אבני החושן חלק א ריג

כהעיטור דאף דיכול לבטל את השליחות מ"מ הוא א"צ לחוש לזה וכיון דנתן ע"פ דין דחזקה דלא ביטל לכן אם נתן פטור אף בביטל וזה ג"כ כונת בעה"ת דאם יהי' שורת הדין דלא יתן דהיינו דיש לחוש שביטל ודאי אם נתן וכבר ביטל המלוה שליחותו חייב דלמה הי' לו ליתן אך כיון דלא חיישינן א"כ נתן ע"פ דין והלוה אפסיד אנפשי' דעשאו בתחילה שלית לכן פטור וזה ברור וא"כ גם בדעת רש"י י"ל כן ורק דשם ודאי קשה לומר דר"י בר חמא רצה לדחותו ולומר לאו בע"ד דידי את וגם הרי אדרבה נתן לו עצה שיקנה ע"ג קרקע כדי שיתן לו וא"כ למה לא נתן לו מיד כיון דלא חיישינן לביטול ומיתה ויפטר אם יתן לפיכך פי' דר"א זקן הי' ויש לחוש בדין למיתה ושוב יתחייב אם יתן לו וימות ואך הפוסקים לא ס"ל כרש"י ואף בזקן לא חיישינן ועוד אבאר בסמוך כי מהש"ס ג"כ משמע דלעולם אין כופין ליתן להשליח ורק הפוסקים פליגו בטעמו וא"כ ודאי לא זכיתי להבין מה שכ' הש"ך דלהפוסקים דלא חיישו לביטול כופין אותו ליתן גם תימה בעיני למה עזב צדיק דרכו לנטות מדרך הפשוט בדברי הרי"ף ובעה"ת והרמב"ם שכתבו בסתם דאין צריך ליתן להשליח ואבאר בס"ק שאח"ז מה שיש עוד לתמוה בזה

ב) והטעם מפני שיש לחוש שמא ימות. הש"ך ס"ק ד' כ' דגם הרא"ש סובר דאין יכול לעכב מחשש מיתה רק דאם נתן ומת חייב ורק יכול לעכב מטעם שמא ביטל השליחות עיי"ש והוא נגד הסברא דאם אינו יכול לעכב למה חייב במת וגם החילוק בין ביטל למת צ"ע בעיני ואף דכן כ' הפרישה והרי בתוס' גיטין (ל"ג) כתבו דלא הוי ה"ס דאוקמי אחזקה שלא יבטל הרי כמו דמוקמינן אחזקת חיים מוקמינן נמי אחזקת שלא ביטל. ואבאר דהנה הטור כ' הטעם שמא ביטל וכ' דמדברי הרא"ש משמע דבהרשאה שוב לא מהני ביטל השליחות וממילא גם כשמת לא נתבטל השליחות ואך בתשובה כ' דכשמת בטל השליחות והב"י כ' דאף ביטל סובר הרא"ש דמהני רק באם הלוה נתן לו אבל מת ונתבטל חייב ורק בהקנה לו אג"ק שוב לא מהני ביטל או מת ואף בביטל צריך ליתן לשליח ואם אין בידו הרשאה רק עשאו בעדים חייב בביטל ומת אף בלא ידע וג' חלוקים בדבר והב"ח השיג על הב"י וס"ל דאף בשליח בעדים הלוה פטור וכן השיג על הטור וכ' דנ"מ בהרשאה דאז כייפינן ללוה ליתן. והנה המעיין בדברי הרא"ש יראה דאי אפשר כלל לומר כן ודברי הב"י נכונים לכן אעתיק דברי הרא"ש בקיצור דתחילה העתיק דברי הרי"ף דאין כופין את הלוה ליתן כ' אח"כ וז"ל וצריך טעם לזה כיון דידעינן דשוי' שלית ופטור מאחריות ושליחו כמותו למה יתנו חכמים יד לעכב ממון חבירו ונראה דחיישינן שמא יבטל השליחות ואם כ' לו דון וזכי וכו' ואף דפסקינן דשליח שוי היינו שאינו יכול לתפוס לעצמו אבל מ"מ אין יכול לבטל ובתשובה כ' דמ"מ כשמת נתבטל רק אם הקנה אג"ק שוב הוי שלו ואף כשמת לא זכו בו יורשיו וסיים שם בתשובה כיון דאקני לי' אג"ק לא חיישינן אם מת לענין אחריות הדרך דמהני התקבלתי דשליח רק אם ידעינן ודאי שמת הרי דכ' בתשובה דדוקא כשהקנה לו שיהא כשלו לא חיישינן אבל כשיש על הלוה אחריות והיינו בלא הקנה אג"ק אין כופין כלל וא"כ צ"ע מ"ש הש"ך דכופין אף דאם מת חייב ומשמע מהרא"ש דאף בהרשאה אין כופין ואף דהרא"ש סיים דלא מפקינן מחזקת קיים מ"מ צ"ל דס"ל כיון דאפשר שיבוא ריעותא ללוה אין כופין אותו ועוד קשה דצריך להבין מנ"ל להרא"ש שיש ג' חלוקים שליח בעדים חיישינן לביטל (מ"ש הב"ח דחיישינן לביטל היינו כיון שיכול לבטל חיישינן לטובת המלוה לא זכיתי להבין דאיך נחוש מה שהוא עצמו לא חש) ובהרשאה לא חיישינן רק למיתה ובאג"ק אף למיתה לא חיישינן גם הב"ח הקשה דמנ"ל להרא"ש דלהרי"ף אף דיכול לבטל הרשאה מ"מ נפטר הלוה ונראה דאלו ג' חלוקים יצאו לו להרא"ש מגמר' מפורשת מעובדא דר"א דמסיק זוזי בר"י בר חמא וקאמר לרב ספרא אייתינהו נהלי' אזל א"ל ריב"ח מי כתב ר"א התקבלתי (בקבלתו של רב ספרא) לסוף אמר אף אי כתב לך התקבלתי לאו כלום הוא דילמא שכיב ר"א וכו' עד לקנינהו אג"ק. והנה לפי מה שקשה לו להרא"ש דאף לשליח למה לא יתן היינו דקשה לו על ריב"ח למה לא נתן לרב ספרא ולמה הוצרך התקבלתי כיון דשליח הוא ופירש דהי' שליח בעדים לכן הוכרח הרא"ש לומר שמא ביטל השליח ולק"מ מה שהקשו למה לא נקט טעם חשש מיתה דהרי מעיקרא דאמר ריב"ח דיכתוב התקבלתי אכתי לא עלתה על דעתו חשש מיתה ואח"כ כשחש למיתה אמר דאף התקבלתי אינו מועיל וע"כ בתחילה למה לא נתן וע"כ דהוא מחשש ביטל ולזה הי' מהני התקבלתי ואח"כ לחשש מיתה הוצרך לאג"ק וא"כ כל השלשה חילוקים מבוארים דבלא הרשאה יכול לבטל והיינו דהרא"ש פירש התקבלתי היינו שיכתוב לו הרשאה ואז אינו יכול לבטל ומ"מ אין כופין משום חשש מיתה (וזה כהב"י ולא כהב"ח) ובאג"ק אף למיתה לא חיישינן והיינו דאז הוא שלו לגמרי וכל מעיין יראה כי דברי כנים ודברי הב"י נכונים ועיין באחרונים שהאריכו לדקדק ולהקשות ומפני אריכות לא הבאתי דבריהם והכל מתורץ במ"ש. ואך הש"ע לא כ' רק שני חלוקים שליח ובא בהרשאה דמשמע כן מדברי הרי"ף והרמב"ם וכן כ' בעה"ע בפירוש ולקמן אכתוב שיטתם בפירוש דברי הש"ס ולכן בשליח בלא הרשאה כ' החשש מיתה ואף שהרא"ש כ' חשש זה להרשאה מ''מ כיון דהמחבר פסק דבהרשאה לא חיישינן כלל א"כ אין בו נ"מ לדינא אם מטעם ביטל או מיתה ונקט טעם מיתה דמבואר הוא בש"ס דילמא שכיב ר"א ולכן תימה בעיני מ"ש הש"ך דהרא"ש סובר דמטעם מיתה אין יכול לדחותו לכן כ' מטעם ביטל וכבר בארתי דאדרבה בלא התקבלתי דהיינו הרשאה חיישינן לביטל ובהרשאה אף דלא שייך ביטל מ"מ חיישינן למיתה ויכול עי"כ לדחותו גם מ"ש הש"ך ס"ק ה' דבעל העיטור סובר דלא חיישינן למיתה באמת אין מבואר כלל זה בדבריו רק כ' דאף בביטל אין אחריות על הלוה וכמ"ש הב"י ובאמת אפשר דלא חייש לא לביטול ולא למיתה ורק שאין מחויב ליתן לו דלאו בע"ד דידי' הוא וכהרי"ף ועיין בס"ק שאח"ז ועיין לקמן סי' ק"ל ס"ק ד'

ג) מיהו אם ידע שמת לא יתננו לשליח. הש"ך ס"ק ו' הקשה דהרי בפירוש כ' הרא"ש דהקנה אג"ק הוי המעות שלו ואף אם מת למה לא יתן ולדעתי לק"מ דודאי הרא"ש כפי פרושו בש"ס וכפי שכ' ג' חלוקים דהתקבלתי דר"א היינו הרשאה וכמו שפרשתי וא"כ אח"כ כשאמר שיקנה אג"ק משמע דזה עדיף מהרשאה וא"כ אף במת יתן אבל כבר כתבתי בס"ק הקודם דהפוסקים לא פירשו כן וגם מה שפי' העיטור דלכן אמר ריב"ח דילמא שכיב ר"א ונפיל זוזי קמי יתמי ופירש דהיינו שהיורשים יאמרו שהחליף המעות בגרועים כמו שהביא הש"ך הנה כל המפרשים לא פירשו כן וגם אין לזה מובן כלל דהרי אם עשאו שליח נאמן הנפקד והלוה שנתן הכל ומאי חשש שיאמרו שהחליף וגם לא זכיתי להבין דאף אם לא יתן לרב ספרא רק ליד היורשים מה יעשה אם יאמרו היורשים שהחליף ועיין בש"מ בשם הרשב"א דנראה דאינו מפרש שיש ג' חלוקים ורק מקודם שאל אם כ' ר"א התקבלתי היינו דניחא לי' מה שיתן לרב ספרא שחשש אולי אינו שליח ע"פ דין או לא עשאו בעדים או לא הי' מאמין לר"ס (ופי' התקבלתי כפשוטו דניחא לי' בקבלת ר"ם) ואח"כ אמר דאף התקבלתי אין מועיל רק שיקנה אג"ק ור"ל שדרך הרשאה לקנות אג"ק ויש כתבו דלאו דוקא אג"ק וה"ה בסתם זיל דון ואפיק לנפשך עכ"ל הש"מ ומהנראה שכל הקדמונים הסכימו לפירוש זה עיי"ש א"כ פשוט דאף אג"ק לא מהני מידי וגם נראה פשוט דהש"ך