אבני החושן חלק א רטו

השיג עליו דהרי לפי דבריו הוי ריבית שמלוה לו בעד שכר טירחתו וע"כ טעם ההיתר הוא כמ"ש הטו"ז ביו"ד דשמעון בשביל עצמו הוא טורח א"כ אין לו שכר טירחא ולפענ"ד דברי הקצה"ח נראין דכיון שחזר ממילא לא טרח רק בשביל ראובן והוא לא רצה בחנם רק בשביל עצמו וגם מה שהעתיק דברי הקצה"ח בזה"ל דשמין כמה שוה מעות הלואה לזמן ובקצה"ח כ' דשמין כמה אדם רוצה ליתן והיינו כמו במכות פ"א ולק"מ ודו"ק. ואך נראה דאין יכול לתבוע רק שכר טירחא ודו"ק

יא) הבעל שבא לדון בנכסי מלוג. כבר כתבתי בזה בתי' לאה"ע

סימן קכג

א) מדינא דגמר' אין כותבין הרשאה אלא לתבוע פקדונו יש לי בזה קצת עיון ואשיחה וירווח לי הנה בגמר' במרובה איכא תרי לישנא ללישנא קמא לא כתבינן אמטלטלי משום דאין יכול להקנות וכתבו התוס' דמטלטלי דפקדון קיי"ל דיכול להקנות וא"כ כתבינן ולא איירי נהרדעי דק במטלטלין דגזילה ולישנא בתרא ס"ל דעל כל מטלטלי כתבינן חוץ ממטלטלי דכפר בהם הנתבע וקשה לי לפי מ"ש התוס' ב"מ בסוגיא דההוא מסותא דאף בגזילה אם הודה שוב הוי כפקדון ויכול להקדישו וא"כ מאי בין לישנא קמא ללישנא בתרא דבכפרי' אף בפקדון לא כתבינן ובלא כפרי' אף בגזילה כתבינן ובש"מ כ' איזה נ"מ אך אינה בשיטת התוס' עיי"ש ובדוחק נראה לומר דיפלגו בסתם דלא ידעינן אי כפרי' או לא ללישנא קמא לא כתבינן רק בפקדון ולא בגזילה ולישנא בתרא ס"ל דאף בגזילה כתבינן כ"ז דלא כפרי' והב"י כ' דקיי"ל כלישנא בתרא ודוקא בפקדון אבל גזילה לא כיון דאין יכול להקנות והוא תימה לפענ"ד. שוב ראיתי דלזה כיוון הש"ך ונקט סוף לשון הב"י דהשיג על הרשב"א ודברי הב"ח נפלאו בעיני שכ' וז"ל דללישנא קמא אין חילוק בין כפרי' או לא רק בין פקדון לגזל דבגזל אפי' לא כפרי' לא כתבינן ובפקדון אפי' כפרי' כתבינן כיון דאינו גזל יכול להקנותו ולהקדישו והנה תחילת דבריו שכ' דאפי' כפר כתבינן יש לפרש בלא הודה ויותר נראה דלא אזיל בשיטת התוס' והרמב"ן הביאו הקצה"ח סי' רי"א ס"ל דגזל אף הודה אין יכול להקדישו רק מ"ש דפקדון אף בכפרי' כתבינן לא הבנתי דהא בהדיא כ' בש"ע סי' רי"א דבכפר נעשה גזל ואין יכול להקנות. שוב ראיתי דכה"ג הקשה הקצה"ח על יש"ש

ב) אלא לתבוע פקדונו. הקצה"ח ס"ק א' הביא דברי רש"י דפי' בלישנא קמא דלא כתבינן אמטלטלין סיים לכן אם נאבד (מהמורשה) יכול התובע לתבוע מיד השומר ותמה בב"י דהרי אף אם נתן לשליחו בלי הרשאה נפטר הנתבע ותי' הב"ח דהרשאה גרע כיון דנתכוין להקנותו והקנין אינו מועיל והקצה"ח הקשה דלמה לא פירש כפשוטו דיוכל לומר לאו בע"ד דידי את ולמה הוצרך לנ"מ אחרת והנה נראה פשוט דכמו שהקשה הרא"ש הבאתיו בסי' הקודם דלמה לא נכופו ליתן לשליח ותי' משום דאם יבטל יחזור ויתבע ממנו וזה דקשה לו לרש"י אף אם הרשאה גרע מ"מ למה לא נכופו כדי שלא לעכב ממון חבירו לכן פירש שיחזור ויתבע ממנו וא"כ נקט העיקר דמה טעם יכול לומר לאו בע"ד דידי את משום דיוכל לחזור ולתבע דבלא"ה הי' לנו לומר דצריך ליתן לו ואך הפרישה כ' דרש"י ס"ל כהרא"ש דכיון דלא מהני ההרשאה א"כ אינו רק שליח ובנותן לשליח יוכל לתבוע מן הנפקד אם ביטל השליחות וזה ג"כ נכון ונראה דודאי אם נאמר דאף דהקנה לו בקנין גמור אין יכול להחזיק בו דמ"מ לא הוי רק שלית וא"כ ודאי דברי הב"ח דחוקים דכתב דהרשאה גרע כיון שנתכוין להקנותו דהרי אינו רק שלית וע"כ צ"ל כהפרישה ודו"ק. עיי"ש עוד בקצה"ח הקשה על הרשב"א דכ' דללישנא קמא אף מלוה בשטר אין יכול להרשות דאי במלוה ע"פ למה הוצרך לר"י הא פשוט בש"ס המקדש במלוה אינה מקודשת ובקידושין (מ"ז) פריך ואי מלוה להוצאה ניתנה במכר אמאי קנה ע"כ והקשה הקצה"ח דהא מחילה ודאי דמהני במלוה רק דאינה עושה קידושין ומכר וה"נ י"ל דיכול להרשות לולי מדר"י ולי נראה דדברי הרשב"א פשוטים דאם הלואה ברשותו שיוכל להקנות לאחרים למה במלוה אינה מקודשת נהי דמשום מחילה לא מהני שאין נותן לה מ"מ תתקדש בתורת הקנאה וכמו שמקנה לאתר דהא במקדש במלוה דאחרים והקנה לה באופן המועיל מהני היכי דלא שייך לא סמכה דעתה וע"כ פשוט דמלוה אין בידו להקנות ושפיר דייק הרשב"א

ומה שהקשה עוד על הרשב"א דכ' דאף אם מכירת שטרות דאורייתא מ"מ הרשאה הקנאה גרועה הוא ואין כותבין רק היכי שהוא ברשותו ממש שיכול להקדיש ותמה הקצה"ח דהא אמירתו לגבוה מהני אף בשטר ועכ"פ כתיבה ומסירה מהני ע"כ ולק"מ דהרי כן הוא דהרשב"א ס"ל דאין יכול להקדיש בלי כומ"ס כמו שהביא הקצה''ח דבריו סי' ס"ו וע"ז כ' כאן כיון דהרשאה הקנאה גרוע הוא אין יכול להרשות רק היכי דיכול להקדיש באמירה אבל שטר דאף להקדש בעי כומ"ם אין יכול להרשות וזה פשוט

ג) ולא כפר לו. עיין ש"ך ס"ק ב' ור"ל דבשעת כתיבת ההרשאה כבר כפר ולאפוקי תשו' הרי"ף דכ' דאף אם כפר אח"כ איתרע ההרשאה עיין ב"י הביאו והנה תימה בעיני לתשו' הרי"ף דהא בפ' שבועת העדות פריך הא מנה לפלוני ביד פלוני חייבין הא בעינן שישמעו מפי התובע ומוקי בבא בהרשאה היכי דלא כפרי' וע"כ צ"ל דבשעה שהשביע העדים כפר דאל"כ העדים פטורין דכפירת דברים בעלמא הוא וכיון שכפר האיך מהני הרשאה וע"כ דהוא משום דלא כפר בשעה שכתב ההרשאה הרי דאף שכפר אח"כ לא נתבטלה הרשאתו. שוב מצאתי תה"ל בשע"מ בשם הרשב"א שהקשה כן והוא קושיא עצומה ונראה דהנה ודאי אם יאמר הנתבע שבאמת הי' חייב רק שכבר נתן להמורשה בזה ודאי מודה תשו' הרי"ף דלא נתבטלה ההרשאה דהרי כל טעמו הוא רק כיון שכופר אחר שבא המורשה איגלאי מילתא שלא רצה להחזיר ולא הי' לו מה להרשות אבל זה שאמר שנתן להשליח הרי מודה שבדין הורשה וא"כ משכחת אנפי טובא כה"ג שאומר שנתן לשליח והשליח משביע עדים שיעידו שאמר התובע אל תפרטני אלא בעדים או שיש בידו שטר ואינו מקוים ומשביע אותן וחייבין וכה"ג שפיר אהני הרשאה ודו"ק ואין הרשב"א לפני

ד) וכן מלוה בשטר. הש"ך ס"ק ז' כ' דודאי אף הרמב"ם מודה ולא כב"י שכ' אבל הרמב"ם וכו' דמשמע דהרמב"ם חולק אהטור והמעיין בטור וב"י יראה דמשמע דהטור שני אופנים קאמר בתחילה כ' דשטר יכול להרשות משום דהוא כפירת קרקעות ויכול מדינא דגמר' להרשות ואח"כ כ' אופן השני דיכול להרשות ומוסר השטר ומקנה לו בכומ"ס ונראה דנ"מ באם אין לו קרקע או מחל השעבוד וא"כ משמע דבאופן הראשון א"צ למסור השטר כלל וכותבין הרשאה מטעם דקרקע הוא וע"ז שפיר כ' הב"י דהרמב"ם ס"ל דאין יכול להקנות רק בכומ"ס וזה מוכרח בדבריו דהא כ' דבשטר הוי ג"כ תקנת הגאונים: ה) והלך ומתל חייב לשלם לחבירו. הש"ך ס"ק י"ח כ' דאיירי שבאם לא הי' מוחל הי' מוציא החוב מעכו"ם כבר מבואר זה בש"ע דמשלם מה שהי' שוה החוב. מ"ש הקצה"ח דבשלח שליח לגבות מעכו"ם לא קנה המשלח דצריך שיהי' גם שליחו של נותן ואין שליחות לעכו"ם כבר כתבתי לקמן בה' שלוחין דאין הכל מודים ועיין מח"א וס' קה"י והנתה"מ כ' דהשליח ממילא נתחייב דהעכו"ם נפטר מחובו וזה ודאי נכון אך לכאורה יש לעיין אף אם הישראל לא שלחו והעכו"ם נתן לו דמ"מ י"ל דהן מעותיו של העכו"ם