אבני החושן חלק א קפז

אף לדברי המלוה אין מגיע לו עכשיו ולמה נשביעו שמא יודה ביני ביני אבל כאן דצריך ליתן מיד רק דנותנין זמן דלא ליזיל נכסי ולא שייך כן בשבועה ועוד אם ניתן לו זמן לשבועה וכשיודה אח"כ ניתן לו עוד שלשים ולמה ימתין ופשוט אכן ודאי תלוי בראות עיני הדיינים שבאם נראה שמוכן לשבע נותנין זמן אולי יתפשרו ולא מטעם רצון הלוה רק כדי שלא לבוא לידי שבועה

סימן קא. א) אם יש לו מעות צריך ליתן. הש"ך כ' וכן הדין בכתובה אם יש להיתומים מעות צריכין ליתן מעות דוקא לפי מ"ש הטור אה"ע סי' ק' והתומים הבין דכונתו לפי תקנת הגאונים דמטלטלי דיתמי משתעבדי ולכן הקשה על הש"ך דלקמן סי' ק"ז מבואר דלא תקנו הגאונים רק באין להם קרקע אבל ברוצין ליתן קרקע לא תקנו ולי נראה פשוט דכונת הש"ך למ"ש שם הטור בשם הרא"ש דהשתא דכל התו"מ הם בחובות הוי כאשלי דקמחוניא דעיקר סמיכתייהו עליהם וכמ"ש הרא"ש בב"ק דהאידנא מדינא דש"ס גובין מן המטלטלין ואף דלא כ' הרא"ש רק חובות והלואות פשוט דאף מעות הוא בכלל דחו"ת של החובות הוא במעות ואף כי לכאורה יש איזה סתירות בהרא"ש כבר כתבתי בחי' לאה"ע סי' ק' דלק"מ ועיקר היוצא משם דסמכה דעתה שודאי ימצא לו חובות או מעות לכן גובית מהם והנכון כמ"ש הש"ך

ב) אין יכול לדחותו אצל קרקע היינו באין לו פסידא טור ויש פוסקים דאף ביש לו פסידא אין יכול לדחותו והקשה התומים מכתובות דפריך הש"ס וליגבינהו קרקע והאריך בזה ולא ראה דברי הש"מ שם דסברי דרק לרב ששת פריך דס"ל הפוכי מטרתא למה לי וכיון דמתויב לעצמו מדר"נ יכול לומר אנא קרקע בעינא כיון דהוא בעצתו יגבה אותה עיי"ש

ג) והלוה רוצה ליתן לו מטלטלי א"י המלוה לומר איני רוצה אלא קרקע. התומים הביא דיש סוברים דיכול המלוה לותר שרוצה רק קרקע והבעה"ת תמה עליהם משומא הדרא ומפסחים (ד' ל"א) והנה י"ל דאינהו סברו דהמלוה יכול לכופו שלא למכור לאתר ולא כמ"ש סי' פ"ה וגם בשומא אין הלוה יכול ליתן זכותו לאחר ולסלק להמלוה ואם נאמר כן לא יקשה עליהם קושיות אלו עיין תומים כי קצרתי ואף דבש"ס מבואר דבמשכנתא הוי מצרן משמע דבשעבוד לא הוי מצרן י"ל דשם איירי ביש להלוה מעות שרוצה לסלקו או עדיין לא הגיע הזמן הוצרך לטעם דמשכנתא הוי מצרן אבל אם הגיע זמנו אף בשעבוד אולי הוי מצרן. שוב ראיתי כן בס'

ד) אם יש ללוה שט"ח על אחרים. הש"ך האריך בזה ועיין תומים דמסיק דכל מלוה בני גוביינא ואף מלוה ע"פ גובין אותה למלוה וכ' שם התומים דאף בכבר הגיע זמן המלוה לגבות לא אמרינן למה לנו לגבות יתבע הלוה חובו ויפרע רק גם בזה גובין והביא ראי' מדברי הרא"ש והבעה"ת דהקשו גבי שנים שהוציאו שט"ח זע"ז דאחרינן דאם יש לאחד עדיות ובינונית ולהשני זבורית דזה גובה וזה גובה והקשו דלימא לי' בעל בינונית אני אגבה לך שט"ח שיש לך בידי ותירצו דשט"ח של בינונית שוה יותר וא"כ אם יגבה לבעל הזבורית שט"ח שיש לו עליו אינו שוה כ"כ כדי חובו והרי התם הגיע זמנו של שטר לגבות ומאי הקשו אלא ע"כ דאין חילוק ע"כ ולפענ"ד אין ראי' משם דודאי זה פשוט אם הלוה מרוצה ויאמר אף דהגיע זמן שטרי לגבות מ"ת אין אני חושב לך כל סכום השטר רק מה ששוה למכור פשוט דיכול להגבותו דלמה יגרע אלא מטי זמנו לגבות ומכל מטלטלין לפמ"ש הש"ך אבל באם המלוה רוצה לגבות בע"כ של לוה כפי ששוה השטר שפיר י"ל דיוכל הלוה לומר כיון דמבואר בסי' פ"ו דאין על הלוה זה הטורח רק המלוה צריך לטרוח ולגבות דמוציאין קתני ב"ד מפקי א"כ איני רוצה ליתן לך בשותא ורק הוא ב"ת שלך ולך וגבה מתנו ודו"ק

והנה התומים הקשה דהם לא תירצו רק דיאמר בעל בינונית הא לך שטרך בחובך אבל הא עדיין הקושיא להיפוך דיאמר בעל בינונית אני רוצה לגבות תחילה ואיני רוצה זבורית רק תן לי שטר שיש לך עלי בגוביינא וכעין שהקשה הש"ס מאי חזית דאתי בעל בינונית תחילה עיי"ש והוציא התומים מזה דאף הסוברים דשטרות בני גוביינא הוא רק באם רוצה ליתן לו שטרות אבל באין הלוה רוצה אין המלוה יכול לכופו ליתן לו שטרות בגוביינא ולא כהש"ך שכתב להיפוך דהברירה ביד המלוה וכתב שם התומים הטעם כיון דהוי ראוי לאו בני גוביינא נינהו רק היכי דלית לי' נכסי משועבד לו מדר"נ וגובה ע"כ. והנה ח"ש דהא דשטרות בני גוביינא דאמרו היינו בלית לי' נכסי וחדר"נ הרי שיטת הש"ך דבגוביינא דב"ד אין בו משום שעבודא דר"נ כמ"ש הש"ך כאן ובסי' פ"ו ואיך נאמר דמה שכתבו דבני גוביינא נינהו הוא מדר"נ והסברא ודאי נוטה כן ואך מטעם אתר הי' נראה הסברא כהתומים דאם יש לו קרקע ורוצה להגבותו אין סברא שהמלוה יכופו ליתן לו שטרות בשוייהם ולהפסיד דהא אמרינן דבמקום פסידא יכול להגבות לו קרקע וא"כ אין לך פסידא יותר חזה דיוכל הלוה לומר למה אתן שטר בשומא ולדידי שוה כל החוב וכן הוא הדרך שאדם מלוה לחבירו וכי ילוה אדם מעותיו ע"ת להפסיד מיד ולמכרו בשויו וזה פשוט אצלי לכן נראה דלא קאמר רק היכי דלית לי' נכסי ללוה דיוכל לכופו ליתן בשומא כיון דמחויב לפרוע או כשהמלוה רוצה לוקח השטר בכל הסכום הכתוב בו וזה פשוט אצלי וא"כ ודאי קשה קושיית התומים תן לי השטר בדמי כל הסכום יאמר בעל הבינונית ולא אגבה זבורית ונראה לתרץ לפי מ"ש התומים בעצמו דאף מלוה ע"פ בני גוביינא א"כ בגובה השטר אין הגבי' בשטר רק בהשעבוד שיש בהשטר וכיון שהשעבוד שבשטר הוא בינונית יוכל בעל הזיבורית לותר אין זה ראוי לך כיון דיש לי זבורית עליך לגבות זבורית ועיין סי' ע"ב וסי' קט"ו דיש סוברין דאין המלוה יכול לומר לדידי שוה כל חובי וה"נ המלוה אין יכול לומר לדידי שוה השטר עצמו בחובי ואם מחשב כפי שיווי החוב א"כ הוי כגובה בינונית ולא הקשו הרא"ש והבעה"ת רק דיאמר אני אגבה לך השט"ח בשויו ודו"ק כי סברא נכונה הוא. ועיין קצה"ח כ' דאף אי שטרות בני גוביינא צריך כתיבה ומסירה מב"ד דכל שלא נכתב אין כאן הורדה וכמו קרקע דצריך הורדה ואדרכתא ואין מוכרת די"ל דפסק ב"ד הוי ככתיבה ואך בל"ז התומים והנתה"מ כתבו דאי בני גוביינא נינהו היינו השעבוד שיש לו ולא השעבוד הנכתב בשטר ולכן כתבו דאף מלוה ע"פ גובה, עיי"ש א"כ י''ל דכה"ג לא שייך כומ"ם ואולי אף למחול אין יכול ולא עיינתי בזה. והנה התומים הקשה להסוברין דשטרות לאו בני גוביינא נינהו למה לא מוקי בב"ק (ד' י"ד) הא דתנן שוה כסף לאפוקי שטרות דאין נקנין בכסף אין מגבין ולק"מ דא"כ נמעט אף מטלטלין דנקנין רק במשיכה ולא בכסף. עוד הקשה דהא בכתובות (ד' ק') אמר דשטרות מזבנינן בלא אכרזתא משמע דבני גוביינא נינהו ואמת לפי מה שכתבו שם התוס' דתפס מחיים משמע כן אך אולי יש לפרש דהיתומים מרוצין להגבותן. עיין ש"ך מדמה חלוקת שטרות לגוביינא דב"ת וזה הוא אם חולקין בעצמן יכולין למחול דאי לא"ה אין ראי' מחלוקה ועיין מ"ש לעיל סי' ס"ו כדין זה אם יכולין למחול

סימן קב

א) הבינונית שבנכסי הלוה דבשלו הן שמין התומים האריך בדברי הרמב"ם ואכתוב ג"כ וזה