אבני החושן חלק א כ

מאחיו בנכסים מועטין שלא הי' לאחיו רשות למכור והשיב ולא קנה כלל רק הוא שדה שלו והב"ד רצו לברר הדברים ואח"כ נודע לו שאף אם יטעון שלקח מאחיו לא יפסיד דהוציא שטר שלקח מאחיו וכ' הראב"ד שאם ב"ד רואין שנעשה משגגה ופתיות לב מה שטען להד"ם לא הפסיד שטרו הרי דלא כהב"ת ע"כ והנה לא ראיתי השגה משם דהא הראב"ד כ' דהב"ד רואין והוא סבר דיפסיד אם יטעון שלקח והרי ודאי דהרבה פעמים לא יוכל לחזור כאומר לא לויתי דהוי כאומר לא פרעתי דלמה טען תחילה טענה אחרת ועיין קצה"ת סי' פ' והב"ח הרי לא איירי ברואין הב"ד אמתלא שלו וא"כ לא דמי לדינו של הראב"ד אך בודאי לדינא דברי הב"ח צ"ע דאין ראייתו מוכרעת ומאין הוציא הטור דין זה דבמוציא מאפונדתו לא מהני אמתלא והרי נותן טעם למה שלא הוציא מיד ולכן ודאי נראה דאם נותן אמתלא הניכרת ודאי מהני וזה יש ללמוד מדברי הראב"ד דצריך אמתלא ניכרת ועיין סי' מ"ז

ד) אבל יורש שהי' קטן ואמר אין לי ראי' וכו'. עיין שע"מ דה"ה לוקח שבא ב"ת לגבות ממנו דגם הוא אינו יודע במילי דמוכר ופשוט והקשה דהתוס' ב"ק (ד' ח') ד"ה דינא הוא דאזיל ראובן ומשתעי דינא בהדי ב"ח הקשה מאי נ"מ הא כל מה שיטעון ראובן טוענין ללוקח ותירצו כגון שאמר הלוקח אין לי ראי' ששוב אין יכול להביאן והקשה השע"מ דהרי בלוקח לא אמרינן דהפסיד בשביל שאמר אין לי ראי' ע"כ ולא ראה שכבר הקשה כן הש"מ ותי' דאיירי שהלוקח טען שהי' אצל הפרעון כשפרע לו המוכר ואין לו ראי' דודאי לא יוכל להביא עדים שראו שפרע המוכר שהרי טען שהוא בעצמו הי' אצל הפרעון המוכר יכול להביאם עיי"ש ואך עוד הקשה השע"מ דהרי כיון שאמר הלוקח אין לי ראי' שוב פסל העדים וא"כ אף אם המוכר יביא העדים מאי יהני לו שלא יטרוף הב"ח השדה והרי זה דומה ללוה שכופר והערב מודה שגובין מהערב והוא לכאורה קושיא גדולה ובפרט לאיכא דאמרי דאף שלא באחריות דאין להמוכר שום נ"מ למה לא יגבה מהלוקח ונראה לחלק דשם באם יגבה מהערב הא לא יוכל הלוה לתבוע את המלוה שפרע שני פעמים לכן הוי הערב כאיש אחר אבל כאן דהב"ח יגבה הנכסים בשביל המוכר וכיון דהמוכר יביא עדים שכבר פרע יוכל לתבעו שגבה שני פעמים ועיין לקמן סי' ע' בש"ך ס"ק ט"ו דאף אם יש להמלוה נאמנות כבי תרי אם לא יטעון המלוה סיטראי אינו יכול לגבות דילך הלוה ויגבה ממנו מה ששילם כראשונה בפני העדים והפוכי מטרתא למה וה"נ יתבענו המוכר שגבה ב' פעמים והוי אפוכי מטרתא: סימן כא

א) והביא ראי' שהי' אנוס. עיין ש"ך ס"ק ג' העלה היכי שאדם מחייב את עצמו במה שלא הי' חייב ע"מ שחבירו יעשה כך וכך ואירעו אונס לחבירו אין המתחייב חייב ע"י שחבירו נאנס דאונס רחמנא חייבי' לא אמרינן והרי הוא לא נתחייב רק ע"מ שיעשה חבירו כו"כ וכן הסכימו כל האחרונים ופשוט. והנה השע"מ הקשה מהא דכ' הרמ"א באה"ע סי' קי"ח דאמרינן שם דאם נתחייב האב בנדן ואח"כ מתה הבת דפטור דלא נתחייב רק ע"מ שתהנה בתו וכ' שם. הרמ"א דאם הבת נהרגה או נשתמדה חייב דלא אסיק אדעתי' אונס כזה עיי"ש והרי מ"מ אונס חייבי' רחמנא לא. אמרינן. והוא הרי לא נתחייב רק ע"מ שתהנה בתו, ע"כ עיי''ש שקיהה הרבה בזה. והנה אף כי כבר דברתי בהרבה, מקומות מעניני האומדנא מ"מ יען כי ציינתי הדברים לסי' הזה אכתוב. כאן בקיצור הכלל לדברים אלו כי ראיתי שרבים לא ירדו לעומקם ותה"ל כי בררתי הדברים בעיון יפה ואבאר דהנה התכ"צ הקשה לפי מ"ש התוס' דהיכי דתלוי בדעת שניהם לא אמרינן אומדנא א"כ למה אמרינן כאן אומדנא דלא התתייב א"ע רק ע"מ שתהנה בתו והרי השני לא כנסה רק בלא תנאי והארכתי בזה הרבה בחידושי לאה"ע סי' נ"א והעיקר כי אין לדמות האומדנות רק הסברות בזה המה כך דבמוכר פרה אף דע"ד שתמות לא קנה מ"מ המוכר לא מכר על תנאי והיינו אם הי' זוכר להתנות והי' רוצה הלוקח להתנות שבאם תמות יתבטל המקח לא הי' המוכר מתרצה א"כ הלוקח קנה ע"ד דהכי שבאף אם תמות לא יתבטל אכן במקום שאם הי' זוכר להתנות לא הי' הלוקח מתרצה רק בתנאי אז אמרינן להיפך דהמוכר ע"כ מכר בתנאי זה והיינו האומדנא דלא נתחייב רק ע"מ שתהנה בתו אם הי' זוכר להתנות לא הי' האב מתרצה רק ע"מ שתהנה א"כ הבעל כנסה ע"ד זה דידעינן שאין אד מתחייב עצמו רק שתהנה בתו אכן באונס דלא שכיח כלל כמו בנהרגה או נשתמדה אדרבה אנן סהדי דאף אם הי' הבעל אומר שאינו מתרצה בתנאי ורק רוצה שהאב יתחייב עצמו אף אם תהרג הי' האב מתחייב עצמו כיון שסובר דודאי לא יבוא אונס כזה אז הדרינן לכללא דבדבר התלוי בדעת שניהם לא אמרינן אומדנא והארכתי בזה בה' חליצה גבי יבם מומר ולקמן סי' ר"ז ועוד בהרבה מקומות בס' הזה לכן לא רציתי להאריך כאן בראיות והמעיין ומצאם כי זה נכון וברור וא"כ מה שמדמה השע"מ האומדנא לתנאי לא דק בזה כי ודאי אם הי' האב מתנה ע"מ שתהנה ובתו חוץ מדברי הש"ך דע"י אונס שכנגדו אין לחייב מ"מ הי' האב פטור כיון דהתנה בפירוש ופשוט. והנה גירסת הספרים בירושלמי דר"י סבר אונס כמאן דלא עבר והש"ך גורם עבד והנה הקצה"ח הקשה לפי גירסת הספרים מגיטין פ"ב באמר לעשרה כולכם חתומו דאמר ר"י דשנים משום עדים ואינך משים תנאי ואם מת אחד לא הוי גט והרי כיון דר"י סבר כמאן דלא עבר למה יתבטל הגט כיון דהוי אונס ולפי גירסת הש"ך ניחא דר"ל סבר דאונס כמאן דלא עבר ולדידי' לא קשה למה במת נתבטל הגט דהוא סבר כולם משום עדים וכיון דאין עדים בטל הגט כן תוכן דבריו ואני אומר אם יהי' זה קושיא אף לפי גירסת הש"ך לא יתיישב וכבר הבאתי בחידושי לאה"ע דברי ס' טיב גיטין דאף למ"ד כולם משום עדים אין ר"ל דכולם יהיו עדים דאין עדים יותר משנים רק ר"ל דהטיל תנאי שיהי' עליהם כדין עדים וחוץ דהסברא כן הוא הוכחתי באה"ע דדבריו מוכרחים וא"כ הדרא קושיא לדוכתא לר"ל למה יתבטל הגט כיון דאונס כמאן דלא עבר אך לפענ"ד אין כאן קושיא כלל ול"מ אם אמר כולכם חתומו ולא הזכיר לשון ע"מ א"כ הוי הדין כמו שהוזכר בש"ך סי' רנ"ג בשם מהרשד"ם דבאמר אם יעלה פלוני לירושלים תנו לו מאתים זוז דאין זה בגדר תנאי כלל דלא התחיל כלל הקנין ולא נדר לו רק כשיעלה וה"נ לא עשהו כלל לגט עד שיחתמו כולם אך נראה פשוט דאף אם אמר ע"מ שתחתמו כולכם מ"מ לא שייך אונס כמאן דלא עבר התנאי רק בעשה תנאי עם צד השני שיקיים איזה דבר ואז אם הי' אונס הוי כמאן דקיים דלא התנה רק כשלא יהי' אונס אבל התנה עם שליח שבאופן זה יעשה שליחותו ודאי דאין להשליח לעשות שליחותו רק באופן שציוהו וכ"ז שלא חתמו כולם אין לעדים ליתנו כן נראה הסברא לפענ"ד ודו"ק

ומה שהקשה הקצה"ח מע"מ שתשמשי את אבא ומת האב דלא הוי גט פשוט דשם כיון דאמרינן לצעורי קמכוין לכן לא מהני טענת אונס: מה שהקשה הטו"ז על הסמ"ע דחיוב השבועה הוא. אף בעבר הזמן עיין שע"מ דלק"מ וכן הנתה"מ מביא דברי הסמ"ע בפשוט משמע דלא חש לקושיית הטו"ז: