו' דנשאר להמחאה כח וזכות בהממון והביא התומים ראי' מב"מ (ד' ע"א) בישראל שהלוה מעכו"ם ונתן במעמד העכו"ם מעותיו לישראל שני ופריך הש"ס למה מותר כיון דאין שליחות לעכו"ם איהו שקיל ריבית וקשה הא יש כאן מעמ"ש ונסתלק לוה ראשון וכן קשה מהא דאמר שם אי סיפא לחומרא עיי"ש והקצה"ח כ' דהלואה דלהוצאה ניתנה הוי כמו מתנה והנתה"מ כ' כהתומים רק כ' טעם אחר דהלואה לא קני מעמ"ש משום דעיקר מעמ"ש נתקנה לטובת המקבל אבל בהלואה שצריך הנותן לקנות שעבוד גופו של המקבל קודם שיקבל מעותיו ודאי לא תקנו וכיון דלא קנה גופו לא קנה המעות ע"כ ועל טעם זה יש לפקפק דא"כ איך בקידושין מקודשת ע"י מעמ"ש וקנה הבעל גופה של האשה קודם שקבלה הכסף אף דאם לא יקנה גופו לא תקנה המעות ואף שיש לדחות בדוחק אין נראה גם עיקר הדין צ"ע מה שמדמה התומים מלוה לדינו של הש"ך דנתן כדי שהמקבל יקנה סחורה בשבילו דלכאורה קשה לשיטת הרא"ש לעיל הבאתיו סי' קכ"א דהקשה דאיך יוכל לומר לשליל לאו בע"ד דידי את ונתנו חכמים לו יד שיעכב מעותיו ותי' כיון דיכול לבטלו ויתחייב הלוה שנית לכן יכול לדחותו וא"כ בהמחהו במעמ"ש והלוה יפטור למה ידחהו מליתן לו עיין נתה"מ דכ"ז איירי לענין שיוכל לדחותו ואך פשוט דלק"מ כיון דלא הי' מעמ"ש א"כ הוי שליח בעלמא וג"כ יוכל לבטלו לכן א"צ ליתן ואך עדיין קשה כיון דהנותן בפיו ציוה להלוה ליתן למה יתחייב שנית והרי כיון דנתן ע"פ נתחייב המלוה מטעם ערב ואך צ"ל כמ"ש הנחה"מ סי' קכ"א ס"ק ד' רבשליח לא שייך ערבות כיון דיכול לחזור ולוקח המעות ממנו ולפ"ז בנותן להמקבל בתורת הלואה ודאי דפטור הלוה דלא גרע מתן לו ואני ערב וא"כ למה ידחהו לשיטת הרא"ש ואף אי לא סבירא לן כהרא"ש עכ"פ מצינו פלוגתא בזה גם הראי' שהביא מב"מ דהקשה כיון דפטור הלוה א"כ נסתלק תמה אני על עצמי דהא אף אם אין הלואה נקנה במעמ"ש מ"מ בנתן לו ע"פ ציווי העכו"ם פטור דלא גרע מנתן לשליחו אף למי שאינו בר שליחות כמבואר סי' קכ"א ואך מה שקשה דהא קנה המקבל ונתחייב לעכו"ם ולמה הוי איסור ריבית נראה דלא עדיף מעמ"ש מנתן מיד ע"פ ציוויו דאמרינן כיון דאין שליחות לעכו"ם איהו שקיל ריבית ולא תקנו מעמ"ש להפקיע איסור ריבית לכן ודאי דין זה אי שייך בהלואה מעמ"ש צ"ע כי לפענ"ד נראין דברי הקצה"ח

ג) אין הנותן יכול לחזור ולמוחלו. הש"ך ס"ק י' כ' דאף אם קיי"ל כן מ"מ לענין קידושין יש לחוש להפוסקים דס"ל דמוחל וא"כ לא הוי רק ספק קידושין והכנה"ג כ' דה"ה בקנה קרקע ונתן מעות למוכר ע"י שהקנה לו חוב מעמ"ש לא קנה והתומים השיג עליו דאם ימחול יצטרך לשלם ושאני אשה דמתנה הוא ולא יצטרך הבעל לשלם לה או אשה בושה לתבוע מבעלה עיי"ש והנה כל חילוק הוא אם יועיל המחילה אבל למ"ש דקיי"ל כהפוסקים דלא מהני מחילה וא"כ אף באשה לא שייך לא סמכה דעתה דאין היא צריכה לתבוע מבעלה רק תתבע הלוה ויצטרך ליתן לה ולמה אינה מקודשת ובחי' לאה"ע כתבתי די"ל דאין ספק מחילה מוציא מידי ודאי קנין לכן פסקינן דאין יכול למחול אבל בקידושין אם מהני המחילה ממילא יש בהקנין ספק ולפ"ז אף בקרקע לכאורה יש לעיין דהתומים סמך על דברי התוס' דסמכה דעתה היכי דיצטרך לשלם לה אכן בחי' לאה"ע כתבתי דהרבה ס"ל הטעם דזביני ריעי הוא כיון דיכול למחול הוי כלא נתן כלום וא"כ גם בקרקע במעמ"ש כיון דיכול למחול לא נתן למוכר כלום ואך משום דקיי"ל דלא מהני המחילה וסמכה דעתי' הרי כתבתי דהיכי דצריך לקנות ע"י שוב הוי ג"כ ספק בקנין ומהני המחילה אכן האמת דכ"ז הוא רק דרך פלפול אבל באמת נראה הטעם דהוי ספק קידושין אף דקיי"ל דלא מהני המחילה וא"כ סמכה דעתה ונראה דהוא כמו שמצינו דאף היכי דאין כאן רק ספק קידושין ע"י ספק אם קנתה הכסף כגון ספק קרוב לו והוא תפס אח"כ הקידושין וא"כ הסברא דלא תתקדש כלל כיון דאין לה שום הנאה ואין יכולה להוציא ממנו מ"מ הוי ספק קידושין וגם בלא"ה בכל ספק קידושין י"ל דצריכה להחזיר ומ"מ מקודשת בספק וע"כ דחומרת א"א שאני ובחי' לאה"ע כתבתי בזה לפרש בקידושין גבי אמרה היא דאמרינן חיישינן מדרבנן היינו דמן התורה אין כאן קידושין כיון דצריכה להחזיר ורק דרבנן גזרו וה"נ י"ל בהיפך דאף אם מעמ"ש קונה שאין יכול למחול מ"מ בקידושין חיישינן לקידושי שני וזה ברור ולפ"ז י"ל דבקרקע דלא שייך חומרת א"א א"צ לטעם התומים ורק כיון דקיי"ל כמ"ד דאין יכול למחול ממילא סמכה דעתי' דהרי הלוה יצטרך לשלם לו ודו"ק

ד) בד"א כשהי' לראובן מנה ביד שמעון. עיין טו"ז אה"ע סי' קס"ה משמע מדבריו דה"ה אם ראובן נתן עתה מנה לשליש בפני שמעון וא"ל אם יעשה שמעון זה תן לו המנה שייך ג"כ מעמ"ש עיי"ש וצ"ע בזה

ה) ואפי' מחל המלוה להלוה יכול לחזור בו. הסמ"ע כ'