אבני החושן חלק א קצה

תופס לב"ת וכו' אלא שמוציאין מיד התופס כעובדא דיימר בר חשו אבל אם הי' מגיע כבר ליד יימר הי' זוכה ע"כ אך באמת לא כ' כן רק דרך סניף ואולי שהרי האריך שם בתשו' לפלפל בדברי הרמב"ן משמע דאין לחלק לכן עדיין אני נבוך עד יזכני השם לחפש בספרים ועיין ס"ק ב' ועיין קצה"ח סוף סי' ק"ז

ב) שכל התופס לב"ח. הסמ"ע העתיק דברי רי"ו בעכו"ם ששלח עם שלית מעות לב"ת ונתנם השליח לאחר ופסק שזכה האחר והתומים חולק עליו דכבר זכה עבור הנשלח לו גם במ"ש רי"ו דהשליח לא זכה בשביל הנשלח לו משום תופס לב"ח הוא תימה דהא העכו"ם עצמו מסרן והנתה"מ כ' דאישתמט להתומים דברי התוס' ב"מ דעכו"ם שהי' בידו מעות ישראל ומסרן ליד ישראל לא יצאו מרשות עכו"ם. והנה כבר ראיתי דרבים פליגו על דברי התוס' עיין מח"א ובס' משפט שלום וגם לפי מ"ש ס"ק א' יש לעיין דעכ"פ זכה השליח בשביל כולם וכ"ש כאן שמסר לידו בשביל זה על כל פנים נשתעבד מדר"נ לזה גם כן אף דלא מהני מטעם שליחות עכו"ם וצ"ע לדינא

ג) ואפי' עשאו שלית. כ"כ לאפוקי מדעת רש"י דכבר תמהו שם התוס' ודחו דבריו דהרי גבי יימר בר חשו עשאו שליח ומ"מ לא מהני וכבר כ' התומים דקשה למה כ' רש"י זה בב"מ גבי מציאה ולא במקומו בגיטין וגם למה הוצרך רש"י לזה. ויש ליישב באופן זה דהנה בס' מלא הרועים הביא בשם קצת מפורשים דלכן תופס לב"ח לא קנה משום דנכסי לוה נשתעבדו לכל ב"ח ואין יכול השליח להפקיע שעבוד אחרים ולכן אף עשאו שליח לא מהני ופשוט אכן במציאה אין שייך דנשתעבדו לאחרים א"כ קשה למה לא מהני מטעם תופס לב"ח וצ"ל דמאן דאמר דאף במציאה מיקרי תופס לב"ת יסבור טעם אחר והיינו כנ"ל דאין יכול לזכות לזה ע"מ להפסיד לזה אכן כ"ז בזכי' אבל שליח דהוא כמותו למה לא יוכל לזכות עבורו לכן פרש"י משום דלא עשאו שליח אבל בשאר תופס אה"נ דמודה רש"י דאף שלית לא מהני כיון, דנשתעבדו הנכסים לכל ב"ת ודו"ק ותימה בעיני דס' מלא הרועים דדרך בדרך זה ליישב דברי רש"י ודחק שם דתלוי בש"ד והתי' פשוט לפ"ז ודו"ק

ד) עשאו שליח. הקצה"ח דחה דברי הפ"י שכ' הטעם משום דאין שליח לד"ע (באמת טעם זה רחוק ואין בו צורך) וכ' הקצה"ח דלא שייך אין שליח לד"ע רק היכי דיש עבירה להמשלח אבל אם אין עבירה למשלח אף דהשליח עשה עבירה לא שייך אין שליח לד"ע והביא ראי' מדברי התוס' ב"מ גבי לא תלקט לעני הקשו התוס' למ"ד כל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד מהני למה לא קני העני וע"ז הקשה הקצה"ח דהא אין שליח לד"ע ומה הקשו התוס' אלא ע"כ דכיון דאין עבירה רק להשליח לא נאמר דבטל השליחות משום אין שלית לד"ע ודבריו לא נהירין דהנה עיקר הטעם דאין שליח לד"ע הוא משום דשליחות חידוש הוא ולא נתנה התורה כח לשליח נגד ד"ת וא"כ מאי חילוק בין אם אין עבירה רק לשליח דמ"מ לא הי' לו לשמוע דברי התלמיד אכן דברי התוס' פשוטים ולק"מ דודאי היכי דעבירה הוא מצד אחר שייך אין שליח לד"ע דאין לו כח לעשות שליחות ויהי' עבירה מזה אבל במלקט לצורך העני אין בו שום עבירה רק התורה אמרה לא תהי' שלית ואם אמרינן דאי עביד מהני בכ"מ למה יגרע כאן דהרי אנן אמרינן דכל דבר שאסרה תורה לא אמרה שלא יתקיים הדבר דהרי אדרבה אמרינן כיון דאסרה ע"כ מהני מעשיו וה"נ ע"כ דמעשיו מהני וזה ברור לכל מבין ובתופס לב"ת יש לפרש דברי הפ"י עפמ"ש בתשו' מהר"ם מינץ מאובן דהסביר למה בתופס באין חב לאחרים מהני התפיסה הא תב להלוה ותי' דבאין חב לאחרים אם יבוא המלוה לשאול לב"ד הרי נתיר לו לתפוס וכן מהני תפיסת השליח אבל בחב לאחרים אם יבוא המלוה לב"ד לא נתיר לו לתפוס דהא יש לכל ב"ת חלק כחלק ואף דדעבד מהני דמה שגבה גבה ועביד אינש דינא לנפשי' אבל שליח כיון דעכ"פ אסור לכתחילה שפיר מיקרי שלית לד"ע. ואגב אזכיר דלפי מ"ש יש לפרש דברי התוס' ב"מ (ט') שכ' וז"ל דאף דעבר על לפני עור לא מיקרי עי"ז בר חיובא ועמדו האחרונים מה טעם יש בדבר ולפי הנ"ל ניחא דהרי העשי' הזו אסרה התורה אי עביד מהני ודו"ק

ה) אם הלוה הי' חייב לתופס וכו' מיגו דאי בעי זכי וכו' הסמ"ע, ס"ק ג' כ' דהיכי דב"ח תפס לעצמו ונשאר יותר על חובו מ"מ לא מהני תפיסתו לאחר והסכימו עמו האחרונים והש"ך הקשה דהא ר"נ לית לי' מיגו דאי בעי זכה לנפשי' ומ"מ שנים שהגביהו מציאה אע"ג דלא מצי לזכות בטלית רק חצי מ"מ זכי באידך פלגא לחברי' והנה סברת הסמ"ע פשוט דמה זו סברא דמפני שיש לו יד בחצי יהי' לו יד בחצי' השני' וא"כ אין זה דמיון לכאן דשם לא אמרינן כלל דמשום דזכה בפלגא לעצמו זכה לחבירו ורק דמהני מה שהגבה בין לעצמו בין לחבירו דלא נימא דאידך פלגא תהי' כמונח ע"ג קרקע וא"צ רק שיהי' לו הגבהה בפלגא דידי' ועוד דהתם לולי חבירו הי' זוכה בכולו רק דחברי' מעכב עליו וא"כ אין סברא דחבירו דמעכב עליו יהי' רעותא לגבי דידי' שלא יועיל הגבהתו להמגביה עמו ונראה שלזה כוון התומים ומ"ש הנחה"מ דלא כ' טעם נכון לפענ"ד נכון וברור הוא ומה שהקשה הקצה"ח מהא דשותפין שגנבו חייבין והרי התם לא מהני מיגו דזכי לנפשי' יזכה לחבירו דאין שלד"ע ומ"מ מיגו דזכי מקצת לדידי' מהני לחבירו עיין נתה"מ דחה דבריו מדברי התוס' ולי נראה דגם לרש"י ניחא דהתם לעצמו יכול לזכות הכל ורק לחבירו אין יכול לזכות בזה אמרינן דכיון דזכה מקצת לנפשי' זכה בכולו דאין שייך שם כיון דיש לו יד בחצי מה לו לחצי השני דאדרבה הרי יש לו יד בכולו ואין זה דומה לנידון דהסמ"ע וק"ל

ו) אם הלוה אומר לאדם אחד זכה בחפץ זה לפלוני וכו'. הקצה"ח הביא דברי הה"מ שהביא ראי' לזה מהולך מנה לפלוני שאני חייב לו דאם בא לחזור אינו חוזר וכיון דאין יכול לחזור ודאי אין שארי ב"ח יכולין להוציא ממנו והקצה"ח תמה דהתם אין חב לאחרים ולדעתי כונת הה"מ דלזה ודאי א"צ ראי' דמהני באם זכה דרק התופס לב"ח אמרו ולא באם הלוה עצמו עשאו שליח ורק דאם הי' יכול לחזור ורק השליח ירצה לזכות מכת שחייב לו זה מיקרי תפיסה לכן הביא הה"מ ראי' מדאין יכול לחזור ע"כ דמהני נתינה שלו ואין זה תפיסה וכן משמע מראי' השני' שהביא הה"מ

ז) התופס וכו' חייב באחריותו. הש"ך ס"ק ה' הביא דברי הב"ח שכ' דשוב אין הלוה חייב באחריות אין המלוה יכול לתובעו ודחה הש"ך דבריו בדברים נכונים מה לו להמלוה בזה אכן אני נבוך מאוד דהרי קושיית הב"ח הוא באמת תימה גדולה וחזקה מאוד דאיך יוכל לתפוס מהלוה ולהפסידו וכל גזלן יתפוס ויאמר שתופס לב"ח ויטעון אח"כ נאנסו ולא יהי' ממה לגבות ואף שיקבל עליו אחריות הלוה אינו מסתפק עצמו בזה. ולולי דמסתפינא הייתי אומר דכונת הרא"ש דבאמת יכול הלוה לתובעו שיחזיר לו ומ"ש הרא"ש דיכול לומר או קבל עליך אחריות או החזר מה שתפסת או, או קאמר ור"ל דהברירה בידו של לוה לומר או קבל וכו' או החזיר לי ואינו מרוצה אף שיקבל עליו אחריות וכן מוכח מסיום לשון הרא"ש שכתב דלא מהימנת לי ואם אין יכול להכריחו רק שיקבל עליו אחריות מה שייך לא מהימנת לי ה' לו לומר דירא אני שלא יאנוס בידך ועוד מוכח כן דהרא"ש כ' זה על דברי שמואל שסובר דהולך מנה