אבני החושן חלק א קפח

שחנני השם ית' דרך פלפול. הנה הרמב"ם פ' י"ט מה' מלוה כ' בהי' להלוה בינונית וזיבורית גובה המלוה מן הבינונית משמע דפסק בשל עולם הן שמין כמ"ש הר"ן והמ"מ (מה שתירצו הרמ"ה והנ"י דהרמב"ם איירי בהי' לו עדיות, ומכרה כתבו הכל דזה דוחק ואוסיף כי הרי"ף בב"ק (ד' ז') לא העתיק הך אוקימתא דמוקי הברייתא שם בהי' לו עדיות ומכרה משמע דהי' לו דוחק לפרש כן סתם הברייתא ואיך יסתום הרמב"ם וסמך דנפרש באופן הזה) ובה' נזקי ממון כ' הרמב"ם כמה פעמים דגובה מעידיות שבנכסיו הרי מבואר דס"ל בשלו הן שמין וא"כ פסקי הרמב"ם סותרין. וכדי לתרץ דבריו נעתיק דברי הש"ס ב"ק (ד' ז') ולתרץ מה שקשה בסוגיא ויבארו דברי הרמב"ם איתא התם בעא מיני' שמואל מר' אבא בשלו הן שמין או בשל עולם הן שמין א"ל רחמנא אמר מיטב שדהו ואת אמרת בשל עולם הן שמין מיתיבי בינונית וזיבורית נזקין וב"ח בבינונית ואי אמרת בשלו הן שמין תעשה בינונית שלו כעדיות הב"ע כגון שהי' לו עדיות ומכרה ה"נ מסתברא דקתני אחריתי בינונית וזיבורית ב"ת בזיבורית אלא כאן שהי' לו עדיות ומכרה וכו' ואיבעית אימא אידי ואידי (וכ"ע בשל עולם הן שמין) כאן ששוה בינונית שלו כעידיות דעלמא (גובה זיבורית) ואב"א מ"ס בשלו הן שמין ומ"ס בשל עולם הן שמין רבינא אמר בדעולא פליגו דאמר עולא ד"ת ב"ת בזיבורית ומ"ט אמרו ב"ת בבינונית שלא תנעול דלת בפני לוין מר אית לי' דעולא ומר לית לי' דעולא פי' ברייתא דס"ל בזבורית לית לי' דעולא וברייתא דס"ל בבינונית אית לי' דעולא כן הוא לשון הרי"ף דמביא רק שנוי' דרבינא (וברש"י היינו דלית תקנתא דעולא ולית לי' כלל דב"ת בבינונית ופירשו דכן הוא ג"כ כונת הרי"ף עיי"ש) והנה קשה לי דהא עולא מפרש כן המשנה דב"ת בבינונית ועולא רק הוסיף דאין זה מהתורה א"כ הי' לו לומר דלית לי' דינא דמתני' ואדרבה אית לי' מה דאמר עולא ד"ת בזבורית ונראה הנה עוד קשה לי תמי' עצומה דהנה כל הראשונים תמהו במאי דמשני ואב"א אידי ואידי וכו' והיינו דכ"ע ס"ל בשל עולם הן שמין דהרי בתחילה הקשה לר' אבא דס"ל בשלו הן שמין ומתרץ לה ואיך יאמר אח"כ ואב"א וא"כ כ"ע לית להו דר"א ואין זה סוגיית הש"ס ולכן קצת מהראשונים מתקו הך שנוי' ואית דחקו עצמן לפרש להעמיד הגירסא וא"כ תימה דהרי קושיא זו נשאר במסקנא בחי' דרבינא דהרי אמרינן דמאן דאית לי' דעולא ב"ת בבינונית אף דלית לי' עידיות וגם ברייתא השני' ג"כ הוי ס"ל דגובה בבינונית לולי דלית לי' תקנתא כלל וא"כ כ"ע אית לי' דבשל עולם הן שמין ולא כר' אבא וקשה הא אין זה סוגיית הש"ס (אמת כי קצת פירשו דברי הרי"ף דאיירי בהי' לו עידיות ומכרה אך זה תימה דהרי לא העתיק כלל הך שנוי' דהי' לו ומכרה ואיך סתם וסמך דנפרש כן והוא תימה) ונראה דהנה בהפלאה כתובות (ד' ק"י) הקשה דהא טעמא דתקנו בינונית משום נ"ד בפני לוין כתבו הפוסקים משום דבינונית שכיח לקנות ויאמר המלוה אם היו מעותי בידי הייתי קונה בינונית ועכשיו אגבה זבורית ואיכא נ"ד ולפ"ז מאי פריך לר"א דאמר בניזקין דכתיב מיטב שדהו בשלו הן שמין מברייתא דקתני ב"ת בבינונית משמע בשל עולם הן שמין מה ענין ב"ת לניזקין דהרי כיון דבינונית שכיח לקנות היינו בינונית דעלמא ומה לו דאין להלוה רק בינונית וזבורית הא אם בשלו ישומו ויגבה בזיבורית איכא נ"ד אבל בניזקין דהוא מהתורה וכתיב מיטב שדהו לכן בשלו הן שמין וסברא זו כ' גם התומים כאן וא"כ מה פריך על ר"א ואך נראה פשוט דהא בס"ד דש"ס אכתי לא ידע מהך דעולא והי' סבור דהא דב"ת בבינונית הוא מהתורה וא"כ דמי לניזקין ושפיר פריך לר"א ולק"מ ולפ"ז ממילא מיושב גם הקושיא הנ"ל דאיך מסיק דפליגו בדעולא ולכ"ע בשל עולם הן שמין ולא כר"א זה לק"מ דעכשיו דידע הטעם כדעולא לא דמי ב"ת לניזקין וב"ח בשל עולם הן שמין כקושיית ההפלאה דאל"כ יהי' נ"ד וזה הוא באמת תי' של רבינא ומתורץ גם מאי דקאמר דפליגו בדעולא ולא קאמר דפליגו בדין של המשנה אי ב"ת בבינונית דהכי פרושו דמאן דאמר בזבורית לית לי' דעולא ורק מדאורייתא בבינונית ולכן בשלו הן שמין כמו בניזקין ומאן דאמר בבינונית אית לי' דעולא משום נ"ד ולכן ב"ת בשל עולם הן שמין אבל בניזקין כ"ע אית להו דרק בשלו הן שמין ולפ"ז עולה לנכון פסקי הרמב"ם דהוא פסק בפ' י"ט דב"ת בשל עולם הן שמין כיון דקיי"ל כעולא וכתי' דרבינא אבל בה' נזקי ממון פסק ובניזקין בשלו הן שמין כר' אבא והוא כפתור ופרת

ב) ברשות הלוה ליתן לו מאיזה בינונית שירצה. עיין נתה"מ דבתחילה רצה לומר דביש לו בינונית וזיבורית והמלוה גובה זבורית יכול המלוה לומר שרוצה אלו הזיבורית דיאמר אלו עדיפי וא"כ בינונית הם ודינו לגבות מהם וכן הסברא אכן אח"כ חזר הנתה"מ וכ' כיון דאין לו עדיות והבינונית הם עידיות שלו וא"כ מי נתן להזבורית שם זבורית והם נקראין בינונית וא"כ נותן לו הלוה מאיזה שירצה הוא והביא ראי' מדברי הרא"ש שהביא הרמ"א דאין כופין להלוה ליתן לו זבורית וא"כ אם הי' זה שרוצה המלוה גרוע אין יכול לכוף את הלוה ליתן לו ואנה השכל שיגזור דכשהן שוין יוכל לכופו ע"כ ולי נראה עיקר כתחילת דבריו דמה שהקשה אנה השכל שיגזור כן אני תמה דהרי כבר גזר השכל דאם רוצה בינונית בע"כ נותן לו אף דעדיפי וכשרוצה זבורית אין נותן לו ואותו השכל יכול לומר דגרוע לא יתן ושוין מוכרת ליתן והוא לפענ"ד מוכרת לפי שיטת הרא"ש דבגמר' אמרינן א"כ (אם נאמר דהניזק אין יכול לומר תן לי בינונית) הורעת כחן של ניזקין אצל בינונית והתורה אמרה מוטב והקשה הרא"ש הא המזיק יכול לדחותו משדה לשדה אם רק נותן לו עדיות כדינו וה"נ יאמר המזיק אלו הם אצלי עידיות וקח עידיות אחרים ולכן המציא הרא"ש דינו דדוקא אם מזיק גילה דעתו שרוצה ליתן ביוקרא ולכאורה קשה מאי הקשה הרא"ש הא סברת הש"ס הוא כיון דהתורה חסה על הניזק שיתן לו עידיות אין סברא דלא יוכל לכופו על בינונית פתות מדינו אבל הא דיכול לדחותו משדה לשדה הוא לפי שנותן לו כדינו ואך פשוט דכונת הרא"ש דאומר לניזק למה אתה רוצה בינונית לפי שהוא חביב עליך אף עלי הוא חביב והם ע"י החביבות כעידיות וא"כ הרי יכול לדחותו מעידיות לעידיות ופשוט וא"כ לפ"ז בדינו של הנתה"מ הוא להיפך דהרי הב"ח אומר אלו הזבורית הם חביבים עלי יותר מזבורית אחרים וא"כ מה יאמר הניזק אף אצלי הם חביבים לכן איני רוצה ליתן הרי אדרבה אם הם חביבים אצלך הם עדיפי וא"כ בינונית הם ושייכים לי כיון דיש לך שלשה מיני שדות לפי דבריך ואך בל"ז נראה עיקר טעמו של הרא"ש שאין יכול המלוה לכופו לזבורית דאומר הלוה הם אינן תחת שעבודך וקח בינונית ששעבודך עליהם אבל הכא כל הזבורית הם תחת שעבודו ומה שכ' הנתה"מ דמי נתן להם שם זבורית כיון שאין לו רק שני מינים א"כ בינונית הם לק"מ חדא די"ל כיון שאני רוצה אותם וגם עליך חביבים הם בינונית א"כ השאר זבורית ויש לך שלשה מינים ועוד פשוט בלא"ה דלענין זה הולכין אתר העולם דאל"כ יקשה הא דסעיף ת' ביש לו ארבע מינים היינו עידי עידיות גובין מבינונית וכן בניזקין אינו נותן מעידי עידיות קשה מי נתן להם שם עידי עדיות יאמר דהם עידיות והבינונית הם זבורית והזבורית הם זבורי זבורית וע"כ דאם יש לו ד' מינים אזלינן בשל עולם וה"נ באין לו רק שני מינים ידעינן דאלו זבורית בכל העולם ויש עוד לומר טעם בזה ואך איני רוצה להאריך וא"כ הי' נראה פשוט דנותן לו מאותן זבורית דרוצה המלוה ואך מ"מ עדיין צ"ע לדינא דאולי הא תלוי בדין דלקמן סי' קי"ד וקט"ו אם יכול המלוה לומר לדידי שוה לי כל חובי ולפי הסוברין דאין יכול לומר לדידי שוה לי ה"נ אין יכול לומר אלו הם בינונית ודו"ק

ג) אם חפץ המלוה בזיבורית וכו' שומעין לו. הרי"ף והרמב"ם