אבני החושן חלק א רט

עד סוף ניסן והרמב"ן לא ס"ל כן עיין בדבריו בסוגיא דשני שטרות היוצאין ביום אחד

ג) מכרן לשלשה זה אחר זה וכו' ואם שטרו של אחד מהם קודם לחבירו ובאים לגבות כאחד וכו' ואם הניזקין קודמין וכו' הניזקין קודמין לגבות מן האחרון אפי' הוא זבורית. הסמ"ע ס"ק כ"ד הביא לשון הטור שכ' וז"ל ואין הניזקין יכולין לומר א"כ הורע כחינו שכך הדין מי שקדם שעבודו צריך לגבות תתילה ע"כ ובמינו הוא תמי' דכי הגבי' תלוי בשטר המוקדם שקדם שעבודו הרי הגבי' תלוי בזמן הפרעון מי שקדם זמנו לגבות ועוד אף אם זמן פרעון של הניזקין קדם מ"מ מי יכריחו לגבות תחילה ואין כופין אותו לתבוע ולמה לא יוכל להמתין עד שיגבה המאוחר ועיין כתובות (ד' ק"י) דס"ד דש"ס דבעל הבינונית גובה תחילה משום דקדים ופריך סוף סוף כי אתי למגבי בהדי הדדי אתיין ולכן נראה דאין כונת הטור דאף אם ירצה להמתין יכופו אותו לגבות תחילה רק איירי באין שום אחד רוצה להמתין ונותנין שטרותיהן לב"ד שיגבו להם ובזה קמ"ל דאף דידעינן שנצטרך לגבות עידית מלוקח ראשון וס"ד דנגבה תחילה הזבורית להכתובה כדי שיהי' להניזק העידית קמ"ל דהב"ד גובין למי שקדם שעבודו כיון דאם לא יהי' לגבות לכולן יגבה רק מי שקדם שעבודו וכן מדויק הלשון שכ' הש"ע ובאין לגבות כאחד ודברי הנחה''מ ס"ק ו' הם תמוהין בעיני שכ' שאין הב"ח יכול לפייס הלקוחות כדי שיטול עידית ולא ירדתי לסוף דעתו דמי ימחה בידו להמתין או לומר שעדיין לא גבה ומה לכם בזה שלקחתי מן הלוקח ואתם אם תבואו לגבות בע"כ מוכרחין אתם לגבות מהאחרון ואולי גם הנחה"מ איירי באם הב"ד גובין ופייס ללוקח שילכו הב"ד אצלו לגבות אף דהוא ראשון ובזה כיון דמחל קדימתו הוי כנמכר הכל ביחד וגובה כ"א הראוי לו ואך ג"ז צ"ע וגם זה אם נאמר כן היינו רק במוחל קדימתו אבל במוחל הכל וכאלו לא קנה והם ב"ח או נותן בעצמו ודאי דגובין ממנו אם הב"ח מוקדם וזה נראה ברור

ד) מכרן לאחד הלוקח נכנס תחת הבעלים. הקצה"ח ס"ק ד' הקשה להסוברין דאף ניזקין אין גובין מיתמי רק זבורית ומ"ש לוקח מיתומים ולי נראה פשוט דהלוקח דהפסיד לב"ח ולקח שעבודו הי' הדין שיגבה ממנו רק חכמים תקנו שאין נפרעין במקום שיש ב"ח משום דלהמלוה אין לו נ"מ רק בחילוק קצת שיש בין זבורית לעידית דמ"מ יגבה חובו והיכי דגם ללוקח אין נ"ח יותר לא עשו תקנה להפסיד לב"ח דינו אבל יתומים כן היתה התקנה שיגבו מהם זבורית

ה) דוקא שמת המוכר אבל אם המוכר עדיין חי דיוכל להחזיר שטר הזבורית למוכר וכו'. התומים הביא דהרשב"א הקשה הא אף במת המוכר הרי יכול יכול להחזיר ליתומים הקרקע בחובת אביהם והיינו שיודה שחייב לאביהן (כן פירש התומים כונתו) ויתומים שגבו קרקע בחובת אביהן ב"ח חוזר וגובה מהם ויצטרכו לגבות מהם והתומים תי' דמסתמא הניזקין אין להם שעבוד דאקני ומה שיגביהו ליתומים יהי' דאקני והנה חוץ דיתומים הן כרעא דאבוהון והוי כבני תורין דגובה מהם אך בלא"ה נראה דלא שייך בזה קנה והוריש לא משתעבד דהא קרקע זו כבר הי' תחת שעבודו עוד קודם שמכר ובזה נדחה גם חי' הא' עיי"ש והנה לרש"י דס"ל דרק לניזקין יוכל לומר קח בינונית ואם לאו אהדר ותקח זבורית אבל לב"ח אם יאמר קח זבורית יכול לומר לכי תהדר א"כ לק"מ דכאן אם יודה שחייב לאביהן יצטרך ליתן להם בינונית דב"ח דינו בבינונית וא"כ שוב א"י לומר לניזקין קחו בינונית דיאמרו לכי תהדר כיון דאז ג"כ יגבו בינונית (ואפשר דמנח קושיא זו יצא לרש"י זה) וא"כ שפיר אמרו דבמת מוכר נוטלין כדינן ופשוט ואך עדיין קשה לשיטת הרא"ש דס"ל דלעולם דנין כמהדר ואף ב"ת נוטל זבורית וקשה קושיית הרשב"א ונראה דהנה לכאורה קשה במה שאמרו אהדר שטר זבורית למרי' דילמא המוכר לא ירצה לקבלו ובמה שמחזיר השטר לא נתבטל המכר רק צריך לקנותו בקנין גמור ואולי לא ירצה וצ"ל כיון דמחויב לפרוע לב"ת מוכרח לקבל כדי לפרוע ועיין קצה"ח סי' ט' ולעיל סי' צ"ט אך כ"ז ניחא בב"ת עצמו אבל יתומים שלא הניח להם אביהן אין מחויבין לפרוע א"כ ודאי דיכולין לומר שיודעין שאין חייב לאביהן ואיני נוטל ואיני פורע ואף דלקמן סי' רע"ח מבואר דבן פשוט אין יכול לומר איני יורש ואיני פורע היינו משום דכבר זכה בהם אבל כאן דבאמת אין מגיע לאביהם רק רוצה להתחייב בקנין אודיתא יכולין היתומים לומר איני נוטל והניזקין יפייסו אותם שיאמרו כן וא"כ אין בידו להחזיר ליתומים ודו"ק. ובזה אמרתי לתרץ מה דדייק הש"ס ביבמות (ד' ל"ז) מהא דמי שאבדה לו דרך שדהו בחד דאתי מכת דיכול לומר אי שתקח ואי לא אהדר שטרי למרייהו ודייק דקם דינא וכל המפורשים הקשו מנ"ל מטעם קם דינא דילמא משום אהדר שטרי' ולפי מ"ש לא שייך שם אהדר שטרי דדילמא המוכר לא ירצה וע"כ הא דאמר מהדרנא הוא רק לתוספת דברים ור"ל כמו שהי' קודם שלקחתי ורק ע"כ מטעם דקם דינא ואין כאן מקומו לכן קצרתי

סימן קכ

א) בתורת גיטין. עיין סמ"ע ס"ק ג' בסופו כ' וז"ל ואם א"ל זרוק בתורת גיטין והפטר אפי' אין יכול לשומרו פטור ועפ"ר ע"כ ולא זכיתי להבין דהרי לא אמר לו שיהא פטור רק אם יזרוק לו בתורת גיטין ומשמע דהיינו שיהי' בידו כמו קנין בגט ובפרישה לא מצאתי שום דבר ואולי איזה ט"ס יש כאן

ב) הנה מעותיך צרורים. הסמ"ע תמה ע"ז דהא הלוה לא נפטר באומר בא וטול זוזך והש"ך ס"ק ג' מחלק דכאן כיון שא"ל שהם צרורים ושוב א"י הלוה להשתמש בהם לכן יצאו מרשותו ובעניי לא אבין דמה מהני מה שהלוה צרר אותם שלא יוכל שוב להשתמש ועיין מ"ש לעיל סי' ע"ד ויש קצת לפרש כוונתו דר"ל דהרי גילה דעתו שלא ישתמש ואך ג"ז לא אבין דמי ימחה בידו לעבור ע"ז אם יזדמן לו עיסקא וצ"ע

ג) לא נשתנה מכח דיבור בעלמא. מכאן קשה על מ"ש הסמ"ע סוף סי' פ"א דאחר כלות זמן הלואה מחויב ליתן ריוח למלוה וא"כ ודאי נשתנה ע"י דבורו ולמה חייב באונסין ועיין מ"ש שם

סימן קכא. הלכות העושה שליח

א) שלח לו חובו או פקדונו ע"י שליח אם אמר לו המלוה לשלחו על ידו ונאבדו פטור. בס' שע"מ צידד באם לא שלח לו רק מקצת ועיי"ש שדעתו נוטה דבזה אין האחריות על המלוה כיון דשינה בשליחות שנתבאר בסי' ע"ד דבהגיע הזמן יכול לכופו לשלם הכל ביחד וא"כ הוי מעביר ע"ד כמבואר סי' קפ"ב אם שלח שליח לקנות לו כור וקנה לתך דהוי מעביר על דבריו ונתבטל השליחות ולפענ"ד דבריו צ"ע דבסי' קפ"ב דלא מצא לקנות כור הי' לו להביא בחזרה מעותיו אבל כאן וכי ס"ד דאם לא יתן לו הלוה הכל אף בקצח אינו מרוצה וזה דומה לאומר ערב לי בתמרים וערב לו בגרוגרות דאם ערב השליח בשלו לא הוי מעביר ע"ד וכן בשלח שלית שיקבל לו חטים במתנה ונתן לו הנותן שעורים וכי ס"ד דלא קנה עיין מ"ש סי' קפ"ב וה"נ כיון דאין השליח נותן להלוה חלופי המעות לא שייך קפידא ואף דיכול לכופו לפרוע הכל כיון דהגיע הזמן ומחויב לשלם הכל ומה הי' ביד השליח לעשות אם לא פרע רק מקצת וכי קיבל ע"ע לכופו בב"ד וא"כ למה נימא כיון