אבני החושן חלק א ר

כתובות (דצ"א) עיי"ש. ויען כי דברי התוס' סתומים ופירוש דבריהם אינו נראה כמו שמפרש הקצה"ח לכן אעתיק קצת הסוגיא דאיתא שם ההוא גברא דהוי מסקי בי' אלפא זוזי הוי לי' תרי אפדנא זבנינהו חדא בה' מאה וחדא בה' מאה אתא ב"ת טרף חדא ואתא לטרוף אידך שקל לוקח אלפא זוזי ואמר אי שויא לך אלפא זוזי לחיי ואי לא שקיל אלפא זוזי ואיסתלק סבר רמב"ח לומר היינו מתני' דלא מצי יתומים לומר הרי אנו מעלין א"ל רבא מי דמי אלפא יהיב ואלפא שקיל ע"כ וכתבו שם התוס' מכאן רגילין לומר דהא דאמרינן בהמקבל (ד' ק"י) וכן ב"מ (ד' ט"ז) הניחא למ"ד אי אית לי' זוזי ללוקח לא מצי לסלק לי' אלא למ"ד מצי מסלק הוא הפלוגתא דרמב"ח ורבא דרחב"ת ס"ל לא מצי מסלק ורבא ס"ל מצי מסלק והקשו דמנ"ל דלרבא מצי מסלק שא"ה דהב"ח אינו רוצה לקבלו רק בחמש מאה והלוקח נותן אלף ותירצו התוס' דמ"מ לעולם יוכל הלוקח לשום אותה כפליים משויו ע"כ ומזה דייק הקצה"ח דכיון דכל טעם של רבא דהלוקח ישום אותה ביותר לכן מסלק את הב"ח והרי כ"ז שלא יסלק להב"ח כל חובו הרי אינו יכול להעלות יותר מחובו דא"כ יצטרך ליתן לו כל חובו וא"כ ודאי כ"ז שאין מסלק כל חובו יוכל הב"ח לומר לדידי שוה לי ע"כ. והנה לא אדע לפי פרושו להבין כונת הש"ס בב"מ (ד' ט"ז) דאמר דלמ"ד מצי מסלק לי' יוכל גם הלוקח לומר תן לי גרבי דארעא שיעור שבתי והרי כל טעמו של רבא דאומר לו ממ"נ או קח חצי קרקע או מעות אבל מה זה ענין שיאמר לו אף באין מסלקו במעות שיסלק לו בחצי קרקע ואין זה ענין למילתא דרבא כלל וגם אין הבנה כלל לדברי התוס' דישום אותה ביותר והרי כל כונת הב"ח לזה ויתבאר עוד בסמוך אך התומים לקמן סי' קי"ד פירש דהתוס' הקשו דאולי רק כאן ס"ל לרבא כיון דלוקח צועק כי שמוהו בזול ויתן יותר לכן שומעין לו אבל שם בהמקבל דאין הלוקח מוסיף מנ"ל דשומעין לו וע"ז תירצו דהרי שם מה ששוה הקרקע יותר מגיע ללוקח א"כ ג"כ לעולם יסלקו דאף דיוסיף כפליים יגיע לו ואם יתן הב"ח מה שהוסיף ניחא לי' להלוקח עיי"ש. והנה גם זה אינו מובן דהרי שם בהמקבל אין לו מעות ללוקח ואיך יוסיף כפליים ויאמר להב"ח שוה לי כפליים וקח חצי קרקע ואיך נאמן ששוה אם אינו נותן דמים והב"ח צועק שאין שוה יותר מהשומא ומאיזה סברא נשמע ללוקח וגם דברי התוס' אינם מובנים ל"מ לפי מה דמשמע פשט לשון הש"ס דטירפא לא כתבינן ללוקח רק בשויו וא"כ איך יוסיף על שויו ולא יקבל מהמוכר רק שויו ואך אף לפי מ"ש הריטב"א הביאו בנתה"מ סי' קי"ד דאם הלוקח מסלק בזוזי גובה אח"כ מהמוכר מ"מ כיון שאין הלוה יוכל לפרוע משום, דאין לו איך מסלקו ואיך יוסיף ועיקר בדברי התוס' נראה כמ"ש הדרישה כיון דיכול לסלקו כשמעלה ה"ה כשאינו מעלה ונראה כונתו כיון דעכ"פ כשמעלה מסלקו ע"כ דאין השדה בחזקת ב"ח דאל"כ יאמר הב"ח לאו בע"ד דידי את ולכן אף באינו מעלה מסלקו ועיקר טעמו של רבא דמה מכר ראשון לשני וכו' וכמו שהלוה יכול לסלקו ה"נ הלוקח. ואמת כי ראיתי בקצת מפורשים כתבו דלפ"ז כמו שאין הלוה יכול לסלקו עד שמשלם כל החוב וה"נ הלוקח ואך באמת לא קרב זה א"ז דמנ"ל דהלוה לא הי' יכול לסלק עד שיתן כל החוב ורק דכיון דיש לו דמים ממילא מחויב ליתן כל חובו ואם לאו יחזור ויטרוף ממנו ועיין ש''ך סי' ע"ב דלמ"ד דאין יוכל המלוה לומר לדידי שוה אינו נאמן במשכון יותר משויו אף נגד הלוה וא"כ הלוקח שמסלקו משעבוד שיש לו על השדה וא"כ שפיר נוכל לומר דאין לו שעבוד רק בשויו וא"כ לפ"ז ודאי נראה כמ"ש הקצה"ח דבאומר המלוה לדידי שוה לי יכול לומר כן שלא יוכל הלוקח לסלקו אבל מה שמשמע מדבריו דאף באין המלוה אומר לדידי שוה יותר אין יכול הלוקח לסלקו ודייק מדברי התוס' ולדעתי אין ראי' ואי"ה סי' קי"ד עוד נדבר מזה

ב) מכרו בשעה שאין קונין כגון בשעת המגפה מה שעשו עשוי ויש חולקין. עיין טו"ז ונתה"מ מה שפירשו בדברי התשב"ץ שכ' דאף דאמרינן אין מענין מרגליות לכרכין היינו משום דצריך מעשה להשביתן אבל להמתין עד שיעבור המגפה וממילא ישוב השער למקומו בלי שום מעשה לכן צריך להמתין והב"י הקשה דהרי שם במשנה מבואר דאין ממתינין בהמה לאיטליז ועיין מה שפירשו והנה פשוט דאף התשב"ץ לא אמר רק בשעת מגפה דאין בנמצא קונים כלל רק לקנות מציאה וזה לא הוי שומא כלל אבל בלא"ה א"צ להמתין וכמו שאמרו אין להקדש אלא מקומו וא"צ להעלות לכרך ה"נ אמרו אין לו אלא שעתו ומ"ש היינו משום דצריך מעשה ר"ל להעלותן יותר משויו אבל היכי דאין להם שיווי רק צריך לפותתן שימצא קונה ובלי ענין יחזור השער למקומו ימתין ויען כי אין נ"מ לדינא בין דברי לדבריהם קצרתי

ג) ואם אינה השליח לקונה דינו כשאר כל אדם. השע"מ הקשה הא אין שלית לד"ע והמעשה בטל וכ' דודאי אם הבעה"ב ציוה לו להונות בטל המקח כדין המבואר ביו"ד סי' ק"ם בלוה בריבית ע"י שליח ורק כאן איירי באינה השליח בלא ציווי המשלח ואף דלא זכה בהיתרון דזכי' מטעם שליחות ולא זכה לו מ"מ המקח לא נתבטל כמ"ש המ"ל פ"ג מה' גניבה דאם השליח עצמו הוסיף דבר עבירה בשליחותו כגון טבח בשבת לא נתבטל שליחותו ע"כ. והנה מלשון הש"ע מבואר דהוא ככל אדם משמע דזכה בהיתרון ואני הוכחתי ג"כ בחי' לה' גיטין דעיקר כמ"ש הטור דאף בשלחו לשחוט בשבת אין בטל מעשה הטביחה לענין ד' וה' שהרי הטביחה יכול להיות בהיתר וא"כ ודאי כאן אם נאמר דהמכר והאונאה כל אחד הוא ענין בפ"ע אף אם ציוהו להונות לא יתבטל המכר ואם המכירה והאונאה הוא ענין אחד לכאורה אף אינה בעצמו המכר בטל וזה פשוט דאם ציוהו להונות ואין יכול לעשות כלל בהיתר המקח בטל (גם ביו"ד סי' ק"ס יש לעיין דהפוסקים חולקין שם ולא עיינתי כעת) אבל באמר לו אל תמכור אלא בכך וכך אין זה ענין לעבירה דאין מצוהו להונות רק שימכור לקונה שירצה ליתן יותר משויו ואף דהשליח לא ידע כלל שמאנה אין זה מזיק ובזה איירי הש"ע דדינו כאלו המוכר מאנה ואינו יודע ואם השליח ידע ומאנה נראה דאין זה בכלל שליחות המכירה והשליח עושה איסור ובזה כתבתי סי' ק"ה דאין זה שייך לשליח לדבר עבירה עיי"ש

סימן קי

א) המלוה נפרע מהגדולים וכו' חלקם המגיע להם לפרוע. מבואר דאין גובין מהם רק לפי חלקם וקצת הי' קשה לי דהא לעיל סי' ק"ז סעיף ח' מבואר דאין המלוה צריך לטרוח לגבות מכ''א רק גובה ממי שהוא כאן הכל וכן תמה בשע"מ לכן השיג על הש"ע ומסיק דגובה מהגדולים הכל והנה הי' נראה לתרץ דיכולים הגדולים לומר אי שתקת שתקת ואם לא נבטל החלוקה וכ"ז שלא חלקו ודאי דאין יכול לגבות דהא יטול מנכסי הקטן ואך הי' זה לדוחק בעיני מכחה טעמים ואך כאשר עיינתי ראיתי דלק"מ ודברי הש"ע ברורים דהא מבואר בב"ק (ד' ט') דלמ"ד אחין שחלקו יורשין הם אין יכול לגבות כלל מחלק האחד ורק משום דבטלה מחלוקת א"כ הרי הוא גובה מחלק הקטנים ועיין מ"ש בזה לעיל סי' ל"ט בשם המהריט"א בשם הרמב"ן ואף אנן קיי"ל דברירה הוי ספק וא"כ ספיקא הוא אם לקוחות או יורשין הם ואך אף למ"ד דאחין שחלקו הם כלקוחות וא"כ הוי כנכסים משועבדים ויבואר לקמן סי' קי"א מחלוקת בין הפוסקים אי גובין ממשעבדי במקום שיש