אבני החושן חלק א רו

שיעור שבתי ולקמן דמוקי באפותיקי אתי שפיר דנוטל כל השבת אף דלא מסיק רק שיעור ארעא וכ' הש"ך דמ"ש בלא"ה פריך שפיר הוא דוחק גדול דהרי יותר יקשה לכ"ע גם מאי קאמר הניחא וכי לדידי' ניחא ולכן הסכים לרש"י דלעולם אין נוטל יותר מחובו ואף באפותיקי וכמו שפירש"י שם והתומים מתרץ דודאי לשיטת התוס' דבאפותיקי נוטל השבת אף דהוא יותר על חובו ובלא אפותיקי אינו נוטל משום דלא הי' השדה שלו וכ"ז לרבא דב"ח מכאן ולהבא הוא גובה אבל לאביי דס"ל למפרע הוא גובה עדיף אף מאפותיקי ולא קשה למה נוטל יותר על חובו וא"כ אי הוי פריך הכי למה נוטל יותר הי' צריך ג"כ לומר הניחא לאביי אבל לרבא קשה למה נוטל ושפיר פריך פירכא אחריתי בלשון הניחא ע"כ. והנה דבריו צ"ע לאיש עני כמוני דאיך נוכל לומר דלאביי עדיף והשבת שלו וקושיית הש"ס הניחא הוא אליבא דאביי דלרבא לא ניחא לכ"ע וא"כ לאביי מאי פריך לימא לי' הב לי גריוא דארעא שיעור שבחי והרי להתומים לאביי למפרע הוא שלו כיון שאין מסלקו בדמים ולמה יתן לו ארעא וא"כ אדרבה נתגדלה קושיית הש"ך וגם עיקר הענין דחידש דלאביי נוטל יותר מחובו הוא דבר מתמי' דיחלוק על כל שיטת הש"ס דמבואר דאין נוטל השבח אם לא מסיק שיעור ארעא ושבחא וע"כ דאף דלמפרע גובה ויכול להקדישו הוא רק כמ"ש התוס' דאלים שעבוד לאביי אבל לא שיהי' שלו ושמין לו בודאי בעת הנבי'. והנה הש"ך מסיק דיכול הלוקח לומר קים לי כרש"י והיינו באם תפס עיין ש"ך לקמן ס"ק ל"ג

יג) אבל מקבל מתנה אין ב"ת גובה משבחה. הטעם משום דאין לו על מי לחזור דבמתנה אין אחריות ועיין ש"ך ס"ק כ"ט וס"ק למ"ד די"א דמ"מ השבת היתר על הוצאה גובה הב"ח וכן הסכים הש"ך וצ"ע קצת דמה בזה חילוק בין מתנה למכר דבשלמא עיקר השדה במכר קיבל אחריות ולא במתנה אבל השבח דהוא של הלוקח והמוכר צריך אח"כ להחזיר לו משום דפרע חובו וה"נ למה הוא אינו נ"כ של מקבל מתנה ופרע בזה חובו של הנותן ולשמואל דאית לי' דבמכר לא אמרינן אחריות ט"ס הוא אף דמים שנתן א"כ י"ל דהשבח לא עדיף מדמי המכירה אבל לדידן דאחריות ט"ס מאי בין מקבל מתנה ללוקח בשבח וקצת י"ל דכיון דבעת נתינה לא קיבל אחריות שוב אין חיוב על הנותן וצ"ע

יד) ולוקח שפירש בהדיא שאין לו אחריות דינו כמקבל מתנה. קצת צ"ע דלשון הש"ס ופרש"י גבי אמליך וכתוב שופרא שבחא ופירי משמע דהוא לטובת הלוקח ולפמ"ש הרמ"א כאן הוא גריעותא ללוקח ולהש"ך דשבח היתר על הוצאה גובה יש ליישב

טו) וכן יתומים שהשביתו אין ב"ת גובה. והנה הקשו בזה מפ' יש בכור דאמר ולא האשה בכתובתה (גובה משבח) ופריך הא אמר שמואל ב"ת גובה את השבח ומשני מקולי כתובה שנו כאן וקשה הא שמואל איירי משבת לקוחות דהרי מיתומים אין גובה וא"כ מאי פריך משמואל דהתם בשבח יתומים איירי ופירש הש"ך ס"ק ל"ב דאף מיתומים גובה שבת היתר על הוצאה ושם דקתני דאין האשה גובה משום ראוי ודבר שלא בא לעולם ע"כ דאף שבת היתר על הוצאה אינה גובה לכן פריך משמואל ואף דשמואל לא איירי משבח היתר על הוצאה מ"מ עכ"פ הרי נשמע משמואל דאקני משתעבד ופריך דאף כתובה תגבה ומשני מקולי כתובה וכו' ר"ל דבכתובה לא מהני דאקני כן תוכן דברי הש"ך והנה מ"ש דלא מהני דאקני בכתובה כבר חלקו עליו וגם אין מוכרח לפרושו דבפשוט יש לפרש דמקולי כתובה שנו הוא לענין שבת שהשביחו היתר על הוצאה שזה ראוי ולא הי' בחיי הבעל ואי"ה אכתוב מזה בסמוך ורק יען שהתומים דחה כל פרושו וחשבו לטועה ויען כי שפתי כהן ישמרו דעת אבוא לסלק מעליו תרעומת התומים. בראשון תמה עליו דהרי כל ראיות הרמב"ן דשבח היתר על הוצאה נוטל אף בלא דברי שמואל ולכן גובה אף ממקבל מתנה מהא דפריך לשמואל מברייתא דקתני ניטל הוצאה מב"ח ושבח היתר על הוצאה ממוכר וקשה לשמואל דאמר ב"ת גובה השבח משמע דאי לאו שמואל ניחא הברייתא דקתני שבת היתר על הוצאה גובה ממוכר משמע דא"צ בזה להא דשמואל ע"כ ולפי דברי הש"ך הרי שמואל חידש זה, דדאקני משתעבד ולולי זה אף שבח היתר על הוצאה אינו גובה וא"כ קשה באמת על הברייתא למה נוטל שבת היתר מהוצאה אף בלא שמואל ע"כ ולק"מ דהרי לא כ' הש"ך דשמואל חידש דין זה דהרי הוא גמרא ערוכה בב"ב (ד' קנ"ז) ופשוט שם דאקני משתעבד ושמואל אמר דגובה השבת הוא לאתר דפשיט שם דדאקני משתעבד כמו שכתבו התוס' הביאם הש"ך ואך ע"כ כונת הש"ך דלכן בפ' יש בכור פריך משמואל ולא הביא מנמר' דב"ב דאין דרך הש"ס להביא סתם גמר' ממקום אחר וגם שם לא נפשט כ"כ בבירור רק דרך דחי' ורק חזינן דשמואל קיבלה ממה דאמר גובה השבח לכן פריך משמואל אבל בב"מ בלא מילתא דשמואל ידע דדאקני משתעבד לכן ניחא לי' הא דגובה שבח היתר על הוצאה ואמת כי מברייתא זו נ"כ יש לפשוט דדאקני משתעבד רק לא ידע לה כמו דלא ידע לה בב"ב שם ולכן בפ' יש בכור הי' יכול להביא ברייתא זו רק לא ידע אז רק משמואל ופשוט

וד הקשה התומים דמאי הי' צריך להקשות משמואל דמוכח מיני' דאקני משתעבד אף דלא בא לעולם הא משם בעצמו הוא מוכרע דקתני דאין האשה גובה מראוי והיינו מנכסים שנפלו לו אח"כ והרי בלא"ה הא הוי דבר שלא בא לעולם וע"כ דמשתעבד ע"כ נראה ג"כ דלק"מ דאם מקשה ממ"נ אי משתעבד מ"ט אין נוטלת ואי אין משתעבד מאי איריא ראוי אפי' מחיים נפל אין גובית הי' יכול לתרץ דלעולם משתעבד וראוי ושבת גרע והרי יש פוסקים דאף ב"ח אינו נוטל בראוי רק שבח גובה משום דכך כותב לו ומשום נ"ד ולכן לא קשה ממ"נ דאפשר, אף ב"מ אין גובה לכן פריך לשמואל דהרי ב"ת נוטל בשבח אף דהוי ראוי ומשני בכתובה הקילו

עוד הקשה התומים דאי גובה מיתומים ע"כ דהוי כאלו בא ליד אביהם וא"כ אף אי דאקני לא משתעבד גובה מהם ולי נראה דהא בהא תליא דודאי אי משתעבד דבר שלא בא לעולם והיינו דהשעבוד מתחיל מיד על מה שיקנה כמ"ש הרבה פוסקים לכן הוי כבא ליד אביהם אבל אי דאקני לא משתעבד ודאי מה שיבוא אח"כ לא הוי בא לידו דאם הוי כבא לידו ודאי הי' משתעבד. והנה מ"ש הש"ך דבכתובה לא מהני דאקני כבר כתבתי דהאחרונים חלקו עליו ועיין מ"ש סי' צ"ה קצת סמוכין להש"ך מ"מ ודאי הנכון עם האחרונים ובחידושי לאה"ע סי' צ"ב כתבתי עוד ביותר דאף אם דאקני לא משתעבד מ"מ אם אין לו נכסים אחרים ודאי דבכתובה נשתעבד ודמי ממש למה שכתבו התוס' הביאם בקצה"ח סי' ק"ד גבי פדיון הבן דכיון דכל שעתא ושעתא יש עליו החיוב לפדות א"כ בעת שקנה נשתעבדו וה"נ בכתובה דהרי אף אם מחלה לו הכתובה מ"מ ביושבת תחתיו נתחייב לה שנית דאסור לדור עם אשתו בלא כתובה ומתקנת חכמים שיהיו כל נכסיו אחראין לכתובה א"כ בעת שקנה נשתעבדו הנכסים. ונראה דבזה יתפרשו דברי הר"ם שבמרדכי שכ' דיכולה האשה לסלק שעבודה מנכסים שרוצה הבעל לקנות וכבר הקשיתי בסי' ק"ד למה צריך סלוקה הא המרדכי ס"ל דהלוה יכול לחזור מדאקני וא"כ יחזור הבעל עצמי מנכסי דאקני ואך לפי הנ"ל ניחא דכתובה שאני דלעולם כשיקנה חל עליהם השעבוד מתקנת חכמים ובזה יש ליישב גם מה שהרעיש התומים למה לא דייק בב"ב (ד' קנ"ז) דאקני משתעבד מהא דקתני דאין האשה גובה