אבני החושן חלק א ריז

לחזור אינו חוזר דזכות הוא למלוה היינו אם עדיין הוא באחריות הלוה אבל אם נאמר דאינו באחריותו אין זה זכות ואך הדרנא בי דאף בהוחזק כפרן אמרינן דחייב באחריות אף דודאי ניחא לי' שיצא תח"י וא"כ ודאי זבינא חריפא ג"כ לא עדיף להלוקח מהוחזק כפרן דניחא למלוה ודו"ק. עוד ראיתי שם דבר תימה דחידש דלהרי"ף דס"ל דהאומר תן שיחרור זה לעבדי דאף דזכה לו היינו רק דלא יוכל לחזור אבל מ"מ העבד לא זכה שיצא לחירות עד שיגיע השיחרור לידו ובאומר זכי זכה וה"נ כאן אם אמר זכי שוב אינו באחריות הלוה והוא תימה וכמה דיו נשפכו לתרץ דברי הרי"ף ועכ"פ כל החרוצים הוא משום דהאדון לא ניחא לי' שהעבד יקנה מיד וא"כ אין זה ענין לכאן דודאי מרוצה הלוה שיקנה מיד ויהי' באחריות המלוה ומ"מ לא מהני ויש לי עוד ראיות וסברות לסתור דבריו אך נראה דהוא רק יגיעת בשר לאין צורך

ב) והעני ראובן וכו' לוי חייב לשלם. הנתה"מ ס"ק ב' כ' דאם החזיר ללוה באופן שיהי' רק פקדון בידו שוב אין השליח חייב באחריות עיי"ש ומה שיחס סברא זו להטו"ז אין מוכרת ואף דכ' דהלוה יוציאם דמלוה להוצאה ניתנה י"ל דאף אם החזיר בתורת פקדון יוכל להוציאם ואם נאמר דאין יכול להוציאם הרי ודאי פשוט דאף החזיר סתם אין יכול להוציא כיון דהשליח החזיר שלא כדין וע"כ דליש ולעיל סי' קכ"ג כתבתי דשומר שמסר לשומר שרגיל להפקיד אצלו פטור הוא רק בנותן לידו מבעה"ב אבל כשבא מעותיו ש"ת לידו בזכי' אין לו רשות למסור לשומר אחר וצ"ע בזה אכן יש ראי' לזה דהא הך עובדא דדוסתאי בר ינאי דלמדו הפוסקים משם דאם איים עליו יכול להחזירן קשה הרי לא איימו עליו שיתנם בידם בתורת הלואה וא"כ הי' לו להחזירן בפקדון ויאמר להם שאסורים להשתמש בהם וע"כ דאף כה"ג חייב וכן רש"י כ' וז"ל ואם בא לחזור שאומר שמא יאנס מידך הרי דאין חוזר רק מטעם חשש אחריות הדרך ומ"מ אין מחזיר ולמה לא אמרו שיחזירם כרצונו רק שיהיו בתורת פקדון וגם הסמ"ע דכ' דלוה שלו אין שייך לומר שאין רצוני שיהי' פקדוני ביד אחר ג"כ צ"ע בעיני דמבואר בש"מ הטעם דאין רצונו דיש ב"א שעלולים להפסד ואין יכולין לשמור א"כ אין ראי' מדהלוה לו שימסור ג"כ פקדון לידו גם מהסמ"ע ס"ק ט"ו משמע דאף לנפקד א"י להחזיר אם הוא שלית המפקיד דכ' דאין לשמעון המפקיר שוב עסק עם הנפקד וצ"ע בזה אבל בהלואה ודאי נראה דא"י להחזיר

ג) ואם מחמת אונסו החזירו לראובן שאיים עליו פטור. הש"ך ס"ק י' מחלק בין דין זה לדין דהגהה שאיים עליו שיכפור ממונו דכאן אנסוהו על ממון זה אבל שם אנסוהו רק שיכפור לו חובו הוי מציל עצמו בממון חבירו וקצת לא אבין דהרי שם הי' המעשה דרק רצו שיקבל עליו אחריות וא"כ וכי זה גרע מאנסוהו להפסיד תיכף ובאמת לולי דבריו הי' נראה לחלק דכאן לא רצה הלוה לכפור וא"כ אולי ישלם בעצמו אבל שם הרי אומר שאין חייב לראובן וא"כ ודאי יפסיד וצ"ע גם מ"ש הש"ך בלשונו דאם אנסוהו על ממון זה פשיטא דפטור ולעיל ס"ק ז' כ' דיש מחלוקת בזה אם פטור באיימו עליו ועיין נתה"מ ס"ק ג' אולי לפי דבריו יש לתרץ קצת ולא נפניתי לעיין

ד) שאיימו עליו. הנה התוס' שם פירשו דעובדא דדוסתאי ב"י הי' בפקדון וקצת צ"ע בעיני דמאי זו סברא שלא יוכל להחזיר להשומר וכבר כתבתי ס"ק ב' דמהסמ"ע ס"ק ט"ו משמע ג"כ דאף פקדון אין לו להחזיר ולא אדע טעם לזה דהא רגיל הוא להפקיד אצלו ומדברי הש"ע סעיף ב' אין הכרע דשם לא איירי רק בדין אם הנפקד יכול לחזור אבל לא איירי בחיוב השליח וגם במ"ש הש"ע דאם השליח מהימן אין יכול לחזור ודייקו כך מהרמב"ם שכ' בלא הוחזק כפרן דכיון דחייב באחריות יכול לחזור והקשו דהרי אין הטעם משום אחריות רק משום אין רצוני וכ' הה"מ דכתב זה לאשמועינן דהיכי דשליח מהימן לי' דאין חייב באחריות א"י לחזור ועדיין צ"ע דהרי אם יחזור יהי' באחריותו וא"כ מאי טעם הוא זה וצ"ל כונתו כיון דאין חייב באחריות יצא הדבר מרשותו וא"כ כל טעם זה הוא רק לענין חזרת הנפקד ולא לחיוב השליח לכן דין זה ודאי צ"ע

ה) יכול הוא לחזור וליטלן. הסמ"ע ס"ק י"ג כ' דהברירה בידו אבל אינו מחויב לחזור וליטלו דלא ס"ד שישמרנו לעולם ועיין ש''ך ס"ק י"ד דנ"מ דלא הוי עובר ע"ד בעלים והסברא צ"ע דכי שומר רשאי למסור לשומר שיוליכו ליד הבעלים ואולי מחלק הסמ"ע בין חפץ למעות ובמעות אין שייך אין רצוני כיון דהוא באחריות הנפקד ומה שאמרו בש"ם לימא לי' אין רצוני ר"ל כיון דהמפקיד הפקיד בידו א"כ זכות הוא למפקיד שיהא עדיין פקדונו בידו ובזה יש ליישב דברי הב"ח דאם השליח קיבל עליו אחריות אונסין שוב א"י לומר אין רצוני והש"ך ס"ק ט"ו תמה דמ"מ הרי לא מהימן לי' בשבועה ושמא עדיין ברשותו הוא וכונתו שמא עיניו נתן בה ולא מהימן לי' בשבועה ולפמ"ש דאיירי במעות לא שייך עיניו נתן בה ומ"מ אף בזה צ"ע אולי אין מרוצה באחריות השליח וצ"ע

ו) ואין לו שאר נכסים. הש"ך ס"ק י"ח תמה דאף אם יש לו שאר נכסים כיון דאין נ"מ להלוה ודאי דגובה השליח מזה ותי' בדוחק גדול דרוצה ליתן לו מעות אחרים והנתה"מ ס"ק ה' כ' כיון דשעבודא דר"נ הוא רק מדין ערב ולכן אם המלוה משלם אף זבורית יכול לסלקו ואותן המעות כיון דעדיין לא נפקע הלוה ולא נהירא דאף דאין לו רק דין ערב הוא כשאין רוצה לשלם אבל בכבר שילם והן ביד השליח וכי יוכל הלוה לכוף את הערב שלא ישלם למלוה אם אין חוזר עליו וה"נ כיון דאין נ"מ למשלח מה להמלוה בזה ועוד דהרי ודאי אם יתן לידו מחויב תיכף לשלם להשליח מאותן המעות ולמה גרע מה שהן בידו ואפוכי מטרתא למה לי ואך קצת הי' נראה לתרץ קושיית הש"ך דיש נ"מ דיש מלוה מוקדם להשליח ורוצה המלוה שנשתלח לו ליתן המעות למלוה המוקדם ולו יתן זבורית ואף דב"ת מאוחר שקדם וגבה גבה מ"מ כאן כיון דעדיין לא יצא המשלח ידי חובו מוכרח ליתנו להמלוה ויתן לב"ת מוקדם שלו אבל אם אין לו נכסים כיון דגם לדידי' משועבד מדר"נ מה שגבה גבה או עכ"פ חולקין כיון דאין בהם דין קדימה ועיין בטור אה"ע סי' ק"ב דעדיין צ"ע עיין ש"ך ס"ק כ"ג

ז) וכ"ש אם אין המלוה מודה שחייב ליתנם לו אפי' אם אין לו נכסים אחרים. עיין ש"ך ס"ק כ"א דודאי כל היכי שהמשלח חייב לפרוע שנית מחויב השליח להחזיר והנתה"מ ש"ק ז' דחה דבריו דמ"מ הוא תפס מן לוה שלו ומה לו בזה שהוא יצטרך לשלם שנית ויגיע היזק להמשלח ע"כ ובעיני דבריו תמוהים דלמה לא שייך בזה לתקוני שדרתיך וכיון דשינה בשליחות אין זה שלית ואף להסברא דסי' נ"ח דיכול לתפוס מהשומר ואין יכול לומר מה לי ולך שתזיקני היינו כיון דתופס חפץ שלו ואינו שלית אבל כאן הרי ודאי שלחו לפטרו מחובו ואם לא עשה שליחותו לאו שלית הוא ומהמשלח הוא תופס ואין לו כלל זכות בממון זה ודברי הש"ך הם כראי מוצקים ואף שהש"ך ס"ק כ"ד כ' דמה שמקבלם לעצמו לא הוי עבר ע"ד משלחו היינו באם אין המשלח צריך לפרוע שנית וזה פשוט ובשגם שהב"ח פסק כהרמ"ה אף במת משלח וכאן לא יפלוג הש"ך עליו עיין ש"ך ס"ק כ"ד

ח) ויש מי שאומר שאם בא השליח להחזיק לעצמו אינו יכול הקצה"ח ס"ק ג' הביא דברי הטור דהוי כמאן דאמר זכי ע"מ שתתנהו לידו ופירש דהיינו שיזכה על תנאי ולכן תמה דלמה בסעיף א' בהחזיר למשלח והעני חייב והרי כיון שלא נתקיים התנאי לא זכה בהם עיי"ש ולא אבין דמאי סברא הוא דהוי כהתנה תנאי ופשוט דכונת הטור הוא כמ"ש הב"ח שהביא הש"ך ס"ק כ"ד דהוי כעבר