אבני החושן חלק א רטז

דאל"כ הוי גזל בידו וא"כ י"ל דגובה מטעם שעבודא דר"נ

ו) יכולין לשלוח הרשאה ע"י עכו"ם. עיין ש"ך ס"ק למ"ד דתה דברי ר"ת דדייק דחליפין מהני בעכו"ם מדהוצרך למעט מכסף מקנתו דאין עבד עברי נקנה בחליפין מכלל דשאר דברים קונה בחליפין ודחה הש"ך מב' טעמים חדא דאה"נ דשאר דברים ילפינן מע"ע וכיון דגלי קרא דאין ע"ע נקנה בחליפין ה"ה שאר דברים ועוד דצריך מכסף מקנתו למעט ע"ע דאף לישראל אין נקנה בחליפין ע"כ. והנה לכאורה תרוצי הש"ך סותרים זא"ז בסברא דהרי אי אמרינן דקרא אתי למעט אף ישראל אטו קונה ע"ע בחליפין ע"כ דלא נאמר דה"ה כל דבר אין קונה דהא ישראל ודאי קונה כל דבר בחליפין וע"כ דלא אתא רק לע"ע א"כ ע"כ אף עכו"ם קינה שאר דברים בחליפין ונראה דהש"ך כ' זה דרך ממ"נ דאם נאמר דהסברא מבחוץ דעכו"ם קינה בחליפין וא"כ אתא קרא למעט עכו"ם אף לשאר דברים ואם נאמר דהסברא מבחוץ דאין עכו"ם קונה בחליפין עיקר קרא אתא לע"ע אפי' ישראל שלא יקנה בחליפין ובזה יש ליישב מה שהקשה התומים על הש"ך דלפי דבריו דשאר דברים ילפינן מע"ע דאין עכו"ם קונה בחליפין א"כ הסברא מבחוץ דגם עכו"ם קונה בחליפין וא"כ הרי ר"נ מפרש הברייתא דכסף מקנתו דאין נקנה בתבואה וכלים דאין בהם ש"פ דפרי בלא"ה אין עושין חליפין ואינו מפרש הברייתא דאין נקנה בתורת תבואה וכלים דהיינו בחליפין וכיון דקיי"ל כר"נ אין לנו קרא למעט חליפין וא"כ נעמוד על הסברא מבחוץ דעכו"ם קונה בחליפין (מ"ש דקיי"ל כר"נ ואין לנו קרא אין מוכרח) והא דע"ע אין נקנה בחליפין מסתמא יש לימוד אחר ואין לנו קרא למעט עכו"ם ע"כ ולי נראה דודאי אין לומר דהסברא מבחוץ דעכו"ם קונה בחליפין והרי ונתן לרעהו כתיב ואך הש"ך קאמר דאם קרא למעט עכו"ם אתא ע"כ דמבחוץ הי' קונה וסברא זו נשמע ממאי דגילתה תורה וא"כ אי קרא לכדר"נ אתא אפשר דאה"נ נאמר דלחליפין לא צריך קרא או מפשטא דקרא מכסף מקנתו נאמר דנתמעט הכל ואין נקנה אלא בכסף ולמ"ד כסף בעכו"ם קונה ילפינן למעט מכאן כל דבר ודו"ק

ועוד נראה לפרש דברי הש"ך ממה שהקשיתי דהתרוצים סותרין זא"ז דלפי מה דיליף מכסף מקנתו דאין ע"ע נקנה בחליפין י"ל דעיקר קרא אתא למעט ע"ע אף דכתיב גבי נמכר לעכו"ם מ"מ עיקר קרא לע"ע אתי וממילא נתמעט דאף ישראל אין קונה ע"ע בחליפין ואך עוד י"ל דעיקר קרא לעכו"ם אתא דעכו"ם אין קונה בחליפין לפי זה נמעט גם שאר דבר שאין עכו"ם קונה בתליפין וכיון דהי מינייהו מפקת ממעטינן תרווייהו דעכו"ם אין קונה שום דבר בחליפין וגם ע"ע אין נקנה אף לישראל בחליפין אבל שאר דבר לישראל ודאי לא אתי מיעוט מיני' ודוק כי נכון הוא. ולפ"ז יתיישב מה שהקשה התומים כיון דע"כ ע"ע אף לישראל אינו נקנה בחליפין למה לי קרא למעט עכו"ם ואי תאמר דאה"נ דמכסף מקנתו דכתיב גבי נמכר לעכו"ם ממעט גם נמכר לישראל קשה דודאי דוחק לומר דכותב בע"ע למעט כל מילי בעכו"ם דהרי בע"ע א"צ קרא בעכו"ם כיון דאף דישראל אין קונה ואיך יכתוב כאן אגב קנינים אחרים וא"כ ע"כ צ"ל דאף הא דישראל אין קונה ילפינן מכסף מקנתו וא"כ בשלמא אם לא אתא למעט חליפין בעכו"ם רק בע"ע שפיר ילפינן ישראל מעכו"ם אבל אם נאמר דאתא למעט כל דבר בעכו"ם איך ילפינן ע"ע הנמכר לישראל דאין נקנה בחליפין ולפי מ"ש לק"מ ואדרבה אי קרא לא אתא רק למעט ע"ע דוחק לומר דיכתוב בעכו"ם וילפינן ישראל מיני' דהרי יותר הי' לו לכתוב זה בנמכר לישראל אך אי ילפינן מיני' כל דבר דעכו"ם אין קונה בחליפין וגם ילפינן דישראל אין קינה ע"ע בחליפין משום הי מינייהו מפקת שפיר כתב גבי עכו"ם כי היכי דנילף תרווייהו ודו"ק כי נכון הוא: עוד הקשה התומים דבריש קידושין פריך ותהא אשה נקנית בחליפין ומשני חליפין איתנייהו בפחות מש"פ ואשה בפחות מש"פ לא מקניא נפשה ופרש"י משום דגנאי הוא לה וקשה ללוי דס"ל דחליפין הוא בכליו של מקנה הדר קושיית הש"ס דתהא אשה נקנית בחליפין דכאן לא שייך גנאי הוא לה כיון דהיא נותנת לו ואך צ"ל דללוי בלא"ה ניחא דהוא יליף מכסף מקנתו דעכו"ם אין קונה בחליפין ממילא אין לומר דתהא אשה נקנית בחליפין כיון דאשה ילפינן משדי עפרון ועכו"ם אין קונה בחליפין ורק הש"ס פריך לדידן דעכו"ם קינה בחליפין קשה תהא אשה נקנית ג"כ עיי"ש והוא דרך לפול אך לענ"ד גם זה לק"מ דאדרבה הרי לוי קאמר הטעם בכליו של מקנה בהאי הנאה שמקבל הכלי מקנה לו והקשו המפורשים דהרי בקידושין אמרינן דלא שייך בהאי הנאה שמקבל ממנו רק באדם תשוב אז הוי הנאה ותירצו דודאי בכל אדם הוי הנאה רק דאין הנאה זו ש"פ וחליפין דלא בעינן ש"פ מהני בכל אדם מטעם זה שנהנה שמקבל ממנו ולפ"ז ללוי בודאי א"צ לומר חליפין איתנייהו בפחות מש"פ דהרי כל חליפין הוא כן ואשה בפחות מש"פ לא מקניא רק אף לדידן משני חליפין איתנייהו וכו' ועוד י"ל דהמפורשים הקשו לדידן דלא קיי"ל כלוי מ"מ באדם חשוב יהני כליו של מקנה עיין שע"מ בקונטרוס שערי דיעה על ה' ריבית ותי' כיון דחליפין אף באין חשוב מהני ע"כ דקנין אחר הוא ואין זה מקנין כסף דיועיל מה שהנותן נהנה ולפ"ז ללוי ע"כ דהוא מקנין כסף רק התורה גילתה דא"צ ש"פ וא"כ ידע בפשיטות דאשה בפחות לא מקניא ורק פריך לדידן דהוא קנין אחר ומשני דמ"מ גנאי הוא לה

סימן קכד

הנתבע. הש"ך ס"ק ד' הביא דברי מהרשד"ם דכ' דאם המורשה הודה יכול הנתבע לחזור והש"ך השיג עליו דודאי א"י לחזור והקצה"ח כ' דיש חילוק בין אם הנתבע שם הדברים בפיו ודאי א"י לחזור ומהרשד"ם איירי דלא שם בפיו והנה ודאי זה פשוט דאם לא שם בפיו איך מהני הודאתו ולא עדיף מסי' הקודם סעיף ה' דא"י למחול ועוד וכי נביא הוא להודות אך נראה דהש"ך איירי בעשה מורשה שנתעסק באותו עסק ובאופן דלולי דהרשיהו לא הי' נאמן ואין תשו' מהרשד"ם לפני

סימן קכה

א) ואמר ללוי הולך מנה זה לשמעון וכו' ומ"מ ראובן חייב באחריותו עד שיגיע הממון ליד שמעין. השע"מ הקשה מהא דד' פרקים בשנה דמשחיטין הטבת בע"כ ואם מחמת. ללוקח ופריך הא כסף אינו קונה ומשני רב שמואל ב"י בזיכה לו ע"י אחר הרי היכי דזכות הוא לו אינו חייב באחריות וה"ג כיון דזכות להמלוה לא יתחייב המלוה באחריות ותי' השע"מ דשם זה הזכות שיזכה לו ע"י לא רמיא עלי' דמוכר לכן נפטר מאחריות אבל כאן הא עלי' דלוה רמיא שהמעות יבוא ליד המלוה ע"כ ולפענ"נ דאף שם בודאי באם המוכר שלח לו ע"י שליח ונאבד חייב המוכר באחריות ולא אמרו רק דבאלו פרקים ניחא לי' שיקנה הבשר וממילא כשמת מת לו דהוי פקדון ביד המוכר דכך אמדו חז"ל דעתו דניחא לי' ללוקח באחריות ויהי' לו קנין כדי שלא יוכל המוכר לחזור ובפרט מה שלמד השע"מ מזה לפי שיטתו דבזבינא חריפא וזיכה המוכר ללוקח ע"י אתר יצא מאחריות המוכר הוא תימה לפענ"ד חדא דא"כ למה בזבינא חריפא ביטלו קנין המעות ויכול הלוקח לחזור ויוכל לזכות לו ע"י אחר יותר הי' להם להניח על הדין דכסף קונה ובפרט דהרי ר"י משני שם דבד' פרקים העמידו על ד"ת דמעות קונות וא"כ גם בזביני חריפא נאמר כן וע"כ דאין לדמות כלל הזכותים זה לזה רק היכי שאמרו חז"ל ועוד דבלא"ה מתחילה רציתי לתרץ קושיית השע"מ דאף דאמרו אם בא