אבני החושן חלק א רג

דוקא לכותבו אבל להסוברין דאקני נמי ט"ס הוי כותב מקצת אחריות. שוב ראיתי להשע"מ הביא דברי הדרישה דדייק מדברי הש"ע דכ' שקנה ושיקנה דאם כותב שיקנה ממילא צריך גם לכתוב שקנה דאל"כ הוי מקצת אחריות והשע"מ דחה דאם כותב מה שיקנה כ"ש מה שקנה כיון דאקני הוא למעלה מאחריות שקנה ולפמ"ש בלא"ה אין ללמוד כן מלשון המחבר דכיון דסובר דאקני לאו ט"ס לא הוי ככותב מקצת אחריות ועדיין צ"ע לדינא

ב) י"א דאף אם כתב לו דאקני יכול לחזור בו. הטעם דלא עדיף שעבוד לרבנן מקנין לר"מ והתומים הקשה למה לא כתבו הפוסקים דבכתב מעכשיו אין יכול לחזור דהא לר"מ במעכשיו אין יכול לחזור ולדעתי צ"ע אי שייך כה"ג מעכשיו דהרי אינו ידוע מה יקנה וקיי"ל דאין ברירה ואך אולי בשדה שאירש אה"נ דמהני מעכשיו. שוב ראיתי בשע"מ הביא דהר"ן בחי' גיטין כ' דאין יכול לחזור בכתב מעכשיו וכ' דנראה דהרשב"א חולק וס"ל דיכול לחזור

ג) דאקני יכול לחזור בו ויש חולקין. הרשב"א הקשה דאם אין יכול לחזור למה בלוה ולוה וקנה יחלוקו נימא דלקמא משתעבד ומה שתירצו האחרונים לא נתקרר דעתי ונראה דבלא"ה הקשה הקצה"ח דמבואר בהרא"ש דשעבוד לא נקרא חזרה וכן הסברא נוטה דכי ידע כמה יקנה אולי יקנה נגד שני התיבות או אולי יפרע חוב ראשון לכן נשתעבד לשני ויותר מזה מצינו באה"ע סי' מ' דאם הראשון קידשה אחר שלשים וקידשה עצמה תוך שלשים לאחר דיש סוברין דלא הוי חזרה ואם מת השני נתקדשה לראשון וא"כ למה כ' לשני דאקני יחלוקו ונימא דלקמא נשתעבד ולא חזר בו כלל ולכן נראה דיש חולקין ס"ל כמהרי"ט שכ' דלכן מהני דאקני אף דהוא דבר שלא בא לעולם דגופו לעולם משועבד ולכן כל מה שקנה נשתעבד ממילא ולפ"ז פשוט דבקנה אח"כ וגופו משיעבד אח"כ לשניהם יחלוקו ויותר נראה דודאי לשיטת המהרי"ט לא שייך חזרה כמו שאין יכול לחזור משעבוד גופו והרשב"א ס"ל דדאקני מטעם תקנה משתעבד ולכן הקשה למה יחלוקו והוצרך לומר מטעם חזרה

אכן לכאורה תימה בעיני על הרשב"א דס"ל דאקני ט"ס הוא ובודאי הלוה לאחריות דאקני הא הוא סובר דהוי חזרה ומנ"ל דטעה לכן לא התנה דילמא הי' חייב לאחר ולא רצה לחזור מהראשון לכן לא שעבד עצמו לשני (ואולי באמת הוא טעמו של הרמב"ם דסבר דאקני לאו ט''ס) ויש לתרץ קצת דכבר כתבו האחרונים דלא כהש"ך ס"ק א' רק אף בלא התנה כלל ג"כ אמרינן אף בדאקני ט"ס וא"כ אף אם האמת דלא רצה להשתעבד לשני משום דכבר חייב עצמו לראשון מ"מ אם עכ"פ אח"כ בעת הגבי' אינו חייב לאחר שכבר פרעו א"כ הוי כהתנה דאם יסלק חוב הקדום יגבה השני וכל מה שקנה נשתעבד לו ודו"ק

והנה התומים הקשה על מה דבעי הש"ס אי לבתרא משתעבד בלוה ולוה וקנה וקשה דאם לבתרא משתעבד שט"ח מאוחרים אמאי כשרים דאם לוה באייר וכתבו בו שלוה בסיון כשר ודילמא ילוה אח"כ באייר וכשיבואו לגבות יגבה הראשון שלא כדין דיסברו דהלואה שלו מסיון ובאמת הא נשתעבד לבתרא דהיינו למלוה שהלוה באייר ע"כ ולדעתי לק"מ. והנה התומים הקשה עוד להיש חולקין דסוברין דאין יכול לחזור א"כ מאי בעי אי לבתרא משתעבד וע"כ הוא משום דחזר מהראשון וא"כ משמע דיכול לחזור ולי נראה די"ל דזה הוא באמת בעיית הש"ס אי לא עדיף שעבוד מקנין ויכול לחזור ואף דכתבתי לעיל דמסברא אין זה חזרה מ"מ אין קושיא אי ס"ד דש"ס בהאיבעיא אולי הוי חזרה גם יש לומר איזה סברא דלא רצה השני להלות לו לכן חזר מן הראשון אבל לפי המסקנא דלשניהם משתעבד שפיר י"ל דאין יכול לחזור רק כמ"ש בשם מהרי"ט דאי הי' יכול לחזור וזה הוי חזרה באמת הי' נשתעבד לבתרא ולק"מ. והיוצא מזה דלפי צד האיבעיא דלבתרא משתעבד ודאי דהוא מטעם חזרה וכמו שכ' התומים וא"כ לק"מ קושייתו שהקשה מאוחרין אמאי כשרין דכבר מבואר דאיירי באחרוהו מדעת הלוה עיין סי' מ"ג וא"כ אם הוא באופן שידע שכתבו בו סיון וכ' להשני שטר באייר הרי בודאי לא חזר מהראשון דא"כ למה הקדים שטרו של שני מהראשון ושפיר גובה מהדין ופשוט עד שאני תמה על התומים שלא נתן לב לזה ודו"ק

ד) והמאוחר טוען. עיין בש"ך וקצה"ח דזה שייך לדין זה אומר כולה שלי וזה אומר חצי' שלי וכבר הארכתי בסי' ק"ד בזה

ה) ועמדה ונשאת. עיין מ"ש במי' לאה"ע סי' צ"א בזה: סימן קיג

א) ואם שעבד לו מטלטלי אג"ק וכו' אפי' מכר הקרקעות קודם שיקנה המטלטלים. הסמ"ע ס"ק ה' כ' הטעם דהוי כאלו עדיין הקרקע ברשות הלוה כיון דהמלוה יכול לטרוף אותה המלוה מזכה אותה ללוה כדי שיקנה לו אגבה עיי"ש ולא זכיתי להבין כלל והשע"מ הא ס"ל שעבוד אינו נקנה בלא כומ"ס עיי"ש והא לק"מ די"ל דלהלוה הרי יכול להקנות ואך הא קשה דבאם מקנה ללוה הא נמחל החוב ואיך יקנה המטלטלין ואף אם רק מזכה לו קרקע לנעוץ בה מחט מ"מ אותו מקצת שמוחל המלוה שעבודו מהם תיכף קונה הלוקח ואף במתנה ע"מ להחזיר נראה דלא שייך בזה שהוא תחת יד הלוקח ועיין קצה"ח די"ל דעוד בעת הלואה נקנה אף שלא בא לעולם דזה הוא דשעבוד עדיף

ב) והוא שכתב לו דלא כאסמכתא וכו' או שיכתוב שהוא משעבדם לו מעכשיו. הנתה"מ הביא דהתומים כ' דמעכשיו לא מהני במטלטלין והנתה"מ כ' דהרי שעבוד לרבנן כקנין לר"מ ולר"מ הא מהני מעכשיו לענין שאין יכול לחזור ע"כ ובאמת התומים לעיל סי' קי"ב כ' דמשמע מהפוסקים דמעכשיו לא מהני בשעבוד דאקני שלא יוכל לחזור ואך הבאתי שם ס"ק ב' בשם הר"ן דמעכשיו מהני ואך בלא"ה יש לעיין דבאגב לא מהני בקנה הקרקע מיד והמטלטלין אחר שלשים עיין ספר קה"י וא"כ י"ל בכה"ג דעדיין אין המטלטלין בידו אף לר"מ לא מהני רק אם נאמר דשעבוד מתק"ח הוא ודו"ק. עוד צידד התומים אי קנין הוי בזה כמעכשיו והנתה"מ כ' דאף מעכשיו לא מצינו בש"ס רק דצריך לכתוב לא כטו"ד והוסיפו הפוסקים דאף מעכשיו מהני וא"כ הבו דלא להוסיף ולומר דאף קנין יהי' כמעכשיו והנה לכאורה הי' נראה דקנין בלא"ה מועיל ולא משום דהוי כמעכשיו דהטור מדמה לה לערב ובערב קנין מהני אף שלא בשעת מתן מעות אך כל הענין הוא חימה בעיני דאיך שייך קנין כאן דהרי קנין במטלטלין לא מהני רק אגב קרקע ואף במטלטלין שכבר קנה ואם הקנה אג"ק מה זה ענין לחליפין והא ע"י הקרקע צריך לקנותם ולא בחליפין גם מ"ש דכל קנין הוא מעכשיו צ"ע ועיין לקמן סי' קצ"ה דבלאחר שלשים לא מהני וא"כ נראה דה"ה כאן שאין בידו

סימן קיד

א) אם רוצה הלוקח לסלק. הש"ך ס"ק א' הביא מ"ש הסמ"ע דקודם שומא יכול הלוקח לסלק למלוה דמי שיווי הקרקע אף שאין מסלקו מכל חובו והש"ך כ' דלקמן סי' קט"ו הוכיח דאין יכול לסלקו עד שיתן לו כל חובו ותמהו על הש"ך דלקמן הא איירי באומר המלוה לדידי שוה כל חובי והסמ"ע הא איירי באין המלוה רוצה לקבלו רק כפי השומא ועיין נחה"מ כ' להלכה דאין המלוה צריך לומר לדידי שוה כ"מ רק כיון דאין מסולק מכל החוב יכול לומר אני ריצה להחזיק הקרקע ע"כ אך מ"מ המעיין בש"ך סי' ע"ב ס"ק ק"ד וגם מהת"ח שהביא שם וכן לקמן סי' קט"ו