אבני החושן חלק א קצב

שכתבו התוס' דהכא שאני דהכל להקדש וע"כ הא דדייק ב"ח מאוחר ר"ל בהקדש וכ"ז דוחק עיי"ש ולי דברי התוס' צ"ע דהרי אין כונת הש"ס דאם לא נימא בב"ת מאוחר מה שגבה גבה יוציא ערכי הראשון מה שנתן לשני ורק כונת הש"ס הוא כיון דמה שגבה גבה א"כ אין לו ליתן ופטור אח"כ אם יתעשר וא"כ מאי כתבו דאין נ"מ כיון דהכל להקדש רק נראה דזה ג"כ כונת הרמב"ם דערוכין לאו כתובות נינהו שנאמר דנשאר חייב כשיהי' לו אח"כ רק דמה שגבה השני' גבה וא"כ אין לו ופטור והש"ס מיירי במטלטלין דב"ת מה שגבה גבה לכן אף בהקדש אין כאן חיוב יותר ופטור ודו"ק כי לא יכולתי יותר להאריך

ב) אבל כשבא לגבות מטלטלין. השט"מ הביא דברי מהרשד"ם בבעלי חובות שעקלו נכסי הלוה שהם ביד אחר ובא ב"ת אחד ותפסם ופסק דלא מהני דהא תפס בחזקת כולם והשע"מ השיג עליו ודחה ראייתו ולפענ"ד צ"ע כי נראה דנשתעבד לכל אחד כפי חלקו מדר"נ ועיין מ"ש לקמן סי' ק"ה וצ"ע לדינא

ג) כשבא לגבות מטלטלין. הקצה"ח הביא דברי הרדב"ז במי שנתנו לו רשות לצאת מן התפיסה פעם אחת בשנה דאין לו להמתין על מצוה חמורה שיוכל אח"כ לקיים רק יצא מיד לקיים איזה מצוה דאין מעבירין על המצות והח"צ חולק עליו דהרי במנחות (ד' מ"ט) בעי הש"ס ציבור שאין להם רק שה אחד אם יקריבו למוספין דהאידנא משים דמקודש עדיף או יקריבו אותו לתמיד של מחר משום דתדיר קודם ואי כסברת הרדב"ז אף אם תדיר קודם מ"מ יקריבו אותו מיד משום דאין מעבירין אלא ע"כ דאין שייך אין מעבירין רק כששניהם שוין ע"כ והקצה"ח דתה דבריו דהרי לפירוש אחד ברש"י ותוס' לכן נקרא מוספין מקודש משום דזמנו האידנא וזה הוא כשאלת הרדב"ז אי אין מעבירין קודם או ימתין על תדיר וה"ה מצוה תמורה ופסק שם הרמב"ם דיעשה כמו שירצה אף דתדיר עדיף וא"כ שפיר פסק הרדב"ז דאין לחוש למצוה תמורה כמו דא"צ לחוש לתדיר אף דתמורה ע"כ. ונראה דהנה בזבחים (ד' צ"א) בעי שתטי' לשאינו תדיר מהו שימרס בדמו ויקריב לתדיר א"ד כיון דשחטי' מקריב לי' וסובר הרמב"ם דנפשטא האיבעיא וכיון דשחטי' מקריב לי' הרי דאין מעבירין עדיף מתדיר וזה לכאורה כהרדב"ז ולכאורה הי' אפשר לומר דשחטי' עדיף מאין מעבירין דהוי זלזול אם לא יקריב אבל בסתם תדיר קודם דז"א דהרי שם בעי למפשט מהא דאמרינן ברכת היין קודם דתדיר קודם אף שכבר קידש היום ועדיין יין לא בא ודחי כיון דכבר בא היין (דאין קידוש אלא ביין ואז היין לפניו ג"כ) כמאן דשחוטי תרווייהו דמי ולפי המסקנא דנפשטא האיבעיא ע"כ דקאי הך דחוי' הרי רק מטעם דאתיין תרווייהו תדיר קודם אבל בלא"ה אין מעבירין קודם ואך לכאורה הוא סותר להך דמנחות דקיי"ל דעביד מה שירצה (וכ"ש אי נימא דשחטי' עדיף א"כ משמע דבלא"ה תדיר קודם) ואך נראה דיש לחלק דהיכי דודאי יקריב לתדיר ואין ספק רק בקדימה אם אין מעבירין קודם לתדיר אבל במנחות דאין להם רק שה אחד שפיר יקריב איזה שירצה ואך אם נימא דשם האיבעיא במקודש משמע דדוקא מקודש ואין מעבירין דמי לתדיר ומזה משמע כהח"צ. ובזה שכתבתי יתישב קושיית התוס' דבזבחים שם סוף (ד' צ' ע"ב) בעי ג"כ תדיר ומקודש (ושם ע"כ צריך לפרש מקודש היינו תמור עיי"ש ולא כמו שפירשו במנחות דזמנו מיד) ולא הביא בש"ס לפשוט כמו שהביא במנחות וגם במנחות לא הביא הך דזבחים ולפמ"ש בזבחים דאיירי ביקריב שניהם ול"ד להך דמנחות עיי"ש ודו"ק ואך בעיקר דינו של הרדב"ז מ"ש הקצה"ח מהא דמקריב איזו שירצה והרדב"ז כ' דדוקא יצא מיד וגם לדינא נראה דהנכון עם הרדב"ז מטעמים אחרים דאולי יתבטל הגזירה ויקיים גם מצוה החמורה וגם יש עוד איזה סברות ומצאתי שכבר דיבר מזה בהת"צ ועיקר הענין הארכתי הרבה בזה בתי' לאו"ח ה' תפילין ורק זה כתבתי הרבה שנים מקודם ולא זזה ממקומה והנתתיו

ד) במטלטלין וכו' קדם המאוחר וגבה וכו' עמד הראשון ותופסן המאוחר שקדם מוציא אותם מידו. השע"מ כ' דאם המאוחר תפס מטלטלין בלא גבי' דק מעצמו מהני אח"כ תפיסת הראשון כיון דלא זכה בהם המאוחר רק למשכון ע"כ ואין נ"ל וכבר כ' הקצה"ח והסכים עמו הנתה"מ דאף בלא שומא מהני מה שתפס המאוחר וגם אין סברא לחלק בין תפס לגבי' או למשכון ואף דהשע"מ הביא ראי' מאה"ע סי' ק"ב בהגהה די"א דאם לא הניח רק מטלטלין דנותנין לב"ת ואף אם תפסה מוציאין מידה והרי הטעם דנותנין לב"ת הוא משום דיותר ממה שאיש רוצה לישא אשה רוצה להנשא והקשו הקדמונים וכי משום זה הפקיעו דינה ותירצו כיון דאחר הגבי' לא יהי' גזל בידו ואם נאמר דתפיסה מהני וא"כ כבר זכתה וא"כ יהי' גזל ביד הב"ח ואיך מוציאין מידה אלא ע"כ כיון דלא תפסה רק למשכון לא זכתה ולכאורה הוא קושיא גדולה על הקצה"ח ונחה"מ וצ"ל דשם דבמטלטלין דאין משועבד לכתובה דק מתקנת הגאונים וא"כ כיון דאף במקום דיכולה לגבות לב"ת יהבינן בכה"ג לא תקנו הגאונים ועוד יש לחלק ולדינא העיקר כהקצה"ח ונתה"מ

ה) מיהו אם תפס שטרות לא הוי כתפס הממון. עיין סמ"ע כ' דהרי גוף השעבוד אצל המלוה וגם אם ירצה יכול למחול והש"ך ס"ק ט' חולק עליו דהא כיון דמשתעבד מדר"נ אין יכול למחול ולא אבין דהרי דברי הסמ"ע ברורים דתפיסת שטר לא מהני דהא מצי מחל ואי משום שעבודא דר"נ הא משועבד להשני ולא קנה השעבוד בתפיסת השטר

ו) שעבד לו מטלטלי אג"ק. עיין סמ"ע וש"ך ס"ק י"ג ויען יש לי בזה עיון גדול אשיתה קצת לעורר המעיין אף כי לא יכולתי לברר כראוי הנה בכתב לשניהם דאקני וקנה אחר שתי ההלואות הדין דיחלוקו יש לעיין בטוען המוקדם שהי' בידו קודם שהלוה הוא ושייך הכל לו משמע מהסמ"ע דיחלוקו דהא בס"ק ט"ו הקשה דבסי' קי"ג בדין דלוה ולוה וקנה ביני ביני דאמרינן דבתפסן השני מוציאין ולמה הוצרך לומר דכתב דאקני וקנה ביני ביני הי' לו לומר דהיו המטלטלין קודם שלוה מהראשון ותי' דה"ט שלא יוכל השני לומר שקנה אחר הלואתך מ"ה רגילין לכתוב דאקני ואף דעדיין לא יצא מחשש שיאמר אחר הלואת שנינו קנה וא"כ יחלוקו מ"מ מה דאפשר לתקן מתקן הרי דפשוט בעיניו דהיכי דלא אפשר לברר חולקין שניהם כיון דהוי בספק אימת קנה וקשה למה לא יהי' בזה הדין דשנים אוחזין וזה טוען כולה שלי וזה טוען חצי' שלי דהדין דזה נוטל ג' חלקים וזה רביע ויותר יש לומר בזה דזה נוטל הכל דהרי התוס' ריש ב"מ הקשו דנימא אין ספק מוציא מידי ודאי כמו ספק ויבם בנכסי סבא ותי' דהתם היבם הוא ודאי יורש ולא יוציא הספק מספק ממונו אבל הכא אין סברא מה שהוא ודאי בחצי שיועיל לו לחצי השני והתומים קיהה בזה וכ' דלא הבין סברתם ולי פשוט דהתם ירושה ממילא קאתיא בלא קנין רק דהוי יורש ולולי הספק הי' יורש הכל לכן אין ספק מוציא מידי ודאי אבל היכי דצריך קנין אם עשה קנין בחצי אין הוא ודאי בחצי השני ולפ"ז כאן ל"מ לסברת המחבר בסעיף ו' דבקדם וגבה זכה הרי דלא ס"ל דנשתעבדו לזה חצי ולזה חצי רק הכל נשתעבד לשניהם וא"כ זה הוא הדין דספק ויבם דלולי השני הי' גובה הכל ואין ספק מוציא מידי ודאי א"כ הכל לראשון ואף להש"ך דמוציאין מידו אם תפס מ"מ נראה ג"כ דס"ל דנשתעבד לכ"א הכל דהרי כ' דלא מיקרי גבה בגבה מעצמו אבל בגבה בב"ד מודה דמה שגבה גבה וא"כ נאמר דהכל לראשון (אמת שאני נבוך במ"ש התומים דשייך בזה אין ספק מוציא מידי ודאי דאולי לא אמרינן כן רק היכי דיש לו קנין גמור אבל כאן בשעבוד דמ"מ גם להשני יש שעבוד אולי לא נאמר בזה אין ספק וכו' וצ"ע) וגם בתומים ס"ק